יום שבת, 30 במאי 2009

ישחקו הילדים לפנינו (כרך מילואים)

כנראה שבטור הקודם פרטתי על נימי הנוסטלגיה של לא מעט קוראים ששלחו לי למייל תיקונים והוספות, לפיכך אין מנוס מכמה השלמות קטנות והערות קטנוניות
בנוגע ל ארץ עיר – לא תאמינו כמה קוראים הרגישו פגועים אישית מכך שאמרתי שאין חיה בו' וכי אין אנו נתקלים דבר יום ביומו בוומבט החביב (בייחוד אם אנו גרים בדרום אוסטרליה) שהוא יונק שמאוד קשה למצאו בטבע אך קל יותר למצאו בוויקיפדיה. שיחקתם אותה! הוסיפו לניקוד שלכם 10 נקודות! כמו כן מחלוקת עזה ניטשה בין כמה קוראים האם הוירוס הוא חיה או לא. טוב, בא נסכם שגם אם הוא חיה הוא בטח לא חיית מחמד. 5 נקודות גג בשבילכם!
.
.
.

יום רביעי, 27 במאי 2009

ישחקו הילדים לפנינו

בגליון האחרון פורסמה לכבוד ל"ג בעומר כתבה על משחקי חברה שאפשר לשחק ליד המדורה. הכתבה גרמה לי לפרץ נוסטלגיה והחלטתי לשתף את רבבות הקוראים בארץ ובתפוצות במס' תובנות על משחקי הילדות שהולכים ונעלמים מהעולם.

גוגואים
דומה שהסטרט-אפ של ילדותנו היה הפיכת חרצן עלוב לחשוב שבאוצרותינו. היינו מתחננים בפני הורינו שייקנו עוד קילו משמשים (כאן הירושלמים צריכים לומר בהתנשאות "אה, הוא מדבר על אגו'אים. גוגואים אלעק...") רק כדי שנוכל להוציא את הגרעין ולזרוק את המשמש לפח. אני אישית עד היום מביט כלא מאמין במי שאוכל משמש וזורק את גרעינו העסיסי לאשפה. 2 המשחקים הפופולריים ביותר בענף הגוגואים היו ה"קרוב לקיר" (שתי המילים במלעיל) ומה שכונה (אצלנו השפלתים לפחות) בשם "גלגל המזלות" – על הפראייר התורן היה לזרוק את הגוגו ממרחק מטר לעבר קופסת נעליים שבה היו חורים בכל מיני גדלים - חור אחד בקוטר סביר לידו כתוב "1", לאמור – אם הגוגו נכנס לכאן קיבלת גוגו בתמורה לזה שהפסדת, ליד אחד מהחורים האחרים היה מופיע המס' "100000000" לאמור – אם קלעת לכאן קיבלת את כמות הגוגואים שישראל מייצאת לארה"ב. אלא מאי, קוטרו של החור היה כה קטן עד שע"מ להיכנס היה על פרוטוני הגוגו לוותר על האלקטרונים המקיפים אותם ובאפקט קוונטי מרשים להתמנהר לתוך הקופסה. הסיכויים אמנם קלושים אך במידה והדבר אירע היה על בעל הקופסה לבוא לאביו ולומר לו – אבא אנחנו בצרות, תמכור את הדירה ואת הרכב – צריך לקנות משמשים.

