חיים על כל העולם - עולם קטן

במטוס סילון - חלק ב' (מתוך עולם קטן)

2011-09-05T13:51:00.001-07:00

תקציר הפרקים הקודמים – בפרק הקודם סיפרתי על קורותיי בשדה התעופה ובבטן המטוס. היה מצחיק בטירוף. חבל שהפסדתם. בסופו של הפרק אפי' השתרבבה פיסקה ששמרתי לי כטיוטה לפרק הזה, ככה שאם היה נראה לכם שהסוף קצת מוזר, גם לי הוא היה נראה ככה. אל דאגה הפיסקה חזרה למקומה הטבעי והיא תכה בכם בהמשך.

בהרצאה הקודמת שוחחנו יחד על האלטרנטיבות השונות להעברת הזמן בטיסה. כאמור אחת האופציות המועדפות היא צפיה בסרטים ללא תרגום אך משום מה חברת התעופה מעדיפה לקטוע אף את התענוג הזה באיבו. חמש דקות לאחר תחילת הסרט קופא המסך ומתחיל סרטון ההדרכה. ובכן, ראשית חשוב מאוד לחגור. במקרה של תאונה בין שני מטוסים למשל מי שלא חגור ימות מיד ולא יזכה להתרסק באדמה מגובה 10,000 ק"מ. סתם, סתם, אני פסימי מדי. מסתבר שזה ממש לא נורא אם שני המנועים של המטוס שבקו חיים והמטוס מתחיל לצלול לעבר האוקיינוס. גם אני חשבתי שזה מקרה די אבוד אבל מהסרט למדתי שיש המון מה לעשות! קודם כל מסכת החמצן תרד אליך באופן אבטומטי (גם אם השקית מתחתיה נראית כלא מתנפחת זה בסדר), אתה חגור ככה שאין לך מה לדאוג מההתרסקות במים ומתחת למושב שלך תמצא חגורת הצלה בצבעים אופנתיים המתנפחת במשיכת מיתר. לא יודע מה איתכם לי זה נשמע כיף. דלתות המטוס ,שנלקחו היישר מסדרת הרובוטריקים, לאחר שהפכו למגלשות חמד הופכות פשוט לסירות. וכמעט שכחתי – חשוב מאוד שתוודאו איפה יציאות החירום. ואת זה שמעתי פעם בעברית ,פעם באנגלית ופעם בגרמנית. בכלל משהו כאן לא נשמע נכון, אם זאת הייתה ספינה אז זה היה הגיוני- חגורות הצלה ודלתות שהופכות לסירות אבל חבר'ה זה מטוס... לא עדיף לחלק מצנחים או משהו. בקיצור, במקום 20 דקות של סרט איכותי, הייתי צריך לשמוע 20 דקות של בלבול מח, שמלמדות אותי מה לעשות במקרה הלא סביר בעליל ששרדתי את ההתרסקות ונשאר לי רק לדאוג איך לא לטבוע. כן, כן, אני מכיר את המקרה של הטייס שהנחית ג'מבו בנחיתת חירום באמצע נהר הדסון. גם כן... טייס פוקסיונר שהורס פאנץ' ליינים.

חצי שעה לפני הנחיתה נגמר הכיף. צריך להתחיל להתכונן לסיוט של הכניסה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והטרטורים הבלתי נגמרים. במסך הטלויזיה שוב כיבו את הסרט כדי להסביר לי באנגלית מהירה וחסרת רחמים על טופס I-94 לבן, או צהוב במידה ואתה came for united states with a bli and blablabla וטופס מכס אם הבאתי מתנות לדודים ומי אני בכלל, ואיפה הוצאתי דרכון ואיפה אשהה בארצות הברית ומה הטלפון של המלון בארצות הברית והבאתי אוכל ואיזה אוכל וכו' וכו' כמובן שאף אחד לא טורח להביא גם עט למלא את כל הטפסים, בונים על זה שאתה מישראל אז אין לך בעיה לבקש מאמריקאים דברים. אבל הכיף רק מתחיל - מהמטוס אתה עובר עם הטפסים היישר לביקורת הדרכונים. תיקון – לתור של ביקורת הדרכונים. התור מתקדם בעצלתיים כבר יותר משעה. האמריקאים מומחים בבניית תורים. הם לא יודעים כיצד לקצר אותו חלילה, הם פשוט יודעים לסדר אותו. כל תור של ק"מ הם באורח פלא הופכים לנחש מתפתל באורך של 10 מטר. בשעה טובה הגעתי לביקורת הדרכונים, מולי יושב בחור בגוונים כהים (כל מילה המתארת את צבע עורו בצורה יותר קצרה ופשוטה הוצאה מחוץ לחוק ואינה פוליטיקלי קורקט) השואל אותי "למה באת?", "עסקים", "איזה עסקים?", "ביקור אצל לקוח, אני עובד של HP" אני שולח אליו מבט רב משמעות (חברה אמריקאית אח שלי, אני בכלל משלכם, סתם תקעו אותי בישראל...), "יש לך הוכחה שאתה בא ללקוח?", בטח, יש לי שני עדים בתיק, "הוכחה?" אני שואל בנימוס "אני יכול להוציא את הלפטופ ולהראות לך את המייל ממנו", האפרו-בחור מסתכל אלי במבט מזרה אימה "אתה לא יודע שאסור כאן אמצעים אלקטרוניים?", ברור, זה יכול לשרוף לך את המעגלים האלקטרוניים במח, רובוט מטומטם. אני בן 35 עם אישה וארבעה ילדים שהשארתי בארץ וכל מה שאני רוצה זה להיכנס לארץ הפרנואידית שלך כדי לעמוד עם עגלה ולמכור קרמים (הבטחתי לכם את המשפט מהטור שעבר). בסוף הוא נשבר, לא לפני שהוא התריע בפניי שהוא רשם זאת במחשב ובפעם הבאה שאבוא בלי hardcopy המוכיח את מטרת ביקורי לא אראה את הארץ המובטחת. בסדר, בסדר, אני מקווה שזה לא נרשם לי גם בתיק האישי.

מאחר ואני א) אזרח שומר חוק, ב) חושש מחילול ה', ג) לא רוצה לחטוף קנס של 200$, הצהרתי בטופס כי אכן הבאתי אוכל לארצות הברית. העונש לא איחר לבוא. לאחר שאספתי את המזוודה ובאתי לעבור את הביקורת הבאה בתור הופניתי אחר כבוד (למרות שהמילה כבוד לא כ"כ שייכת לסיטואציה) ע"י ציפורה לביקורת ביולוגית, בעצם אני לא בטוח שזה השם - איך קוראים לתהליך שבו מפרקים לך את האמא של המזוודה כמה בחורים עם כפפות וזורקים הצידה את כל האוכל שלך ? בכל אופן, נקניק הקוניאק היקר שלי נזרק לפח, ע"מ שלא אבצע חלילה פיגוע קולינארי בארצות הברית. את המנות החמות עוד הצלחתי איכשהו להשאיר. שטויות, נסתדר שבוע בלי בשר, אמרתי לעצמי, אבל בכל זאת חגגתי במלון שגיליתי שהטמבל פיספס את הקבנוס.

במטוס סילון לארצות הברית

2011-09-05T13:48:00.000-07:00

אמרו לי שאחרי כזאת הפסקה אי אפשר סתם לחזור לכתוב טור בלי להגיד כמה מילים על זה שלא כתבתי כ"כ הרבה זמן. ובכן נראה לי שהקדשנו לעניין כמה מילים, קדימה לעבודה.

השבוע הגשמתי את החלום הישראלי שוב – טסתי מטעם העבודה לארצות הברית. אמנם ודאי הזדמן לכם לשמוע קיטורים מעולם ההיי-טק המפרך "אין לי כח שולחים אותי שוב ללוס אנג'לס לשבועיים" , ובכן ליבי, ליבי. שמענו עליכם. אין מה לעשות הישראלים אוהבים לטוס והישראלים כמובן אוהבים לקבל דברים בחינם, כך שטיסה מטעם העבודה היא היא מימושו של החזון הציוני.מה שמדהים הוא הפער בין פנטזיית הטיסה ובין החוויה המפוקפקת של להיות תקוע מעל 12 שעות באוטובוס מעופף צפוף כמו הרכבת לבאר שבע ביום ראשון אבל על כך בהמשך...בכל אופן במוצאי שבת נפרדתי מהאישה והילדים. כמובן שהפרידה היתה מרגשת ועמוסת דמעות. לילדים היה קשה לדמיין איך שבוע שלם הם יושבים ומחכים למתנות והאישה כמובן ריחמה עלי - על קשיי הטיסה שיהיו לי והגעגועים הביתה בעוד היא תישאר בשמחה ובנחת להיות אם חד הורית למשך שבוע לארבעה ילדים.

בבואך לשדה התעופה עליך להרוג כל טיפת ספונטניות והומור ולהפוך לפוץ חסר חיים למרות שהסיטואציה לפעמים כ"כ דורשת התייחסות משעשעת. הריטואל הרציני עד כאב של השאלות "ארזת בעצמך? נתנו לך משהו להעביר?" מדכא כל טיפת יצירתיות. חבר'ה תגוונו, תפתיעו קצת. המחבלים למדו את השאלות האלו בע"פ כבר. תבואו פתאום בהפתעה מאחורה "באת לפוצץ את המטוס, נכון? איפה החבאת את הסכין אה? אתה חושב שאנחנו לא יודעים?!". אבל שוב, את הבדיחות תשאיר בבית! "כן ארזתי בעצמי. לא,לא, נתנו לי משהו להעביר... כלומר חוץ מאיזו שקית עם אבקה לבנה... סתם סתם" - "אדוני, תתלווה אלי בבקשה". לא יודע, בארץ זה לא נשמע משכנע, בארה"ב זה נשמע הרבה יותר טוב, מהסרטים כזה - "sir, please step aside, עברת על חוק פדרלי".

אחרי שעברתי את כל הכיף הזה, הגעתי לארץ המובטחת. הארץ שממנה גורש האדם הראשון והיהודים מתפללים ועורגים אליה תמיד – ה גואט כרקק או בגירסה שאחרי האלט-שיפט - ה duty free. אם במקרה נשאר אזרח במדינה שעוד לא מודע לעובדה הבסיסית הזו, גזור ושמור – ה duty free הוא בלוף אחד גדול! האלקטרוניקה יקרה, הבגדים שחיטה, בסטימצקי אפי' לא מכבדים את הכרטיס חבר. יש רק שלושה מוצרים שקונים ב duty - ליקרים, ליקרים וליקרים. למרות שהאלכוהול שאתה צורך באופן אישי מסתכם בתירוש, לא ייתכן שתעבור עליך טיסה בלי שאחד מחבריך או ממשפחתך יבקש ממך איזה ליקר נחמד. במו עיני ראיתי אנשים שמתכננים את הטיסה הבאה שלהם לחו"ל לפי מלאי הליקרים בארון, מסתבר שמדינת ישראל היא מדינת אלכוהולסיטים אנונימים קמצנים.

ביקשתי במפורש מסוכנת הנסיעות מקום ליד החלון. נראה לי שאני הנוסע היחיד בעולם שמבקש מקום ליד החלון כדי לתפוס מבט על העולם מלמעלה. אני כמובן לא היחיד שרוצה מקום ליד החלון, כמעט כולם רוצים. כדי שיוכלו לישון. האנושות פינטזה אלפי שנים על החוויה של טיסה, לראות את העולם מלמעלה, להרגיש כמו ציפור ואז כשהגיע הרגע היא ביקשה מקום ליד החלון כדי שתוכל לישון. בכל אופן לא קיבלתי. את החלון. גם לא קיבלתי את המעבר- מה יכול להיות יותר כיף מלהיות תקוע באוטובוס מעופף בין שני אנשים במאבק תמידי על משענת המרפק, למשך 12 שעות. אז יש סרטים, ביג דיל! אתה צריך לטוס לצד השני של העולם כדי לראות סרט ללא תרגום על מסך 9 אינץ' באזניות של מטוס. אגב אזניות של מטוס, טיפ קטן לחברות התעופה השונות – המציאו חיבור בודד לאזניות סטריאו, לא צריך חיבור שונה לכל אוזן. הטכנולוגיה קיימת, חפשו ב deal extreme.

אז מה עושים 12 שעות במטוס? בגדול – קצת סרטים, אוכלים, ישנים. נתחיל בשינה – תעשו ניסוי מעניין בבית, לילה אחד - במקום לישון על המיטה פשוט תישנו בישיבה על הכיסא, מה הבעיה ?! אתם יכולים אפי' ליד החלון. אז איך לעזעאל אני אמור לעשות את זה במטוס? טוב, אז לחצתי על הכפתור כדי לקחת את הכיסא אחורה (דבר שנראה די הגיוני עד שהבחור שלפני ביצע את אותה פעולה ואז גיליתי כמה אכזרי הייתי כלפי הבחור שמאחורי), השענתי את הראש אחורה, כדי לגלות שהוא לא באמת נשען אחורה כי אני יושב. למזלי הצטיידתי מבעוד מועד בכרית מתנפחת. ניפחתי אותה בשמחה, השענתי את הראש אחורה בתוך הכרית המתנפחת... הוא עדיין לא נשען. אני לא אומר שהכרית לא עוזרת, אני מניח שיש מצבים שהיא מאוד עוזרת, אם נתפס לך הצוואר למשל. כך או כך איכשהו נרדמתי לכמה שעות. הבעיה היא שעד שכבר נכנסתי לשינה עמוקה הגיעה העגלה עם האוכל “did you order kosher food, sir?" ועוד איך Kosher, על המנה הכשרה במטוס תמצאו הכשרים וחותמות שנטורי קרתא רפורמים לידם. ובכן פתחתי את המגש של האוכל שבגב המושב שלפני כדי לצמצם את המרווח של ה10 ס"מ שהיה לי לפני כן לחמישה ננו-מטר. על המגש בעל ה30 ס"מ המכובדים הנחתי צלחת, לחמניה, ממרחים, מנה חמה, קינוח, שתיה, סכו"ם. כעבור חצי דקה נפל לי הסכין. עוד לא פותחה שום טכניקה המאפשרת לך להרים במצב הזה משהו מהריצפה. כעבור דקה נפלה לי גם הלחמניה. אחרי שאתה גומר את האוכל אתה מרגיש משותק .זו לא השפעה של האוכל אלא של העובדה שרק בעוד רבע שעה יבואו עם עגלת הפינוי ועד אז אתה נשאר עם מגש פתוח מלא זבל

חפש את החברים שלך

2011-03-16T04:50:00.000-07:00

לפני כחודש אשתי תפסה אותי "אתה חייב לחשוב על תחפושת לילדים", "סגור!"" השבתי לה "השבוע אני חושב על זה", "זה מה שאמרתי לי בשבוע שעבר" אמרה האשה בתסכול, "ומאיפה את יודעת שלא חשבתי על זה?" התגוננתי "אפילו כרגע כשפנית אלי בדיוק חשבתי על זה. חוץ מזה הודיעו עכשיו בחדשות שהחליטו לעבר את אדר, אז יש עוד חודש וחצי" הרגעתי אותה. "אתה צודק!" ענתה האישה בהיסטריה "רק חודש וחצי, אין סיכוי שנשארו עוד תחפושות בחנויות".

כדי להרגיע את הלחץ בבית ולמרות שיש עוד המון זמן, הלכנו על נשינו וטפנו לאחת מחנויות הצעצועים הגדולות שכדי להימנע מפרסומת סמויה נכנה אותה בשם הדמיוני "צעצועים זה הם". איזה מקום חלומי אה? מדפים מלאי צעצועים מכל המינים ומכל המחירים. גן העדן של הילדים. אז זהו שלא! זוהי ממלכת הילדים המתוסכלים, אולם גדול המלא בצרחות "אמא תקני לי", "אבל הבטחת לי", "למה קניתם לו ולי לא", "אני לא קונה לך את הדרעק הזה", "עזוב הם גנבים כאן. בבני ברק אני קונה לך את זה בגרושים".

ובכן, כפי שצפיתי נשארו עדיין המון תחפושות בחנות. באז שנות אור כבר נגמר מזמן, גם וודי חברו הנאמן. אני לא מדייק, הם נשארו במידות לילדים בני 30, אבל היי מה רע בתחפושות של מלכת אסתר וקאובוי ? "חמודי אולי תתחפש לקאובוי?" שאלתי את הילד, "מה זה קאובוי?" הביט בי הילד בעיניים שואלות. איזו ירידת הדורות. איך נתנו לזה לקרות? לאיפה נעלמו כל הערכים האמריקאיים הרדודים והטובים שגדלנו עליהם ? דוגרי, מי אם לא האמריקאים יכל למכור לנו ש"ילד הפרות" הוא הגבר המאצ'ו האולטימטיבי?! הבן אדם כל היום רדף אחרי פרות וכבשים, התבוסס בבוץ ובדברים מגעילים נוספים אבל האמריקאים אמני התדמית והבלוף הצליחו למכור לעולם שמלאכת הבוקרות היא רק חלטורה עבור הקאובוי וברוב היום הוא שולף את האקדח ויורה בבקבוקים או בכל מי שמעצבן אותו.

