יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

מצטער, אני במילואים (מתוך עולם קטן שבת וישלח)

תירוצים לאי מילוי מטלותינו בחיים מלווים אותנו משחר ילדותנו ועד יומנו האחרון. אך דומה שישנו תירוץ אולטימטיבי אחד שאין שני לו ואין מי שיעז לפקפק באמינותו – "אני במילואים". מיד לשמע צמד המילים הללו יימלא בן שיחך ביראת כבוד ובחרטה על כך שבכלל חשב לגזול מזמנך ומירצך היקר בהגנה על המולדת. כמובן העובדה ששמרת רק שעתיים ומאז אתה מתבטל בבסיס אינה רלוונטית. בקיצור אם יש לכם טענות ומענות בקשר לטור דלקמן אין לי אלא לומר "אני במילואים".
ראשית אבקש מחילה מהקוראים הצעירים. אני מניח שחלקם עוד לא שירתו כחיילי מילואים אלא רק כסדירים ואולי עוד לפני השירות הסדיר. בכל אופן סך הכל הצבא הוא אותו צבא, בין אם סדיר ובין אם מילואים. כמובן למעט מס' הבדלים זניחים – למשל הקטע עם מילוי הפקודות.
כשנגמרו התירוצים
חידה - מה הקשר בין האירועים הבאים יום הולדת 40, לידת ילדך החמישי בשעה טובה, חודש תשיעי, טיסה לחו"ל ? עבור האזרח הפשוט אין כל קשר, אולם עבור החייל הפשוט (או ליתר דיוק חייל המילואים הפשוט) כל אלו הם עולם ומלואו, אלו הם חבלי ההצלה, המפתח לאזרחות. במידה ואף אחד מהתרחישים הנ"ל לא התרחש, וכן אחרי שהפניה לועדת הולת"ם שלך נדחתה ולאחר שהמ"פ שלך אמר לך שזה שאתה עובד זה לא ממש יוצא דופן, אין ברירה אלא להתחיל לומר לכולם שאתה בכלל גאה שאתה מאלה שעושים מילואים, לעלות על ציוד , להכין שלט "גדוד ____ לא מפנה את _____" (בכל זאת 20000 ש"ח !) ולרדת לצאלים.
שעת התייצבות
ובכן בשעה טובה ומוצלחת הגיע יום הגיוס, אתה מעיין בצו ומגלה כי אתה אמור להתייצב בצאלים בשעה 08:30. בחישוב פשוט אתה מגלה כי גם אם תתפלל ותיקין במניין הקרוב לביתך (שאצלו הנץ הוא לפי זריחת כוכב נוגה בשעה 05:00) ותיסע היישר לבסיס האימונים לא תוכל להגיע לפני 09:00. ואעפ"כ חשוב מאוד להשתדל ולהגיע בזמן לבסיס, הלו"ז צפוף והמלאכה מרובה, שכן יש מטווחים ב16:00 ובכלל המג"ד מעלה למשפט את מי שהגיע אחרי 17:00. כך שאם אכן הגעת בשעה היעודה, סביר להניח שתמצא עצמך בבסיס שומם לשעות הקרובות. סביר להניח שבשלב זה תחל לרטון לכל מאן דבעי – "הצבא הזה... איזה בזבוז... תראה לי עוד ארגון אחד כזה לא יעיל...". אח שלי מספיק עם הצביעות, בטח היית מעדיף על היום הראשון איזו פשיטה של 10 ק"מ על פני שכיבה באוהל שעון על אפוד, תוך לגימת קפה טוב + שיחה נחמדה עם מכרים ותיקים. או בלשון העם - התחפ"שות. ראה ערך הבא.
התחפ"שות
מי מאיתנו שלמד בישיבה נתקל במושג הייחודי הנקרא ביטול תורה, קרי ייסורי מצפון על כל רגע מבוזבז מזמנך שכן לא למדת בו תורה. לאחר שאתה עוזב את הישיבה אתה מגלה כי המושג הינו אכן ייחודי ואף זמני ובמקומו הגיע פשוט מושג ה בזבוז זמן. מושג זה מרחיב בהרבה את גבולות הגזרה אולם עדיין שכיבה בחוסר מעש יכולה לגרום לך לייסורי מצפון והרגשה כללית רעה. ברם, עת עוטה אדם על גופו את המדים הירוקים משתנה החוקיות – תרגיל, פשיטה, שמירה וכל עשיה שהיא הם הדברים הגורמים לתחושה כללית רעה ולתחושת פיספוס ואילו שכיבה בחוסר מעש גורמת להרגשת סיפוק אדירה ולתחושת ניצול זמן מקסימילי. לפיכך ישנם משפטים הגורמים לכל חייל להיות מאושר, או כפי שהגדירו חז"ל – "חפש"ן ברשות הצבא". ואלו הם :
"בתרגיל הגדודי אתה ברתק", עמדת ברזל, "אתה נישאר לשמור על המאהל", בימוי אויב, "אף אחד לא רץ בהסתערות שיהיה יישור קו", תרגיל מתודי, תרגיל שלדי, יום טיפול, "פול פצוע".
מטווחים
רבותי. בטיחות זה לא צחוק. כאן אין מקום לכסת"חים. לפני כל מטווח מקפיד הצבא לא רק לשנן את הוראות הבטיחות אלא אפי' לערוך מבחן אמריקאי עליהם. מי שלא זוכר שמטרות מורכבות על שדריות פרפריות באטמי אזניים תקניים בלבד כשאת הנשק פורק מפקד המטווח בלבד, לא יוכל להשתמש בנישקו. אני אישית לא רשאי לטווח באופן סידרתי עקב שגיאה קשה בשאלה 3 (ב' וג' נכונות אך לא ד'). אגב, כל חייל מכיר את כלל הברזל לעצירת המטווח בצעקות חדל עולות ויורדות – שימו לב מתי חודלים את המטווח – "כשאחד החיילים מזהה כלי טיס מנמיך טוס" - לא פחות! הכלל מועתק כמובן היישר מחוקי גדוד הפרדות כאשר צפלינים היו נוהגים לשייט בגובה נמוך, אולם גם היום אם אתה מזהה F16 החולף ביעף בגובה 5 מטרים מעל הקרקע בינך לבין המטרה הממוקמת במרחק 50 מ' ממך אנא ממך נצור את האש. חיי טייסינו יקרים לנו.

בזאת אני נאלץ לסיים עקב עליה לשמירה, בתקווה להמשיך בפעם הבאה, אבל בלי התחייבות. בכל זאת, אתם זוכרים, מילואים.
מילואים. פר' ב'
ובכן, בשעה טובה ומוצלחת הגיע יום השחרור מהמילואים ועוד אין לי תכניות להמשך. אולי איזה טיול למזרח... ככה להקל על הנחיתה באזרחות. בכל אופן הבטחות צריך לקיים. לפיכך, לרגל תום הימ"מים לשנה זו, הרי לפניכם הטור השני בסדרת המילואים, או בקיצור – כרך מילואים.
שיחת מג"ד
בדרך כלל ביומו הראשון או השני של האימון מתוכנן ערב מיוחד – שיחת מג"ד שלאחריה במקום ארוחת ערב תהיה פריסה חגיגית. מס' הערות באשר לפריסה – ראשית באשר למינוח, האם בחתונה שלכם עשו "פריסה" או אולי בברית של בינכם הרבצתם איזו "פריסה" לחבר'ה ? בכל אופן בצבא ככה זה עובד. יש פריסה. שנית – פריסה חגיגית הינה בד"כ ארוחת הערב הרגילה בתוספת בורקסים ותור של חצי שעה. בכל אופן נחזור לנושא לשמו התכנסנו בח' , שיחת המג"ד. במשפט הפתיחה של המג"ד הוא חייב ע"פ חוקי מטכ"ל לומר לחיילים את המשפט הבא – "קודם כל, אני רוצה לומר לכם כל הכבוד שהגעתם. כולנו יודעים כמה זה לא טריוויאלי לבוא כיום למילואים. אני לא צריך לספר לכם כמה שיטות יש היום להתחמק ממילואים" (כשהצבעתי פעם לשאול מהם השיטות (רק לשם הסקרנות...), כמעט וחטפתי קת של רובה לפנים). לאחר מכן מגיע הקטע המספר איך הגדוד השתפר בשנים האחרונות והוא כבר לא גדוד חירמ"ק (חי"ר מצ'וקמק) אלא גדוד חרא"ם. ואיזה כיף שכבר לא עושים קוים של בטן גב ליד בית שאן אלא קוים "מאתגרים" בהם צריך ללכת לשירותים עם קסדות. בכל אופן המג"ד שלכם כמעט בוכה מהתרגשות שהוא מספר שבקרוב הגדוד שלכם יקבל נגמ"שים (ועקב כך יהפוך כמובן לגדוד חירמקמ"ק) ואתה רק מנסה להיזכר אם שבוע הנגמ"שים לא היה הסיוט שלך בטירונות ולמה המג"ד כ"כ שמח... לאחר שטפחתם לעצמכם על השכם על השידרוג במעמד גדודכם, תשמחו בודאי לשמוע שבגלל ההערכה הגבוהה שרוחשים לגדודכם באוגדה, אתם מאיישים את הקו הראשון מול סוריה, או כפי שאמר לנו המג"ד בפרצוף זורח מאושר "אתם הראשונים שתראו את הסורים מסתערים...", אמא תהיה כ"כ גאה בי!!! טוב, אז כפי שחדי העין ביניכם הבינו – הדברים שעושים את זה למג"ד שלכם אינם בהכרח משאלות ליבכם הכמוסות. בכל אופן מג"ד זה מג"ד וחפ"ש זה חפ"ש או כדברי חז"ל אם מג"דים כבני אדם אנחנו חמורים.
חדל קשקשת ברשת
אני מודע לכך שאני עלול להסתבך בעקבות שורות אלו ולכך שאיחשב בוגד בחשיפת הסודות הצבאיים שלנו, אולם זכות הציבור לדעת. האויב המאזין דרך קבע לתדרים הצה"ליים עומד משתומם אל מול ההצפנה המתוחכמת בה אנו משתמשים. הוא שומע בקשר את המילה "גלגלים" ומשבר את ראשו בנסיונות להבין מה מוצפן במילה זו בלי מושג שהכוונה בעצם לרכב, הוא מיירט את התשדורת באשר ל"חמים וטעים" ואין לו שום מושג כי הכוונה לאוכל (האמת שגם בקרב החיילים המושג אוכל בצבא לא תמיד מתקשר לחמים וטעים) ומאיפה לו בכלל לדעת ש"מיושבת אלפי מנשה" מדבר על היישוב "אלפי מנשה". גם טיורינג בעצמו לא היה מפצח את ההצפנה הזו. אבל דוגרי - אל תשחקו אותה! כולנו מתים על הנדב"ר הצבאי. כל חייל מתענג כשהוא לוחץ על ה PTT ואומר "קודקוד, כאן 42. קבל אני קרנף איתך". אני זוכר איך בסדיר, בקו הראשון שלי, הייתי עומד במגדל השמירה (כן,כן, מילואימניק יקר, הספקת לשכוח. אבל בסדיר עומדים בשמירה) ומסתכל בערגה על מכשיר הקשר - מתי אזכה ותהיה לי סיבה להגיד בקשר משהו מועיל. ואל תחשוב, טירון צעיר, חלילה לעלות בקשר ללא סיבה מספיק מוצדקת שכן עשרות מפקדים לא עוצמים עין כל הלילה אלא מאזינים למ.ק. 77 ואורבים לצעיר שחושב שרשת הקשר היא תחנת הרדיו הפרטית של האבא החורג שלו. מתי בכל זאת לחייל הצעיר מותר לעלות בקשר חוץ מכשיורים עליו? – א) אם איזה מפקד עולה מולו ואז חסר לו שהוא לא עונה תוך 3 שניות שכן מיד הוא ישמע איזה מישהו שצועק עליו בקשר "כנס כבר להאזנה!!!". ב) מותר לו לשמש כתחנת ממסר בין 2 משתמשים "קודקוד, קבל, לימוטי לא מקבל אותך. דרכי אליו" אחחח... איזה סיפוק, איזו שליחות. בכל אופן בקשר צריך לדעת איך לדבר כדי לא לצאת צעיר דביל, להלן לקסיקון קצר בגבולות הצנזורה הצבאית – "מכלאות" – איזה שם נפלא הוא שמו של הבסיס - "אני במכלאות" - גורם לך להרגיש קצת כמו איזו פרה חביבה. "חזור שנית" – המידע הכי בסיסי בנדב"ר הוא שאם לא שמעת טוב את בן שיחך בקשר אל לך לומר לו "חזור שנית" אלא "אמור שנית", שכן ישנו חשש שהחייל או המפקד מעברו השני של הקשר יחשוב כי אתה בעצם אומר לו לעזוב את כל מה שהוא עושה ולחזור לבסיס האם. בכל פעם שאני שומע בקשר "אמור שנית" אני מדמיין את הימים שלפני תיקון זה - את אותו מפקד אוגדה שהוביל את גדודי החי"ר, הטנקים וכל שאר לוחמיו לאחר לחימה עיקשת עד למרחק של ק"מ מן היעד, עלה בקשר מול החמ"ל ואמר לו "קבל אני מול היעד", אך לרוע המזל הקליטה היתה גרועה ובן שיחו השיב לו "לא קיבלתי, חזור שנית". או אז נפלו פניו של מפקד האוגדה, עכשיו לחזור? אחרי כל המאמץ? אך פקודה היא פקודה. "חבר'ה, מצטער, צריכים להתקפל. קיבלנו פקודה". "רות סוף" – זהו כלל 2 בקורס נדב"ר. לא אומרים "רות סוף". למה מי אתה שתגיד "רות סוף"?! רק חייל מדרגת רמטכ"ל ומעלה רשאי לומר "רות סוף". "עגולה" – בצבא כל שעה היא עגולה. למשל המשפט "תגיעו למכלאות בעגולה אחת וחמישה" הוא תקין לחלוטין נדב"רית. "שפר את הנוכחי" – אם לא קולטים אותך בקשר האשם נמצא בך. שפר את הנוכחי – עלה להר הגבוה ביותר באיזור, פתח את האלקטרוניקה, תקן את הטרנזיסטורים ושפר כבר את הנוכחי שלך. "גפרורים" – אם אתה מ"פ אתה קודקוד, אם אתה קצין אתה ברזלן, אם אתה מש"ק אתה קודקודון, אבל אם אתה חייל פשוט אתה בסה"כ גפרור... מעליב קצת, לא ?
רות, עד כאן ?
לטורים קודמים –
לצרכים מבצעיים –