ארץ עיר חי צומח
מספרים על ילד אחד שהוריו קטעו אותו באמצע משחק 'ארץ עיר' והילד בתגובה פשוט הפסיק לדבר במשך שבוע, לא משנה איך היו הוריו מנסים לדובב אותו הוא רק היה ממלמל אותיות שוב ושוב עד שבא ילד חכם אחד אמר לו סטופ והילד אמר "למד". זה הזמן להודות לאיש שייסד את 'ונצואלה' על ארץ ב - ו', להתרעם על אליעזר (נו, זה, הבן של יהודה) שלא המציא לנו אף שם של חיה ב ו' (ולא! וירוס זה לא חיה). אך אין ספק ששתיים מהקטגוריות במשחק אינן רלוונטיות למי שמשחק בו כיום – 'ילד', 'ילדה' – פשוט אי אפשר כיום לומר למישהו על אף שם שזהו לא שם של ילד או ילדה. הכל הולך. ומעשה ששיחקתי עם חבר שבאות ל' נתן את השם 'לאמונת-עיתנו' למרות שמחיתי בתוקף שזה אינו שם של בן, לימים נתן שם זה לבנו בברית המילה תוך שהוא שולח אלי חיוך מנצח.
טריוויה
אי אז בילדותינו מישהו אמר להורינו שידע כללי הוא דבר שחשוב להנחיל לנו. לפיכך לא היית מוצא בית שלא היה בו את משחק הקלפים האולטימטיבי 'טריויה'. לא נגזים אם נאמר שרוב ידיעותינו על החיים היו נרכשות מקריאת ושינון שש התשובות בגב הכרטיס שוב ושוב. בזכותו למדנו דברים שימושיים שחיינו היו מתפתחים אחרת בלעדיהם. כגון – איזו מדינה זכתה ארבע פעמים באירוויזיון וכמה שחקנים יש בהוקי קרח .
גולות
ראשית הרשו לי למחות בשם הגולה המכונה "פושטית" – למעשה, זוהי אחת הגולות היפות ביותר – כנפי פרפר נוצקו בתוך כדור זכוכית בסיבסוב אלגנטי, יצירת מופת! אבל היצרן הדביל ייצר ממנה כ"כ הרבה ולכן היא הפכה פשוט ל'פושטית'. נחשקים בהרבה היו הקטינית, בומבילה, זומבילה, נחשית ועוד כאלו ששכחתי מזמן. הדרך הבזויה להשיג גולות היתה לבקש מאבא כסף ולקנות שקיק של גולות אבל הדרך של הגברים היתה לזכות בהם במשחק. המשחק היה סוג של סנוקר לילדים אבל מה שהיה כ"כ מיוחד בו היו קריאות הקרב שאיש מהמשחקים לא הבין – "חפטי-גובה, חפטי-בור, עלי ועל המור".
קדרים באים
כל ימי הייתי תמה על מקרא זה. מאיפה הקריצו את השם המוזר הנ"ל, עד שבאה ויקיפדיה ופירשה – "קדרים הוא כינוי יהודי מתקופת המאה ה-17 לטטרים, אשר היו פורעים ביהודי מזרח אירופה ושובים בהם שבויים, אותם היה צריך לפדות." אני בטוח שאותם יהודים שנחטפו ע"י אותם טטרים היו מאושרים לדעת שטרגדית חייהם הפכה למשחק ילדים חביב.
חיי שרה
במה זכתה שרה אימנו ופרשת השבוע הנקראת על שמה להיות ההשראה של משחק ילדים שמטרתו לפוצץ בכדור איש את רעהו. זהו כמעט הכבוד לו זכה משה רבנו שזכר תלאותיו בתיבה הונצח בשמה של נקניקיה עטופה בבצק.
ועוד משהו לא קשור
בעיתון 'ישראל היום' התפרסמה כתבה על כך שהרב הצבאי של חטיבת הנח"ל לא אישר לחיילים קונסרבטיביים שלא להתגלח בספירת העומר בטענה שהם אינם דתיים, בעקבות כך המג"ד איים עליהם שאם לא יתגלחו הם ירותקו לבסיס בשבת. "המג"ד אמר לנו להתגלח או להישאר בבסיס לשבת כעונש" סיפרו החיילים. "הרגשנו מושפלים אבל החלטנו להתגלח למרות הבושה כדי להגיע הביתה". רציתי רק להודות לחיילים שבמשפט אחד הצליחו למצות את כל עקרונות היהדות הקונסרבטיבית.
לתגובות, טענות, תובנות על משחקי הילדות שלכם או על כל דבר אחר haim.world@gmail.com. שלחו משהו יא פרשים.