בכל אופן נחזור לנושא התחפושות, אצל הבנים העסק הוא עדיין די פשוט, הם עוד מוכנים להתפשר על חייל או איזו דמות מהסדרות הדביליות שלהם בטלויזיה (מה זה גורמיט לעזאזל?). הבנות לעומת זאת מגיל מסוים רוצות תחפושת יצירתית. לא, הן לא באמת רוצות, הרי בסתר ליבן כולן היו רוצות להתחפש לגירסה כזו או אחרת של מלכה/פיה/נסיכה, אבל לא כ"כ נעים להן, 'שקר החן...' וכאלה וגם כל החברות התחפשו למשהו יצירתי (טוב, אם קראו לאח החדש שנולד להם "אורות מאופל" גם להן מגיע משהו יצירתי) וכך במקום להיות מלכה/פיה/נסיכה נחמדה רוצה בתך להתחפש ל"ויאמר ה' אל משה לאמור צו את בני ישראל", או אולי להחזיק מלחיה ביד אחת ועיתון הארץ ביד שניה ("מלח הארץ, תודה ששאלת") או לספר 'תרומת הדשן' שמחזיק פלאפון ("מה זאת אומרת למה התחפשתי? אני שו"ת סלולרי"). אגב אם למישהו מהקוראים יש עיתון דבר בבית אנא שילחו אלינו, חשבתי על איזה תחפושת יצירתית, הילדה תחזיק שום ועיתון דבר ותהיה "שום דבר". איך עוד לא חשבו על זה ?!

אני מניח שודאי יש כמה המצקצקים בלשונם למקרא שורות כאלו – לקנות תחפושת מוכנה שנתפרה ע"י שניים סינים עם מכונת תפירה גדולה? ומה עם ההשקעה ? האם אימא שלך לא תפרה לך תחפושת מעשה יד ?

ובכן זוהי דוגמא אחת מיני רבות לקורלציה הפוכה בין מידת ההשקעה של ההורים לבין טובת הילד (אם כבר הזכרנו את נושא בחירת השמות לילדים הייתי אומר משהו בהקשר הזה אבל אני לא רוצה להסתבך עם כמה חברים טובים) וחוץ מזה אם האימהות שלנו היו יכולות לקנות ב100 ₪ תחפושת מסין במקום לעבוד חמש שעות על פרת משה רבנו הן היו רצות על זה.

"תגיד לי" החזיר אותי קול למציאות "אתה עוד פעם חושב על הבדיחות לעולם קטן במקום לעזור לי?", "תגידי" השבתי לקול "מה את אומרת שתתפרי לו תחפושת של באז שנות אור בעצמך?". את ההמשך אני לא זוכר בבהירות עקב גורמיט במבצע שהוטח בראשי. השנה אני מתחפש ל"סייג לחכמה שתיקה".

רוצים לשלוח בדיחות לעלון פורים? valdomh@gmail.com , קרדיט בשמות בדויים מובטח לזוכים.

לטורים קודמים www.haim.tk .

המדריך לקניות בסופר - חלק ג'

2011-03-01T03:27:00.000-08:00

נגיש לכם את ההרצאה השלישית בסדרת "גברים בסופר". להרצאות הקודמות בסדרה היכנסו לתקליטיה ב www.haim.tk .

"יש כרטיס מועדון?" (שמו של הספר החדש של רם אורן)
הרגע הגדול הגיע! אחרי שהבחור לפניך הביא לקופאית את 2 התלושים בסך 150 שקלים ועוד 83 שקלים במטבעות קטנים, הקופאית, תמר לצורך העניין (מה ז"א זה לא שם של קופאית?) סוגרת את קופסת המטבעות, דורכת את הקופה, משחררת ניצרה ומישירה אליך מבט - "יש כרטיס מועדון?". זהו, מעכשיו זה אחד על אחד. אין תירוצים. אתה מול הקופאית.

לעולם תהא שמאל שולפת וימין אורזת
אתה מתחיל לשלוף את המצרכים בקצב מסחרר ולהניח אותם על הסרט הנע, עורם מגדלי דגנים האחד על השני, מניח בקבוקי ליטר וחצי מתנדנדים עם כל תזוזה בסרט ורץ לצידה השני של הקופה כדי להתחיל לסדר את המוצרים בשקיות. מיכל הקופאית לא מתרגשת ממאמציך, בפרצוף אדיש היא מעבירה את המוצרים במהירות מסחררת על פני הברקוד ומתחילה לרוקן את הצד של הסרט הנע. אתה עובר למתקפה משולבת בשתי החזיתות מזנק לעגלה וממטיר על ראש הקופאית מעדני חלב, זורק קופסאות שימורים, מפזר את הפירות באקראי על פני הסרט הנע, הכל כדי לעצור את המכונה שמולך ומזנק חזרה לאריזת השקיות. הקרב אבוד. בתוך חצי דקה, מירב הקופאית סיימה להעביר את כל המוצרים ויצרה מחסום בלתי עביר של מוצרים אחרי הברקוד ועכשיו היא משגרת אליך מבט מתנשא אך משועמם שאומר "גם טרומפלדור היה אורז שקיות יותר מהר ממך".

באתי לעזרת חבר
בסופר כידוע רואים את פרצופה של ישראל היפה, כולם מנומסים, אדיבים - "אתה היית לפני אדוני, בבקשה!", "לך בסה"כ יש חמישה מוצרים, בבקשה תיכנס לפני", "גם אתה רצית את החזה עוף האחרון? טוב, תיקח אתה". ובכן גם עכשיו, אם יתמזל מזלך, תיתקל בישראלי היפה, שבלי לשאול שאלות ישר שולח את ידיו ומקיים את דברי שמשון "לולא חרשתם בעגלתי". וכך, ללא אזהרה, פולש אחיך לתוך המרחב האינטימי שלך "בוא'נה מה לקחת את הקורנפלקס הזה? אתה לא יודע איזה משמין זה?", שולף את המוצרים וחובר אליך בקרב נגד יונית. נו, הקופאית. אתה מהצד האחד אורז בשקיות והחטטן מוציא מהעגלה, בפרצוף שאומר "אל תודה לי, זה בסדר".

אין מעמידין קופאית אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לה מאחריה (מתוך תקנון טיב טעם)
זהו, הכול נגמר. הכול בשקיות והשקיות בעגלה + הביצים במושב התינוק ועכשיו הגיע שלב השאלה הזהה – "איך אתה רוצה לשלם ?" הכוונה אינה האם אתה רוצה לשלם במטבע עובר לסוחר או באמצעות סחר חליפין, אלא האם אתה מעוניין בפריסה לתשלומים. מצטער. עוד לא הבנתי מה הקטע. כן, איך דפקת את אגד. החודש שילמת רק 150 ₪ על הקניות האלה במקום 600 ₪, ככה שאם לא היית משלם גם על הקניות של שלושת החדשים האחרונים בסוף החודש מצבך הפיננסי היה ממש מצוין. "תשלום אחד תודה", "אתה מעוניין לתרום חמישה ₪ לילדים חסרי בית?", "לא תודה", "מעניינים את הסבתא שלך הילדים, אה", "סליחה מה?", "אמרתי תחתום כאן בבקשה".
אגב, האם ניסיתם פעם כשארזתם את הקניות לקיים את הכלל "אל תשים את כל הביצים בסל אחד" ופיזרתם בכל שקית קניות ביצה אחת ?

קבלה לעם
כאן מגיע שלב הבונוס. תמיד חשתי הערצה סמויה לאנשים שיודעים לפרוש ממרוץ החיים, ללכת עם העגלה רגע הצידה, לשים את כל טרדות החיים בצד ולבדוק את החשבונית. הם עוברים שורה שורה בלי לפספס אף מבצע ואף שקל ויודעים לבוא חשבון עם הסופר על כל פסיק. גם אני ניסיתי פעם, אחרי 4 שורות שהצלחתי להבין איכשהו הגיעה השורה – 15.95 פסטה אוסם, בשורה שלאחריה לעומת זאת הופיעה פסטה אוסם הפעם המחיר היה מינוס 10 ובשורה פסטה אוסם במחיר +5. בן אדם צריך להכיר את יכולותיו ואת מגבלותיו, מאז ויתרתי על הבדיקה, בכל זאת הסופר צריך להתפרנס מאיזה פראייר.

ביד חזקה ובזרוע תלושה
בקיצור העמסת, נסעת, חנית. עכשיו מגיע אחד השלבים היותר מעצבנים – לגרום לכל המוצרים להגיע הביתה במינימום זמן. זה הזמן לעשות אתנחתא קלה מהנימה הקלילה של הטור לטובת תוכחה - רבותי לגנוב עגלה של הסופר כדי להעלות את הקניות הביתה זה גזל! פשוטו כמשמעו. על כן אני קורא למנוול שלקח לנו את העגלה מחדר המדרגות להשיב לנו את הגזילה באופן מיידי ולעשות תשובה. בהיעדר עגלה מצווה על האדם להניח על פרקי אצבעותיו כמה שיותר שקיות עד שיצטיירו בהם קוים לבנים וייתלשו זרועותיו מכתפיו ובלבד שלא יעשה יותר מדי נגלות עד המעלית. בהגיעך למעלית מתחילה מערכה חדשה – אתה אל מול העין האלקטרונית, האם תספיק לשלוף את השקיות מהרצפה ולהכניסן למעלית לפני שתיסגר הדלת ותיאלץ ללחוץ על כפתור המעלית עם האף. ובכן, קוראי עולם קטן,לא עוד! אני הולך לחשוף בפניכם את אחד הפיתוחים האחרונים בתחום – כל מה שעליכם לעשות הוא להסיר את מדבקת המחיר מאחד המוצרים ולהדביק אותה על העין האלקטרונית ובא לציון גואל. אתם חייבים לי.

טוב, עד כאן אחי הגברים. אני מקווה שעזרתי לכם ולו במעט לעמוד בכבוד באחד ממטלותיו של הזכר. שנייה בחשיבותה רק לזריקת הזבל וניפגש כבר בסופר.
לתגובות – valdomh@gmail.com
כנסו!!! דחוף!!! אחד שיודע! - www.haim.tk

המדריך לקניות בסופר – חלק ב'

2011-02-14T14:45:00.001-08:00

כפובליציסט נועז וחסר גבולות כבר הסתבכתי בעבר עם אי אילו קוראים זועמים – לעיתים היו אלו קוראים שלא הבינו בדיחה ולעיתים כאלו שלא אהבו את הבדיחה. אולם הפעם הגיעו גלי המחאה לשיאים חדשים (אגב, בסין חסמו את האפשרות לחפש את המילים 'עולם קטן' בטוויטר מחשש למהומות). עורך 'עולם קטן' שאולי נראה נחמד, אבל פראייר הוא לא, זימן אותי לקומה החמישים במגדלי עזריאלי למשרדו המפואר באחד מבקרי השבוע והציג בפני בזעם 2 תביעות דיבה ענקיות בעקבות הטור הקודם "קניות בסופר – חלק א'" האחת מהאגודה לזכויות השוּמר והשניה סטיב ג'ובס, לא פחות! "ולדומירסקי" הוא סינן לעברי "תכתוב התנצלות או שתחפש עבודה בעלון של חב"ד, הפלג המשיחי". אז הנה לכם–

המכתב מהאגודה לזכויות השוּמר –
"אמנם השלמנו כבר מזמן עם הטעות הנפוצה בה טועים אנשים בתום לב (לפחות כך אנו רוצים להאמין) בזיהוי השומר עם הקולורבי, אולם נדהמנו לקרוא בטור שהתפרסם בעיתונכם ע"י אחד בשם ולדומירסקי את הזיהוי המשפיל הבא "שומר זה הזה שנראה כמו חייזר" בעוד שכל דביל יודע כי הקולורבי הוא שנראה כמו חייזר ואילו השומר נראה כמו... כמו... סתם משהו מוזר. אנו מצפים ממר ולדומירסקי להתנצלות על הטעות המבישה. על החתום - אגודת השוּמר הצעיר ".
ובכן לא זו בלבד שאכן שגיתי בטור הקודם, בקניות שערכתי השבוע כתבה לי אשתי "4 שומר" ושוב הבאתי לה 4 קולורבי. סיפור אמיתי, אתם יכולים לשאול את אשתי (הטלפון שמור במערכת [אחרת היא מאבדת אותו]). ובכן, בזמנכם החופשי תקנו בטור הקודם ששמרתם בקלסר את הפרט הבא– זה שנראה כמו חייזר הוא הקולורבי. ובאמת נזכרתי שבילדותי התחפשתי לחייזר וכל הילדים שראו אותי שאלו "התחפשת לקולורבי?".

תביעת הדיבה מחברת אפל–
"בטורו האחרון ציין כתבכם הבור, כי חבל שאין אפליקציית אייפון של רשימת קניות. להווי ידוע לכם שהקביעה השערורייתית הנ"ל חסרת בסיס, שכן יש לפחות 3 אפליקציות בשפה העברית בלבד לרשימת קניות בסופר. ותאמינו לנו שאם היינו רוצים היינו כותבים גם אפליקצית אייפון שהייתה כותבת באופן אוטומטי טור מצחיק בהרבה מזה של מר ולדומירסקי. חשבנו להגיש נגדכם תביעת דיבה אבל אנחנו לא צריכים את הכסף." בקיצור, לאורי אביחיל ומשה שוורץ, הקוראים הנאמנים, ושאר הקוראים מחזיקי האייפון, צודקים. לא ידעתי. אין לי אייפון! חבל רק שעל אפליקציה של סידור באייפון לא חשבו.
לבעלי האייפון שרוצים להוריד את האפליקציה של רשימת הקניות (לא בשבת) http://www.macworld.com/appguide/app.html?id=71541&expand=false

טוב , אז אחרי שסגרנו את פרק ההתנצלויות אפשר להמשיך בקניות ?

"והטף למה באו? כדי ליתן שכר למביאיהם" (מסכת בבא-לובה פר' כיצד קונין)

מנהג גוברין יהודאין לא להגיע לקניות בגפם אלא לפנות מעל הראש של נשותיהם איזה ילד אחד או שניים שיתלוו אליהם בקניות ו"יעזרו" להם במשימה. המשימה מורכבת – גם לספק לילד תעסוקה בזמן הקניות וגם לסגור את הפינה של ארוחת הערב. הטקטיקה הטובה ביותר היא לפתור את שתי הבעיות בו זמנית – את המסלול אתה פותח בפינת המאפים כשאתה מפריש באגט לילד (אל תשכח לשמור את השפיץ של הבאגט בשביל החשבון), לאחר מכן אתה חותך לעבר מוצרי החלב וזורק על הילד בקבוק שוקו. זה צריך לספק לו תעסוקה לרבע שעה (כמובן שמור על הבקבוק הריק עד לקופה). ע"מ לדאוג לכל אבות המזון דאג לבקר גם את כל דוכני הטעימה. אחרי שמיצית את כל הפעולות הבסיסיות הללו והילד עדיין רעב, אין מנוס, תן לו לבחור איזה חטיף שיעסיק אותו לעוד חמש-עשר דקות (ושוב - אל תשכח לשמור את השקית הריקה לחשבון). הטקטיקה הנ"ל אמורה לעבוד עד לשלב התור בקופה. כאן הם כבר ממש משתעממים. עכשיו תבין קצת יותר מדוע פיזרו ליד הקופות את כל הממתקים היקרים ואת חבילת הסוכריות עם ציור של דורה שבאה עם מאוורר מובנה (הבשר הטחון לא קשור, זה ההוא שלפניך השאיר שם). אם גם זה כבר לא עוזר, שלח את הילד להוציא לך איזה 500 שקיות ניילון מהמכשיר, הילדים מתים על זה (הקופאיות לא).רק אל תשכח לפרוס על הסרט הנע (בתוספת הסברים מתבקשים) – שפיץ של באגט, בקבוק שוקו ריק, תפוצ'יפס ריק וחוברת ציורים איכותית של באקוגן (לא הזכרתי את זה?).