יום רביעי, 18 בנובמבר 2009

דבר תורה (עולם קטן - תולדות)

רעננה. סעודת ליל שבת בשבת שבע ברכות. "חיים, אני מקווה שהכנת דבר תורה" המשפט ממנו חששתי הגיע... "אבל זאבי, לא היה לי זמן להכין כלום" התחננתי, "שטויות" השיב חמי "זה לא צריך להיות ארוך, סומכים עליך". דמויות מפרשת השבוע החלו סובבות את ראשי, קישורים אפשריים בין הפרשה לחתונה, לחתן ולכלה, לפרשת בר המצווה של אח של החתן, אבל לא מצאתי דבר להיאחז בו. לא ישנתי באותו לילה, פתחתי ספרים, קראתי את כל הרש"ר הירש על הפרשה, עברתי על כל המדרשים ורק לפנות בוקר, הודיתי בפני עצמי בעיניים טרוטות שפשוט אין לי כלום, אין לי מה להגיד...ארוחת הצהריים התקדמה ועימה המרתון האדיר של דברי התורה. קרוב אמריקאי של הכלה עלה להגיד דבר תורה – הוא פתח בתיאור סרטון מ youtube וסיים בר' סולובייצ'יק – איך אני אמור להתחרות בדבר כזה ?! אחריו דיבר אח של החתן, אבא של החתן, אבא של הכלה, אמא של השדכן ודוד רחוק של המלצר. הקהל, על אף אהבתו לקב"ה בכלל ולתורתו בפרט היה על סף אובדן חושים. בתוככי ליבי החלה מתגנבת תקוה קטנה שמיהרתי לגרש. לא טוב לשגות באשליות. "אני זוכר בטירונות" לחשתי לגיסי "שכל יום היה מגיע הרגע ממנו פחדתי פחד מוות – מד"ס, ריצה של כמה ק"מ . כל יום הייתי שוגה באשליה שאולי היום ישכחו, אולי לא יספיקו, אולי הלו"ז יהיה כ"כ צפוף שפתאום הם יגלו שנגמר להם היום וכבר אין זמן למד"ס. יום אחד זה קרה... היום החשיך ועוד לא עשינו מד"ס. אושר החל להתפשט אט אט בגופי העייף... ואז הגיע המפקד אסף "ארבעה חבר'ה שיבואו עם פנסים. חמש דקות כולם על בגדי מד"ס"...

כשהייתי עוד בחור ישיבה נלהב, כל שבת שהייתי חוזר לביתי היה באמתחתי איזה דבר תורה. ללמד את המזרוחניקים קצת תורה, להפגיז אותם בר' קוק בקישור לפרשת השבוע. איך שהייתי מתחיל בהתלהבות להמריא אל על היתה אימי מקרקעת אותי "רגע, רגע, רגע, באיזו פרשה אנחנו בכלל ?" המשפט נהפך אצלנו לקאלט במשפחה. באופן קבוע שמישהו היה מתחיל להגיד דבר תורה, היינו מיד שואלים אותו "רגע, רגע, רגע, באיזה ספר אנחנו בכלל? רגע, רגע, רגע, באיזו דת אנחנו בכלל? רגע, רגע, רגע במה אנחנו מאמינים בעצם? ". אין ספק – רקע זה דבר חשוב.

מלון אי שם בירושלים. הייתי עם אשתי בשבת גיבוש של החברה שלה. עקב בעיה בריאותית חמורה ממנה אני סובל – חוסר עמוד שידרה, הסכמתי לומר דבר תורה לפני כל עובדי החברה ובני/בנות זוגם, שמותר לציין שהיו מורכבים מרוב חילוני מוצק. חשבתי לעשות איזה פתיח משעשע, ככה לשבירת הקרח, ופתחתי מול כל הקהל הגדול במילים – "מאחר שאני מניח שלא כולם מכירים את סיפור הפרשה, אני אספר קודם את הרקע – אז ככה בהתחלה ה' ברא את העולם ..." בנקודה זו ציפיתי לשמוע קולות צחוק מן הקהל... אולי איזה גיחוך קטן לפחות ... אפי' אשתי לא צחקה! אולי הם נעלבו ? אולי הם חושבים שזילזלתי בהם ? אולי זה פשוט לא מצחיק??? איך זה יכול להיות, זה מעולה – בדקתי את זה אפי' על עצמי וצחקתי (ואני עוד ביקורתי). אבל הקהל נעץ בי עיניים תמהות. בלית ברירה המשכתי בסיפור הרקע כאילו לא היתה זו בדיחה כושלת "ואחרי זה האדם גורש מגן עדן... ואז היה מבול... ואחרי זה היה מגדל בבל..." ובו בזמן תהיתי האם הצבע שפשה בפרצופי דומה יותר לעגבניה בשלה או לסיד חיוור. בישיבת המוסר בנוברדוק היו מעריצים אותי ... אף אחד שם לא שבר את מידת הגאווה כמוני...

רעננה. שבת שבע ברכות. חמי הגיע לשולחן בנחישות "אתה הבא בתור". אוי לא, הכל אבוד, אני אצא דביל מושלם. מוחי החל לעבוד במהירות של מעבד אינטל dual-core. משהו חייב לצאת מהפרשה הזו. נאדה... גורנישט... אבל אז זה קרה! הצלצול הגואל הגיע – הקהל המותש מדברי התורה התחיל לשיר את "שיר המעלות" וכמה ערבו צליליו באותה שעה... יש!!! אין מד"ס! ניצלתי! שלווה ברוכה נפלה עלי. לפחות בצהריים נספיק לחטוף איזו תנומה חסרת דאגות. או אז ניגש חמי שוב לשולחננו "טוב, אז אתה תדבר בסעודה שלישית". "אוי לא" רכנתי לגיסי "יש מד"ס עם פנסים".

לדברי תורה נוספים – http://www.haim.shoresh.org.il/
לתמיכה נפשית - vlado@olam-katan.co.il

יום שלישי, 10 בנובמבר 2009

'חיים כל העולם' - עולם קטן וירא


חשבון נפש
שמעתי בשבוע שעבר את הנאומים לזכר רבין וגם את דבריו של יונתן בן ארצי, נכדו של רבין, בדבר ההסתה הפרועה כנגד סבו – עד כדי השוואה של ההפגנה נגד רבין לליל הבדולח. הדברים הביאו אותי לחשבון נפש נוקב ולכתיבת השורות הבאות (בתקווה לנאום שנה הבאה בכיכר) -
"היתה זו כרוניקה ידועה מראש, בל ניתמם. האצבע שלחצה על ההדק אכן היתה של אדם בודד, אך האוירה שלפני הרצח היתה קיימת. ההסתה היתה חסרת גבולות – יכולת לשמוע אנשים שטוענים שאין לממשלה מנדט, שצעקו בריש גלי שהממשלה מביאה לאסון. היו אפי' רבנים (ויש ברשותי את השמות) שטענו שיש להפיל את הממשלה. לא פחות – להפיל. היתה אוירה שהזכירה (להבדיל אלף אלפי הבדלות!!! אבל ממש הזכירה) את אירופה של 1939. כאילו חוץ מהקטע של המחנות, אבל אוירה . איפה חשבתם שזה ייעצר? במילים? לא חשבתם שאף אחד ייקח את החוק לידיים? ומה לגבי הצעקות שצעקו "רבין בוגד" (ואל תשוו לי לצעקות אחרי מלחמת לבנון - "שרון בוגד! בגין בוגד!" הם באמת היו בוגדים). אבל השיא היה במשפט שאני אפי' מתקשה לחזור עליו, שלא האמנתי שבמדינה דמוקרטית יישמע אי-פעם, רק שבמו אזניי שמעתי אותו, ולא מאיש אחד... "פעם הבאה אני לא בוחר רבין" – אתם לא מתביישים ? והדברים הגיעו עד עד כדי כך שבתוככי משכן הדמוקרטיה, בכנסת ישראל, היו חברים שחלקם חברי כנסת עד היום,לבושתנו, שהגישו הצעת אי אמון! מה המרחק בין אי-אמון – איננו מאמינים בממשלה בראשותך, לבין רצח ראש ממשלה ?ואנחנו שתקנו... זהו! מעכשיו למדנו לקח. לא עוד! אני קורא לתפוס את כל אלו המסיתים ופשוט לפוצץ להם את הצורה. לקחת את אלו שלא מבינים שמילים יכולות להרוג ופשוט לדפוק להם כדור בראש. די להסתה! נמאסתם!"

סנוב, בלוד כבר היית ?
לפני מס' שבועות עיינתי להנאתי במקור ראשון. במהלך שיטוטי בין דפי העיתון הגעתי לאחד המדורים הקבועים ומתוכו נזדעק אלי מקום מגוריי. הכותב התלונן באותו טור על מצוקת הדיור של המשפחה הדתית הצעירה. בסדר. מקובל. אולם על אף מצוקתו הוא מבקש לא לשלוח אליו מיילים בקשר ללוד. או בלשון קודשו "הבנו, אפשר לקנות שם שישה חדרים בזול. סבבה. לא רוצים לגור בלוד." לא רוצה לגור בלוד? זכותך. אולם מה הסיבה , שימו לב - "כי זה קרוב מדי לנתב"ג ואנחנו חוששים שיום אחד במקום לחזור הביתה נפנה שמאלה במחלף וניכשל בטיסה לחו"ל". ובכן, לכתב היקר ולכל המודאגים האחרים (אם ישנם) - הריני להרגיעכם שהשילוט בנושא לא רע בכלל וגם אם פניתם בפניה הלא נכונה, יש פניית פרסה ממש לפני לוס אנג'לס. את הסיפא התקשיתי עוד יותר להבין – "ניכשל בטיסה לחו"ל" – למה התכוון המשורר? האם הוא באמת מפחד שברגע שיפנה לכיוון נתב"ג הוא מייד ייבלע בתוך מטוס בדרך לאי שם, או האם ישנה איזו כוונה נסתרת אחרת. אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני... הכתב כותב בלשון רבים - "לא רוצים לגור בלוד", אז איפה כן "רוצים?" – כמובן, “בגבעת שמואל, רעננה, פתח תקוה וכדו'.”
ובכן ידידיי מסתבר שדוקא יש הרבה שכן רוצים בלוד וב"ה הפרוייקטים החדשים והשכונות הותיקות מתמלאים בחבר'ה דתיים צעירים לשמחתנו ולשמחת התושבים הותיקים בעיר.
כתושב לוד וחבר הגרעין זה תשע שנים, אני יכול רק להמליץ לכם על האופציה הזו. אני יודע, אני יודע, לצופה מבחוץ לוד נשמעת כמו מקום די מפחיד, אבל מי שחי בעיר יודע את האמת... שהמצב קצת יותר גרוע ממה שחושבים... וברצינות – על אף החסרונות של העיר מסתבר שהיתרונות בה עולים בהרבה על החסרונות. וזו עובדה – אנשים מבסוטים! הגרעין כיום מונה קרוב ל250 משפחות וזאת עוד לפני הקליטה המסיבית הצפויה בשכונות החדשות. מה הסוד? האמת שיש כאן פשוט קהילה נהדרת, איכות חיים במובן האמיתי של המילה והרגשה של עשיה. אפי' אם לא עשית כלום ואתה רק חי כאן.
אני מניח שהקורא כעת תוהה לעצמו – מה הוא משחק אותה ? מדוע הוא לא מדבר על הבעיה המרכזית בלוד? למה הוא לא מדבר על בעיית הערבים בלוד ? ובכן רבותיי זו לא כזו בעיה. אמנם אין הרבה מקומות בילוי בעיר אבל אפשר ערב אחד לשחק כדורסל, ערב אחר יש כולל ערב, בקיצור הערבים זו לא כזו בעיה.
לסיכום - אם אתם מחפשים אלטרנטיבה במחיר שפוי, קהילה טובה, וגם קצת אידיאלים (אם זה עדיין לא מילה גסה) אתם מוזמנים. גם אם נכשלתם בעבר בטיסות לחו"ל. אה, ולא לשכוח - במחלף ימינה!