יום חמישי, 21 במאי 2009

פורים תשסט


לקסיקון הדמוקרטיה השלם

למרות שבימים כתיקונם שיחות על מזג האויר נחשבות לשיחות משעממות שאנשים מייצרים כדי לדבר על משהו, אני מניח שאם הייתם נמצאים בניו-אורלינס ב29 לאוגוסט 2005 ומישהו היה מזהיר אתכם מפני ההוריקן קתרינה המתקרב לא הייתם מאשימים אותו בכך שהוא טיפוס משעמם המפתח איתכם שיחה על מזג האויר. על אותה דרך אני מבקש מראש מחילה על כך שהפעם נדבר קצת פוליטיקה.
כדי להקל על מבוכתכם לקראת הבחירות הקרבות הרי לפניכם לקסיקון קצר שיעזור לכם להתמצא בים הברברת -
"דברים שרואים מכאן לא רואים משם" –חשבת שבחרת במפלגה ובראש ממשלה הקולע ביותר לדעותיך ותפיסת עולמך... אז חשבת. ברגע שנכנסתי למשרד ראש הממשלה גיליתי שהכל פיקציה... אנחנו לא באמת שולטים בגורלנו, אין לנו זכות להגן על עצמנו ולמעשה זה חסר משמעות לחלוטין שנבחרתי ולא המועמד מן המפלגה השניה, שכן את הפקודות כאן אנחנו מקבלים מעבר לים ואין מה לעשות (אחרת אתה יודע מה יקרה, נכון ?– סוגרים לנו את השיבר ונגמר הכיף... עצמאות כלכלית? פחחח... הצחקת אותי) מה שמוביל להגדרת הערך הבא :
"עצמאות" – הזכות לעשות מנגל יום בשנה תוך כדי ניפנוף בדגלנו הפיקטיבי.
"מצע" – סוג של נייר המכיל כל מיני משפטים. זוהי ההגדרה הפוזיטיבית היחידה שמצאתי. ולא בכדי דרשו חכמים "מצע מנותק".
תכניות יצירתיות – רבות דובר על כך שכדי לפתור את הסכסוך עקוב הדם בינינו לבני דודינו צריך להיות יצירתי. מה ז"א יצירתי ? אין הכוונה כפי שניתן לחשוב בטעות שבמקום לחזור לקווי 67 עד הגרגר האחרון נחלק לפלסטינים המון מסטיקים למשל, על אף שזהו רעיון יצירתי לעילא. הכוונה היא להיות יצירתי בשמות התכנית. ישנו למשל "חזון הנשיא בוש" (שהיה גם נביא. לא רק חכם)– שתי מדינות לשני עמים שהגבולות ביניהם ייקבעו בהסכמה. גאוני. איפה יהיה הגבול לו תהיה הסכמה? נחשו בעצמכם. ישנה "מפת הדרכים" שזה משהו אחר לגמרי, שם הכונה היא לחזרה לקוי 67 ו... 2 מדינות ל2 עמים. כאן כבר הרגשנו שאנחנו נתקעים עם אותו קונספט או אז הבליחה "יוזמת ז'נבה" (של הדתי ממימ"ד – הר' עמי איילון) שהיא ממש ממש ממש לא אותו דבר. היא בכלל לא מדברת על נסיגה מלאה מלאה לקוי 67. 2 ס"מ שלמים מהצד הפלסטיני יועברו אלינו (ובתמורה נביא להם כמובן 2 ס"מ אחרים אחרת זה לא פייר) וד"א לגבי הפליטים, לא צריך לקלוט את כולם, רק כמה שבא לנו (בתנאי שהצד השני מסכים). טוב מסתבר שגם כאן לא היה מספיק מעוף. איפה החזון, איפה היצירתיות??? כשחשבנו שהכל כבר אבוד הבליחה לחיינו קרן אור בדמות "היוזמה הסעודית" והיא בכלל כבר סיפור אחר לגמרי. היוזמה (האמיצה יש לומר) מדברת על כך שעמי ערב מסביבנו יפסיקו לשנוא אותנו (אני מניח שזה משמעות המושג "ינרמלו את יחסיהם עם ישראל" ולא משמעותו המתמטית – יחלקו בממוצע) תמורת דבר ממש ממש קטן. פצפון. חזרה לקוי 67 ופתרון כלשהו לבעיית הפליטים (לצורך הבהרה – יישובם על הירח לא ייחשב כפיתרון קביל). בקיצור רבותי אנחנו ממש קרובים וכאן אנחנו זקוקים לעזרתכם – שילח לנו ב-SMS שם יצירתי לפתרון הקבע ותיכנסו להגרלה. בין הפותרים יוגרל פרס נובל.
קיפאון מדיני – לית מאן דפליג, קיפאון מדיני זה רע וזה קר וזה בעסה. צריך להניע את גלגלי התהליך המדיני. אחרת זה יפגע בנו – מדינית ובעיקר כלכלית. אם אין תהליך מדיני יפסיקו להאמין בנו, להשקיע בנו, המשכורות יירדו ולא נוכל יותר ליסוע לחופשת סקי. למה הדבר דומה? לרכב שהרדיו בו פועל רק כשהוא נוסע, באמצע הירידה גילה הנהג שהוא איבד את הבלמים וכפסע בינו לבין התהום. בשניה האחרונה הוא הצליח למשוך את בלם היד (המכונה בעברית צחה "המ-ברקס") ולעצור את הרכב. אולם, אויה, אז גילה כי הרדיו כבה והוא בדיוק האזין לתכנית שהוא הכי אוהב. כמובן שבמצב זה לא נותרה לו ברירה אלא לשחרר את בלם היד ולהמשיך ליהנות מהתכנית לחצי דקה הקרובה.
"קמפיין מפלגתי" – בחלומי תבוא כל מפלגה ותאמר לציבור מה ברצונה לעשות. תאמר המפלגה הימנית – "אני בעד קיפאון מדיני, נגד ויתורים על שטח קרקע כלשהו " ותתכוון לכך, תבוא המפלגה השמאלית ותאמר – "אני בעד חזרה לקוי 67 (כמעט) כולל ירושלים המזרחית", תבוא מפלגת המרכז ותאמר... לא יודע... משהו מרכזי... יבוא הבוחר ויבחר ביניהם. נהדר. זמן להתעורר – מפלגה שתבוא ותאמר בריש גלי – "אני ימנית" יודעת שהישראלי הממוצע מפחד שיקראו לו בשם הגנאי "ימני", מפלגה שתאמר שהיא שמאלנית יודעת שהבוחר יחשוש אף הוא, כן, כן, שיקראו לו "שמאלני". אלו בין השאר הגורמים ליצירת מפלגת שעטנז לא ברורה כקדימה. לאיש מבוחריה אין מושג עבור מה הם מצביעים אבל הי, לפחות הם לא ימניים ולא שמאלניים.