בעשרה מאמרות נברא העולם (לכן הוא נברא כ"כ מהר! קופת אקספרס)

על אף שנחלקו רבותינו בשאלה האם עדיף לעמוד אחרי חמישה אנשים שלכל אחד עשרה מוצרים או מאחורי איש אחד עם חמישים מוצרים, נתחבבה על ישראל הקופה המהירה. למעשה החיבה הינה כה רבה עד שהיו כאלו המגיעים לקופת האקספרס עם עגלה עמוסה במוצרים לעייפה וכשהייתה הקופאית המופתעת מזכירה להם כי זוהי קופה לעשרה מוצרים בלבד היו מסבירים לה כי על אף שבעין בלתי מזויינת נראה שיש להם חמישים מוצרים בעגלה למעשה המוצרים משתייכים לעשר קטגוריות בלבד. "את רואה? חמישה בקבוקים – מוצר אחד, המלפפונים, העגבניות ותפוחי האדמה משתייכים למשפחת הירקות והביצים והבורקס מתחילים כולם באות ב'" ואף במו עיניי ראיתי כאלו שאמרו לקופאית – "זה בסדר תחלקי לשתי חשבונות נפרדים של עשרה מוצרים".

אז מה קורה בקופה, בכמה נגלות מעלים את כל הקניות הביתה והאם פניה של מצרים להפיכה, על כל אלה (חוץ ממצרים) בפרק הבא של קניות בסופר. הישארו עימנו.

תודה לכל מי ששלח לי את הערותיו המחכימות, אשמח לקבל מכם עוד טיפים ורעיונות. בין השולחים יוגרל כרטיס מועדון. valdomh@gmail.com

כשגבר הולך לקניות

2011-02-01T04:43:00.000-08:00

רבים האתגרים העומדים בפני הגבר בעולם המודרני, אולם דומה שאחת החוויות המאתגרות והמעצבות אותה עליו לעבור היא הקניות השבועיות בסופר. נכון, ישנם גברים ששפר עליהם מזלם ונשותיהם נוטלות על עצמן משימה זו, יש גם כאלו, רחמנא ליצלן, המבצעים את קניותיהם באינטרנט, אולם עבור הגברים המסוקסים בינינו המישירים מבט אל מול הסופר והוא השפיל את עיניו ליקטתי מן הספרים הקדושים צרור עצות.

"בלכתך אל הסופר נטול רשימתך עימך" (בן סירא)

כבר קבעו חכמינו זכרונם לברכה "הקונה בסופר ללא רשימה למה הוא דומה? להלך במדבר ללא מפה. רמי בר לוי אמר לבור ללא תחתית". ע"כ נהגו בקהילות ישראל שהאישה מכינה רשימה לבעלה, שכן לגבר הנפוץ אין מושג כמה רסק עגבניות נשאר בבית (ואיפה בכלל הרסק עגבניות בבית), או כמה קורנפלור יש במלאי (ומה בכלל עושים עם קורנפלור).
סוגי הרשימות וטיב הרשימות משתנים מאיש לאיש וממשפחה למשפחה. יש אשר רשימתם משורבטת על דף מקומט ומצ'וקמק, יש אשר רשימתם רשומה בכתב רהוט על דף A4 , כשכל סידרת מוצרים נמצאת תחת כותרת משלה, ויש כאלה שרשימתם מודפסת היישר מקובץ וורד (והמהדרים אקסל) בכותרות בצבעים שונים (ובמו עיניי ראיתי כן). האמת שאני תמה איך בין כל האפליקציות הביזאריות של ה iphone עוד לא בנו אפליקציית רשימת קניות, עם תיבת checkbox ליד כל מוצר.
שומה על האישה לדעת כי לא מספיק לכתוב לגבר ברשימה "חצילים", שכן ישנם כאלה מן המין הגברי אשר ימלאו בשקית 20 חצילים אם לא צויין אחרת, ע"כ חובה עלייך לרשום "שלושה חצילים". קל וחומר, נכדו של קל וחומר, שאין לרשום "אבקת כביסה", שכן ידוע שכשלושה מדפים באורך של עשרות מטרים מלאים אבקות כביסה, ע"כ רישמי "אבקת כביסה 6 ליטר, Javel, האפקט האנטי בקטריאלי. החבילה הסגולה (לא זאת שהבאת פעם קודמת דביל)".
נשים כשרושמות את רשימת הקניות שורה עליהן רוח נבואה, והן כמו רואות תמונה מנטלית של הסופר, כך שסדר המוצרים הרשום ברשימה הוא בדיוק הסדר בו תיתקל במוצרים בפועל. חוץ משתיה לשבת שבבת אחת זורקת אותך לצד השני של הסופר.

"גבר הולך לאיבוד" (שלמה ארצי בזמן קניות בסופר)

מחזה נפוץ ומעורר אמפתיה הוא לראות גבר העומד אל מול אחד המדפים במבט אבוד ומתוסכל, אם תתקרבו תוכלו אף לראות אותו ממלמל לעצמו בתסכול, משהו בסגנון "שיבולת שועל, שיבולת שועל, לא. זה אורז, זה חיטה, איפה לעזאזל הם שמו פה שיבולת שועל". לאחר כחמש דקות של חיפושים חסרי תוחלת, מגיע הגבר לנקודה שכל חייו מתמצים בניסיון להימנע ממנה, הוא צריך לבקש ממישהו עזרה. ולא זו בלבד שהוא צריך לבקש עזרה, הוא גם לא יכול לבקש אותה מגבר. מגבר הכי הרבה יקבל חיוך אמפתי המשתתף בצערו, הוא חייב לבקש עזרה מאישה (אלא אם כן הוא נתקל בעובד של הסופר, כל עובד, גם זה שאחראי להרים את קופסאות השימורים שנפלו ובלבד שיש לו חולצה של סופר) שתענה לו במבט השמור לילדים קשי תפיסה "כאן בטח לא תמצא שיבולת שועל. זה בין הפסטה לצבעי מאכל".
לי אישית יש חולשה מיוחדת באגף הירקות, אם מישהו יחליף יום אחד בטעות את השלט של תפוחי סמיט ותפוחי קינגמשהו, או של הארטישוק, הקולורבי והשומר, אין סיכוי שאני אבחר את הנכון מביניהם. (למרות שעשיתי לי סימן – קולורבי זה הזה שנראה כמו חייזר).

דוגרי! חייזר או לא חייזר ?

"עתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שראה עינו ולא אכל" (קהלת על דוכני הטעימות)

צא וראה מה נאים מעשיהם של ישראל שבא אדם לסופר רעב מיד מגישים לו קערת דגנים, ממשיך בשיטוטיו מציעים לו מנה חמה בקערית חד פעמית, סיים את המנה מיד מביאים לו כוסית של יוגורט בטעם. אלא מאי, לא נעים לצאת חזיר ולקחת סתם טעימה, ע"כ אם האדם בא לסופר חמוש בילדיו שומה עליו לפנות לילד ליד דוכן הטעימות ולשואלו "חמודי, רוצה לטעום את היוגורט החדש של דנונה? (תגיד כן)", אם איתרע מזלו ובגפו בא, עליו לקשור עם הדיילת שיחת נימוסין הקשורה למוצר אותו הוא טועם "מה את אומרת?! זה במבצע? ואיפה בדיוק המדף של זה ?" ורבים נפלו חללים שכדי שלא ייצאו חזרזירים היו קונים את היוגורט במבצע.
סוגיה לא פחות פשוטה היא איך להיפטר מהצלוחית החד פעמית לאחר שסיימת את תכולתה ואתה רחוק כשני מילין מדלפק הטעימות. ובכן זהו מקור המנהג היפה לקשט את מדפי הסופר בקעריות ובכוסות חד פעמיות.

"ברור לך קופה נאה" (עממי)

"יש קופה קצרה שהיא ארוכה וארוכה שהיא קצרה. וכבר אמרו חכמים כל קופה שלא תבחר תהיה שכנתה קצרה הימנה". אם הבאת לסופר כדורי הרגעה זה הזמן להשתמש בהם, בעוד אתה מצפה בכליון עיניים לרגע שבו תשאל הקופאית את קודמך "הקורנפלקס הזה שלך?" ואתה תענה בשמחה "לא, לא, זה כבר שלי", הרי שללקוח שלפניך יש סדרי עדיפויות משלו "רגע, רגע, היה רשום שזה 1 פלוס 1", "מה פתאום?" תענה לו הקופאית "המבצע הוא על השניצל כרובית של סנפרוסט, אתה לקחת קטשופ של אוסם", "אז תבטלי לי את הקטשופ" יענה לה הלקוח הטרחן ויניח את הקטשופ במקומו הטבעי ליד המסטיקים והשוקולדים. או אז תרים הקופאית את השפופרת "רגינה, אני צריכה להעביר כרטיס" שכן יש כלל שלפחות פעם אחת במהלך העברת המוצרים חייבת הקופאית לקרוא לקופאית הבכירה שלה יש את הכרטיס. לאחר חמש דקות רגינה תגיע בשעה טובה עם הכרטיס ואוטוטו ינוע הסרט הנע כך שתוכל להתחיל לבנות מגדל מוצרים על הס"מ שיתפנה.

ומה קורה בקופה? ואיך סוחבים 50 שקיות ונשארים בחיים? על זאת ועוד בפרק הבא...

תיקונים בחוזה

2011-01-15T23:45:00.001-08:00

לכבוד מר בורא עולם,

הנידון : הערות על החוזה שנחתם בינך ובין מרשי בתאריך השישי לשלישי לשנת 2448 (למנייננו).

בורא יקר, כידוע לך בתאריך המצוין לעיל נחתם חוזה בינך ובין מרשי במעמד שני הצדדים. אין בכוונת מרשי להתנער חלילה מן החוזה, אולם נודה על האמת, החוזה המקורי אינו הולם את התקופה המודרנית ואת הלכי הרוח הנושבים בעת זו (והאמת שהוא די דרקוני), אי לכך נתבקשתי ע"י מרשי להכניס אי אילו שינויים מתבקשים בחוזה כך שיעלו בקנה אחד עם השקפתו הליברלית והפלורליסטית של מרשי.

הרקע לחתימת החוזה כפי המופיע בפנינו היה גאולת מרשי מן השבי בו היה נתון במצרים. אין באמור להלן לגרוע כמובן מחשיבות מעשה זה או להמעיט ברגשי התודה של מרשי על גאולתו מהשבי הנורא בו היה מוחזק (למרות שבל נשכח שלא היה למרשי מחסור בדגה, קישואים ואבטיחים שם). התיקונים בחוזה הינם מינוריים וכולי תקווה כי נוכל להגיע להבנה בסעיפים להלן :

1. "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – כפי האמור לעיל, אין בכוונתו של מרשי להצטייר ככפוי טובה על דבר הצלתו, אם כי מרשי ביקש לציין שלמד ממורתו בעממי שהסיפור לא ממש מדויק (וזו בלשון המעטה), בין כך ובין כך מקביעה זו ועד לדרישת בלעדיות במערכת היחסים המרחק רב. הנוסח המוצע על ידי הוא "אנוכי ה'" כהצהרה דקלרטיבית ובלתי מחייבת.

2. "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה... לא תשתחוה להם ולא תעבדם"- ראשית, מרשי רוצה לציין כי הסעיף הוא בבחינת התפרצות לדלת פתוחה, שכן הוא עצמו רואה בפעולת השתחוות וסגידה כלשהי לכל סוג של אל אקט פרימיטיבי (אם כי מרשי לא רואה כל פסול בפסל בודהה חמוד המונח בסלון). מרשי מתנגד כמובן לפרשנויות מרחיקות לכת לסעיף זה כדוגמת סגידה לכוכבי קולנוע, הערצת שחקני כדורגל והשתעבדות לממון שהם חלק ארי מעיקרי אמונתו. עלי לשוב ולציין כי הדרישה לבלעדיות שלך כאלוהים הינה מוגזמת וקנאית במקצת.

3. "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא". אדרבה, מרשי מוכן לא לשאת את שם ה' כלל

(חוץ ממערכונים פרובוקטיביים ועל דרך ההומור).

4. "זכור את יום השבת". מרשי מוכן לזכור זאת ובהזדמנות זו מודה על יום החופש שארגנת לו. המשך הסעיף מיותר לטעמנו.

5. "כבד את אביך ואת אימך". מרשי מוכן לכבד את אביו ואת אימו כל עוד הם יכבדו אותו. על אף שיש כמובן לזכור את הדיבר החדש "העולם שייך לצעירים" וע"כ הדגש לדעתנו צריך להיות מופנה כלפי כבוד הילד.

6. "לא תרצח". מרשי חותם בלב חפץ על סעיף זה, על אף שהוא רוצה לציין כי ישנה סתירה בין סעיף זה ובין סעיפים המופיעים בחוזה "ניהול מלחמה". היינו מעוניינים להרחיב סעיף זה ברוח הפציפיזם לה רוחש מרשי חיבה רבה.

7. "לא תנאף". מרשי מרגיש אי נוחות מסוימת מסעיף זה. אין למרשי דבר כנגד מוסד הנישואים. אבל מרשי כליברל פלורליסט לא רואה כל פסול במעשים הנעשים ע"י שני בגירים בהסכמה.

8. "לא תגנוב". אין לנו הערות מיוחדות לסעיף זה. אם כי יש להקפיד על שמירת הנוסח המדויק של הסעיף – לא נאמר "לא תשלים ציוד" או "לא תטעם חמוצים בסופר" וכמובן אין המדובר ב"לא תעלים מיסים".

9. "לא תענה ברעך עד שקר". גם כלפי סעיף זה אין למרשי התנגדות עקרונית. אין כמובן להרחיב את הניסוח המקורי ל"לא תתחמן" ו"לא תעגל פינות".

10. "לא תחמוד בית רעך. לא תחמוד אשת רעך". מרשי מסתייג מסעיף זה בכל חלקיו. ראשית, מרשי מציין כי הכח החזק ביותר המניע את תרבותו כיום היא החמדה להשיג יותר מאשר רעהו וכי אם לא ישאף לכך הרי שלא נשאר לו למה לשאוף. שנית, התרבות בה מצוי מרשי – התקשורת, שלטי החוצות, האינטרנט, אומרת לו כי אין רע לחמוד את האסור, כל עוד הדברים לא יוצאים אל הפועל. אדרבה, הפנטזיה והדמיונות האסורים מוסיפים טעם לחייו של מרשי ואין בכוונתו להיגמל מכך.

אופיים של השינויים המוצעים אינו נובע חלילה מכך שמרשי הינו חסר מוסר, וע"מ להוכיח את כנות כוונותיו ומוסריותו הנעלה וכן כדי לפצות על אובדן חלק מן הסעיפים בחוזה המקורי הוא אף מוכן להכנסתם של הסעיפים הבאים לחוזה :

1. "שמר תשמרון חיות בסכנת הכחדה". (אפשר להוסיף "כי בסכנת הכחדה הייתם במצרים" או משהו כזה. אתה טוב בניסוחים האלה...)

2. "לא תפלטון גזי חממה ולא תחממו את ארצכם".

3. "לא תחוררו את האוזון".

4. "והיה כי תרכבו על אפניכם חבוש תחבשון קסדה".

5. "הישמר לך פן תגרש ילדי עובדים זרים וזכרת כי עובד זר היית במצרים".

אני סמוך ובטוח כי החוזה החדש אם ייחתם, יהלום בהרבה את טיבה של ההתקשרות בינך ובין מרשי, מתוך כבוד הדדי האחד לצרכי השני כשווה בין שווים.

דגשים לבר מצווה

2010-12-23T14:45:00.001-08:00

דגשים להורי בר המצווה

הורים יקרים, הדילמה הגדולה ביותר כפי שכבר הבנתם, היא איפה לחגוג את שבת בר המצוה – בקרב הקהילה החמה או במלון. כמובן שהאלטרנטיבה המועדפת כמעט על כל ההורים תהיה לחגוג בקרב הקהילה, וזאת מכמה סיבות –

אין כמו לחגוג עם הקהילה המלווה אתכם לאורך כל הדרך.
בית הכנסת שלכם הוא המקום הטבעי ביותר לעליית הבן לתורה.
זה עולה 30 אלף שקל פחות.