לחומרי הסתה נוספים – www.haim.shoresh.org.il
לתגובות ולתיאום שבת קליטה - vlado@olam-katan.co.il

יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

חידת חמיצר
"קבוע במסמָר, ולצוָאר, כמו סָוָאר, הוטל למשמר, ומי אזר זֵר לזָר?" – קוראים נכבדים, אנא ענו על השאלות הבאות הנוגעות לקטע הכתוב לעיל:
במי או במה המדובר?
האם גם בשנה הבאה תלך לסליחות של אשכנזים?
בניית סוכה
סוד גלוי הוא שלפני חג הפסח ניטשת מלחמה בין עקרות הבית מי מוכנה מוקדם יותר עם הניקיונות, ומן המפורסמות הם משפטי ה"בחיי עוד לא התחלתי לנקות" (על אף שנשאר לה רק חדר הילדים) או במקרה הגרוע יותר: "אנחנו יוצאים לשבוע חופש כי סיימנו את הניקיונות כבר אתמול", אולם דעו לכן כי אותה לוחמה פסיכולוגית קיימת בזעיר אנפין אף בקרב המין החזק, אם כי בצורה הרבה פחות מתוחכמת.כך שלפני חג הסוכות לא נדיר לשמוע את משפטי ה – "גמרתי אתמול לקשור את הסכך", בעוד חברו עונה לו – "רק עכשיו?! גמרתי כבר לתלות את הקישוטים", ושניהם מסתכלים ברחמים על זה שבקושי גמר את השלד. אבל בזאת לא נגמר מבחן הגבריות של בונה הסוכה. שם המשחק הוא הדיגום והאִבזור של הסוכה – הִתקַנת מנורה בסוכה? פלורוסנט? ומה עם מאוורר? כל המרבה בשיפצורים הרי זה משובח. וזכורני שפעם באתי לידידי יגר והשווצתי לו במלאכת כפיי, שכן הצלחתי להתקין מנורה וכן מתג בסוכה, או אז הכניס אותי יגר לסוכתו וחשף בפניי ארון חשמל תלת-פאזי, מערכת חשמל מסועפת המתוחה באלגנטיות בתוך תעלות נסתרות וכמובן מערכת אוורור מרכזית לסוכה.בכל אופן, לאחר שגמרת לבנות את הסוכה הגיע תור הקישוטים, נויה של הסוכה. ובכן, כידוע סוכה מתקשטת בכל מיני גזירי נייר, בניירות אלומיניום במגוון צבעי הקשת המטאלית. למרבה הפליאה עדיין לא מצאתי את בעלת הבית שבתור חפצי נוי בביתה תהיה מוכנה לתלות שרשרות נייר ומבנים הנדסיים תלת-ממדיים העשויים מרדידי אלומיניום. קישוטים עלק... בכל אופן, אחד האתגרים הרציניים בנוגע לקישוטי הסוכה הוא אופן תלייתם – אתה דוחף את הסיכה מן הצד האחד של המחיצה, אולם לאכזבתך השפיץ של הסיכה לא בוחר להסתובב מן הצד השני של המחיצה ולשוב אליך כדי שתוכל להשלים את התלייה המושלמת. אתה יכול לבחור להשאיר אותו במצב הזה כשהוא בולט החוצה... עזוב, לא עובד. אולי תבחר לכופף את הסיכה לפני שאתה מחדיר אותה, אל תהיה דביל... גם לא עובד. אין לך סיכוי אלא אם כן יש לך שותף מן הצד השני שמצליח לאתר את המקום שאליו דחפת את הסיכה (אתגר לא פשוט כשלעצמו) ומחזיר אותה אליך. אבל אל דאגה, יש פתרון גם לעמלים לבדם על הסוכה – דבק דו-צידי, אתה פשוט מצמיד את הקישוט כשבגבו הדבק וללא כל קושי הוא נצמד אל דופן הסוכה. "מי צריך סיכות? מי צריך קשקושים?" אתה חושב שמח וטוב לב. למחרת אתה מוצא את הקישוט בדיוק באותו מקום רק הפעם דבוק לרצפה.
תחרות סוכה בבית הספר
להורי ילדי כיתה א' שלום. כנראה שהטיפ הבא קצת מאוחר בשבילכם, אבל מוטב מאוחר... לפני כמה שבועות חזרה בתכם הביתה ובפיה בשורה – "ישנה תחרות סוכות בבית הספר". מאחר שאתה הורה נלהב וצעיר, החלטת שתעזור לבתך לקטוף את המקום הראשון יחד עם הכבוד והתהילה, שכן בטח כל שאר הבנות יבנו בעצמן את הסוכה, ולבתך יש היתרון היחסי שבאבא מוכשר ובעל 2 ידיים ימניות. אתה מחליט שלבתך המוכשרת לא מגיעה סוכה קקמייקה מקופסת נעליים גזורה, אתה תעשה לה סוכה מעץ עם רצפה מדיקט וסכך משיפודים, מי יכול עליך?! ובכן דע לך, הורה יקר, שבכיתה של בתך קיימים לא מעט הורים מאותגרים כמוך, כנראה גם שאחד מהם נגר ובתו תביא סוכה מעץ אגס עם פיתוחים בדפנות, אבא אחר הוא קבלן עבודות גבס ויביא לבתו קאראסוכה ויש גם את האבא שעובד באלקטרה ויבנה לבתו סוכה ממוזגת. וכדאי בכלל לשמור את האנרגיות לחודש חשוון, שכן אז יש תחרות בית ספרית מי בונה את תיבת נח הכי יפה.מוסר השכל – בעוד שנה בכיתה ב' הילדה תכין לבד סוכה מקופסת נעליים גזורה, מה קרה? שתתמודד...

קופסה מכסף לאתרוג
סביר להניח שאם כבר התחתנתם גם לכם יש בבית באיזשהו ארון קופסה מכסף עבור האתרוג. בטח איזו סבתא / סבא רצו לעשות אתכם מאושרים וקנו לכם את פריט היוקרה הנ"ל. לקופסת הכסף לאתרוג ישנה אמירה – סביר להניח שבמחירה יכולתם לקנות מחשב נייד לא רע, או איזה גאדג'ט אחר שאתם חושקים בו, אבל צא ולמד מה ההבדל ביניהם -
בעוד המחשב הנייד שהייתם מקבלים חלף קופסת האתרוג לפני כך וכך שנים היה כבר מיושן וכנראה נזרק לפח, קופסת הכסף לאתרוג עומדת בפארה ונמצאת בדיוק באותו סטטוס ובאותו מקום כל השנים. רק חבל שאתה לא ממש זוכר איפה... וגם אם כן - היא לא ממש יוצאת מהמקום הזה. גם לא בסוכות!
מה עושים עם הדבר הזה, רבותיי? מה אכפת לי שהאתרוג יהיה בקרטון? האם אזכה למעמד חברתי גבוה בזכות הקופסה? האם מאחורי גבי יתחילו אנשים ללחש: "קלוט איזו קופסה יש לחיים... כבוד"?או במילים אחרות – "סבתא שלו, קני לו לפטופ".
טבעות ללולב
האם אתם מכירים את הילדים שמוכרים ב-1 ש"ח טבעת העשויה מאחד מענפי הלולב ומשמשת לשמירת הלולב כמוט דק ויפה ולא כמניפה סינית? ובכן, לאחר חישוב התשואה עבור מוצר זה, גיליתי כי היא אף יותר גבוהה ממכירת "שערות סבתא" (התשואה עבור שערות סבתא יוצאת בחישוב פשוט משהו בין 10,000% ל-100,000% ואני לא מגזים), ואם אותו ילד היה חושב קצת יותר בגדול וקצת מרחיב את העסק סביר להניח שיכול היה להיכנס לרשימת 100 עשירי ישראל אחרי חג אחד או שניים.
שאלות ותמיהות על סוכות, תפילות והושענות
· מהודר מן המהודר – 90, מהודר – 80, כשר – 70, כשר בקושי – 60. יש לי כ"כ הרבה מה להגיד על זה אבל אני לא יודע איפה להתחיל...
· בנענוע של ארבעת המינים, כשעוצמים את העיניים בדבקות ומנענעים בעצמה – על מה חושבים בדיוק?
· האם מי שתיקן את ההושענות לא מצא נוסחה יותר פשוטה לסדר שלהן מזאת: אם יו"ט חל ביום שלישי אז ביום חמישי מתחילים מהמזמור השני אבל אם הוא חל בשבת אז ביום ראשון מתחילים מיום שלישי ואז עוברים לשני?
· האם את הסיבוב בבית הכנסת מותר לעגל או שאתה אמור לצאת בדיוק באותה זווית יחסית שבה נכנסת?
· אם לא סיימת בהושענא רבה שבעה סיבובים, האם אתה צריך להמשיך כמו אידיוט לבד או שאפשר להעביר?
· למה צריך לקנות לכל אחד מבני הבית סט ערבות נפרד בהושענא רבה ואי אפשר להשתמש באותו אחד? אם זה בגלל העלים שנתלשו - בוודאי כבר שמת לב שהמכות לא ממש מזיזות לערבות והן נשארות אם אותו מספר עלים, האם זה בגלל שרוחנית משהו השתנה בהן לאחר החבטות? ok קיבלתי. רק מאיפה בדיוק ההנפצה הזו...?
· ואיך בדיוק אני אמור ללכת בהקפות עם מחזור, לולב, אתרוג, הדסים וערבות בבת אחת?
· תפסיקו כבר לזרוק את הערבות מעל הארון בבית כנסת. אתם יודעים שזה לא בגלל הסגולה, סתם אין לכם מושג איך להיפטר מהן.
· ריבת אתרוגים זה לא טעים, ליקר אתרוגים על אחת כמה וכמה.

יום חמישי, 17 בספטמבר 2009

המדריך למתפלל


לכבוד הימים הנוראים והחגים הבאים עלינו לטובה מוקדש המדריך החלקי ביותר למתפלל. אני מתריע מראש כי הדברים לא נאמרו על דעתי וכי הם הוצאו מהקשרם והכי חשוב אל תקחו ברצינות מדי...
בתי כנסת ספרדיים
תפילה אינטרקטיבית
התפילה בבית הכנסת הספרדי הינה בסגנון אינטרקטיבי (כמו בדורה ליודעי ח"ן) - לא יכולים להיאמר 2 משפטים ע"י החזן ללא תגובה הולמת מצד הקהל. החזן אומר "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" והקהל מיד צריך להזכיר לו שהם כבר הלכו לעולמם - "עליהם השלום". החזן "רווח והצלה" והקהל בגערה "לנו ולכל ישראל". עובר האורח האשכנזי מרגיש מעט נבוך ומבוהל מקריאות הביניים שאינו יכול להיות שותף להם עקב חוסר שליטה בחומר, אך מנסיון אישי - היצירתיות לא עובדת כאן, כשפעם אמר החזן "מלך עוזר ומושיע ומגן" וניסיתי לענות בהתלהבות "ועוד איך..." הביט בי הקהל בתימהון (שלא לומר בעצבים). האשכנזים לעומת זאת אוהבים לשתף פעולה עם החזן בסגנון "בא נראה אם הוא ישים לב שיש כאן מישהו חוץ ממנו".

השרוולים
פריט לבוש שהיה מזמן צריך לזכות בפרס עיצובי הוא השרוולים, ואני לא מדבר על השרוולים בחולצה אלא על השרוולים בלי החולצה. לטובת החזן העולה על הדוכן בחולצה בעלת שרוולים קצרים נמצאים על הבמה, שני שרוולים עצמאיים שעליו לעטות על זרועותיו החשופות, המשתלבים באופן מלבב עם חולצתו. רבותי, מדובר בגאונות!!! לא פחות. מדוע לקנות חולצות בעלי שרוול ארוך ? אפשר להישאר עם החולצה הקצרה מהקיץ ופשוט לקנות שרוול עצמאי. בקרוב ברשתות האופנה המובילות...
סידורים
בעוד אצל האשכנזים תוכל למצוא את תפילת כל פה ורינת ישראל על מדפי הסידורים, בבתי הכנסת הספרדיים התחרות בין הסידורים קשה בהרבה – תפילת החודש, חזון עובדיה, תפילת ישרים, וזרח השמש, בית עובד, שערי ציון וזו רק ההתחלה. לבד מהסידורים, סליחה - ספרים, הסטנדרטיים – קיים ז'אנר שאינו מוכר כלל במחוזות יוצאי אירופה המערבית – סידורי מנחה מעריב. אולם בל תטעו לחשוב כי מדובר בסידור קצר של מנחה ומעריב של ימות החול – הספר מכיל את תפילות מנחה וערבית בכל קונסטלציה שהיא – חול, שבת, שלושת הרגלים, מנחה ערבית של ראש השנה ומנחה של יום כיפור. ז'אנר ידוע בסידורים הספרדיים הוא "בא-נראה-כמה-אותיות-אפשר-לכתוב-בתוך-שם-ה'" . לעיתים קיים פרומו בתחילת הסידור ובמו עיני ראיתי על אחד הסידורים את הכיתוב הבא - "סידור דעת דברים המלא והארוך והשלם, עם כל התוספות, ללא שום קיצורים" עכשיו תראו לי אשכנזי אחד שקונה אותו... ונסיים בבדיחה שרק ספרדים יבינו – "מאחורי כל איש מצליח עומד שערי ציון"
מודרניזציה של שמות הסידורים
ע"מ להנגיש את הסידורים לדור הצעיר הייתי בוחר שמות אטרקטיביים ועכשויים יותר. לאשכנזים – "תפילת פרידמן" (לייקים אפשר אפי' "תפילת פרידמן מת") ולספרדים – "חזון בובליל".