סיווגים פוליטיים בתקשורת ומשמעותם - ימין קיצוני => ימין. ימין => מרכז. מרכז => שמאל. מילים שמורות– להלן מקבץ ביטויים שנבחרינו אוהבים להשתמש בהם בהזמנויות שונות ואילו האזרח הימני (קיצוני. ע"ע קיצוני) יודע שעליו לרענן את המקלט הקרוב למקום מגוריו למשמע אותם ביטויים – "חלון הזדמנויות", "לגיטימציה בינלאומית", "הישגים דיפלומטיים", "אופק מדיני", "גבולות ברי הגנה", "הבלגה". תקשורת שמאלנית ? – כידוע להתבכיינות של הימין כי התקשורת הינה שמאלנית אין שום בסיס ובמיוחד לא בשנים האחרונות. אמנם זה נכון כי לשמאל יש בתקשורת את – יעל דן, אילנה דיין, ארץ נהדרת, חיים יבין, יונית לוי, אמנון אברמוביץ', רזי ברקאי, מיכה פרידמן וכו' אולם בל נשכח את נציגי הימין בתקשורת – דודו אלהרר (לפחות עד שנזרק ע"י יצחק טוניק, מפקד גלי צה"ל), אורי אורבך (אופס... כבר לא), ג'קי לוי (אם נתעלם מהעובדה שחבר למימד), אבשלום קור (די... אל תגידו לי שלא קלטתם את המסרים הימניים הסמויים שלו בפינה "באופן מילולי") וחנוך דאום !
מדגם – צריך להוריד את הכובע בפני כל הסטטיסטיקאים על ההישג המרשים בתוצאות המדגם. מדהים. למרות שרק כמה עשרות אלפי מצביעים בודדים חשפו בפניכם את הצבעתם, הצלחתם "לנבא" את תוצאות הבחירות... שאפו. לא ייאמן כמה כסף וכמה מאמץ מושקעים בפרוייקט שכל מטרתו היא עידוד חוסר הסבלנות שלנו. חבר'ה, עוד 5-6 שעות הייתם מקבלים תוצאות רשמיות. לא! אנחנו רוצים עכשיו עכשיו עכשיו.
נשיא אמריקאי ידידותי לישראל – נשיא שבאמת אכפת לו מהמצב במזרח התיכון וברוב טובו הוא מוכן לכפות עלינו את ייבוש ההתיישבות ביו"ש ונסיגות נוספות.
ימין, שמאל ומרכז – בחלומי תבוא כל מפלגה ותאמר לציבור מה ברצונה לעשות. תאמר המפלגה הימנית – "אני בעד קיפאון מדיני, נגד ויתורים על שטח קרקע כלשהו " ותתכוון לכך, תבוא המפלגה השמאלית ותאמר – "אני בעד חזרה לקוי 67 כולל ירושלים המזרחית", תבוא מפלגת המרכז ותאמר... לא יודע... משהו מרכזי... יבוא הבוחר ויבחר ביניהם. יופי. חלום נחמד. הבוחר הישראלי מפחד להצטייר כימני (שהרי אז הוא אחיהם האידיאולוגי של גלוחי הראש מאירופה) וגם כשמאלני (שהרי אז הוא בעל משקפיים עגולות, גר בתל אביב בדירת חדר עם כלב ולא מחובר לצד הגברי שלו בעליל) זהו סוד קיסמו של המרכז. איזה יופי – דרך האמצע – ממש מפלגתו של הרמב"ם. איתרע מזלנו שזוהי למעשה מפלגה שמאלנית המתעטרת בנוצות ממורכזות. אלכסנדר ינאי היה מלך די זיפת לכל הדעות, אבל קופירייטר לא רע בכלל. על ערש דווי הוא אמר לשלומציון אשתו "בתי, אל תתיראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים, שעושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס" נלך בדרכו ונאמר "בתי, אל תתייראי לא מן הימניים ולא מן השמאליים אלא מן המרכזיים שעושים מעשה בשארה ודורשים שכר כאיווט."
עימות טלוויזיוני – ב1996 נערך העימות הטלוויזיוני האחרון בין המועמדים לראשות הממשלה. העימות היה בין ביבי, ברק ואיציק מרדכי (שתפקידו כל העימות היה לקרוץ לביבי ולומר "הרי אתה הסכמת להחזיר את הגולן" ולצחוק צחוק דבילי בתגובה לכל תשובה של ביבי להנאתם של העיתונאים). ב1999 מנהיגנו בדימוס הנערץ אהוד ברק סירב להשתתף בעימות מאחר שהוא הוביל בסקרים, רק שב2001 הוא חטף אותה בהפוכה כששרון סירב להתעמת מולו מאחר שהפעם הוא הוביל (ולא אשכח איך ברק בלי בושה הגיב על היעדרותו של שרון במבט משתומם מול המצלמה - "לא יעלה על הדעת..."), מאז באופן מסורתי מסרב המועמד המוביל להשתתף בעימות. ובכן האם זו רק אשמתם של מנהיגינו שלא מוכנים לשתף אותנו בדעותיהם? האמת שישנם אשמים גדולים מהם... ניחשתם שוב נכון! התקשורת! המסר המרכזי של התקשורת מהעימות ב96 היה "ביבי הזיע" ולמען הסר ספק היו עוד כמה נושאים שוליים על הפרק חוץ מבלוטות הזיעה של מי שיוביל את המדינה. תרבות האדלרים והארדים התחילה כבר אז לטבוע את חותמה – צריך למכור תדמית לא אידיאולוגיה. אין טעם לבוא לעימות ולפרוש את דעותיך כשהתקשורת הרדודה שמסקרת את העימות בכלל לא תקשיב לך אלא תבחן את סוג הדיאודורנט שלך.
_____________________________