אך כידוע עקב האכילס בכל הסיפור הוא איך מארחים את כל המשפחה והחברים לשבת שלמה - בד"כ אין מלון במרחק הליכה מבית הכנסת (וגם אם כן ראה סעיף 3 לעיל). בקיצור, חברי הורי בר מצווה יקרים : כשמקבלים מייל בגרופ הקהילתי המספר שמשפחת ולדמן רוצה לחגוג בשבת הבאה את בר המצווה של בנם בבית הכנסת – מי שלא ממש חבר שלא יתייחס, מי שחבר די טוב שיישאר להשתתף בשמחה ומי שחבר ממש טוב שיתחפף וישאיר את הדירה.
אם בכל אופן החלטתם ללכת על אופציית השבת בבית המלון, לא תוכלו להימלט מלהזמין גם כמה מחברי חתן בר המצווה למלון, בכל זאת יש לו איזה קשר קלוש לאירוע. ללא ספק – להזמין חבורת ילדים בני 13 מלאי אנרגיה לשבת במלון בלי הורים וללא השגחת מבוגר זה בהחלט מעשה אמיץ. לא הרבה יודעים זאת, אבל תכנית המגירה של האצ"ל למלון המלך דוד היתה לעשות שם שבת בר מצווה.

ישנה גם אופציה שלישית – במקום מלון או שבת, אפשר לעשות משהו כיפי עם כל המשפחה והאורחים. נניח – נפגשים במצדה לפנות ערב (אפשר גם להביא קורדיוניסט), לנים תחת כיפת השמים, בחמש בבוקר עולים בשביל הנחש עם הזריחה ומסיימים במסלול של 30 ק"מ. חשוב רק להצטייד בכל הציוד, בהרבה מים ובמראה גדולה. למה מראה ? זה עוזר לבדוק שאף אחד לא שם לכם בסוף האירוע מטען מתחת לרכב.
נוהג שפשט במחוזותינו קובע כי על המשפחה של בר המצוה לשאת בכל התפקידים הציבוריים בבית הכנסת בשבת בר המצוה – חזן ערבית, חזן שחרית, אנעים זמירות וכו'. המנהג בד"כ מביך שניים - האח שכלל לא רוצה להתחזן והקהל שצריך לסבול זיופים למשך כל התפילה אך לא יכול להביע את מחאתו שכן כך יפגע בשמחת המצווה. מעתה – תפקידים יחולקו לפי כישורים ולא על סמך קירבה משפחתית.

דגש חשוב לאורחים

אורחים יקרים, זו אכן מתנה יפה ורבת משמעות לקנות לבר המצווה סט משנה ברורה / מהר'"ל / סט משניות. עשיתם לילד את היום, הוא מפנטז על זה כבר שנים. אני בטוח שגם כשאתם הייתם בני 13 הדבר שהכי היה בא לכם לקבל זה משנה ברורה או קופסא מכסף לאתרוג.

דגשים לחתן בר המצווה

קריאה בתורה

חתן יקר, אני מניח שההנחיה עליה חזרו באזניך המבוגרים שוב ושוב היא "לקרוא לאט וברור". בינינו– אל תקשיב להם! מתי שמעת את העולה לתורה שאינו בר מצוה מברך – "ב-רו-או-ך א-ת-א-א-ה ה' א-לו-או-ק-אי-נו..." וכו' אז למה דוקא הבר מצוה צריך לקרוא ל-א-ט וברור? מבוגרים לא אוהבים שקוראים בתורה חצי שעה, זה כמו לנסוע אחרי למד. קרא ברור וזהו.
אל תקרא טוב מדי! אם תקרא טוב מדי יסנג'רו אותך לקרוא באופן קבוע בבית הכנסת.

נאום בר המצווה

תקשיב חבר, אולי אתה לא יודע אבל כל המבוגרים שסביבך סובלים מבעיית קשב וריכוז חמורה (הם שייכים לדור שלפני הריטלין), ברגע שעברת את שתי הדקות הראשונות אף מבוגר כבר לא עוקב אחרי הפלפולים שלך... גם אלה שמהנהנים לעברך כאילו הם עוקבים סתם משחקים אותה. על החברים שלך אין מה לדבר, הדבר היחיד שמעניין אותם זה עם איזה שיר להפריע לך. אני לא בא לומר שעליך לקצר, להיפך! זה הזמן להכניס את ר' שמעון שקאפ ואת קצות החושן. כולם יבחינו בהתלהבות בלמדנות שלך אבל לא יתפסו אותך בשום טעות.
זה בסדר. כולם יודעים שאבא שלך כתב לך את הנאום.
חוץ ממני. לי היה משפט באמצע הנאום "עד כאן אבא שלי כתב לי, מכאן כתבתי לבד". למותר לציין שגם את המשפט הזה אבי כתב וגם את ההמשך.

דגשים לזריקת הסוכריות

רבותיי, צחוק צחוק, אבל ההוראות הבאות נכתבו בדם. אז כנסו לח' הוראות בטיחות ותתחילו לרשום -

תקלות מבצעיות רבות מקורן בחוסר ההבנה מצד עזרת הנשים בתזמון האש, יש האוהבות לזרוק את הסוכריות לפני העליה לתורה, יש הנוהגות אחרי, ויש הזורקות לאחר ההפטרה. גבירותיי - יידוי הסוכריות יתבצע רק בהינתן פקודה ע"י גבאי מוסמך (להלן מפקד המטווח) ולא לפני כן !
חלוקת גזרות תתקיים בעזרת הנשים לפני הזריקה. אין טעם לפוצץ את אותם מתפללים שוב ושוב.
הסוכריות ייזרקו ע"פ עיקרון ניהול אש נכון, או כפי שמכנים – "בטפטופים", אין טעם לגמור את כל הסוכריות במכת האש הראשונה.
היידוי יתבצע בסוכריות תקניות בלבד. חל איסור חמור להכין אסופת סוכריות שתפוצץ את נברשת בית הכנסת. אחד מהקוראים שביקש להישאר בעילום שם סיפר כי בבר המצווה שלו אמו לא רצתה שאצל בנה יזרקו סוכריות טופי מעפנות, ע"כ היא הכינה שקיקים דקורטיביים המכילים סוכריות, שקדים, עדשים ועוד שאר רסיסים. אחד מחברי אותו קורא אנונימי שיגר את הפצמ"ר היישר לעינו של הבר מצווה והייתי צריך לקרוא את כל ההפטרה בעין אחת.
הסוכריות ייזרקו באופן קשתי ולא בטיווח ישיר על חתן הבר מצווה. (ראה סעיף 4)
חל איסור חמור להשתמש בסוכריה ליידוי חוזר –קרי, ברגע שנפלה הסוכריה על ריצפת בית הכנסת נאסר על חברי החתן להרים אותה ולפוצץ בה את החתן.
כשנשמעות קריאות "חדל" חובה על כל הנשים לנצור את האש.
אורח אחד פצוע וכל הבר מצווה הזו לא שווה לנו.
בעת זריקת הסוכריות כל תיקי הטלית מולאמים באופן אוטומטי לטובת שמירת רווחי הילדים.
איסור חמור חל על חתן הבר מצוה להתחבא מתחת לבמה בעת זריקת הסוכריות. תעמוד, תחטוף אותה כמו גבר.

ולסיום משהו בנימה אישית. בשבילי החלק הכי מרגש של כל אירוע בר המצווה מתמצה במשפט אחד שאומר האב לבנו– "ברוך שפטרני מעונשו של זה". כמה יופי. כמה חמלה. "עד עכשיו חטפתי על הראש בגלל השטויות שלך now you're on your own son. תתמודד. ושיהיה במזל טוב!"

מעשה בשריפה (מתוך עולם קטן)

2010-12-16T13:30:00.000-08:00

(הקלק כדי להגדיל)

חוק שימור המסה – פר' ב'

2010-11-25T01:45:00.000-08:00

בטור שעבר סקרתי לפניכם את הטכניקות השונות להורדה במשקל באמצעים ספורטיביים, כזכור לכם הדרך הנ"ל הסתיימה בהרמת תרומה נאה של 200 ₪ מדי חודש למכון 'חסדי שמשון'. לזכותם ולבושתי ייאמר שכעבור חדשיים מאז שהפסקתי לפקוד את המקום קיבלתי שיחה מהם "חיים, מה קורה איתך? למה הפסקת?", "צודקת, צודקת, בדיוק תכננתי לחזור" השבתי במבוכה, "מצוין!" השיבה לי הפקידה "אז תגיד מתי אתה בא ונתאם עם איגור שיעבוד איתך על תכנית חדשה", "בשביל מה להטריח את איגור" עניתי מפוחד "אני זוכר הכל", "בכל זאת כדאי שהוא יעבוד איתך מחדש על המכשירים". מיותר לציין כי זה היה המסמר האחרון בארון המתים של חדר הכושר.

ובכן לאחר שעברנו על השיטות הספורטיביות השונות להורדה במשקל, הגיע הזמן לסקירה על המסלול האלטרנטיבי. במקום לעמול קשה על שריפת הקלוריות למה לא להוריד בצריכה ? להלן מס' שיטות וטיפים להורדה במשקל. הכל עובד רבותיי. לא מאמינים? תראו איזה עבודה עשו עלי (רק אל תשכחו שאצלי העצמות כבדות). (אה, ויש לי גם מבנה גוף רחב). (באמת! נולדים עם זה).

הדיאטה של יחיאל ספרא – את הדיאטה של יחיאל ספרא הכיר לי חבר שסיפר לי בהתלהבות שליחיאל ספרא יש דיאטה שמבוססת על הקבלה. לשאלתי האם מעכשיו הוא רק אוכל דברים מספירת מלכות הוא ענה כי הדיאטה מבוססת על תערובת מוזרה שאוכלים בבוקר והלך לך התיאבון לכל היום. "וואו! נשמע ממש גועל נפש" עניתי לו. חוץ מזה שיש לי כמה בעיות עם דיאטה המבוססת ע"פ הקבלה –

עד עכשיו חשבתי שמה שרשב"י ובנו עשו 12 שנים במערה היה לכתוב את ספר הזוהר וכעת אתה בא להגיד לי שמהצד הם עבדו על פטנט חדש לדיאטה.
זה לא חכמה. תאכל אתה 12 שנה חרובים, לא תצא רזה ?

רוצה להוריד 5 ק"ג בעשר דקות ? – מנערותי אני זוכר שהיו מפרסמים כל מיני דיאטות בזק לא הגיוניות בעליל, כמו זו מהכותרת - "רוצה להוריד חמישה ק"ג בעשר דקות התקשר עכשיו ל...", ברצינות, זאת הייתה ההודעה. אף פעם לא הבנתי איך אפשר להוריד חמישה ק"ג כל כך מהר. בהמשך הבנתי שכנראה זו פרסומת לתרומת כליה.

"היית מאמינה היית מאמין, תפו"א אינו משמין" – אם אתם לא מכירים את המשפט הנ"ל לצד המשפטים "יש לי חשק לשסק" ו"התוספת שתוספת" לא זכיתם לגדול בשנות ה80 העליזות. מועצת הפרי והירק בנשיאות האדמו"ר אלברט פירות טרחה לקדוח לראשנו את העובדה המדהימה שלא משנה כמה תפוח אדמה תאכל, אפי' גרם אחד לא תעלה. מאז הדיאטות שלי הפכו הרבה פחות קשות. במקום לאכול איזו תוספת משמינה, קחו קצת צ'יפס. "ירקות, בן אדם, ירקות".

הפרדת פחמימות מחלבונים – אחת מהדיאטות הפופולאריות ביותר בשנים האחרונות מתבססת על הפרדת פחמימות מחלבונים. מסתבר כי הפחמימות והחלבונים כשלעצמם הם חבר'ה די סימפטיים כל אחד לעצמו אבל החיבור שלהם יוצר חומר נפץ אנרגטי. לכן אני נוהג באופן קבוע להפריד בין הפחמימות לחלבונים. חלבונים בצד ימין של הצלחת, פחמימות בצד שמאל.

אכול ירקות בעלי ערך קלורי שלילי – מסתבר שישנם ירקות שהגוף משקיע יותר אנרגיה באכילה שלהם מאשר ערכם הקלורי, כך שלמעשה אתה אוכל ומרזה. למשל – קולורבי או אספרגוס. אותה חוקיות אגב קיימת לגבי קלקר. גם אותו טעם.

חתוך את הקינוח לחצי – אם ברצונך להוריד במשקל, הדבר שעליך להימנע ממנו בכל מחיר הוא הקינוח. לכן באופן עקבי אני נמנע מלקחת קינוח. אלא אם כן יש איזה עוגה ממש טובה. או גלידה. או כל דבר מתוק. מה בכל זאת עושים? הטריק ידוע – חותכים את העוגה לחצי. והחצי השני שיישאר בצלחת. לבד. גלמוד. ממש רחמנות. טוב, אם נחתוך גם אותו לחצי, זה בסה"כ רבע חתיכה של עוגה, קרי רבע מכמות הקלוריות. זאת כבר ממש קטנוניות. את הרבע עוגה שנשאר בצלחת נזרוק לפח. למרות שיש בזה איזה 'בל תשחית' קטן, שזו מצוה שאני ממש משתדל להקפיד בה, חוץ מזה חצי מזה זה בסה"כ שמינית... וכך אפשר לחסוך עוד כמה קלוריות אם שוכחים את הנוסחה של סכום סידרה הנדסית אינסופית.

דיאט קולה – דיאט קולה הוא סמל הדיאטה. אל תשתו מים, זה ממש סתם, כששותים דיאט קולה הדיאטטים הנמצאים במשקה מפרקים את כל השומנים שאתה צורך בארוחה.

ספירת קלוריות – ספירת קלוריות גם היא מאוד עוזרת. אם קשה לך להירדם ספור קלוריות.

לא לאכול בין הארוחות – כל דיאטן מתחיל יאמר לך שהכלל מס' אחד בדיאטה הוא לא לאכול בין הארוחות. עדיף אפי' להוסיף עוד שתיים-שלוש ארוחות ביניים ולא לנשנש בין הארוחות. לתדהמתי גיליתי כי לא ירדתי במשקל כלל על אף שנמנעתי לחלוטין מנשנושים לטובת ארוחות ביניים של עוגיות בין הארוחות המרכזיות. שקרנים.

ירקות חתוכים - איכלו הרבה ירקות חתוכים, זה מזין וזה בריא. לדוגמא תפוחי אדמה חתוכים. זה אמנם קצת קשה, אבל מסתבר שכמה דקות במחבת עם שמן עושות איתם פלאים. טוב, תפו"א זה לא דוגמא טובה, הוא בכל אופן לא משמין.

והטיפ הכי חשוב – לכתוב טורים לעולם קטן באמצע הלילה בהחלט לא יעזור לכם להיות יותר רזים!

לטיפים מועילים משלכם וסתם להגיד שלום – vlado@olam-katan.co.il

חוק שימור המסה

2010-11-09T14:21:00.001-08:00

הכחשה

החולצות בארץ בלי רמה, זאת המסקנה שהגעתי אליה לא מזמן. ואני לא מדבר על חולצות פושטיות כאלה שקונים ב'אלי הלבשה', גם חולצות שהשקעתי בהן. אתה משקיע כסף, קונה חולצה איכותית ופתאום אתה מגלה שהיא מתכווצת. נהיית צמודה. כמו חולצת חילונים כזו. ואני לא מדבר על חולצה אחת, כל החולצות בארון פתאום מתכווצות, שלא לדבר על המכנסיים. זבל של איכות. מילא חולצות ומכנסיים אבל למה שהחגורה תתכווץ, היא בכלל מעור. למעשה נראה שהעולם השתגע, כל יחידות המידה השתנו - סנטימטר זה כבר לא סנטימטר וקילוגרם זה כבר לא קילוגרם. עובדה, אפי' משקל המאזניים שעליתי עליו לא שומר על עקביות, לא מזמן הוא הראה לי משקל מסוים ועכשיו הוא מוסיף לו כמעט עשרה אחוזים. פשוט יצא מכיול.
זהו השלב הראשון – "הכחשה".

חוזרים לכושר

באיזה שלב כבר אי אפשר להתכחש יותר. בעיקר בגלל כל הנשמות הטובות שסביבך. החל מ -"אשתך מבשלת טוב, אה ?...", "אוכלים טוב ב HP", או שמא "החיים מיטיבים איתך", וכלה בהערות המילואים כדוגמת "קיבלת אישור לפתוח מרפסת?". אין ברירה, הבנתי, זה הזמן לתפוס את עצמי בידיים. אך מאחר שלהפסיק לאכול זה די מבאס הגעתי למסקנה שאם עסקי הייבוא ממשיכים כסידרם זה הזמן להגדיל את הייצוא. קצת ספורט עוד לא הרג אף אחד (אלא אם כן מדובר בחתירה בירקון).