בתי כנסת אשכנזיים
אפיון המתפללים
אפיון המתפללים השונים בבית הכנסת נעשה כבר מס' פעמים אולם החלטתי בכל זאת לתרום את תרומתי הדלה בעניין.
המעלעל – נוהג יפה וחשוב לבוא לביה"כ כמה דקות לפני התפילה. המטרה – להשיג את כל עלוני השבת לפני שאף אחד מהם ייאזל (ובפרט את עולם קטן שמשום מה החליטו שחמישה גליונות ל200 מתפללים זו חלוקה הגיונית ויש שם אחלה שו"ת ולפעמים גם כותב שם איזה נודניק שחושב שהוא מצחיק). או אז הוא מתיישב בנחת במקומו כשלידו כמות גליונות שגם בתפילת יום כיפור שחל בראש השנה בישיבת רמת גן לא היה מצליח לקרוא חצי ממנה. אבל הוא בכלל לקח את כל הגליונות בשביל אשתו (שמעדיפה לקרוא מקור ראשון). וכמו שנהגו לומר בקהילות ישראל "אם באת לביה"כ כדי לדבר איפה תקרא עלוני שבת".
המשכיל – המשכיל לא יכול לבוא לביה"כ אם אין באמתחתו איזה ספר או שניים (אחד מהם צריך להיות חכמים של הר' בני לאו). הוא כמובן בא להתפלל אבל לא לחינם ברא לנו הקב"ה מח dual core וכך בעוד מעבד אחד עונה אמן בחזרת הש"ץ, מח אחר לומד תורה. לתפילת ראש השנה הוא מזמין את "הובלות אבי" בערבו של חג כדי להעביר את הספריה העירונית הקרובה לסטנדר שלו.
המטייל – המטייל לא צריך לקנות כיסא לראש השנה, כל התפילה הוא עסוק בהקפות בלתי פוסקות של ביה"כ, משם לספריה, לבמת החזן ובחזרה. אם הוא יישב חצי דקה בכיסא הוא ירגיש תחושה קלסטרופובית מעיקה.
הקשקשן – מה יש להרחיב בנושא... קשקשן...חוץ מהפסקות מעיקות בקדושה ובכתר לא פסיק פומיה למיגרס. בבתי כנסת מסוימים כבר הקימו מראש מנייני קשקשנים – יושבים שם בשולחנות אחד מול השני (תודו שזה באמת יותר נח) ובכל שולחן מוגדר נושא – פוליטיקה, ספורט ושולחן "נישט אין שאבעס גערעט".
המאחר הכרוני – אם התפילה מתחילה ב08:00 הוא לא יגיע לפני 08:30 אפי' אם זה ידרוש ממנו לחכות ליד הדלת חצי שעה. לגבי ההשלמות ישנם כמה מנהגים – אמירת כל התפילה מתחילתה והדבקת הציבור תוך חמש דקות. בקצב בו יכל לסיים לימודי תואר ראשון ושני במשפטים ביממה וחצי. תת סעיף המאחר הכרוני החוצפן : נכנס לבית הכנסת בחצי שעה איחור וצועק לחזן "אין לך עשרה".

המקלדת הוירטואלית
בטח שמתם לב ליישום מוזר בתחילת חלק מן הסידורים האשכנזיים – בעמוד הראשון, עוד לפני התוכן, מופיעות אותיות הא', ב' בוריאציות ניקוד שונות. עד לא מכבר הייתי עומד תמה לנוכח גאדג'ט זה – מה עושים איתו? האם עלי לומר את הא' ב' לפני התפילה ? האם זהו ספר לימוד המאושר ע"י משרד החינוך לכיתות א' ? אתמהה... (הושתל לצורך יצירת רושם ספרותי) אולם סופסוף חשפתי את מטרת גאדג'ט זה. לפני שאחשוף אותה בפניכם הקדמה קצרה ברשותכם. כידוע בקטעים רבים בתפילה חל איסור להפסיק בדיבור. ישנם כאלה שרק קדושה תסתום את פיהם, ישנם כאלה שגם ברכות שמע יעשו את העבודה וישנם כאלה שמרגע שנחו התפילין על ראשם חותמים את פיהם לדברי חולין. אולם בשטיבלך של חב"ד אותו אני פוקד לבקרים (יותר נכון פוקד בבקרים) למדתי כי האיסור לדבר אינו איסור תקשורת כולל. וכך ישנו את העונה לטלפון בכל שלב של התפילה וחלילה לא מפסיק בדיבור רק מפטיר "אההה" או "אאאהאאאהה" במשך חצי שעה ויש מי שמתקשר בפנטומימה. אולם את צורת התקשורת הגאונית ביותר ראיתי אצל מתפלל שרצה לומר לחבירו דבר והרכיב לו משפטים בעזרת ... נכון, הא' ב' בתחילת הסידור – הבחור פשוט הקליד את הודעתו במקלדת הוירטואלית וכך גיליתי כי היהודים הם שהמציאו את הSMS ראשונים. רק הצעה לייעול – אם אפשר להוסיף רווח ו backspace למקלדת... תודה.
שטיבלך
התפילה בשטיבלך היא בשיטת עשה זאת בצעמך, או במילים אחרות "הרכב לך תפילה". המתפלל עובר בין המנינים השונים ומלקט לעצמו חלקי תפילה עד שהוא משלים את ה check list שלו.
טבק
אחד ממנהגי בית הכנסת המפורסמים הוא הרחת הטבק. כל בית כנסת המכבד את עצמו צריך שיהיה לו "גביר" מקומי שבאמתחתו קופסה קטנה המכילה את האבקה החומה כהה המכונה טבק. באמצע התפילה על הגביר לערוך סיבוב ולהפציר במתפללים לקחת קמצוץ ממרכולתו. ה"מבינים" ילוו זאת באמירת – "נו, א שמעק טבק". עד כאן הכל בסדר. רק שמעולם לא הבנתי מה המטרה ומה מצופה ממני – האם עלי לקחת שאיפה בריחוק מן האבקה החומה ע"מ ליהנות מריחה הערב (אישית הייתי מעדיף עץ ריחני לרכב) או שמא עלי להסניפה מלוא חופניי משל הייתי נער בן 15 השואף את גז המזגנים האהוב עליו, והכל כדי להוציא ממני עיטוש פראי... אם זוהי המטרה, נשאלה השאלה – למה? מה הסיפוק שיוצא למחלק מכך שהתעטשתי ? ולמה כולם צוחקים כשמישהו מתעטש אם זו המטרה ? כך או כך - 15 שניות התהילה של הטבק מגיעות ללא ספק בתפילת יום כיפור – אין בעיה, לא נאכל, לא נשתה אבל אף אחד לא ימנע מאיתנו איזה אפצ'י טוב.

אהבתם? התעצבנתם? נהניתם? נרדמתם ?
אשמח לשמוע מכם-
vlado@olam-katan.co.il
לטורים קודמים ולחומרי ארכיון מסווגים
http://www.haim.shoresh.org.il/

יום רביעי, 26 באוגוסט 2009

על אהלים ונחלים (פורסם בעולם קטן)

ישנם מילים המשנות את משמעותם ככל שאתה מתבגר, למשל צמד המילים "חופש גדול". בעוד לילד המילה "חופש גדול" משמעותה אושר צרוף, אפשרויות בלתי מוגבלות, חברים ושעמום, הרי שלהורה משמעותה – קייטנה, עוד קייטנה, קייטנה מאולתרת, קייטנה מעפנה, בייביסיטר, סינג'ורים של סבים סבתות דודים דודות והגדלה של האוברדרפט הענק של ימי החופש שלך מהעבודה. אבל ת'כלס היה כיף, אל תשחקו אותה... לזכר החופש שעבר אותנו ביעף מוקדש טור זה -
קמפינג
לילדים ישנה משיכה מובנית לאוהלים. לא פעם אני מוצא את עצמי מחפש את השמיכות והסדינים בבית ומגלה שכולם חברו יחדיו לכדי מאהל בדואי מפואר (בסטנדרטים בדואיים) בחדר הילדים. אולם פעם בשנה מופתעים הילדים לגלות כי גם הוריהם הינם חובבים מושבעים של לינה בחיק הטבע. מדי קיץ אורזת המשפחה את הפקלאות ונוסעת לה צפונה לאחד מאתרי הקמפינג. "מה קרה" תוהים הילדים "האם אבא ואמא הפכו להיות פריקים מגניבים? האם הם גילו את היופי שבפשטות? את החיבור לטבע?". ובכן ילדים חביבים – אכן הכל נכון! בצירוף העובדה שקמפינג עולה כ-30 ש"ח למבוגר מעל גיל 3. אם כן, לאחר שארזת את ביתך ואוהלך בתא המטען שאותגר בעומסים שלא ידע מעולם, ולאחר שעברת בשלום 3 שעות בתוך רכב עמוס ילדים, מריבות ובכיות, הגיע הזמן לתקוע יתד. אגב יתד – בשנה שעברה, עת באתי לנטות אוהלי, גיליתי כי אין לי יתדות וחשבתי שזהו פריט די מיותר, או אז גיליתי שהאוהל יכול לשמש גם כגלשן רוח מדגם מיסטרל, ובכן השנה הצטיידתי מבעוד מועד (כלומר בדרך לקמפינג) ביתדות חדשים ומשובחים, אולם למרבה הצער פטיש לא נמצא ברשימת המצרכים לקמפינג – מה שגורם לך כהרבה גברים אחרים לחזור לפוזת האדם הקדמון - להרים אבן גדולה ובלתי מסותתת מעל לראשך ולהכות בה בכל הכח ביתד כדי לגלות שהאדמה אמנם אדישה למאמציך אך אפשר אף אפשר לעצב כך את היתד לכדי פסל של קדישמן... לאחר שסופסוף אוהלך עומד איתן, אתה מגלה שהמונח – "אוהל 6" משמעותו - אוהל המכיל 6 בקבוקים של ליטר וחצי. למרבה הקנאה לשכן לידך יש קאראוהל ובו 5 חדרי שינה, מטבח ומחסן. שנה הבאה אני קונה אוהל כזה, אתה חושב לעצמך (אולם ממש באותו הרגע עולה במוחך מחשבה מקבילה – בטח במחיר שלו אפשר לקחת צימר). טוב, נו, מה זה משנה, אתה אומר לעצמך, העיקר שיש איפה לישון בלילה. מסתבר שהדבר לא פשוט כמו שהוא נשמע – ראשית יש את עניין השיפוע – שיפוע בזוית של 1 מילי-רדיאן יגרום לכל דרי האוהל למצוא עצמם בבוקר (או הרבה לפני) באותה צלע של האוהל, לאחר מכן יש את ענין המזרון – המזרון המתנפח הוא פריט נהדר. בעיקר כדי לצוף איתו בבריכה. אנו לעומת זאת היינו מצוידים בזכות רפאל ידידנו בבוחטה של פלציבים. ובכן רפאל – הקיבוץ שלך הוא אחלה ואין ספק שפלציב זו המצאת המאה, אבל בוא נסכים שפרדייז זה לא.
דמוגרפיה וגיאוגרפיה
כל מי שטייל החופש בצפון שם לב לעובדה הדמוגרפית המדהימה הבאה – בעוד שכיפות סרוגות נמצאות למכביר בכל אתר ואתר וכמובן שמקומם של החרדים גם הוא לא נפקד – אין חילוני אחד לרפואה בכל הצפון. כל הצפון הפך לשטייטל אחד גדול וכל אתר קמפינג לשטיבלך תוסס.
טיולי מים
כאמור הכיוון המועדף לחופשה הוא הצפון. מה יותר מתאים בחום הישראלי מאשר לטבול במים הצוננים של הצפון? ובכן לאחר שנסעתם יותר משלוש שעות רק כדי להגיע לנחל דן הצונן, אתם מגלים שהמילה "צונן" היתה די מדויקת ואפי' מעודנת. מסתבר שבנחלי הגולן לא זורמים מים אלא חנקן נוזלי ואתה מוצא את עצמך מנסה לשכנע את הילדים להיכנס, כדי לא לצאת דביל מושלם שהבאת אותם עד לשם, במשפטי העידוד הבאים – "יאללה, זה לא כזה קר", "תיכנסו, תוך שניה מתרגלים", "הבא שמשפריץ עלי אני הורג אותו" ...
פינוקים והגזמות
אין הבדל בין חילונים לדתיים בקשר ללבטים באשר להוצאות הקיץ - גם אלו וגם אלו מחפשים לעבור את הקיץ בשלום גם מהבחינה הפיננסית – אולם בעוד אצל משפחה חילונית ממוצעת מתלבטים האם ליסוע לטורקיה (הילדים כבר מיצו), קפריסין (דיל מטורף – 4000 דולר כל המשפחה אבל הם אנטישמים) או לאירופה, אצל המשפחה הדתית ההתלבטות היא יותר בכיוון האם לקנות לילדים את הטילון או להסתפק בקרטיב הקרח (לא נעים להוציא לילדים של החברים את העיניים).
עד כאן תובנות לקיץ זה, ניפגש בשנה הבאה יותר חכמים ומנוסים וכנראה עם אותם תובנות בדיוק.