באחד העלונים המתחרים פורסמה לפני שבוע חידת שחמט וזאת על אף ששאר העלון היה בשפה העברית ולא בשפה הרוסית. בהכירנו את ציבור הקוראים הישראלי החלטנו ללכת על חידה המתאימה יותר למנטליות הישראלית – מהם שני המהלכים שעל הלבן לעשות כדי לזכות במארס טורקי כפול ?(מתוך הספר Bizbuz zman bamiluim 2006)



חזרה בזמן

לא ברור מה היא המניעה החוסמת את אפשרות החזרה בזמן.
הסיבות הפיזיקליות למניעה זו לא משכנעות – הטכנולוגיה השתפרה, כלי הרכב מהירים יותר. תיאורטית אין שום מניעה לחזור בזמן ועדיין נראה שלא התקרבנו באמת לעבר החזרה בזמן.
לא מעט אנשים עומדים תמהים מול עובדה זו.
בעיקר נשים.

מחקרים מראים שככל הנראה סיבת אי האפשרות לחזור בזמן באמת אינה פיזיקלית, או במילים אחרות זו אינה בעיה אובייקטיבית אלא סובייקטיבית.
זה תלוי באדם עצמו.
יש אנשים שמסוגלים יותר להתקרב לגבול החזרה בזמן מאחרים וזו עובדה.
בין אם אלו גורמים גנטיים, תכונות אופי או אולי חינוך אחר.

ישנם המאפיינים את הבעייתיות שבחזרה בזמן בכלל כבעיה אתית.
הטיעון הוא בערך כך "אם יהיה אדם שיוכל לחזור בזמן יצפו מכולם שיוכלו לחזור בזמן"
בעיקר הנשים יצפו.

(האמת שפעם שמעתי שישנו טיעון פילוסופי כנגד החזרה בזמן, פרדוקס, אם תחזור בזמן אז תוכל להרוג את סבא שלך. אבל אף פעם לא הבנתי אותו. מה אתה מניאק? סבא שלך??? חוץ מזה מה הקשר? ואם לא תחזור בזמן לא תוכל להרוג את סבא שלך?)

לא צריך לצפות לגדולות ונצורות מהחזרה בזמן, מה כבר ישתנה?
לא ממש ברור איך החזרה בזמן היתה משנה את חיינו.
אולי קצת היינו רגועים יותר.
בעיקר הנשים.

רק אתמול כשחזרתי הביתה מהעבודה אשתי שאלה אותי בכעס "תגיד לי - זה כ"כ קשה לחזור בזמן?".
יאללה, כולה רבע שעה איחור
מה הסיפור ?

סיפור קצר

פעמים והדרך מתארכת והזמן דוחק ופעמים שהדרך קצרה והזמן אינו דוחק. אותה שעה התארכה לי דרכי והזמן לא דחק בי.
הייתי מתהלך ברחובה של עיר.
עירנו סגולה נפלאה יש בה – יכול אדם להתהלך בה זמן רב ולא להגיע אל סופה. ואולי יש עוד ערים כמותה.
יש ואדם מתהלך ואינו פוגש נפש בשווקיה של עיר ויש ופוגש. יש ואותו אדם ממכריו ויש שאינו ממכריו. אותה הפעם נתקלתי באדם ממכריי.
יש ממכריו של אדם שקרובים לליבו ומונחים בדעתו תמיד ויש והם חברים של "שלום, שלום". אותו אדם מהסוג של ה"שלום,שלום" היה. שאלני לשלומי ושאלתיו לשלומו ונפרדנו לדרכנו.
פעמים שפגישה מקרית אחת מסובבת חייו של אדם ומהפכת גורלו כמו היו חייו זורמים בנחיל אחד ומאותה פגישה ואילך בנחיל אחר. אותה פגישה לא ממין זה היתה.
יש וחייו של אדם הם בחינת סיפור מהלך, כל יום מתהפך לדף בספר המרתק של חייו ויש ולא קרה לו שום דבר מעניין באותו יום – מצ'עמם מצ'עמם... מה אפשר לעשות ? פעמים ככה ופעמים ככה. יש ככה ויש ככה. אותה שעה יצא ככה וככה.

העימות האמיתי- החכי"ם הדתיים בראיונות בלעדיים לעולם קטן, בלעדי!!

כעת, אחרי הבחירות והקמפיינים השונים אספנו לפאנל בלעדי כמה מחברי הכנסת הדתיים לראיון אמיתי, בלעדי, חושפני ונוקב, על דרכם, אמונותיהם והסודות הקטנים מחדרי התפילה של הכנסת.

אלי ישי, חתכתם לכיוון הימני? מה קרה ל"להחזיר עטרה ליושנה" ?
במחילה אני לא מבין את כוונתך - ש"ס מאז ומתמיד היתה המפלגה הימנית ביותר בכנסת, זוהי גם דעת מרן.

אבל הייתם חלק מהסכם אוסלו, לא?
מה הכוונה "הסכם אוסלו". לא ברור לי על מה אתה מדבר. זה משהו בין ההסתדרות לאוצר?

הסכם אוסלו, אתה יודע, שיצחק רבין חתם עם אש"ף?
"יצחק רבין? אני לא זוכר מישהו כזה... היה אחד רמטכ"ל, לא?"

ואחר כך ראש ממשלה...
"מה אתה אומר... מי היה מאמין. זאת אומרת... התקדם לא רע, לא?"

נו. בכל זאת ?
הבט...דבריו של מרן לא הובנו... שאלו אותו אם הוא תומך בתהליך או שלא והוא ענה "או שלא" הכתב לא הבין את דבריו וחשב שהוא תומך בתהליך אוסלו.


אברום בורג, אז מה, היום למפלגת העבודה אין אפי' ח"כ חובש כיפה אחד ?
טוב, אין להם גם הרבה חברי כנסת לא חובשי כיפה.