רבים לא יודעים זאת, אבל החכמה בספורט היא לא לשנות סדרי עולם, אפשר לקחת את הפעילויות הגופניות שאתה עושה בלאו הכי ולעשות אותן קצת יותר. בשלב הראשון החלטתי לוותר על המעלית. אם במקום כל הפעמים שאני עולה במעלית אשתמש במדרגות, תוך שבוע אני נראה כמו בטירונות ובכלל מה יותר טוב מלעלות קצת במדרגות ? התשובה היא לעלות במעלית. בחייאת, זה ממש מעייף וזה גם דופק את הברכיים וזה גם קצת לא יפה לזלזל ככה בטכנולוגיה המדהימה שנותנת לנו ללחוץ על כפתור ותוך כמה שניות להיות גבוהים ב10 מטרים.

אבל ללכת הרי כולנו הולכים בלאו הכי ויש שיטה נחמדה, שפותחה ביפן, שאומרת – עזוב אותך משטויות, רק תצעד 10000 צעדים ביום ואתה מסודר. לא צריך אפי' לצעוד ברציפות – חמש דקות פה, חמש דקות שם, עוד שעה וחצי שם שם והגעת ליעד. זה אפי' בא עם גאדג'ט נחמד - מכשיר דיגיטלי קטן שאתה זורק בכיס והוא סופר בשבילך את הצעדים. והאמת שבאופן חלקי התכנית עבדה לא רע – מסתבר שאתה צועד בערך 1000 צעדים ביום בלאו הכי, ככה שבמקום לבזבז אותם המד צעדים סופר לך אותם, החלק שהיה לי יותר קשה זה עם ה9000 הנותרים. לא נורמלים היפנים האלה, מאיפה אני אביא להם עוד 9000 צעדים ביום ?

בקיצור, אני אחסוך מכם את שיטת ה 'מעכשיו אני משחק כדורסל פעם בשבוע' ואת שיטת ה'מעכשיו שכיבות שמיכה וכפיפות בטן כל ערב' ואעבור ישר ללהיט ההיסטרי – הליכון! במקום לצאת מהבית ולרוץ ברחובות אתה יכול לעשות את זה מול הטלויזיה (כלומר מול המחשב) ולא להרגיש איך הזמן עובד והקלוריות מתעופפות להן. ובאמת ההליכון הוא מכשיר נהדר ומאוד שימושי. כן, כן, אני יודע שאתם חושבים כל הזמן שאני ציני ולא אומר כלום ברצינות, אבל אני מתכוון לזה. ולא רק אני. לכל מי שיש הליכון בבית יודע עד כמה הוא מכשיר שימושי – מסתבר שזהו מתלה הבגדים הטוב ביותר בבית. אמנם קצת יקר אבל מתלה טוב.

יאללה לחדר כושר

אז אחרי שנגמרו המשחקים הגיע הזמן לדבר האמיתי – מנוי לחדר כושר, עם התחייבות לשנה מראש שלא נעשה צחוק, עם תכנית אימונים, עם מעקב ועם מדריך צמוד. אם כבר במדריכים עסקינן, החבר'ה האלה הם חבורת סדיסטים. כדי לבנות תכנית לוקח אותך השרירן הנחמד למכשיר העינויים הקרוב, מעמיס עליו איזה עשר פלטות ומבקש ממך להרים. "דוקא בסדר" אני אומר לו בהתנשפות "אני די מסתדר עם זה", "הבנתי" אומר איגור "צריך להוסיף עוד חמש פלטות למשקל". וכך מכשיר אחרי מכשיר – אם אתה איכשהו נהנה ממנו, סימן שמשהו לא עובד כאן כמו שצריך. "נרפים אתם נרפים".

אחרי אימון אחד כזה הבנתי שככה זה לא יילך "איגור" אמרתי לו "תודה רבה. נראה לי שהבנתי את העסק. מכאן אני אסתדר לבד". איגור קצת נעלב אבל בעל המאה הוא בעל הדעה. בלי איגור החדר כושר נהיה הרבה פחות מאיים. מאחר שהחלטתי שהפעילות האירובית חשובה לי יותר מהמשקולות, שמתי פעמיי להליכון (שמשום מה הזכיר לי מתלה בגדים) והתחלתי להרביץ ריצה פראית במהירות חמש קמ"ש, בשיפוע מינוס חצי למשך חצי שעה (היה סרט טוב). מה עושים אם אתם כבר מותשים לגמרי מהריצה אבל הסרט לא נגמר, כמובן כדי לא לגרום שוק לשרירים צריך בהדרגה להוריד מהירות וללכת במהירות 2 קמ"ש עד שנגמר הסרט. דוקא נחמד החדר כושר הזה.

אחרי שבוע אימונים אינטנסיבי עליתי על המשקל כדי לגלות שהוספתי חצי קילו. "נהדר" צהלתי "מסת השריר שלי עלתה", מד אחוזי השומן לעומת זאת לא הראה כל תזוזה חיובית אבל לך תסמוך על הקקמייקה הזאת. שבוע לאחר מכן סירב עדיין המשקל לשתף איתי פעולה "טוב, זה ברור" חשבתי לעצמי בסיפוק "אני עם נעליים, זה לפחות איזה 2 ק"ג, כך שבעצם ירדתי במשקל". בשבוע שלאחר מכן ההסבר היה הרבה יותר פשוט "לשקול לפני השירותים זה ממש לא משקף". בהמשך מד המשקל כלל לא הטריד אותי יותר "אני לא הולך לחדר כושר בשביל להוריד במשקל אלא בשביל ההרגשה" ציינתי לעצמי, "אבל למעשה כן הלכת לחדר כושר כדי להוריד במשקל" העיר לי מצפוני, "שתוק אדיוט! לך תרכב על מישהו אחר" עניתי לו בעצבים. למשך כחצי שנה הרומן ביני לחדר הכושר דוקא הלך לא רע, בחצי שנה שלאחר מכן אפשר לומר שאני אחד התורמים המכובדים למכון הכושר, הוראת קבע של 200 ₪ בחודש בלי לבקש שום תמורה. נראה לי שלפחות אפשר לקרוא על שמי את אחד ההליכונים.

שדרו אלי - vlado@olam-katan.co.il

אח, איזו עיר

2010-10-27T08:45:00.000-07:00

"לוד היא מקום נהדר"

כך חשב לעצמו ראש העיר לשעבר
זו עיר הזדמנות בלתי נגמרת
ובכלל זוהי עיר לתפארת

זה נכון שיצאה לה תדמית די שלילית
אך אפשר להסתדר פה מבחינה כלכלית
לא מאמינים? תקראו בעיתון
כמה אפל שילם לי על אדמות גינתון

"לוד זוהי עיר לתפארת"
חשב עבריין משכונת הרכבת
איפה אפשר עוד ליסוע כרוח סערה
כנגד כיוון התנועה (ועוד מול תחנת משטרה)

או לירות בלי חשש בנשקים אוטומטים
מתוך ג'יפ שנקנה מרווחי כספומטים
ואם יש פה סכסוך או סתם עסק ביש
אפשר לסגור ת'חשבון גם באמצע הכביש

"לוד זוהי עיר לפנים"
כך אמר לעצמו שר הפנים
נכון שקרו פה דברים חמורים
ודו"ח המבקר מלא אי סדרים

אך מן הצד השני תחשבו איזה מלך
אהפוך כשאשיג את שכונת אחיסמך
ומעל כל במה אזעק "צריך לוד יהודית"
רק כדי שאבנה פה שכונה חרדית

"לוד היא סקופ מדרגה ראשונה"
כך חשב עיתונאי מעיתון המדינה
שחיתויות, פיצוצים, ערבים, יהודים,
לפחות כתבה של שלושה עמודים,

וגם שמעתי שיש בה גרעין תורני, זאת אומרת
שלסקופ של מחר כבר יש לי כותרת -
"הציבור הדתי עוזב הגבעות
ומקים התנחלות פה בלוד"

"לוד היא מקום עם המון פוטנציאל"
ציין עסקן מקומי קטן ומתוסכל
כל יריה או פיצוץ זה בכלל מצויין
כך אתראיין לתכנית של אילנה דיין

ובכל מהומה ובכל הפגנה
תראו שאשיג לי איזו תמונה
וכל מה שאעשה בשבילך, עיר שלי
אל תדאגי, את תעשי יותר בשבילי

"לוד היא הבית שלי" אמר התושב
ותפסיקו לתפוס לי טרמפ על הגב
יש פה מה לתקן, על זה אין ויכוח
את הביוב ואת המצב של הרוח
אבל מספיק לייצר כמויות של היסטריה
לוד היא עיר עם עתיד וגם עם היסטוריה
אז במקום מצלמות, כתבות, הפגנות
זה הזמן לתקן, לנקות ולבנות
לכו גם אתם בדרכם של אבות
"עשה הרבה ואמור קצת פחות"

דברו איתי – vlado@olam-katan.co.il
לטורים קודמים www.haim.tk

מדריך לגבר הנבוך לקראת לידה

2010-10-13T04:41:00.000-07:00

בעוד לנשים יש אינספור פורומים וחברות שייעצו כיצד להתכונן לקראת הלידה, הרי שהגברים שבינינו עומדים נבוכים לקראת הסיטואציה הנ"ל. ובכן, לאחר 4 לידות בשעה טובה החלטתי להיחלץ לטובת אחיי הגברים ולהכין אותם לקראת תפקידם החשוב בלידה. שכן גם אם נראה לכן הנשים שאתן מתמודדות לבד, גם אם נראה לכן שרק לכן כואב, הרי אין סיכוי שתישאו בעול לבד ותתנו לנו לראות משחק כדורגל בזמן שאתן יולדות (ז"א אם כן אז תגידו).

הצעד הראשון שעליך לעשות כבעל תומך לקראת הלידה הראשונה הוא שותפות פעילה בקורס ההכנה ללידה. קורס ההכנה ללידה אינו בגדר מותרות, הוא ממש חובה. למעשה לא ברור איך פעם ילדו נשים ללא קורס זה. אולי הן ילדו אבל מוכנות הן ודאי לא היו. הבעיה היא שככל שאני מנסה להיזכר מהו תוכן הקורס, הדבר היחיד שאני זוכר שמלמדים את היולדת בפוטנציאל הוא נשימות (אה כן, והיה גם איזה קטע עם ישיבה על בלון ענק, אבל זה סתם איזה ג'ימבורי לנשים בהיריון). אז נניח שיש מפגש אחד על שאיפות ומפגש אחד על נשיפות מה עושים כל שאר הקורס?! תפקידם של הגברים בקורס זה הוא עמום עוד יותר – האם גם הם צריכים להתאמן בנשימות? האם הם שם כדי להזכיר לנשותיהם איך הן צריכות לנשום ביום פקודה? כך או כך, ללא ספק נשימות זה דבר ממש חשוב, אם כי קיים בלבול מסוים בנושא – התפקיד של הנשימות בגדול הוא הכנסת חמצן ופליטת פחמן, בעוד אפידורל הוא הדבר המקל על כאבי הצירים, אולם לא מעט מבלבלים בין השניים וחושבים כי כאשר היולדת מתייסרת בכאבי הצירים עליה לנשום במקום לקחת אפידורל ולהפתעתם מגלים כי זה לא ממש עוזר. בקיצור כלל אצבע – חמצן -> נשימות, כאבים -> אפידורל.

בנוגע לאפידורל, כנראה שהאפידורל עולה הרבה כסף, שכן אין הסבר אחר מדוע המיילדות כ"כ מתקמצנות בקשר אליו, איכשהו הן מניחות שהיולדת לא רוצה אפידורל, וכאשר האישה כבר מתפתלת מכאב ושואלת מה בקשר לאפידורל עונה לה האחות "חבל שלא אמרת שאת רוצה, עכשיו כבר די מאוחר בשביל זה". כאן אתה נכנס לתמונה ולמעשה זה אחד התפקידים בעלי החשיבות שתמלא בלידה. כבר בקבלה לחדר הלידה במקום לומר "שלום, לאשתי יש צירים" אמור "שלום, באנו לקבל אפידורל", אולי אפי' תביא כבר מהבית. יש כמובן את החשש של נשים שכך לא יוכלו לחוות את הלידה וכאביה, ובכן תמיד אפשר לדפוק חזק את הראש בקיר בשביל קצת כאבים. אם מאוד רוצים.

התפקיד הבא שלך גבר יקר הוא מעקב אחרי המוניטור - עת תיכנסו לחדר הלידה תלופף אישתך ב2 חגורות האחת תצמיד מיקרופון קרוב ככל האפשר לליבו של העובר ע"מ שפעימות ליבו הזעירות יישמעו כסופת הוריקן מפחידה והשניה נועדה לעקוב אחרי הצירים של אישתך הכואבת.
לחגורה המחוברת למד דפיקות לב העובר תפקיד חשוב, תפקידה הוא לבדוק שהחגורה יושבת במקום, שאם לא כן המספרים בצג יתחילו להשתולל וצפירה מבהילה תישמע. אין צורך להיבהל ולחשוש שמא קרה משהו לעובר, הצפירה רק נועדה לספר לך שהחגורה זזה מהמקום. האחות מייד תיכנס כדי לסדר את החגורה כך שתוכל להמשיך בתפקידה החשוב – לבדוק שהחגורה יושבת כמו שצריך.
החגורה השניה לעומת זאת חשובה מעין כמוה, היא מחזיקה את מוניטור המעקב של צירי הלידה - כאן אנו נחשפים לעוד אחד מתפקידיו החשובים ביותר של הבעל התומך – המעקב אחרי המוניטור. המוניטור מחובר למדפסת המתארת ומכמתת במדויק בעזרת גרף חביב מתי כואב וכמה כואב. ללא המוניטור לא היתה האישה יכולה לדעת מתי יש לה ציר וכמה הוא כואב. ברגע שרואה הבעל את הגרף מתחיל לטפס הוא חייב לדווח על כך לאשתו בהתלהבות "הנה, הנה מתחיל אחד. את עוד לא מרגישה אבל אני כבר רואה את זה" ובהמשך הוא ידווח לה בשמחה "וואי, וואי, וואי, זה אחד גדול. הגיע כבר ל180. תהיי חזקה". כמובן שהמוניטור עוזר לבעל גם להרגיע את אשתו, למשל כאשר האישה מתפתלת מכאבים אבל הגבר רואה בגרף שלא כצעקתה, חובה עליו לומר לרעייתו "הגזמת, זה לא כזה כואב. בסה"כ 120! מקודם היה יותר גבוה" או לחילופין "זה בסדר, הגרף כבר עבר את השיא. לא כואב לך יותר". עבור הצוות הרפואי המשמעות של המוניטור היא כמובן שונה לחלוטין – הוא נועד לספק תעסוקה לאחיות שחייבות לחתום עליו כל 10 דקות בלי שכלל יסתכלו עליו.

התפקיד הבא שלך הוא חיפוש בלתי פוסק אחרי מישהו מהצוות הרפואי. שכן על אף שמחוץ לבית החולים כולם דואגים ועושים כבוד לאישה בחודש תשיעי, מסתבר שבחדר לידה זו לא כזו אטרקציה. לכן כל כמה דקות תמצאו את עצמכם לבד כשאשתך זועקת לעברך "איפה היא? לך תקרא לאחות!", אתה תתור בבהילות אחר האחות "יש לאשתי ציר" תאמר לה ותיתקל במבט השמור לבעלים חסרי אונים האומר "וואלה ציר! ומה חשבת שיהיה לה בחדר לידה ?"

אתם כבר ממש לקראת הסוף, הצירים כבר ממש מטורפים והתינוק בקרוב בחוץ. תפקידך כאן הוא מתן עצות מיותרות וספיגת חבטות. "תנשמי, תנשמי, חמודה" תייעץ לאשתך בכאבה ותזכה למענה "עוף לי מהעיניים נודניק". אין מה לעשות, אין לך באמת איך לעזור לה עכשיו, הנוכחות שלך לא ממש מועילה כרגע, אבל כמו שאמרתי קודם לראות כדורגל הרי לא יתנו לך עכשיו.

זהו, בשעה טובה הכל נגמר, נולד תינוק חדש. נשאר לך רק עוד תפקיד אחד, הג'סטה האחרונה שנותנים לאבא המאושר, להוביל את התינוק לשאר אחיו התינוקים. לך בגאוה עם העריסה לתינוקיה וטפח לעצמך על השכם – בלעדיך היא לא היתה עושה את זה.

המייל המיותם שלי – vlado@olam-katan.co.il

אנחנו מומינים בני מומינים

2010-10-11T15:22:00.000-07:00

אנחנו מומינים בני מומינים

החלפנו רכב

2010-09-23T14:59:00.001-07:00

לפני שנתיים נפגשתי בירושלים באקראי עם ישי, חבר קרוב שגר רחוק. אחרי שבירכנו איש את רעהו בבירכת "מה קורה גבר?", שאל אותי ישי "תגיד, אשתו של ליסון בהיריון ?" (אגב, השמות אמיתיים, השמות הבדויים שמורים במערכת).