מכתב מצופה
זה זמן שרציתי לכתוב על התכנית המטופשת כוכב נולד. התכנית מוזילה את ערך האמנות, היא מעודדת ומקדמת דוקא אמנים זולים ומוחצנים במקום לקדם יצירה אמיתית ושירה הנובעת מעומק ולא מטכניקה יבשה. גם השיטה של נצחון ע"י סמסים היא שיטה נבובה וחלולה המעודדת יצירה ריקה מתוכן על פני יצירה אמיתית ואמנים אמיתיים. או במילים אחרות - מי אתם בכלל שתדיחו את לירן דנינו??? הוא היה הכי שולת כל העונה!!! ביזיון...ממני - אחד שיודע...

תודה לכל מי ששלח לי מיילים עד עכשיו ומחילה ממי שלא עניתי לו,
אבל אני חושד ששוב יש בעיה בשרת.
אז אם אפשר...
רק לבדיקה...
אם זה לא טירחה...
באמת לא נעים לי...
פשוט יש לי אישה ושלושה ילדים- vlado@olam-katan.co.il
לטורים קודמים ולחומרי ארכיון מסווגים– http://www.haim.shoresh.org.il/

יום שבת, 8 באוגוסט 2009

סבא נח - איש תורה ועבודה


ראשית אבקש את מחילת הקוראים - הטור הנוכחי לא יהיה מצחיק. נשתדל לפצות אתכם בפעמים הבאות. הפעם החלטתי לנצל את התזמון של התחרות שנפתחה בעלון זה "החיים ע"פ סבתא" ולספר לכם על סבא שלי. כנראה שלא אעמוד בכללי התחרות במלואם, מאחר שלא אערוך ראיון עם סבי וזאת משתי סיבות :
א) סבי מעודו היה איש צנוע שלא אוהב פומביות
ב) הוא נפטר לפני עשר שנים
(כן, אני מודע לכך שהסיבה השניה יותר משכנעת).

אבל לפני כן הקדמה – מגזרנו הקט אוהב לטפוח על חזו בגאוה, שהרי לא הגביל את עצמו לחיי תורה שאין בה מעשה כאחיו החרדים, ולא לחיים שאין בהם תורה כאחינו החילונים. אולם כמדומני שגם אנחנו לא בדיוק מצאנו את הנוסחה המנצחת לשילוב בין התורה לבין העבודה.

אני נזכר בימים הרחוקים של הישיבה – איך היינו בטוחים שלא משנה מה יהיה סדר היום שלנו, תמיד ללימוד התורה יהיה בו חלק ארי, שהרי בלעדיה הכל רדוד ושטחי, היא זו שחושפת לנו את רזי העולם. אבל הלכו חלפו להם שנים לא מועטות, יש עבודה תובענית, יש ברוך ה' משפחה וילדים ובסופו של כל יום בשעה 21:00 כשהילדים רחוצים במיטות צריך להקדיש זמן לאומדן נזקים ושיקום הריסות. כשכל זה נגמר, איך לומר, קצת קשה לממש את התכנית המקורית. אז מה עושים? עוברים לתכנית ב' - יש פה ושם כמה פושעים שהכניסו את מכשיר מדורת השבט לביתם, השאר רואים סרוגים ב emule ויש כם כאלה שלפעמים אוזרים כח ויוצאים לאיזה שיעור בבית כנסת... אולי פעם זה היה אחרת... היו איזה כמה חדשים חופשיים מעבודת השדה (מה שכונה "ירחי כלה") והיה אפשר לחזור להיות בן תורה לזמן מה, אולי תביעות החיים היו אחרות ואולי זו בעיה עתיקה שמאז ומתמיד התמודדנו איתה.

ובכן, לאחר ההקדמה המייאשת רציתי לספר לכם על המגדלור שלי בים של טרדות החיים: סבי – נח ולדומירסקי, או בקיצור סבא נח. אני מניח שכמה מן הקוראים תמהו מעט בנוגע לשם המשפחה השובב, הצעיר והקליט של כותב שורות אלו. נושא עִברות שם המשפחה עלה כמובן לא מעט פעמים במרוצת הדורות אך מבחינתי הענין כלל לא בא בחשבון ולו מסיבה אחת פשוטה – שיידעו שאני קשור לנח ולדומירסקי.
סבא נח היה המנהל של חברת הפנסיה גלעד, ולא סתם מנהל, מי שהיה מחפש ממש טוב בביתו של סבי היה יכול למצוא בפינת אחד החדרים שלוש תעודות המעידות על כך שזכה בפרס מנכ"ל מצטיין 3 שנים ברציפות. למעשה, גלעד היתה החברה היחידה בארץ שלא נכנסה לגירעון אקטוארי (זו מילה כזו שאומרים אחרי "גירעון") - אני לא מבין גדול בכלכלה אבל אני מניח שזה נובע מניהול בענווה יחד עם כבוד וזהירות כלפי כספם של אחרים. האם למשמע המילים "מנכ"ל מצליח" מצטייר בדמיונכם אדם חנוט בחליפה נוסע בוולוו הנהוגה בידי נהג? ובכן לפעמים אכן סבי התפנק בנסיעה באוטובוס עד לעבודתו אולם רוב הזמן היה פשוט צועד ברגל, כדי לא לבזבז סתם כסף, מביתו באיזור רח' ארלוזרוב ברמת גן ועד לרחוב אבן גבירול בתל אביב. אך התמונה שנחרטה בי יותר מכל היא זו - כילד, כשהתארחתי בביתם של סבא וסבתא – הייתי רואה ב5:00 בבוקר אור קטן במטבח- ואת סבא נח רכון אל מסכת גמרא גדולה - לומד ומכין את שיעור הדף היומי אותו יעביר בעוד כמה שעות בבנין מול גלעד לפני שיתחיל יום עבודתו ובערב בבית הכנסת סיני, שם הוא מעביר באופן קבוע שיעור כבר שנים.
סבא נח לא צריך הרבה פלפולים - רק רש"י ותוס' ואם הוא לא מבין אז שטיינזלץ והכל בהנאה, בשקיקה ובאהבת אין קץ לתורה. שמו המלא היה נח יוסף. כמותם גם הוא ידע איך לכלכל את כל העולם שסביבו במסירות ובענווה. כמו יוסף שעמד איתן אל מול פיתויי העולם הזה, סבי גם הוא עמד אדיש אל מול הבלי העולם הזה כשאהבתו הגדולה לתורה מוליכה אותו אל דפי התלמוד בכל דקה פנויה.
מאוחר יותר, כשכהו עיניו ולא יכל לקרוא יותר, היה ממשיך ללמוד תורה בעזרת קלטות מגמ"ח בבני ברק. היה יושב במטבח, על השולחן לידו טיייפ דאבל-קאסט חסר פרופורציות ואיכות ולאוזניו אזניות ישנות. פעם שאל אותי "חיים, אולי אתה יודע איפה אפשר לקנות אזניות אחרות ? אלו קצת מקולקלות" ואני התביישתי שעד עכשיו לא חשבתי לקנות לו בעצמי. השבתי לו "סבא, נקנה לך טייפ חדש, קטן יותר, משוכלל" והוא, שלכל ילדיו ונכדיו נתן בלי גבול, לא היה מוכן לשמוע על כך. רק אזניות, כאלו בעשרים שקלים, לא צריך לבזבז יותר מזה.

עשר שנים חלפו מאז הלך לבית עולמו ואני מנסה לעיתים לשחזר בעצמי את אותו מראה מופלא – משכים קום בחמש וחצי ולומד, מתמיד למשך יומיים ונשבר... אבל בתודעתי ובשאיפותיי בזכות סבא אני יודע איפה הייתי רוצה להיות ואני גם יודע שאפשר...

השבוע יחול יום פטירתו העשירי, יהיו הדברים לעילוי נשמתו. סבא נח – איש תורה ועבודה.

יום שישי, 5 ביוני 2009

האם אתה מיסטיקיונר

כפי ששמתם לב עולם קטן השבת עוסק בעיקר במיסטיקה, השאלון הבא יעזור לכם לאבחן את עצמכם בצורה מדעית ומדויקת – עד כמה אתם מחוברים לעולם המיסטי ?

  1. האם היית אי פעם בעמוקה ?

    1. בודאי. זה אפילו לא מיסטיקה זה בדוק!!! אחרי שראיתי שרבים מחבריי התארסו וגם אני כבר לא צעיר (בכל זאת בן 18 וחצי) הלכתי להתפלל על קברו של ר' יונתן בן עוזיאל ובאמת בדיוק חמש וחצי שנים לאחר מכן התחתנתי.
    2. היינו בטיול בצפון ואמא שלי לחצה עלי ... טוב, להזיק זה בטח לא יכול
    3. ברור!!! יש שם אחלה צימרים.
  2. אחרי תקופה ארוכה של דייטים נדמה לך שהגיע הרגע וזו האחת אבל בכל זאת יש עוד כמה לבטים, מה תעשה ?

    1. טוב, זה לא צחוק. שבועיים זו תקופה מספיק ארוכה בשביל דייטים. למזלי יש לי רב שמבין בהתאמה של שמות ע"פ גימטריה והוא כבר יבדוק לי אם זה יילך.
    2. אולי אני ארים טלפון לרב שלי מהישיבה... לפעמים זה עוזר.
    3. כנראה צריך להתבשל עוד קצת עם ההחלטה. נמתין עוד שנה.

.

.

.

להמשך - http://www.haim.shoresh.org.il/

יום שבת, 30 במאי 2009

ישחקו הילדים לפנינו (כרך מילואים)

כנראה שבטור הקודם פרטתי על נימי הנוסטלגיה של לא מעט קוראים ששלחו לי למייל תיקונים והוספות, לפיכך אין מנוס מכמה השלמות קטנות והערות קטנוניות
בנוגע ל ארץ עיר – לא תאמינו כמה קוראים הרגישו פגועים אישית מכך שאמרתי שאין חיה בו' וכי אין אנו נתקלים דבר יום ביומו בוומבט החביב (בייחוד אם אנו גרים בדרום אוסטרליה) שהוא יונק שמאוד קשה למצאו בטבע אך קל יותר למצאו בוויקיפדיה. שיחקתם אותה! הוסיפו לניקוד שלכם 10 נקודות! כמו כן מחלוקת עזה ניטשה בין כמה קוראים האם הוירוס הוא חיה או לא. טוב, בא נסכם שגם אם הוא חיה הוא בטח לא חיית מחמד. 5 נקודות גג בשבילכם!
.
.
.

יום רביעי, 27 במאי 2009

ישחקו הילדים לפנינו

בגליון האחרון פורסמה לכבוד ל"ג בעומר כתבה על משחקי חברה שאפשר לשחק ליד המדורה. הכתבה גרמה לי לפרץ נוסטלגיה והחלטתי לשתף את רבבות הקוראים בארץ ובתפוצות במס' תובנות על משחקי הילדות שהולכים ונעלמים מהעולם.

גוגואים
דומה שהסטרט-אפ של ילדותנו היה הפיכת חרצן עלוב לחשוב שבאוצרותינו. היינו מתחננים בפני הורינו שייקנו עוד קילו משמשים (כאן הירושלמים צריכים לומר בהתנשאות "אה, הוא מדבר על אגו'אים. גוגואים אלעק...") רק כדי שנוכל להוציא את הגרעין ולזרוק את המשמש לפח. אני אישית עד היום מביט כלא מאמין במי שאוכל משמש וזורק את גרעינו העסיסי לאשפה. 2 המשחקים הפופולריים ביותר בענף הגוגואים היו ה"קרוב לקיר" (שתי המילים במלעיל) ומה שכונה (אצלנו השפלתים לפחות) בשם "גלגל המזלות" – על הפראייר התורן היה לזרוק את הגוגו ממרחק מטר לעבר קופסת נעליים שבה היו חורים בכל מיני גדלים - חור אחד בקוטר סביר לידו כתוב "1", לאמור – אם הגוגו נכנס לכאן קיבלת גוגו בתמורה לזה שהפסדת, ליד אחד מהחורים האחרים היה מופיע המס' "100000000" לאמור – אם קלעת לכאן קיבלת את כמות הגוגואים שישראל מייצאת לארה"ב. אלא מאי, קוטרו של החור היה כה קטן עד שע"מ להיכנס היה על פרוטוני הגוגו לוותר על האלקטרונים המקיפים אותם ובאפקט קוונטי מרשים להתמנהר לתוך הקופסה. הסיכויים אמנם קלושים אך במידה והדבר אירע היה על בעל הקופסה לבוא לאביו ולומר לו – אבא אנחנו בצרות, תמכור את הדירה ואת הרכב – צריך לקנות משמשים.