מאיר פרוש, מה אגודת ישראל מתכוונת לעשות למען הציבור הדתי-

"כפי שיודע כל מי שעקב אחרי הקמפיין שלנו, אנחנו בכלל לא מפלגה דתית, אלא מפלגה חברתית ראשונה במעלה. אין לנו קשר לדת ולא לדתיים, בכלל. שים לב שגם רוב המצביעים שלנו באים מהקיבוצים ומישובי השומר הצעיר שסביבות בני ברק וירושלים. ככה שממש אין קשר... לפחות 90% מהמצביעים שלנו אינם חובשי כיפה. יש בהם שחובשים משהו אחר, כמו כובעים וכאלה, אבל לא כיפה..."

אפי איתם, אתה מקווה לקדם את ענייני הציבור הדתי בעזרת הליכוד-אח"י אני מניח.
ידידי, אתה ממש לא מעודכן. עקב חילוקי דעות עם ביבי פרשנו מהליכוד וחברנו לציפי לבני.
לקדימה ?
אל תאמר קדימה, מעתה אמור מפלגת "קדימה, אח של"י" א – אחריות, ח – חברה, ש – שליחות.
ומה בקשר ל - ל"י ?
לא יודע.

המשכנו לעבר מפלגות הבית של הציבור הדתי-לאומי. כצל'ה – אתה לא מפחד שהפילוג הזיק לעניינו של הציבור הדתי.
מפחד??? ראשית אני לא מפחד מכלום! שנית - למה פילוג? הרי אמרנו בפירוש שאין לנו דבר נגד הבית היהודי ואנו ממליצים לכל מי שארץ ישאל לא מעניינת אותו, התורה לא משמעותית בשבילו ובכל זאת מתעקש להצביע למפלגה דתית - להצביע לבית היהודי.

פרופ' הרשקוביץ, נראה שהמפד"ל שוב לא מצליחה לשווק את עצמה ולמשוך קהל בוחרים חדש. יש תכניות איך כאן לעשות את השינוי?
ודאי. אנחנו פותחים במבצע חדש לקהל הרחב – שילחו את ילדיכם לבתי הספר שלנו,
לתיכונים ולישיבות שלנו והצביעו לש"ס. חוץ מזה מעכשיו זה סיפור אחר החלטנו להשקיע יותר בחינוך.
כן. רציתי באמת לשאול אותך מה ז"א המנטרה הזו שאתם כל הזמן חוזרים עליה להשקיע בחינוך? הכונה למשרת שר החינוך ?
לא לא. פשוט לניסן סלומיאנסקי יש תעודת הוראה ועכשיו הוא יחזור למקצועו המקורי.

סיפור שאסור להחמיץ

"אני מבקש שקט" ניסה היו"ר להסות את הקהל ללא הצלחה "כולנו מודאגים, לכולנו יש מה לומר, אבל בא נעשה את זה בצורה מסודרת". אט אט נרגע הקהל.
"תודה" אמר מר דגן היו"ר "אני מניח שכולכם שמתם לב שחלו אי אלו תמורות במעמדנו בזמן האחרון" (הנהוני הסכמה בקהל), "לא מכבר תפסנו מקום של כבוד בסביבה שלנו ועכשיו אנחנו מרגישים כבר כ... כאורחים בלתי רצויים, כאילו... כאילו... כאילו כולם פשוט רוצים להיפטר מאיתנו". "לא ניתן להם" נשמעו צעקות מהקהל.
"עד לא מזמן כולם רצו בנו. בירכו עלינו. ועכשיו מה ..." המשיך היו"ר במבט מודאג. "כולכם שמתם לב שאנחנו כבר לא יכולים להסתובב בכל מקום... היקצו לנו מקומות מיוחדים!!!". "זו שערוריה" צעקה מהקהל מישהי מלאה עם צמות קלועות "אחד מהילדים נכנס עם הבן שלי לחדר שלו ואימו של הילד צעקה עליו 'שלא תעז להיכנס עם זה הביתה.' זאת התנהגות זו? זו תרבות? מה אנחנו... חזירים?". זעקות שבר עלו מהקהל "אין לנו סיכוי. הם עוד יאכלו אותנו בלי מלח".
"המודיעין שלנו אומר שזה בגלל שלקחנו להם מהמים" הוסיף היו"ר. "מה זה, המים שלהם?" הזדעק הקהל "קמצנים ארורים! זה גם מים שלנו". "תמיד אמרתי לכם זו תהיה בעיה שלנו" אמר מישהו גבוה ורזה במבטא צרפתי כבד "שקטנו על שמרים שלנו. הרגשנו בבית חמים ונעים והרשינו לעצמנו להנות מהחיים הטובים. לתפוח... להשמין... לזה הם כבר לא מוכנים. על זה הם יחסלו אותנו". "לא יודע מה איתכם אני הלילה אורז ודי" אמר מישהו מהקהל. "אם אתה אורז" ענה לו שכנו מהקהל "כדאי לך ללכת לספרדים, שם יש לך יותר סיכוי".
"מה יהיה?" עלתה הצעקה מהקהל. "כנראה שאין הרבה מה לעשות" השיב היו"ר כשהוא משפיל מבטו "אין לאיפה לברוח. שמעתי שהערב הם הולכים לחפש אחרינו בנרות. בכל חור שלא נתחבא הם ימצאו אותנו".
"ומה הם יעשו איתנו? מה המטורפים האלו רוצים מאיתנו?" צרח מישהו בהיסטריה מהקהל. "טוב. אנחנו לא ממש בטוחים לגבי זה" אמר היו"ר בהיסוס "אבל יכול להיות... כלומר יש אפשרות ש... אולי פשוט רוצים לשרוף אותנו". בנקודה הזו הקהל כבר היה ממש היסטרי "חוליגנים...ברברים...".
"אין שום סיכוי להינצל ?" צעק מישהו מהקהל בייאוש "אף אחד עוד לא מצא איזה מקלט שנוכל לשרוד בו? איזו שמורה ?". "אח שלי מצא..." אמר אחד מהקהל "אח שלי מצא שמורה". "יופי שאח שלך מצא שמורה. הוא יינצל בטוח. אבל מה איתנו???" צעק עליו מישהו אחר.
"האמת היא שישנן שמועות..." השיב היו"ר "שישנה דרך אחת להינצל". הס הושלך בקהל. "שמעתי... אני לא מתחייב על זה... אבל שמעתי שצריך פשוט להתחבא אצל איזה גוי טוב". "אני רוצה גוי. אני רוצה גוי" צעק מישהו מהקהל "אני מוכן אפי' שימכרו אותי..."
"בסופו של דבר הם עוד יתגעגעו אלינו." סיכם היו"ר "אתם תראו שתוך איזה שבוע שבועיים הם יתחננו שנחזור". אבל נראה שדבריו של היו"ר כבר לא נשמעו בקהל. הם הרגישו שהסוף קרב...
מתוך יומנה של לחמניה ערב פסח