כאן עלי לעצור ולהבהיר שאני לא האיש לשאול אותו שאלות כאלו, אני מייצג הסטריאוטיפ הגברי ואף יותר מכך. אין לי מושג מי בהיריון, מי ילדה ומה ילדה. אני באופן שיטתי לא אומר לאנשים ובטח לא לנשים 'מזל טוב' בפגישות ספונטניות ברחוב מפחד הפדיחה. "מזל טוב", "על מה?", "לא נולד לכם משהו?", "כן, עוז בן חמש ותמר בת שנתיים", "אה, אז שיהיה מזל טוב כפול". אני אוהב לבנות על זה שבטח כ"כ הרבה אמרו להם כבר מזל טוב שאולי בטעות הפרצוף שלי גם נכנס למאגר המברכים.

"האמת שאין לי מושג" השבתי "למה אתה חושב שהיא בהיריון?" שאלתי את ישי. ובכן מסתבר כי במדור הרכב של אדוארד אטלר במקור ראשון באותו שבוע התפרסמה שאלה - אנו גרים באיזור ירושלים ונוסעים ביונדאי לאנטרה, היינו מעוניינים לעבור לרכב גדול יותר, על איזה רכב אתה ממליץ? . "בחייך" אמר לי ישי "רק לליסון יש לנטרה, שלושה ילדים והוא גר בירושלים". וכך נחשף סודו של ליסון חודש לפני החשיפה הרשמית.

זהו עוד הבדל בין דתיים לחילונים. חבר חילוני יכול לומר לך "מגיע לי בשעה טובה, אשתי בהיריון", "מזל טוב, באיזה שבוע?", "שבוע שני, זה בן, נקרא לו שרון. אנחנו הולכים לקנות עגלה היום". לעומת זאת אצל דתיים, מסיבות עין הרע והקפדה על אלמנט ההפתעה, חושפים את עובדת ההיריון קצת יותר מאוחר, משהו בין חודש 38 לבר/בת מצוה. מין היילוד לעומת זאת נשאר חסוי. למה? ככה! וגם כדי שיהיה יותר מעניין. תעשייה שלמה של ניחושים וכישופים נבנתה סביב הניסיון לעלות על מין היילוד בלי עזרת ההורים המצפים. הסבתות למשל יודעות בוודאות שאם האשה סובלת בהיריון זה בוודאי בת, או להיפך. אם היא חיוורת זה בן. ויש כמובן את מי שמנסה לחלץ בכח "אל תגיד אם זה בן או בת. אבל יש ברית ?". "נו בחרתם כבר שם?", "לא עוד לא מצאנו אף שם", "אהה... אז זה בת בטוח. לבנים יש פול שמות" (נכון אגב). אבל תחמנית קטנה כמו בתי הבכורה מעיין אין.
ערב אחד באה אלינו הגברת "נו, תגידו לי כבר אם זה בן או בת.", "מעייני" השבתי לה "אמרנו לך שאנחנו לא מגלים". הבלשית הקטנה הלכה מאוכזבת, אך חזרה בקול תרועה כעבור דקה "יש! אני יודעת! זאת בת!", אני ואשתי שמרנו על פרצוף פוקר ,"מעניין" השבתי לה באדישות בריטית "ומהיכן הביטחון הזה?", הקטנה צהלה לעומתי "כי פתחתי את המכתב שקיבלתם מהאולטרא-סאונד". לפעמים אתה לא יודע אם להתעצבן על חוצפנות קטנה של הילדים או להתפעם מהיצירתיות שלהם, כאן היצירתיות ניצחה.

אבל שמירה על מין העובר בסוד אינה האמונה התפלה היחידה בהיריון. בשבוע ה38 בבדיקת האולטרא-סאונד נודע לנו כי התינוקת החמודה החליטה שאף על פי שמקובל ורצוי להיות בשלב זה עם הראש למטה, היא מעדיפה לשבת בניחותא על ישבנה ובשל כך קבעו לנו תור להיפוך בבית החולים. מכאן ואילך החלו הלחשים והקמעות להיכנס להילוך גבוה. "תבדקו אם אין לכם מזוזה הפוכה בבית" סחו לנו חברים. "תקשיבי" הורתה חמותי לאישתי "חיים צריך ליסוע עוד הלילה לסטף ולהביא לך לשתות ממימי המעיין" וכעבור דקה "סעו לרבנית קנייבסקי ובקשו ממנה לשבת על הכיסא של הסטייפלר", מאחר שמסתבר שזוהי סגולה בדוקה!!! (רק לבדוק שמישהו אחר לא יושב שם באותו זמן). התקשרתי לבן דודי כדי לקבל ממנו קורטוב ציניות "אתה לא מאמין, אמרו לי לבדוק אם המזוזות לא הפוכות בבית" סיפרתי לו, "איזה שטויות... לבדוק מזוזות הפוכות..." גיחך מנחם "מה הקשר למזוזות?! צריך לבדוק שאין ספר קודש הפוך בבית ולקרוא את מזמור קפ"ב. לנו זה עשה את העבודה".
בסופו של יום מסתבר שהסגולה הבדוקה ביותר היא ליסוע לבלינסון. בדוק!!!

בקיצור, סיכומו של דבר –
א. כמו ליסון גם אנחנו נטשנו את הפרייבטיות הקטנות והטובות לטובת רנו לוגן.

האם זה מה שהיינו קונים אם היתה נולדת שלישיה ?

ב. בראש השנה ביום השני, מיד לאחר שהספקנו לשמוע את תקיעות השופר נסענו לבית החולים (אגב לכל הרמת גנים שהביטו בתימהון בבחור עם הטלית שנוסע בחג, עכשיו אתם מבינים) כדי להביא לאויר העולם את אודיה חנה, ביתנו הרביעית במזל טוב. תינוקת יפה וחמודה והכי הכי חשוב – מה היה המשקל? מסתבר שאין דבר שיותר מעניין את העולם ממסתו של הרך הנולד. (האמת, מאחר שמדובר באישה צעירה, כנראה שזו תהיה הפעם האחרונה שתוכלו לדעת מה משקלה.) ובכן, המשקל הוא שלוש שמונה מאות. בקרוב אצלכם.
לאתר הנבחר לתשע"א – www.haim.tk
למזל טוב ופרטים על חשבון הבנק להפקדת הצ'קים – vlado@olam-katan.co.il

הטור של ראש השנה תשע"א

2010-09-15T11:41:00.001-07:00

לחץ ציבורי כבד

האם ראיתם את מאות אלפי המפגינים למען ילדי העובדים הזרים ?

ודאי יצא לכם לראות את השרשרת האנושית של חצי מיליון האזרחים נגד תכנית ההתנתקות מילדי העובדים הזרים (למה "גירוש"? אל תהיו פנאטים) ?

מה לא ?! אני לא מבין, בפירוש שמעתי בחדשות שהממשלה תדחה את גירוש ילדי העובדים בשל הלחץ הציבורי הכבד. לא אמרה את זה יעל דן או גבי גזית, אלו היו מילותיו של קריין החדשות "לחץ ציבורי כבד". אפי' גברת שרה נתניהו נישאת על גבי הלחץ הציבורי הכבד נפגשה עם אלי ישי.

אל תזלזלו, זה לא קל להתמודד עם לחץ, ודאי שלא לחץ ציבורי. נכדו של קל וחומר אם הוא כבד! לך תתעסק עם המון משולהב.

הצצתי מהחלון על הציבור בחשש שמא אפגע מהמהומות ברחוב, אך הציבור נראה אדיש כהרגלו, בטח שלא לחוץ או לוחץ. גם משיחות אקראיות בעבודה עם אנשים מכל קצוות עמך ישראל לא שמעתי זעקות שבר עקב החלטת אלי ישי. למעשה כמעט כל מי שדיברתי איתו די הזדהה עם ההחלטה. אך ככל הנראה התמונה הנשקפת מחלונות אנשי התקשורת שלנו שונה לחלוטין והרבבות פשוט התכנסו ברחוב של אולפני גלי צה"ל ומערכת ידיעות. או שאולי עורכי החדשות והמגישים יודעים לחוש את הציבור, הם יודעים בדיוק מה הוא חושב, או לפחות מה הוא אמור לחשוב והם הרגישו לחץ ציבורי ואפילו כבד. מעין ברומטר אנושי.

מעניין, אני זוכר שהשתתפתי בהפגנת מאות אלפים נגד ההתנתקות, שהייתי עם רבבות אנשים בשדרות ונתיבות בזעקה על התכנית האווילית והמרושעת של גירוש יהודים מבתיהם, אבל במערכת החדשות של ערוץ 2 לא נרשם לחץ ציבורי כבד. אפי' כשנסענו, הפגנו, זעקנו, בכינו, חסמנו, לא הצלחנו ליצור לחץ ציבורי כבד. אין ספק. יש לנו בעיה. אנחנו אולי יודעים למחות אבל את מלאכת הלחץ הציבורי לא למדנו.

סיפור לימים נוראים

פעם כבר כתבתי על החיבה הרבה שנודעה אצל הורים לילדים קטנים לחינוך למצוות כיבוד הורים. לקראת ראש השנה מגמת השימוש במצוות להשגת שקט תעשייתי גוברת "תוותר לאח שלך על המחשב לפני ראש השנה", "בשבת תשובה אתה לא נותן לאבא ואמא לישון בצהריים".

השבוע למדתי פן נוסף בנושא זה מבני בן ה4 רואי. ומעשה שהיה כך היה – כלל האמבטיה אצל ילדיי הוא כלל הנכנס ראשון, יוצא ראשון. באחד הערבים השבוע אימבטתי את רואי ואחיו דוד, אולם איתרע מזלו של רואי והוא נכנס שני לאמבטיה. מאחר שהדבר נוגע בציפור נפשו של הבחור הצעיר, הוא החל להתבכיין ולהבהיר שאף שאין לו שום טיעון חוקי / אתי הוא מאמין שבהפעלת טרור עקבי הוא יצליח לשנות את ההחלטה, אולם כידוע בעוד אימהות נוטות למידת הרחמים ולדרך הפשרה, האבות נוטים למידת הדין, או במילים אחרות הם יותר ערסים "אין בעיה חמוד, רוצה ראש בראש, נראה מי יישבר ראשון...". רואי ראה שננעלו שערי הרחמים כלפיו והחל לשנות את האסטרטגיה, הוא פנה לאחיו דוד בכובד ראש ואמר לו "דוידי, אתה צריך לוותר לי", דוד המופתע שאל אותו למה, ורואי השיב לו "בגלל שזה לפני ראש השנה". דוד לא הגיב ורואי המשיך בקו הטיעונים הקודם, קרי צווחות כלפי אביו. אולם לאחר כדקה פנה אליו דוד ואמר לו "בסדר, תצא אתה קודם". "אתה רואה איזה צדיק אח שלך" שאלתי את רואי לאחר שהוצאתי אותו ראשון "אולי גם אתה רוצה לעשות איזו מצווה לפני ראש השנה", הקטנצ'יק לא ענה מיד. ראיתי מיד שהמעשה השפיע עליו עמוקות והוא נחשף לתובנות המקדימות בהרבה את גילו הצעיר. "אבא" הוא פנה אלי מהורהר, "כן חמוד" השבתי לו, "אני חושב שגם מעייני צריכה לעשות לי מצווה".

ועוד משהו על הימים הנוראים

בחודש האחרון אני מוצא את עצמי אומר את 'לדוד ה' אורי וישעי' בערך 5 פעמים ביום. אחיי הספרדים, האשכנזים והאשכנזים נוסח ספרד, בואו נחליט וזהו! אנחנו אומרים במנחה או בערבית ? דוגרי, זה לא כזה קריטי. תודו.

והכי חשוב, שנה טובה

אני מניח שהשבוע קיבלתם עשרות מיילים, סמסים ומצגות המאחלים לכם באופן אישי, כמו לשאר 200 המכותבים, שנה טובה. אז בהזדמנות זו, אני רוצה באופן אישי לאחל לכל אחד מעשרות אלפי הקוראים שנה טובה.
סליחה אם נפגעת ממשהו, אם מבדיחה שלדעתך לא הייתה במקום, או מכזו שלא הבנת. אני אישית מוחל לכל מי שעוד לא שלח לי אף מייל ל vlado@olam-katan.co.il , ולכל מי שלא חתם על העצומה שאזרח אנונימי פירסם בשמי www.atzuma.co.il/masuah (אני כמובן מכחיש כל קשר לעצומה וקורא לכם לחתום).

אה, כן, כמעט שכחתי. הכתובת של האתר שלי www.haim.tk, תיכנסו, שווה!

(אני מרוויח מיליונים מהפרסומות שלוחצים עליהם באתר)

בשעה טובה ומוצלחת בת רביעית למשפחת ולדומירסקי

2010-09-12T01:15:00.000-07:00

צ'ופר לכל קוראי הבלוג האדוקים!
אל תגלו לאף אחד אבל נולדה לנו בת בראש השנה. (ביום השני אם כבר שאלתם).
שלום לאם ולבת.

ציור ע"פ הזיכרון. בהמשך תמונה עדכנית.

וזאת אודיה על אמת. ב high definition

המדריך למתגייס הצעיר – חלק ב'

2010-08-31T03:05:00.000-07:00

מאחר שקהל הקוראים סירב לשתף פעולה ולשתף אותי בחוויותיו הצבאיות (אם כי אני מודה שייתכן שלעובדה שפרסמתי כתובת מייל שגויה היה חלק בכך) נאלצתי לפשפש בזיכרוני וביומן השירות שלי ע"מ לדלות עוד אי אלו פרטים וחוויות משירותי הצבאי כדי שאוכל לחלוק אותם יחד עם מתגייסי אוגוסט הצעירים. אז כנסו להקשב ונתחיל.

הגורדרובה הצבאית

לצבא יש כללי אופנה משלו. חלקם הגיוניים, חלקם יצירתיים וחלקם חסרי היגיון לחלוטין. להלן כמה דוגמאות -

קשירת הנעל הצבאית - כמובן שאת הנעל הצבאית אין לקשור כפי שקושרים נעל אזרחית, אחרת מה הקטע?! יש לקשור קצה אחד של השרוך בחור התחתון, להשחיל את השרוך ברציפות מהמסד עד לטפחות ומשארית הפליטה יש לעשות איזה גולה שרוכית ולתחוב אותה בין הנעל לרגל עד להיווצרותו של נמק ברגל. יש יחידות שבמקום הגולה השרוכית הגיעו למסקנה שעדיף לעשות איזו סבתא סורגת מדהימה על השרוך עד ליצירת צמה מפוארת שאותה יש לדחוס בנוהל הקודם.

חורים בבית השחי - אתמהה. הכיצד לא הגיעה האופנה הכה חיננית של חולצת הב' לאזרחות ? מה יותר הגיוני מאיוורור מובנה בחולצה לבתי השחי ?

הגומיות במכנסיים – הגומיות במכנסיים הם מאושיות הצבא. חייל ההולך בלי גומיות לאו שמיה חייל והוא בבחינת ג'ובניק ערס. למעשה זוהי עוד דוגמא לדלות המחשבה של מעצבי האופנה האזרחיים. קונה האזרח מכנסיים חדשות, במקום לבקש מהמוכר לסמן בסיכות את אורך המכנס ולטרוח אצל החייט בקיצורם וביצירת מכפלת אלגנטית, האם לא היה יותר הגיוני לגלגל את הסרח העודף בגומייה היישר מעל הנעל ?

דיגום הכומתה – יודע כל חייל ובודאי כל לוחם שאת הכומתה יש לדגם, שאם לא כן ייראה "צעיר", שהיא אחת מתכונות הגנאי הירודות ביותר בצבא. טכניקת הדיגום היא פשוטה, אם כי מעט מסוכנת – יש להשפריץ על הכומתה כחצי מיכל דאודורנט ואז להצית אותה ולכבות מיד. ביצוע מדויק של הנוהל יגרום לך להיראות כחייל ותיק ושבע קרבות, אולם כל הגזמה קלה במינון הדאודורנט ו/או עיכוב בכיבוי הדליקה, יגרום לכומתה להפוך לשחורה ומחוררת (ודי מסריחה), כך שאם אינך שריונר אז בזהירות...