ארץ עיר חי צומח
מספרים על ילד אחד שהוריו קטעו אותו באמצע משחק 'ארץ עיר' והילד בתגובה פשוט הפסיק לדבר במשך שבוע, לא משנה איך היו הוריו מנסים לדובב אותו הוא רק היה ממלמל אותיות שוב ושוב עד שבא ילד חכם אחד אמר לו סטופ והילד אמר "למד". זה הזמן להודות לאיש שייסד את 'ונצואלה' על ארץ ב - ו', להתרעם על אליעזר (נו, זה, הבן של יהודה) שלא המציא לנו אף שם של חיה ב ו' (ולא! וירוס זה לא חיה). אך אין ספק ששתיים מהקטגוריות במשחק אינן רלוונטיות למי שמשחק בו כיום – 'ילד', 'ילדה' – פשוט אי אפשר כיום לומר למישהו על אף שם שזהו לא שם של ילד או ילדה. הכל הולך. ומעשה ששיחקתי עם חבר שבאות ל' נתן את השם 'לאמונת-עיתנו' למרות שמחיתי בתוקף שזה אינו שם של בן, לימים נתן שם זה לבנו בברית המילה תוך שהוא שולח אלי חיוך מנצח.
טריוויה
אי אז בילדותינו מישהו אמר להורינו שידע כללי הוא דבר שחשוב להנחיל לנו. לפיכך לא היית מוצא בית שלא היה בו את משחק הקלפים האולטימטיבי 'טריויה'. לא נגזים אם נאמר שרוב ידיעותינו על החיים היו נרכשות מקריאת ושינון שש התשובות בגב הכרטיס שוב ושוב. בזכותו למדנו דברים שימושיים שחיינו היו מתפתחים אחרת בלעדיהם. כגון – איזו מדינה זכתה ארבע פעמים באירוויזיון וכמה שחקנים יש בהוקי קרח .
גולות
ראשית הרשו לי למחות בשם הגולה המכונה "פושטית" – למעשה, זוהי אחת הגולות היפות ביותר – כנפי פרפר נוצקו בתוך כדור זכוכית בסיבסוב אלגנטי, יצירת מופת! אבל היצרן הדביל ייצר ממנה כ"כ הרבה ולכן היא הפכה פשוט ל'פושטית'. נחשקים בהרבה היו הקטינית, בומבילה, זומבילה, נחשית ועוד כאלו ששכחתי מזמן. הדרך הבזויה להשיג גולות היתה לבקש מאבא כסף ולקנות שקיק של גולות אבל הדרך של הגברים היתה לזכות בהם במשחק. המשחק היה סוג של סנוקר לילדים אבל מה שהיה כ"כ מיוחד בו היו קריאות הקרב שאיש מהמשחקים לא הבין – "חפטי-גובה, חפטי-בור, עלי ועל המור".
קדרים באים
כל ימי הייתי תמה על מקרא זה. מאיפה הקריצו את השם המוזר הנ"ל, עד שבאה ויקיפדיה ופירשה – "קדרים הוא כינוי יהודי מתקופת המאה ה-17 לטטרים, אשר היו פורעים ביהודי מזרח אירופה ושובים בהם שבויים, אותם היה צריך לפדות." אני בטוח שאותם יהודים שנחטפו ע"י אותם טטרים היו מאושרים לדעת שטרגדית חייהם הפכה למשחק ילדים חביב.
חיי שרה
במה זכתה שרה אימנו ופרשת השבוע הנקראת על שמה להיות ההשראה של משחק ילדים שמטרתו לפוצץ בכדור איש את רעהו. זהו כמעט הכבוד לו זכה משה רבנו שזכר תלאותיו בתיבה הונצח בשמה של נקניקיה עטופה בבצק.
ועוד משהו לא קשור
בעיתון 'ישראל היום' התפרסמה כתבה על כך שהרב הצבאי של חטיבת הנח"ל לא אישר לחיילים קונסרבטיביים שלא להתגלח בספירת העומר בטענה שהם אינם דתיים, בעקבות כך המג"ד איים עליהם שאם לא יתגלחו הם ירותקו לבסיס בשבת. "המג"ד אמר לנו להתגלח או להישאר בבסיס לשבת כעונש" סיפרו החיילים. "הרגשנו מושפלים אבל החלטנו להתגלח למרות הבושה כדי להגיע הביתה". רציתי רק להודות לחיילים שבמשפט אחד הצליחו למצות את כל עקרונות היהדות הקונסרבטיבית.
לתגובות, טענות, תובנות על משחקי הילדות שלכם או על כל דבר אחר haim.world@gmail.com. שלחו משהו יא פרשים.

יום חמישי, 21 במאי 2009

פורים תשסט


לקסיקון הדמוקרטיה השלם

למרות שבימים כתיקונם שיחות על מזג האויר נחשבות לשיחות משעממות שאנשים מייצרים כדי לדבר על משהו, אני מניח שאם הייתם נמצאים בניו-אורלינס ב29 לאוגוסט 2005 ומישהו היה מזהיר אתכם מפני ההוריקן קתרינה המתקרב לא הייתם מאשימים אותו בכך שהוא טיפוס משעמם המפתח איתכם שיחה על מזג האויר. על אותה דרך אני מבקש מראש מחילה על כך שהפעם נדבר קצת פוליטיקה.
כדי להקל על מבוכתכם לקראת הבחירות הקרבות הרי לפניכם לקסיקון קצר שיעזור לכם להתמצא בים הברברת -
"דברים שרואים מכאן לא רואים משם" –חשבת שבחרת במפלגה ובראש ממשלה הקולע ביותר לדעותיך ותפיסת עולמך... אז חשבת. ברגע שנכנסתי למשרד ראש הממשלה גיליתי שהכל פיקציה... אנחנו לא באמת שולטים בגורלנו, אין לנו זכות להגן על עצמנו ולמעשה זה חסר משמעות לחלוטין שנבחרתי ולא המועמד מן המפלגה השניה, שכן את הפקודות כאן אנחנו מקבלים מעבר לים ואין מה לעשות (אחרת אתה יודע מה יקרה, נכון ?– סוגרים לנו את השיבר ונגמר הכיף... עצמאות כלכלית? פחחח... הצחקת אותי) מה שמוביל להגדרת הערך הבא :
"עצמאות" – הזכות לעשות מנגל יום בשנה תוך כדי ניפנוף בדגלנו הפיקטיבי.
"מצע" – סוג של נייר המכיל כל מיני משפטים. זוהי ההגדרה הפוזיטיבית היחידה שמצאתי. ולא בכדי דרשו חכמים "מצע מנותק".
תכניות יצירתיות – רבות דובר על כך שכדי לפתור את הסכסוך עקוב הדם בינינו לבני דודינו צריך להיות יצירתי. מה ז"א יצירתי ? אין הכוונה כפי שניתן לחשוב בטעות שבמקום לחזור לקווי 67 עד הגרגר האחרון נחלק לפלסטינים המון מסטיקים למשל, על אף שזהו רעיון יצירתי לעילא. הכוונה היא להיות יצירתי בשמות התכנית. ישנו למשל "חזון הנשיא בוש" (שהיה גם נביא. לא רק חכם)– שתי מדינות לשני עמים שהגבולות ביניהם ייקבעו בהסכמה. גאוני. איפה יהיה הגבול לו תהיה הסכמה? נחשו בעצמכם. ישנה "מפת הדרכים" שזה משהו אחר לגמרי, שם הכונה היא לחזרה לקוי 67 ו... 2 מדינות ל2 עמים. כאן כבר הרגשנו שאנחנו נתקעים עם אותו קונספט או אז הבליחה "יוזמת ז'נבה" (של הדתי ממימ"ד – הר' עמי איילון) שהיא ממש ממש ממש לא אותו דבר. היא בכלל לא מדברת על נסיגה מלאה מלאה לקוי 67. 2 ס"מ שלמים מהצד הפלסטיני יועברו אלינו (ובתמורה נביא להם כמובן 2 ס"מ אחרים אחרת זה לא פייר) וד"א לגבי הפליטים, לא צריך לקלוט את כולם, רק כמה שבא לנו (בתנאי שהצד השני מסכים). טוב מסתבר שגם כאן לא היה מספיק מעוף. איפה החזון, איפה היצירתיות??? כשחשבנו שהכל כבר אבוד הבליחה לחיינו קרן אור בדמות "היוזמה הסעודית" והיא בכלל כבר סיפור אחר לגמרי. היוזמה (האמיצה יש לומר) מדברת על כך שעמי ערב מסביבנו יפסיקו לשנוא אותנו (אני מניח שזה משמעות המושג "ינרמלו את יחסיהם עם ישראל" ולא משמעותו המתמטית – יחלקו בממוצע) תמורת דבר ממש ממש קטן. פצפון. חזרה לקוי 67 ופתרון כלשהו לבעיית הפליטים (לצורך הבהרה – יישובם על הירח לא ייחשב כפיתרון קביל). בקיצור רבותי אנחנו ממש קרובים וכאן אנחנו זקוקים לעזרתכם – שילח לנו ב-SMS שם יצירתי לפתרון הקבע ותיכנסו להגרלה. בין הפותרים יוגרל פרס נובל.
קיפאון מדיני – לית מאן דפליג, קיפאון מדיני זה רע וזה קר וזה בעסה. צריך להניע את גלגלי התהליך המדיני. אחרת זה יפגע בנו – מדינית ובעיקר כלכלית. אם אין תהליך מדיני יפסיקו להאמין בנו, להשקיע בנו, המשכורות יירדו ולא נוכל יותר ליסוע לחופשת סקי. למה הדבר דומה? לרכב שהרדיו בו פועל רק כשהוא נוסע, באמצע הירידה גילה הנהג שהוא איבד את הבלמים וכפסע בינו לבין התהום. בשניה האחרונה הוא הצליח למשוך את בלם היד (המכונה בעברית צחה "המ-ברקס") ולעצור את הרכב. אולם, אויה, אז גילה כי הרדיו כבה והוא בדיוק האזין לתכנית שהוא הכי אוהב. כמובן שבמצב זה לא נותרה לו ברירה אלא לשחרר את בלם היד ולהמשיך ליהנות מהתכנית לחצי דקה הקרובה.
"קמפיין מפלגתי" – בחלומי תבוא כל מפלגה ותאמר לציבור מה ברצונה לעשות. תאמר המפלגה הימנית – "אני בעד קיפאון מדיני, נגד ויתורים על שטח קרקע כלשהו " ותתכוון לכך, תבוא המפלגה השמאלית ותאמר – "אני בעד חזרה לקוי 67 (כמעט) כולל ירושלים המזרחית", תבוא מפלגת המרכז ותאמר... לא יודע... משהו מרכזי... יבוא הבוחר ויבחר ביניהם. נהדר. זמן להתעורר – מפלגה שתבוא ותאמר בריש גלי – "אני ימנית" יודעת שהישראלי הממוצע מפחד שיקראו לו בשם הגנאי "ימני", מפלגה שתאמר שהיא שמאלנית יודעת שהבוחר יחשוש אף הוא, כן, כן, שיקראו לו "שמאלני". אלו בין השאר הגורמים ליצירת מפלגת שעטנז לא ברורה כקדימה. לאיש מבוחריה אין מושג עבור מה הם מצביעים אבל הי, לפחות הם לא ימניים ולא שמאלניים.
סיווגים פוליטיים בתקשורת ומשמעותם - ימין קיצוני => ימין. ימין => מרכז. מרכז => שמאל. מילים שמורות– להלן מקבץ ביטויים שנבחרינו אוהבים להשתמש בהם בהזמנויות שונות ואילו האזרח הימני (קיצוני. ע"ע קיצוני) יודע שעליו לרענן את המקלט הקרוב למקום מגוריו למשמע אותם ביטויים – "חלון הזדמנויות", "לגיטימציה בינלאומית", "הישגים דיפלומטיים", "אופק מדיני", "גבולות ברי הגנה", "הבלגה". תקשורת שמאלנית ? – כידוע להתבכיינות של הימין כי התקשורת הינה שמאלנית אין שום בסיס ובמיוחד לא בשנים האחרונות. אמנם זה נכון כי לשמאל יש בתקשורת את – יעל דן, אילנה דיין, ארץ נהדרת, חיים יבין, יונית לוי, אמנון אברמוביץ', רזי ברקאי, מיכה פרידמן וכו' אולם בל נשכח את נציגי הימין בתקשורת – דודו אלהרר (לפחות עד שנזרק ע"י יצחק טוניק, מפקד גלי צה"ל), אורי אורבך (אופס... כבר לא), ג'קי לוי (אם נתעלם מהעובדה שחבר למימד), אבשלום קור (די... אל תגידו לי שלא קלטתם את המסרים הימניים הסמויים שלו בפינה "באופן מילולי") וחנוך דאום !
מדגם – צריך להוריד את הכובע בפני כל הסטטיסטיקאים על ההישג המרשים בתוצאות המדגם. מדהים. למרות שרק כמה עשרות אלפי מצביעים בודדים חשפו בפניכם את הצבעתם, הצלחתם "לנבא" את תוצאות הבחירות... שאפו. לא ייאמן כמה כסף וכמה מאמץ מושקעים בפרוייקט שכל מטרתו היא עידוד חוסר הסבלנות שלנו. חבר'ה, עוד 5-6 שעות הייתם מקבלים תוצאות רשמיות. לא! אנחנו רוצים עכשיו עכשיו עכשיו.
נשיא אמריקאי ידידותי לישראל – נשיא שבאמת אכפת לו מהמצב במזרח התיכון וברוב טובו הוא מוכן לכפות עלינו את ייבוש ההתיישבות ביו"ש ונסיגות נוספות.
ימין, שמאל ומרכז – בחלומי תבוא כל מפלגה ותאמר לציבור מה ברצונה לעשות. תאמר המפלגה הימנית – "אני בעד קיפאון מדיני, נגד ויתורים על שטח קרקע כלשהו " ותתכוון לכך, תבוא המפלגה השמאלית ותאמר – "אני בעד חזרה לקוי 67 כולל ירושלים המזרחית", תבוא מפלגת המרכז ותאמר... לא יודע... משהו מרכזי... יבוא הבוחר ויבחר ביניהם. יופי. חלום נחמד. הבוחר הישראלי מפחד להצטייר כימני (שהרי אז הוא אחיהם האידיאולוגי של גלוחי הראש מאירופה) וגם כשמאלני (שהרי אז הוא בעל משקפיים עגולות, גר בתל אביב בדירת חדר עם כלב ולא מחובר לצד הגברי שלו בעליל) זהו סוד קיסמו של המרכז. איזה יופי – דרך האמצע – ממש מפלגתו של הרמב"ם. איתרע מזלנו שזוהי למעשה מפלגה שמאלנית המתעטרת בנוצות ממורכזות. אלכסנדר ינאי היה מלך די זיפת לכל הדעות, אבל קופירייטר לא רע בכלל. על ערש דווי הוא אמר לשלומציון אשתו "בתי, אל תתיראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים, שעושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס" נלך בדרכו ונאמר "בתי, אל תתייראי לא מן הימניים ולא מן השמאליים אלא מן המרכזיים שעושים מעשה בשארה ודורשים שכר כאיווט."
עימות טלוויזיוני – ב1996 נערך העימות הטלוויזיוני האחרון בין המועמדים לראשות הממשלה. העימות היה בין ביבי, ברק ואיציק מרדכי (שתפקידו כל העימות היה לקרוץ לביבי ולומר "הרי אתה הסכמת להחזיר את הגולן" ולצחוק צחוק דבילי בתגובה לכל תשובה של ביבי להנאתם של העיתונאים). ב1999 מנהיגנו בדימוס הנערץ אהוד ברק סירב להשתתף בעימות מאחר שהוא הוביל בסקרים, רק שב2001 הוא חטף אותה בהפוכה כששרון סירב להתעמת מולו מאחר שהפעם הוא הוביל (ולא אשכח איך ברק בלי בושה הגיב על היעדרותו של שרון במבט משתומם מול המצלמה - "לא יעלה על הדעת..."), מאז באופן מסורתי מסרב המועמד המוביל להשתתף בעימות. ובכן האם זו רק אשמתם של מנהיגינו שלא מוכנים לשתף אותנו בדעותיהם? האמת שישנם אשמים גדולים מהם... ניחשתם שוב נכון! התקשורת! המסר המרכזי של התקשורת מהעימות ב96 היה "ביבי הזיע" ולמען הסר ספק היו עוד כמה נושאים שוליים על הפרק חוץ מבלוטות הזיעה של מי שיוביל את המדינה. תרבות האדלרים והארדים התחילה כבר אז לטבוע את חותמה – צריך למכור תדמית לא אידיאולוגיה. אין טעם לבוא לעימות ולפרוש את דעותיך כשהתקשורת הרדודה שמסקרת את העימות בכלל לא תקשיב לך אלא תבחן את סוג הדיאודורנט שלך.
_____________________________