אז מה היה לנו

ראשית אבקש מחילה מרבבות הקוראים בארץ ובתפוצות על היעדרות המדור בחודש האחרון עקב עבודות השירות בביתי להם נידונתי בתקופה האחרונה ושבוע נופש בבסיס צאלים. אולם זה בדיוק הזמן להפקת לקחים. אז תיכנסו פה לאיזה ח' ונתחיל.
תקופת הפרה-פסח
כידוע המאבק כנגד נקיונות הפסח אבוד מראש. משפטי ה "אבל זה חג החירות" ו"למה את חושבת שלמגירה של הגרביים שלי יגיע חמץ" יישארו לנצח טיעוני סרק. והטיעון הדבילי ביותר שאת הנקיונות נעשה אחרי פסח מעולם לא עמד במבחן המציאות ומאז יציאת מצרים לא נצפתה ולו משפחה אחת שעושה נקיון פסח לאחר הפסח. ע"כ לא אשחית על כך מילים ורק אומר - "אבק זה לא חמץ, ילדים זה לא קרבן פסח ובדיחה שמספרים אותה 100 פעם מפסיקה להצחיק".
ליל הסדר
· המצוה החשובה ביותר בפסח הינה מצוות "והגדת לאביך, לאמך ולכל מי שאיתרע מזלו להיות איתך בשולחן". זוהי מצווה על הבייני"ש הצעיר שחזר חדור מוטיבציה מהישיבה להסביר להוריו ולאחיו את סודות החג כפי שניסה להבין ללא הצלחה מעולת ראיה על ההגדה, לנזוף בהם על כך שהם אומרים שמפלס היין ירד בעזרת אליהו הנביא ולהסביר להם שכזית מצה זה בעצם שיעור אבטיח שיש לבלוס ב7.8 שניות עד לאובדן חושים.
· דגש חשוב שלמדתי השנה בקשר לאפיקומן – לא מספיק לשמור על הילדים ערים עד לגניבת האפיקומן חשוב שהם גם יהיו ערים כשצריך לחשוף איפה הוא נמצא. בדידי הווה עובדא.
· הידעת ? - השיר "עשרים תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ. תשע עשרה תפוחים ..." נחשב במשך שנים לשיר הכי מרוח בעולם עד שהגיע השיר "אחד מי יודע" ועקף אותו בסיבוב
· אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה לפחות היה לנו טיול נחמד בסיני.