מעיל וחרמונית מבזים את מסדר הבוקר – בוקר אחד הושכמנו לקור מקפיא של קרוב לאפס מעלות. לאחר חמש דקות עת התייצבנו למסדר הבוקר היינו כולנו עטויים במעילים וחרמוניות. המ"פ הביט בנו בזילזול כשהוא לובש חולצה בלבד ואף שרווליה מקופלים ונזף בנו כי זהו ביזיון למסדר הבוקר (והוא מסתבר בחור די רגיש). בקיצור אל תהיו ילדות, חירני"ק טוב יודע לשלוט בטמפרטורה של גופו ללא עזרים חיצוניים.

"פשש... מה אתה אומר חיים... נראה לך שככה אתם באים לי למסדר בוקר???"

מושגים שתשמעו רק בצבא

שיפצורים – אם יש לכם ילדים או שלא מזמן הייתם כאלה, אתם ודאי מכירים את פינות היצירה שתוקעים לילדים בכל אירוע כדי שלהורים יהיו כמה דקות של שקט. עכשיו קחו את אותה פינת יצירה, הוסיפו לה אלמנט של עמידה בזמנים וכן ענישה לילד שלא יצר כמו שצריך וקיבלתם את אחת מהתעללויות הטירונות – שיפצורים. כל חירני"ק צעיר צריך להיות מצויד במיתרים, שרוכים, ועוד כל מיני שטויות והכי חשוב מצית. למה מצית ? ובכן 99 אחוז מהשיפצורים מסתיימים בהרתחה והמסה של קצוות היצירה בעזרת המצית והצמדה של האצבע ללבה הרותחת ע"מ לרתך את היצירה מכל קצותיה. מגוון תכניות היצירה הוא גדול – החל מהמיתרים לתפיסת הנשק, רצועות האפוד, חוטים ושרוכים למיניהם והכי הכי חשוב – נִיילון התחבושת האישית. התחבושת האישית אמורה כידוע להישמר בריק השווה בערכו ללחץ האטמוספרי על הירח. איך יוצרים ואקום שכזה שלא בתנאי מעבדה (או ליתר דיוק בתנאי מעבדה לניסויים בבני אדם) ? ובכן, הדרך היא לשאוב את הניילון המכיל את התחבושת עד עילפון ואז במהירות גבוהה ממולקולות האויר המנסות לחמוק פנימה לחמם את קצות הניילון במצית ולהצמיד את אצבעותיך לפלסטיק המבעבע עד להיווצרות כוויה בדרגה ג'. את היצירה שלך תציג בגאווה למ"כ במיסדר שכידוע דואג מאוד לבטחונך ובטחון חבריך, ולא יאפשר לך להסתובב עם תחבושת שעל הפיצוץ הגרעיני הראשון תיחשף למיני ברעין בישין, ע"פ הנוהל הוא ימעך ויקבצ'ץ' אותה מכל הכיוונים עד שיגלה את החור הסורר. השלב הבא הוא ללכת לריקושט ולשלם חמישה שקלים, אין הנחה לחיילים.

פנקס שבי – חשוב מאוד שכל חייל יהיה מצויד בפנקס שבי. בפנקס השבי יש מידע החיוני מאוד עבור שוביך, אם חס וחלילה תיפול בשבי. עליך לשמור מכל משמר על פנקס השבי שלך. תחשוב רק על הפדיחה מהשובים אם תפסו אותך בלי הפנקס. ממש לא נעים. אז בבקשה...

פתקיות הטסה – עוד פרט שאסור לך לאבד הוא פתקיות ההטסה. הפתקיות נדרשות אם עליך לעלות למסוק. הטייסים מאוד קשוחים בדברים האלה. חבר שלי השתתף בתרגיל מוסק וכרטיסן שעלה לטיסה לבדוק את פתקיות ההטסה של כולם תפס אותו בלי פתקיות ההטסה ויכל לעשות לו צרות צרורות. למזלו היתה לו כרטיסיה.

עד כאן להפעם, אם יש למישהו עוד זיכרונות משעשעים מתקופת הצבא הוא מוזמן לשלוח אלי, תמיד נחמד לדבר עוד קצת על הצבא. בכל זאת הייתי הסדרניק וכידוע אמנם בייני"שים משרתים רק שנה וארבעה חדשים אבל משלימים את התקופה בסיפורי צבא.

והפעם גם נצרף את המייל הנכון - vlado@olam-katan.co.il

לא הספיק לכם? בואו לבקר - http://www.haim.tk/

המדריך למתגייס הצעיר – חלק א'

2010-08-23T12:46:00.001-07:00

הגענו לחודש אוגוסט וזה אומר שמחזור גיוס חדש בפתח. לכבוד הטירונים החדשים החלטתי לפשפש בזכרוני ולחזור לתקופת הטירונות שלי, אמנם עבר קצת זמן מאז אבל את החוויות שעברתי עם אברשה בגדוד נהגי הפרדות לא שוכחים כ"כ מהר. בכל אופן אלו נקודות הציון שאני זוכר מאז מרץ 96 ואני די בטוח ששום דבר לא ממש השתנה. ובכן, מתגייסי נובמבר 0 היקרים, ה' עימכם. בסוף זה נגמר - אז נסו לקחת הכל בחיוך כבר מעכשיו.
אבחון פסיכולוגי – בדייט הראשון שלי עם הצבא ישבתי כמו כל חייל אחר מול הגברת שתפקידה לתת לך את הדירוג הפסיכולוגי שלך וזהו אכן דייט ראשון. למרות שכולה ייצא ממך איזה חירני"ק שחוץ מללכת, לרוץ ולירות לא צריך שום כישרון מיוחד, אתה מנסה להרשים את החיילת שעומדת מולך כדי שתכתוב שהחייל העומד מולה הוא ממש ביזבוז כחייל פשוט, מולה עומד הרמטכ"ל הבא מינימום. והגברת הנחמדה בחיוך ובמתק שפתיים רק מנסה להפיל אותי בפח "תגיד, אתה טיפוס מרדן?", "אני, בחיים לא. אני תמיד לויאלי למערכת", והנחשית בשלה "אתה טיפוס מנהיג?", "ברור, מלידה!" השבתי, "אז בטח יצא לך לארגן הפגנות בתיכון ?", "לארגן –כן! הפגנות – לא!", כלומר מולך עומד מנהיג מלידה אמנם, אבל הנאמנות למערכת מעל הכל. אז מה את אומרת, ישר לקורס טייס לא? ואכן בעיקבות הראיון המוצלח עברתי היישר לגבעתי.
פרופיל 97 – בהתייצבך בלשכת הבקו"ם אתה עומד לעבור את אחד מהתהליכים המכוננים ביותר בחייך – קביעת הפרופיל. אל תקל ראש בשלב זה, הפרופיל ילווה אותך הלאה לשארית חייך, יקבע לאילו יחידות תוכל להתגייס ואולי אף ישפיע על השידוך שלך. עד היום אני לא סולח לצה"ל שנתן לי 82 במקום 97 רק בגלל שיש לי פלטפוס יותר חמור משל ברווז. תאמינו לי שגם עם הפלטפוס אני רץ אלפיים מטר ברבע שעה בלי בעיות, אז סתם לפסול בן אדם?!
שאלה נפוצה בקרב המתגייסים הצעירים היא מדוע הפרופיל הגבוה ביותר הינו 97 ולא 100? ובכן, כידוע התשובה היא בגלל ברית המילה, ואכן לחיילים הדרוזים למשל יש פרופיל 100. לא. לא באמת. הסיבה האמיתית היא (לפחות כפי שקראתי בפורומים של מתגייסים חדשים) שאין בן אדם מושלם. אכן מסר מרומם! והדברים לקוחים היישר מתוך מדרש שביזוטא דיום א' – " כשעלה משה לקבל את התורה באו מלאכי השרת בטרוניה כלפי מעלה. אמר להם הקב"ה 'חייכם, שלכם גדולה משלהם, שפרופילכם הוא 100 ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתכם' "
שביזות יום א' – זה הזמן לספר לך מתגייס צעיר, על אחת החוויות היותר קשות שתיתקל בהן. אני יודע, כבר סיפרו לך על זה, כבר שמעת ובטח השתמשת בהשאלה במושג גם בחייך האזרחיים, אבל באמת שאי אפשר להתחמק מזה. המעבר מהמנוחה בבית החם והאוהב לאיזה חניון בבוקרו של יום ראשון, בציפיה מתוחה למ"כ האהוב עליך שבלי שלום ובלי מה נשמע יגיד לך לפתע "דקה וכולם מסודרים כאן בשלשות" ומשם לטיולית שתיקח אותך לבסיס ול "שבע דקות מסדר ציודים עומד" הוא באמת קשה מנשוא. ואם אתה מוצא את עצמך ממלמל בשקט בטיולית "אלוקים, שיהיה פנצ'ר, בבקשה, פנצ'ר בשמונת הגלגלים של הטיולית" ועד ל "בבקשה תעשה שהטיולית תתהפך וכולנו נאושפז במצב קל (אבל קל, כן?) למשך שבוע-שבועיים", אל תפחד שמא יצאת משפיותך, אתה לא היחיד. למעשה כל מי שתראה מסביבך חושב בדיוק אותו הדבר. יש כאלה האומרים שאלוקים ברא את הסיטואציה הקשה הזו רק כדי לגרום לנהג הטיולית לקצת נחת מעבודתו הקשה, עת 50 טירונים נועצים בו את עיניהם בקינאה וחושבים "אח... לו הייתי עכשיו נהג טיולית".
המפקד יודע הכל – מעצם הגדרתו אין דבר ואין ידיעה הנעלמת מהמפקד. הענווה אינה תכונה צה"לית בעליל ועל כן גם כשהמפקד לא יודע את התשובה לשאלה כלשהי הוא צריך לייצר תשובה. שתי דוגמאות שנחרתו בי היו המא"ג והמטול M-203. למא"ג קוראים מא"ג, הסביר לנו סמל המחלקה, מאחר שאלו ראשי תיבות של מקלע אחיד גדודי, לשאלה "אבל בכל מחלקה יש 3 כאלו?" הוא השיב שאכן כיום זהו המצב, אך פעם היה רק אחד לכל גדוד (והוא כנראה היה אחיד). מה רבה הייתה הפתעתי שראיתי כי על המא"ג שלי היה רשום באנגלית MAG וכי האמריקאים המטומטמים פירשו את ראשי התיבות כ MAchine Gun. למטול ה M-203 לעומת זאת קוראים כך משום שיש לו 203 סוגי רימונים (ולא בגלל שזה מס' סידורי, אל תהיו דבילים), כך הסביר לנו הסמל. "אילו רימונים?" שאלנו, "אז ככה. יש נפיץ, יש עשן, יש תאורה, יש חודר שריון", עד כאן ספרנו 4, "זה מה שיש בצה"ל, ולאמריקאים יש עוד 199 סוגי רימונים אחרים". מאז לא הפסקתי לדמיין את הפצצות היצירתיות שיש לאמריקאים – רימון שמנגן במעופו את ההימנון האמריקאי, רימון זיקוקים מרהיבים, רימון סירחון, רימון נגד יתושים, רימון באקוגן...

מישהו שפעם הייתי דומה לו ומקלע אחיד גדודי (Mikla Achid Gdudi)

אגב, הידעת שלרימון יש בדיוק 613 רסיסים ?
עד כאן להפעם, נמשיך בפעם הבאה אם אצליח לדלות מזכרוני עוד אי אלו פרטים (מקסימום נרים טלפון לאיזה חבר מהפלוגה, אולי לאביגדור קהלני, נראה...).
רוצים להזכיר לי עוד חוויות צבאיות בלתי נשכחות – valdo@olam-katan.co.il
לארכיון הטורים ולעוד חומרים אקסלוסיביים – www.haim.tk
(פורסם בעולם קטן)

joseph kauffman

2010-07-31T22:20:00.000-07:00

החופש הגדול מדי

2010-07-28T08:46:00.000-07:00

יש מילים המקבלות משמעויות שונות לחלוטין בהתאם להקשר שלהם או בהתאם לשלב בחיים בו משתמשים בהם, קחו לדוגמא את המילה 'חופש גדול'. עבור הילד / נער צמד המילים הללו מעורר רטט נעים באיזור הבטן, התפרצות של שמחת חיים לא מרוסנת ואינספור תכניות לניצול התקופה המתוקה הזו . עבור ההורה לעומת זאת צמד המילים הללו מעורר את אותם תחושות שמעוררות המילים 'נחש צפע נחש צפע' (שגם הם אגב מעוררות תחושות שונות לגמרי עבור דור ההורים ודור הצעירים). נכנסים לכוננות. האמת שזו בעצם חידה מתמטית מאתגרת – לילדיך שישים ימים בהם הם מנותקים מכל מסגרת, אין בית ספר, אין גנים, עליך להעביר אותך ואותם תקופה זו בשלום וללא נפגעים בנפש כאשר לך מגיעים רק ארבעה ימי חופש מהעבודה. למה יש לך רק ארבעה ימי חופש מהעבודה אתם שואלים, ובכן הסכיתו ושמעו...

לפני זמן לא רב קיבלתי בעבודה מייל הקורא לעובדים שלא לצבור יותר מחמישים ימי חופשה לא מנוצלים, שכן למי שאכן ייצברו מעל ל50 ימי חופשה הם יימחקו לו. מיהרתי לבדוק את מס' ימי החופשה שלי כדי לראות האם גם עלי לדאוג ואכן גיליתי כי עלי לדאוג, שכן אני במינוס עשרה ימי חופשה. אז איייך ? אז ככה – מסתבר כי העובד החילוני הממוצע בוחר בקפידה את חופשותיו וזה לא שהוא לא לוקח חופש, אוהו הוא לוקח, פשוט ראש השנה יוצא ביום שלישי, אז הוא טס לחו"ל ביום שני, ככה שהחג לא על חשבון עבודה, שישי שבת לא יורד לו (אם גם היו בחירות בעשרת ימי תשובה בכלל הרווחנו) סוגר את יום כיפור על הדרך והופ במחיר של ארבעה ימי חופש הוא חודשיים בחו"ל, עבור העובד הדתי, תת קבוצה – העובד ההורה הדתי כל אפשרויות המשחק סגורות הרמטית, את ימי החופש שלו הוא לוקח על חשבון ימי עבודה וכך כל שנה הוא סוגר את ימי החופש שלו על האפס או על המינוס. מצד שני הוא לא יגיע לגיהנום.

בקיצור מסתבר שע"מ להיות הורה בחופש הגדול צריך תואר מתקדם בלוגיסטיקה. אז מה עושים? ראשית חכמה קייטנה. וכאן אנו מגיעים לדוג' השניה של מילה בעלת כפל משמעות – בתחילת החופש המילה קייטנה מעוררת אצל ילדך דמיונות של ים/ בריכה/ אטרקציות אולם מהר מאוד הוא נוחת לקרקע המציאות כאשר ביום הקייטנה הראשון הוא מגיע שוב לגן שלו , רק שהפעם בלי הצעצועים שכן הגננת נעלה את ארגז הצעצועים. "אבל הבטחתם לי קייטנה" זועק הקטן "לא רוצה לגן", "מה פתאום חמודי, זה לא גן זו קייטנה. הנה תראה מחר יש יום בריכה". והנה הגענו לכפל המשמעות השלישי. בדמיונו של הילד כשהוא שומע את המילה 'בריכה' עולה התמונה של ... של... בריכה, אולם למחרת הוא מגלה לתדהמתו שאבא מביא לגן גיגית. אבל לכל דבר טוב יש סוף וגם הקייטנה חולפת עוברת לה. נשאר רק עוד חודש וחצי להעביר.

הפתרון הבא הוא בד"כ 'קייטנת סבא וסבתא'. למרבה ההפתעה הוריכם לא רואים בילדים אתגר שיש להתמודד איתו, אלא סוג של אטרקציה. לא ייאמן, אבל הם ממש שמחים על ההזדמנות לשהות כמה ימים במחיצתם. מדהים. כולם שמחים. גם הילדים גם סבא וסבתא וכמובן שאתם, אלא שחשוב מאוד שלא להגזים בפיתרון זה, שכן ככל שעוברים הימים סבא וסבתא מתחילים ליישר קו איתכם בקשר לילדים והילדים אט אט מאבדים ממעמד האטרקציה ומתקרבים לכיוון ה'אתגר'. ברגע שהוריך מתחילים להגיד לכם "כל הכבוד לכם בחיי, איך אתם מצליחים לגדל שלושה ילדים קטנים ולהישאר שפויים" זה הזמן לעבור לפיתרון הבא לפני שתאבד נכס חשוב זה.