באחד העלונים המתחרים פורסמה לפני שבוע חידת שחמט וזאת על אף ששאר העלון היה בשפה העברית ולא בשפה הרוסית. בהכירנו את ציבור הקוראים הישראלי החלטנו ללכת על חידה המתאימה יותר למנטליות הישראלית – מהם שני המהלכים שעל הלבן לעשות כדי לזכות במארס טורקי כפול ?(מתוך הספר Bizbuz zman bamiluim 2006)



חזרה בזמן

לא ברור מה היא המניעה החוסמת את אפשרות החזרה בזמן.
הסיבות הפיזיקליות למניעה זו לא משכנעות – הטכנולוגיה השתפרה, כלי הרכב מהירים יותר. תיאורטית אין שום מניעה לחזור בזמן ועדיין נראה שלא התקרבנו באמת לעבר החזרה בזמן.
לא מעט אנשים עומדים תמהים מול עובדה זו.
בעיקר נשים.

מחקרים מראים שככל הנראה סיבת אי האפשרות לחזור בזמן באמת אינה פיזיקלית, או במילים אחרות זו אינה בעיה אובייקטיבית אלא סובייקטיבית.
זה תלוי באדם עצמו.
יש אנשים שמסוגלים יותר להתקרב לגבול החזרה בזמן מאחרים וזו עובדה.
בין אם אלו גורמים גנטיים, תכונות אופי או אולי חינוך אחר.

ישנם המאפיינים את הבעייתיות שבחזרה בזמן בכלל כבעיה אתית.
הטיעון הוא בערך כך "אם יהיה אדם שיוכל לחזור בזמן יצפו מכולם שיוכלו לחזור בזמן"
בעיקר הנשים יצפו.

(האמת שפעם שמעתי שישנו טיעון פילוסופי כנגד החזרה בזמן, פרדוקס, אם תחזור בזמן אז תוכל להרוג את סבא שלך. אבל אף פעם לא הבנתי אותו. מה אתה מניאק? סבא שלך??? חוץ מזה מה הקשר? ואם לא תחזור בזמן לא תוכל להרוג את סבא שלך?)

לא צריך לצפות לגדולות ונצורות מהחזרה בזמן, מה כבר ישתנה?
לא ממש ברור איך החזרה בזמן היתה משנה את חיינו.
אולי קצת היינו רגועים יותר.
בעיקר הנשים.

רק אתמול כשחזרתי הביתה מהעבודה אשתי שאלה אותי בכעס "תגיד לי - זה כ"כ קשה לחזור בזמן?".
יאללה, כולה רבע שעה איחור
מה הסיפור ?

סיפור קצר

פעמים והדרך מתארכת והזמן דוחק ופעמים שהדרך קצרה והזמן אינו דוחק. אותה שעה התארכה לי דרכי והזמן לא דחק בי.
הייתי מתהלך ברחובה של עיר.
עירנו סגולה נפלאה יש בה – יכול אדם להתהלך בה זמן רב ולא להגיע אל סופה. ואולי יש עוד ערים כמותה.
יש ואדם מתהלך ואינו פוגש נפש בשווקיה של עיר ויש ופוגש. יש ואותו אדם ממכריו ויש שאינו ממכריו. אותה הפעם נתקלתי באדם ממכריי.
יש ממכריו של אדם שקרובים לליבו ומונחים בדעתו תמיד ויש והם חברים של "שלום, שלום". אותו אדם מהסוג של ה"שלום,שלום" היה. שאלני לשלומי ושאלתיו לשלומו ונפרדנו לדרכנו.
פעמים שפגישה מקרית אחת מסובבת חייו של אדם ומהפכת גורלו כמו היו חייו זורמים בנחיל אחד ומאותה פגישה ואילך בנחיל אחר. אותה פגישה לא ממין זה היתה.
יש וחייו של אדם הם בחינת סיפור מהלך, כל יום מתהפך לדף בספר המרתק של חייו ויש ולא קרה לו שום דבר מעניין באותו יום – מצ'עמם מצ'עמם... מה אפשר לעשות ? פעמים ככה ופעמים ככה. יש ככה ויש ככה. אותה שעה יצא ככה וככה.

העימות האמיתי- החכי"ם הדתיים בראיונות בלעדיים לעולם קטן, בלעדי!!

כעת, אחרי הבחירות והקמפיינים השונים אספנו לפאנל בלעדי כמה מחברי הכנסת הדתיים לראיון אמיתי, בלעדי, חושפני ונוקב, על דרכם, אמונותיהם והסודות הקטנים מחדרי התפילה של הכנסת.

אלי ישי, חתכתם לכיוון הימני? מה קרה ל"להחזיר עטרה ליושנה" ?
במחילה אני לא מבין את כוונתך - ש"ס מאז ומתמיד היתה המפלגה הימנית ביותר בכנסת, זוהי גם דעת מרן.

אבל הייתם חלק מהסכם אוסלו, לא?
מה הכוונה "הסכם אוסלו". לא ברור לי על מה אתה מדבר. זה משהו בין ההסתדרות לאוצר?

הסכם אוסלו, אתה יודע, שיצחק רבין חתם עם אש"ף?
"יצחק רבין? אני לא זוכר מישהו כזה... היה אחד רמטכ"ל, לא?"

ואחר כך ראש ממשלה...
"מה אתה אומר... מי היה מאמין. זאת אומרת... התקדם לא רע, לא?"

נו. בכל זאת ?
הבט...דבריו של מרן לא הובנו... שאלו אותו אם הוא תומך בתהליך או שלא והוא ענה "או שלא" הכתב לא הבין את דבריו וחשב שהוא תומך בתהליך אוסלו.


אברום בורג, אז מה, היום למפלגת העבודה אין אפי' ח"כ חובש כיפה אחד ?
טוב, אין להם גם הרבה חברי כנסת לא חובשי כיפה.

מאיר פרוש, מה אגודת ישראל מתכוונת לעשות למען הציבור הדתי-

"כפי שיודע כל מי שעקב אחרי הקמפיין שלנו, אנחנו בכלל לא מפלגה דתית, אלא מפלגה חברתית ראשונה במעלה. אין לנו קשר לדת ולא לדתיים, בכלל. שים לב שגם רוב המצביעים שלנו באים מהקיבוצים ומישובי השומר הצעיר שסביבות בני ברק וירושלים. ככה שממש אין קשר... לפחות 90% מהמצביעים שלנו אינם חובשי כיפה. יש בהם שחובשים משהו אחר, כמו כובעים וכאלה, אבל לא כיפה..."

אפי איתם, אתה מקווה לקדם את ענייני הציבור הדתי בעזרת הליכוד-אח"י אני מניח.
ידידי, אתה ממש לא מעודכן. עקב חילוקי דעות עם ביבי פרשנו מהליכוד וחברנו לציפי לבני.
לקדימה ?
אל תאמר קדימה, מעתה אמור מפלגת "קדימה, אח של"י" א – אחריות, ח – חברה, ש – שליחות.
ומה בקשר ל - ל"י ?
לא יודע.

המשכנו לעבר מפלגות הבית של הציבור הדתי-לאומי. כצל'ה – אתה לא מפחד שהפילוג הזיק לעניינו של הציבור הדתי.
מפחד??? ראשית אני לא מפחד מכלום! שנית - למה פילוג? הרי אמרנו בפירוש שאין לנו דבר נגד הבית היהודי ואנו ממליצים לכל מי שארץ ישאל לא מעניינת אותו, התורה לא משמעותית בשבילו ובכל זאת מתעקש להצביע למפלגה דתית - להצביע לבית היהודי.

פרופ' הרשקוביץ, נראה שהמפד"ל שוב לא מצליחה לשווק את עצמה ולמשוך קהל בוחרים חדש. יש תכניות איך כאן לעשות את השינוי?
ודאי. אנחנו פותחים במבצע חדש לקהל הרחב – שילחו את ילדיכם לבתי הספר שלנו,
לתיכונים ולישיבות שלנו והצביעו לש"ס. חוץ מזה מעכשיו זה סיפור אחר החלטנו להשקיע יותר בחינוך.
כן. רציתי באמת לשאול אותך מה ז"א המנטרה הזו שאתם כל הזמן חוזרים עליה להשקיע בחינוך? הכונה למשרת שר החינוך ?
לא לא. פשוט לניסן סלומיאנסקי יש תעודת הוראה ועכשיו הוא יחזור למקצועו המקורי.