חול המועד
לזכר היתקעותם של בנ"י 40 שנה במדבר רווח המנהג בישראל לצאת לטיולים ולהיתקע 40 שעות בפקקים. אמנם ישנם כאלו שעבורם הפקקים הם גם סוג של חוויה – הם שומעים מוזיקה כל הדרך, משחקים משחקי חברה ונהנים מהחיים גם בפקק אבל גם להם יום אחד יהיו ילדים. אלו מאיתנו הנוסעים עם הילדים מגיעים מצויידים מראש בשלל משחקים - משחק ה"אבא הוא לקח לי זה שלי", משחק ה"תירגעו אנחנו כבר מגיעים", משחק ה"אני סופר עד 3 פעם אחרונה", משחק ה"אני סופר עד 3 פעם אחרונה ודי", משחק ה"זהו, עכשיו מישהו מקבל כאן עונש", משחק ה"למה נסעת מכאן אתה לא יודע שיש כאן פקקים" ועוד שלל משחקים שנשמח לחלוק עימכם.
המימונה
אכן אין ספק כי המופלטה, המכילה כמות אנרגיה השווה לזו שהוטלה על הירושימה, הינה מעדן מלכים. אולם לצד המופלטה נמצאים על השולחן העצמים הבלתי מזוהים הבאים – קערה בעלת נוזל לבן שמס' כפיות תקועות בה, תמרים עם גרגרים לבנים, גזרים השוחים בתוך נוזל ממותק. בקיצור חבר'ה, תסעדו, תרבחו, מה שבא לכם – אבל עדיף להתרכז במופלטות.
משחקי זיכרון
היהדות מלאה במשחקים לשיפור הזיכרון. בין הפופולריים שבהם הוא משחק ה"זכור את העונה" שבו השחקן שפיספס צריך לחזור 10 צעדים אחורה לתחילת התפילה ו"זכור את התאריך" שנהגו לשחק בראשי חדשים (כותב טור זה באופן אישי כבר התפלל בעבר כ4 תפילות עמידה רצוף עקב כרטיס הזיכרון הקטן שבראשו) אולם ללא ספק - משחק "ספירת העומר" בהוצאת חז"ל הוא האכזרי שבהם – יום אחד פיספסת - יצאת מהמשחק - נתראה בשנה הבאה. קצת רחמים! אולי משהו כמו 3 פסילות ?
ברכת חמה
כידוע מדי 28 שנה השמש נמצאת בדיוק באותו מצב שהיתה אמורה להיות אם היא היתה מתנהגת כמצופה ממנה וקצת מעגלת פינות, מאחר שמסתבר שהשמש אוהבת שברים לא רציונליים כנראה שהמחזוריות צריכה לגדול למשהו כמו 2800 שנים אבל נעזוב את זה כרגע. נתקלתי בפרסום לספר של חב"ד בשם "ברכת החמה" בין שאר המשפטים המופיעים בפרסומת נתקלתי בשורה הבאה "האם הארץ לעולם עומדת או שמא השמש במרכז כדעת הכופרים" – כפי הנראה חב"ד שרויים עדיין במחלוקת קשה עם גליליאו גליליי, מה שאומר שיש להם 2 מחלוקות קשות עם המדע המודרני – הראשונה כזכור שייכת לתחום הרפואה ההלכתית בנוגע לקביעת זמן המוות.
למחאות זועמות - haim.world@gmail.com

מכתב פרידה

אני מצטער, באמת, זו לא את - זה אני. את באמת מאוד מעניינת, למרות שלא תמיד הבנתי אותך... ואני גם יודע שיש בך המון חכמה אפי' אם אני לא מבין אותה, לרגע אחד לא חשבתי אחרת... ולמרות שכולם חושבים שזה בגלל שאת כ"כ גדולה זה בכלל לא הפריע לי, ההיפך - זה רק אומר שיש בך הרבה. זה גם לא קשור לזה שאת דוברת שפה זרה, למדתי להבין את שפתך. אני חושב שמה ששבר אותי היה האינטנסיביות שבקשר. אבל אולי כדאי שאתחיל מהתחלה ...
בהתחלה חשבתי שהפעם זה יהיה שונה (עם הקודמת נשברתי אחרי חודש וחצי), נגמרה מסכת העלבונות שלי. למדתי לקח! אסור לי להתחרות בכולם... איתך אני אתחיל לפני כל האחרים... וככה זה היה. הסתדרנו די טוב בהתחלה. אני חושב שכמעט חודשיים הייתי מאושר - כל יום התחלנו דף חדש, בלי הרבה פרשנויות, פשוט חבל על הזמן.
הרגשתי נהדר – הפעם זה הולך! הפעם יש סיכוי שזה יקרה! ממש נהניתי ממך, נהניתי מאיך שאת יכולה לומר כמה מילים ויש להם כ"כ הרבה פרשנויות... וכשהתפנה קצת יותר זמן הייתי יושב איתך שעות (טוב אולי שעות זה הגזמה) וממש חושב על מה שאת אומרת.
כולם צחקו עלי – אמרו שאשבר, שלא אחזיק איתך מעמד. בהתחלה לא היה אכפת לי, הייתי בטוח שהפעם זה יהיה אחרת, סירבתי להתבונן בסטטיסטיקה האומללה שלי. אבל את יודעת איך זה... פתאום יש מילואים ומתראים קצת פחות, לחץ מפה לחץ משם ואת יודעת מי הראשונה שנפגעת מזה...אני יודע שלא דרשת הרבה. פעם ביום שניפגש איזו חצי שעה (ואם היה לך משהו חשוב באמת, אז שעה), לא יותר מזה. ואם אי אפשר היום אז ניפגש מחר ונשלים פערים בינינו.
אבל נשברתי! זה הפך פתאום מתענוג למחויבות מעיקה... פתאום הופיעו חריקות... פתאום כבר לא עמדתי בקצב שלך... פתאום שמתי לב שיש אצלך קטעים שאני פשוט לא מבין... ו... ו.... ושאת מלאה בתוכך סתירות שאני לא מבין. אומרת ככה ואז אומרת ההיפך...
חברים שלי אמרו לי שאני פשוט מפגר... שאדלג על הקטע הזה ואמשיך הלאה.
וזה פשוט לא נגמר רק עוד ועוד ועוד... עד שהמרחק בינינו גדל. גדל מדי.ואז זה כבר היה ברור לי, גם הפעם זה לא יקרה. גם ממך אני חייב להיפרד בטרם עת.
אפי' לא עשינו סיום ראוי לשמו. עם כיבוד... וקדיש... מי יודע, אולי ניפגש עוד שבע שנים.להתראות יא-בבא.
הדרן עלך והדרך עלן.

נ.ב. מה את אומרת על רב ניסים? גאון אה?!

(מוקדש בהערכה למי שהצליח לסיים השבוע ובאמפתיה לאלה שלא)