סיפור שאסור להחמיץ

"אני מבקש שקט" ניסה היו"ר להסות את הקהל ללא הצלחה "כולנו מודאגים, לכולנו יש מה לומר, אבל בא נעשה את זה בצורה מסודרת". אט אט נרגע הקהל.
"תודה" אמר מר דגן היו"ר "אני מניח שכולכם שמתם לב שחלו אי אלו תמורות במעמדנו בזמן האחרון" (הנהוני הסכמה בקהל), "לא מכבר תפסנו מקום של כבוד בסביבה שלנו ועכשיו אנחנו מרגישים כבר כ... כאורחים בלתי רצויים, כאילו... כאילו... כאילו כולם פשוט רוצים להיפטר מאיתנו". "לא ניתן להם" נשמעו צעקות מהקהל.
"עד לא מזמן כולם רצו בנו. בירכו עלינו. ועכשיו מה ..." המשיך היו"ר במבט מודאג. "כולכם שמתם לב שאנחנו כבר לא יכולים להסתובב בכל מקום... היקצו לנו מקומות מיוחדים!!!". "זו שערוריה" צעקה מהקהל מישהי מלאה עם צמות קלועות "אחד מהילדים נכנס עם הבן שלי לחדר שלו ואימו של הילד צעקה עליו 'שלא תעז להיכנס עם זה הביתה.' זאת התנהגות זו? זו תרבות? מה אנחנו... חזירים?". זעקות שבר עלו מהקהל "אין לנו סיכוי. הם עוד יאכלו אותנו בלי מלח".
"המודיעין שלנו אומר שזה בגלל שלקחנו להם מהמים" הוסיף היו"ר. "מה זה, המים שלהם?" הזדעק הקהל "קמצנים ארורים! זה גם מים שלנו". "תמיד אמרתי לכם זו תהיה בעיה שלנו" אמר מישהו גבוה ורזה במבטא צרפתי כבד "שקטנו על שמרים שלנו. הרגשנו בבית חמים ונעים והרשינו לעצמנו להנות מהחיים הטובים. לתפוח... להשמין... לזה הם כבר לא מוכנים. על זה הם יחסלו אותנו". "לא יודע מה איתכם אני הלילה אורז ודי" אמר מישהו מהקהל. "אם אתה אורז" ענה לו שכנו מהקהל "כדאי לך ללכת לספרדים, שם יש לך יותר סיכוי".
"מה יהיה?" עלתה הצעקה מהקהל. "כנראה שאין הרבה מה לעשות" השיב היו"ר כשהוא משפיל מבטו "אין לאיפה לברוח. שמעתי שהערב הם הולכים לחפש אחרינו בנרות. בכל חור שלא נתחבא הם ימצאו אותנו".
"ומה הם יעשו איתנו? מה המטורפים האלו רוצים מאיתנו?" צרח מישהו בהיסטריה מהקהל. "טוב. אנחנו לא ממש בטוחים לגבי זה" אמר היו"ר בהיסוס "אבל יכול להיות... כלומר יש אפשרות ש... אולי פשוט רוצים לשרוף אותנו". בנקודה הזו הקהל כבר היה ממש היסטרי "חוליגנים...ברברים...".
"אין שום סיכוי להינצל ?" צעק מישהו מהקהל בייאוש "אף אחד עוד לא מצא איזה מקלט שנוכל לשרוד בו? איזו שמורה ?". "אח שלי מצא..." אמר אחד מהקהל "אח שלי מצא שמורה". "יופי שאח שלך מצא שמורה. הוא יינצל בטוח. אבל מה איתנו???" צעק עליו מישהו אחר.
"האמת היא שישנן שמועות..." השיב היו"ר "שישנה דרך אחת להינצל". הס הושלך בקהל. "שמעתי... אני לא מתחייב על זה... אבל שמעתי שצריך פשוט להתחבא אצל איזה גוי טוב". "אני רוצה גוי. אני רוצה גוי" צעק מישהו מהקהל "אני מוכן אפי' שימכרו אותי..."
"בסופו של דבר הם עוד יתגעגעו אלינו." סיכם היו"ר "אתם תראו שתוך איזה שבוע שבועיים הם יתחננו שנחזור". אבל נראה שדבריו של היו"ר כבר לא נשמעו בקהל. הם הרגישו שהסוף קרב...
מתוך יומנה של לחמניה ערב פסח

אז מה היה לנו

ראשית אבקש מחילה מרבבות הקוראים בארץ ובתפוצות על היעדרות המדור בחודש האחרון עקב עבודות השירות בביתי להם נידונתי בתקופה האחרונה ושבוע נופש בבסיס צאלים. אולם זה בדיוק הזמן להפקת לקחים. אז תיכנסו פה לאיזה ח' ונתחיל.
תקופת הפרה-פסח
כידוע המאבק כנגד נקיונות הפסח אבוד מראש. משפטי ה "אבל זה חג החירות" ו"למה את חושבת שלמגירה של הגרביים שלי יגיע חמץ" יישארו לנצח טיעוני סרק. והטיעון הדבילי ביותר שאת הנקיונות נעשה אחרי פסח מעולם לא עמד במבחן המציאות ומאז יציאת מצרים לא נצפתה ולו משפחה אחת שעושה נקיון פסח לאחר הפסח. ע"כ לא אשחית על כך מילים ורק אומר - "אבק זה לא חמץ, ילדים זה לא קרבן פסח ובדיחה שמספרים אותה 100 פעם מפסיקה להצחיק".
ליל הסדר
· המצוה החשובה ביותר בפסח הינה מצוות "והגדת לאביך, לאמך ולכל מי שאיתרע מזלו להיות איתך בשולחן". זוהי מצווה על הבייני"ש הצעיר שחזר חדור מוטיבציה מהישיבה להסביר להוריו ולאחיו את סודות החג כפי שניסה להבין ללא הצלחה מעולת ראיה על ההגדה, לנזוף בהם על כך שהם אומרים שמפלס היין ירד בעזרת אליהו הנביא ולהסביר להם שכזית מצה זה בעצם שיעור אבטיח שיש לבלוס ב7.8 שניות עד לאובדן חושים.
· דגש חשוב שלמדתי השנה בקשר לאפיקומן – לא מספיק לשמור על הילדים ערים עד לגניבת האפיקומן חשוב שהם גם יהיו ערים כשצריך לחשוף איפה הוא נמצא. בדידי הווה עובדא.
· הידעת ? - השיר "עשרים תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ. תשע עשרה תפוחים ..." נחשב במשך שנים לשיר הכי מרוח בעולם עד שהגיע השיר "אחד מי יודע" ועקף אותו בסיבוב
· אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה לפחות היה לנו טיול נחמד בסיני.

חול המועד
לזכר היתקעותם של בנ"י 40 שנה במדבר רווח המנהג בישראל לצאת לטיולים ולהיתקע 40 שעות בפקקים. אמנם ישנם כאלו שעבורם הפקקים הם גם סוג של חוויה – הם שומעים מוזיקה כל הדרך, משחקים משחקי חברה ונהנים מהחיים גם בפקק אבל גם להם יום אחד יהיו ילדים. אלו מאיתנו הנוסעים עם הילדים מגיעים מצויידים מראש בשלל משחקים - משחק ה"אבא הוא לקח לי זה שלי", משחק ה"תירגעו אנחנו כבר מגיעים", משחק ה"אני סופר עד 3 פעם אחרונה", משחק ה"אני סופר עד 3 פעם אחרונה ודי", משחק ה"זהו, עכשיו מישהו מקבל כאן עונש", משחק ה"למה נסעת מכאן אתה לא יודע שיש כאן פקקים" ועוד שלל משחקים שנשמח לחלוק עימכם.
המימונה
אכן אין ספק כי המופלטה, המכילה כמות אנרגיה השווה לזו שהוטלה על הירושימה, הינה מעדן מלכים. אולם לצד המופלטה נמצאים על השולחן העצמים הבלתי מזוהים הבאים – קערה בעלת נוזל לבן שמס' כפיות תקועות בה, תמרים עם גרגרים לבנים, גזרים השוחים בתוך נוזל ממותק. בקיצור חבר'ה, תסעדו, תרבחו, מה שבא לכם – אבל עדיף להתרכז במופלטות.
משחקי זיכרון
היהדות מלאה במשחקים לשיפור הזיכרון. בין הפופולריים שבהם הוא משחק ה"זכור את העונה" שבו השחקן שפיספס צריך לחזור 10 צעדים אחורה לתחילת התפילה ו"זכור את התאריך" שנהגו לשחק בראשי חדשים (כותב טור זה באופן אישי כבר התפלל בעבר כ4 תפילות עמידה רצוף עקב כרטיס הזיכרון הקטן שבראשו) אולם ללא ספק - משחק "ספירת העומר" בהוצאת חז"ל הוא האכזרי שבהם – יום אחד פיספסת - יצאת מהמשחק - נתראה בשנה הבאה. קצת רחמים! אולי משהו כמו 3 פסילות ?
ברכת חמה
כידוע מדי 28 שנה השמש נמצאת בדיוק באותו מצב שהיתה אמורה להיות אם היא היתה מתנהגת כמצופה ממנה וקצת מעגלת פינות, מאחר שמסתבר שהשמש אוהבת שברים לא רציונליים כנראה שהמחזוריות צריכה לגדול למשהו כמו 2800 שנים אבל נעזוב את זה כרגע. נתקלתי בפרסום לספר של חב"ד בשם "ברכת החמה" בין שאר המשפטים המופיעים בפרסומת נתקלתי בשורה הבאה "האם הארץ לעולם עומדת או שמא השמש במרכז כדעת הכופרים" – כפי הנראה חב"ד שרויים עדיין במחלוקת קשה עם גליליאו גליליי, מה שאומר שיש להם 2 מחלוקות קשות עם המדע המודרני – הראשונה כזכור שייכת לתחום הרפואה ההלכתית בנוגע לקביעת זמן המוות.
למחאות זועמות - haim.world@gmail.com

מכתב פרידה

אני מצטער, באמת, זו לא את - זה אני. את באמת מאוד מעניינת, למרות שלא תמיד הבנתי אותך... ואני גם יודע שיש בך המון חכמה אפי' אם אני לא מבין אותה, לרגע אחד לא חשבתי אחרת... ולמרות שכולם חושבים שזה בגלל שאת כ"כ גדולה זה בכלל לא הפריע לי, ההיפך - זה רק אומר שיש בך הרבה. זה גם לא קשור לזה שאת דוברת שפה זרה, למדתי להבין את שפתך. אני חושב שמה ששבר אותי היה האינטנסיביות שבקשר. אבל אולי כדאי שאתחיל מהתחלה ...
בהתחלה חשבתי שהפעם זה יהיה שונה (עם הקודמת נשברתי אחרי חודש וחצי), נגמרה מסכת העלבונות שלי. למדתי לקח! אסור לי להתחרות בכולם... איתך אני אתחיל לפני כל האחרים... וככה זה היה. הסתדרנו די טוב בהתחלה. אני חושב שכמעט חודשיים הייתי מאושר - כל יום התחלנו דף חדש, בלי הרבה פרשנויות, פשוט חבל על הזמן.
הרגשתי נהדר – הפעם זה הולך! הפעם יש סיכוי שזה יקרה! ממש נהניתי ממך, נהניתי מאיך שאת יכולה לומר כמה מילים ויש להם כ"כ הרבה פרשנויות... וכשהתפנה קצת יותר זמן הייתי יושב איתך שעות (טוב אולי שעות זה הגזמה) וממש חושב על מה שאת אומרת.
כולם צחקו עלי – אמרו שאשבר, שלא אחזיק איתך מעמד. בהתחלה לא היה אכפת לי, הייתי בטוח שהפעם זה יהיה אחרת, סירבתי להתבונן בסטטיסטיקה האומללה שלי. אבל את יודעת איך זה... פתאום יש מילואים ומתראים קצת פחות, לחץ מפה לחץ משם ואת יודעת מי הראשונה שנפגעת מזה...אני יודע שלא דרשת הרבה. פעם ביום שניפגש איזו חצי שעה (ואם היה לך משהו חשוב באמת, אז שעה), לא יותר מזה. ואם אי אפשר היום אז ניפגש מחר ונשלים פערים בינינו.
אבל נשברתי! זה הפך פתאום מתענוג למחויבות מעיקה... פתאום הופיעו חריקות... פתאום כבר לא עמדתי בקצב שלך... פתאום שמתי לב שיש אצלך קטעים שאני פשוט לא מבין... ו... ו.... ושאת מלאה בתוכך סתירות שאני לא מבין. אומרת ככה ואז אומרת ההיפך...
חברים שלי אמרו לי שאני פשוט מפגר... שאדלג על הקטע הזה ואמשיך הלאה.
וזה פשוט לא נגמר רק עוד ועוד ועוד... עד שהמרחק בינינו גדל. גדל מדי.ואז זה כבר היה ברור לי, גם הפעם זה לא יקרה. גם ממך אני חייב להיפרד בטרם עת.
אפי' לא עשינו סיום ראוי לשמו. עם כיבוד... וקדיש... מי יודע, אולי ניפגש עוד שבע שנים.להתראות יא-בבא.
הדרן עלך והדרך עלן.

נ.ב. מה את אומרת על רב ניסים? גאון אה?!

(מוקדש בהערכה למי שהצליח לסיים השבוע ובאמפתיה לאלה שלא)