הרגע שקייטנת סבא וסבתא מיצתה את עצמה

נשאר רק חודש ושבוע. זוהי שעתם היפה של הבייביסיטריות. ולמעשה זה שילוב אינטרסים. הבייביסיטר שמחה על זה שאחרי שבוע היא יכולה לממן את האוניברסיטה שלה ("לא אכפת לך שאני שומרת על הילדים של כהן, של בן דוד ושל זלצמן יחד עם שלך, נכון?")ולך תמיד הפריע שיש יותר מדי כסף בבנק. כך או כך עבר עוד שבוע. מה עכשיו?!

"מי רוצה לבוא עם אבא לעבודה?" איזה כיף, איזו אטרקציה ואיזה פתרון אלגנטי – אתה לא בזבזת ימי חופש, אפי' השווצת קצת בעבודה בילדים החמודים שלך, הילדים יכולים קצת לראות את אבא בעבודה, לצייר, לראות סרטים על המחשב שלך וכולם מרוצים. חוץ מהבוס שלך שגילה שהוא מנהל שמרטפיה, חוץ ממך שתפסו לך את המחשב וחוץ מהילדים שנשבר להם אחרי שעתיים.

אין ברירה זה הזמן ליסוע לחופש. ההתלבטות היא כמובן בין קמפינג באהלים לבין צימר. לכל דבר יש את היתרונות שלו אך הכלל בד"כ הוא כזה – אם סבא וסבתא מזמינים - צימר, אם אתם משלמים - אוהל.

כאן סבא וסבתא שילמו.

זהו נשארו עוד שבועיים לקראת הראשון לספטמבר המבורך, אולי תעמיקו עוד קצת את מינוס ימי החופש שלך, אולי תשלחו את הילדים לקייטנה של הבן של השכנים, שהוא אמנם בן 8 אך מאוד אחראי, מה שלא יהיה בעוד שבועיים מתחילה סופסוף 'שנת הלימודים' והנה הגענו לדוג' הרביעית למושג ששינה את משמעותו עם השנים.

תודה על התגובות הרבות, זה כיף גדול. אני משתדל גם לענות – vlado@olam-katan.co.il

המחזה החדש של שייקספיר

2010-07-27T14:31:00.001-07:00

תודה לאתר סרוגים שחשף אותי לסרטון המדהים הזה. סרטון שכלפי חוץ הינו סה"כ סרטון הסתה אנטי חרדי היוצא כנגד חוק טל אולם לאחר צפייה מעמיקה תגלו כי מדובר ביצירה אמנותית, פרוזה! לא פחות!
להלן מס' ציטוטים שהפעימו אותי במיוחד -

"אני מילואימניק… הולך למילואים"
"הבן שלי סיים את הצבא… אז הלך לעבוד. אנחנו גם משתדלים לעזור לו. ככה. לא ?"
"עכשיו אני חשבתי שזה הבן שלי. בן אחד יש לי"
"אתה משווה את זה שאתם יושבים בחדר סגור עם מזגן והא הא הא מתפללים, לזה שאני במלחמה אה אה אה חברים שלי נהרגים"
"אלא אם כן היהודי סטה מדרכו ואז לפי מצות הרב (!) אפשר וצריך (!) לעזור לו. לחזור ליהדותו וכל זאת באמצעים בכל אמצעים"

תגים של Technorati:‏ פסטיבל טל,דרור קרן,אלון נוימן

היישר לגליון הבא של 'דער שטרימער לגיל הרך'

מדריך הנהיגה השלם – חלק ב'

2010-07-06T00:11:00.001-07:00

לאחר שבטור הקודם חדרנו לתוככי נפשו של הנהג הישראלי, הפעם נביא לפניכם את ספר החוקים הבלתי כתוב שלו. אפשר לומר שאורח הבא מבחוץ וצופה בנהג הישראלי היה ודאי חושב שכך נראה ספר החוקים שלנו. ואפשר גם לא לומר את זה.

איתות

לפני מעבר נתיב חובה לאותת. ודאי שמת לב שכאשר ברצונך לעבור נתיב ואתה אכן מאותת על כוונתך - מיד יאיץ הרכב בנתיב ליד ע"מ שלא תשתחל לפניו חלילה. ע"כ חובה לאותת, זוהי אתיקת כביש ישראלית בסיסית. כפי שבמערב הפרוע לא היה נהוג לירות באנשים בגב כך אין לעבור נתיב בלי לתת הזדמנות לנהגים האחרים לחסום אותך.

אין כניסה

בניגוד למה שנהוג לחשוב תמרור האין כניסה בישראל לא מציין את כיוון הנסיעה אלא את כיוון הרכב, לכן אם ברצונך להיכנס לאין כניסה עליך להיכנס ברוורס בלבד.

חניה באדום לבן

אסור להחנות את הרכב כאשר המדרכה מסומנת בצבעי אדום לבן אלא אם כן אתה פקח הפורק סחורה.

כלל הרצף

חל איסור חמור לעבור צומת ברמזור אדום אלא אם כן אתה נוסע צמוד לרכב שעבר בירוק, או צמוד לרכב הצמוד לרכב אחר שעבר בירוק וכן הלאה...

צפירה חינוכית

לצופר המותקן בריכבך מס' שימושים – צפירות קצביות באירועים חגיגיים כדוגמת ניצחון קבוצת כדורגל, קריאות זירוז לטרמפיסטים המבוששים לבוא וצפירת התעוררות כאשר הרמזור התחלף לירוק אך הנהג שמלפניך חולם, אולם בראש ובראשונה הצופר הינו כלי חינוכי – במידה ונהג אחר חתך אותך או לא נתן זכות קדימה וכדו' חובה עליך לצפור צפירה קצרה שמטרתה לחנך את הנהג השני, במידה והנהג השני נהג באופן חצוף במיוחד צפור צפירה ארוכה. טעם המצווה – כאשר הנהג השני ישמע את הצפירה הוא יכוון את ליבו ויחזור בתשובה שלמה.

לא סוגרים אופציות

בהתקרבך לרמזור אל תסגור אופציות. בפרט אם אתה נהג מונית. אל תגביל את עצמך לנתיב אחד בלבד אלא עלה עם הגלגל על קו ההפרדה בין הנתיבים כדי לשמור לעצמך את האופציה לנתיב השני עד לרגע האחרון.

מהירות מותרת

המהירות המקסימלית המצויינת בתמרור היא רק מספר אותו עליך להכניס לנוסחה. כל נהג ישראלי טירון יודע כבר כי 10 אחוז תוספת למהירות המדינה סופגת על עצמה והרי השוטר לא יתפוס אותך על קמ"ש אחד,לכן ניתן להוסיף עוד 5 אחוז לתוצאה הסופית.

תמרור עצור

זהו אחד מחוקי התנועה המפעימים בישראל. ע"פ המחוקק בישראל בתמרור עצור עליך לעצור עם ארבעת הגלגלים. במידה ועצרת למשל רק עם שלושה גלגלים - גם הסתבכת עם החוק וגם כדאי שתרוץ אחרי הגלגל הרביעי ותחזק אותו יותר טוב.

GPS שמחל על כבודו כבודו מחול

"אילמלי לא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מGPS – " מי מאיתנו המשתמש ב GPS אינו מכיר את התמליל הבא – "בעוד 200 מטרים היצמד למסלול הימני... בעוד 100 מטרים פנה ימינה...בעוד 50 מטרים פנה ימינה...פנה ימינה" אבל אתה ממשיך ישר כי אתה יותר חכם ממנו, ובכן כיצד מר GPS מגיב ? – בטון ענייני ובקור רוח הוא פולט "מחשב מסלול מחדש". זהו?! מה עם העלבון? מה לגבי כפיות הטובה? אם מישהו היה משתיל לGPS מעט תבונה רגשית + אגו זה היה נראה אחרת "עוד 50 מטרים פנה ימינה... פנה ימינה ... פנה כבר ימינה ... מה אתה עושה ??? אמרתי לך לפנות ימינה!!!... הבנתי... אתה יודע הכי טוב. תחשב אתה מסלול מחדש".

אתה לא תגיד לי מתי אני אגיע!

תחביב ידוע אצל משתמשי ה GPS הוא לדפוק את התזמון של ה GPS. הוא אומר שאני יגיע עוד 30 דקות ליעד אבל הוא לא יודע איזה נהג מוכשר אני, 25 דקות גג אני שם. אך מסתבר שה GPS זכה בקורטוב נבואי וכל כמה שלא תדפוק אותו הוא ידפוק אותך בחזרה. נסעת 110 קמ"ש במקום 100 קמ"ש, בהמשך תיתקע ברמזור 10 דקות. על כל דקה שהרווחת הפסדת אחת אחרת ובסוף כרגיל הוא צדק.

שלט אזעקה

אחת מהאמצאות הגאוניות בתחום הרכב הוא שלט האזעקה. מן המפורסמות ששלט האזעקה מזמן תפס ייעוד אחר לחלוטין מייעוד המקורי ותפקידו העיקרי הוא איתור הרכב. לא נדיר לראות נהגים אבודים מסתובבים במגרשי חניה עם שלט מעל ראשם כשהם מייחלים לביפ הנכסף. השאלה היחידה היא מתי ימנפו את רעיון השלט מחוץ לעולם המוטורי, אני למשל הייתי שמח אם כדי לאתר את ילדיי בגן השעשועים היה לי שלט שהייתי לוחץ עליו והם היו מתחילים לצפצף.

שלוק נוסף

הנהג הישראלי לא סומך על מנגננונים אוטומטיים, שכן הוא יודע שתמיד דופקים אותו, על כן בתום התדלוק האוטומטי של הרכב כאשר ידית התדלוק קפצה, על המתדלק לתת עוד שלוק נוסף לרכב עד שהבנזין משפריץ החוצה. על אחת כמה וכמה כאשר סכום התדלוק אינו עגול, דבר הנוגד את עיקרי דת המתדלקים.

ולפעמים כשיש פקקים …

לטורים נוספים - www.valdomh.blogspot.com

לתגובות, הצעות וכו' – vlado@olam-katan.co.il

חיים על כל העולם - בלק

2010-06-29T01:08:00.000-07:00

פרוטוקול הדיון בפרשת ההורים מעמנואל

- מה התיק הראשון שלנו היום ?
- ההורים בעמנואל. הם מסרבים לקבל את הפסיקה שלנו.
- מה זה ?!
- כן, הם אומרים שהם ישלחו את הבנות שלהם לבני ברק ולא לבית הספר בעמנואל.
- אבל... אבל... אבל אנחנו אמרנו להם במפורש שישלחו אותן לבית הספר בעמנואל עם הבנות הספרדיות. אמרנו או לא אמרנו ?
- אמרנו אמרנו. אבל הם לא רוצים.
- מה ז"א לא רוצים ?! מי הם חושבים שהם ? ככה לזלזל בנו ?
- צודקת. חבורת פישרים.
- זה לא שאכפת לי מהכבוד שלי ...
- חלילה.
- זה כבוד שלטון החוק ...
- ברור.
- עם מי הם חושבים שהם מתעסקים? אה אדמונד ?
- חוצפה כזאת.
- עם הדמוקרטיה הם מתעסקים...
- אין ספק. אנחנו מתמודדים כאן עם סכנה קיומית לדמוקרטיה.
- לא רק לדמוקרטיה אדמונד, לכל הערכים החשובים לאדם המערבי - השיוויון. החירות. הסובלנות. חבורת פושעים...
- אסור לתת לזה לקרות עדנה. זה על הכתפיים שלנו.
- אנחנו המשענת האחרונה של האדם החופשי, צריך לזרוק אותם לכלא ומיד!
- לכלא? זה לא קצת מוגזם?
- מוגזם??? מוגזם??? תחזיק אותי שאני לא אכנס בהם.
- עדנה. עדנה. תירגעי.
- אני רגועה. זה לא אני, זה הדמוקרטיה שבתוכי שחוטפת קריזה. יש לה פתיל קצר.
- אל תדאגי. אנחנו כבר נלמד אותם מה זה סובלנות. מה זה זכויות פרט. מהם ערכי הדמוקרטיה.
- אז לכלא, כן ?
- כן! אותם ואת הנשים שלהם.
- סגור.

על תגובות והתנצלויות

כל כותב, פובליציסט או בלוגר, מכיר את התסכול המסוים שיש בחד צדדיות שבינו ובין קוראיו. מאחורי כל בלוגר, לדוגמא, מסתתר אדם אובססיבי שיש לו תוכנת סטטיסטיקה המספרת לו כמה גולשים נכנסו לבלוג ומדי כמה ימים או שעות (תלוי במידת האובססיביות ובגיל הבלוג) הוא בודק את נתוני הגלישה לעומקם. כותבי הטורים בעיתון לא שונים בהרבה. תהיתם פעם מדוע כמעט כל כותב מפרסם את המייל שלו בסוף הטור ? האם כדאי לקבל הצעות לטור הבא ? שלילי, רבותי. המייל נועד רק כדי שהקורא המבסוט יכתוב לו – "קראתי, היה גדול!".

והאמת היא שזה לא ממש עובד. דוגרי, ציבור הקוראים לא אוהב ממש להגיב גם אם הוא אוהב את מה שהוא קרא. אם אני לא טועה הסטטיסטיקה מדברת על תגובה אחת לכאלף גולשים.

גם אצלי המצב לא שונה בהרבה, גם אני אובססיבי וגם אני לא מקבל יותר מדי תגובות. או לפחות כך היה עד לשני הטורים האחרונים. נראה שפשוט פיצחתי את הנוסחה והוצאתי את הציבור מאדישותו. להלן.

• בטור הלפני אחרון כתבתי מכתב בשם הורה חרדי הטוען כי אין גזענות אצל האשכנזים החרדים, תוך הבאת טיעונים ומשפטים גזעניים לעילא. אחד המשפטים ששמתי בפי ההורה היה "זה פשוט מנטליות כ"כ שונה. אנחנו האשכנזים יותר מתעניינים בדברי תורה, ברוח, בפילוסופיה והמזרחיים מתעניינים יותר בשירים מזרחיים ובמופלטות." משפט זה הציף אותי במיילים (טוב נו, יחסית) מקוראים נזעמים שנדהמו מהאמירות הגזעניות שלי. אני מודע לכך שרוב הקוראים הבינו את הסאטירה היטב אולם בכל אופן עבור אלו שלא, הקטע לעג לגזענות ולא לספרדים ואני באופן אישי יודע שהמזרחיים מתעניינים ביותר מאשר בשירים מזרחיים ובמופלטות (למרות שבעיקר בזה. תודו).

• בטור האחרון לעומת זאת נתתי טיפים לכתיבה נכונה. אחד מהטיפים היה להימנע מפרובוקציות בכתיבה ולכתוב ביושר ובענווה כמו שאומר ... וכאן הבאתי פס' מהברית החדשה בשבח הענווה. כמובן שהכל היה בהומור וכדי לייצר פרובוקציה בפיסקה שממליצה שלא לייצר פרובוקציה.

אך בכל אופן היו כמה שהזדעזעו מעצם ציטוט פס' מספרי מינות (כמובן שהיו גם כאלו שבכלל לא הבינו את הסאטירה ושאלו אותי אם חסרים פסוקים מהתנ"ך שיכולתי לצטט מהם). בקיצור, הגזמתי. מודה. טעות. טועים. טעינו.

אני מבטיח מעתה להשתדל שלא לייצר פרובוקציות זולות בעזרת אללה הרחום ואם מישהו נפגע אני מתנצר.

בקיצור חברים, תשמרו על קשר מדי פעם, גם כשנהניתם וגם כשלא וקחו את החיים בקלות, כן?

www.valdomh.blogspot.com – אתר נחמד שנתקלתי בו.

vlado@olam-katan.co.il – שירות לקוחות.

טור בנושא כתיבה נכונה

2010-06-23T13:32:00.001-07:00

חלק נכבד מן הקוראים ששלחו מייל לתיבת הדואר שלי ביקשו טיפים לכתיבה נכונה. למעשה כ25% מהתגובות בחודש האחרון (אחת מתוך ארבע) עסקו בנושא זה. כפי שאתם ודאי מבינים אי אפשר ליצור כתיבה טובה ע"י שמירה על כללים בלבד, אולם בכל זאת ישנם מס' כללים שאם תשמרו עליהם זהו כבר צעד בכיוון הנכון –
1. כותרת צריכה להיות מושכת ומפוצצת. הימנעו מבחירת כותרות משעממות ולקוניות.
2. ציינו לעצמכם את הכלל הבא – יש לשמור על עקביות בין המשפטים, גם מבחינה תוכנית וגם מבחינה לשונית. דעי לך שחוסר הקפדה על כלל זה יוצר רושם של חובבנות.
3. לא כדאי להפריז בשימוש במילים לועזיות זה משדר ארוגנטיות.
4. אם כבר השתמשת במילה לועזית כדאי שתדע את משמעותה הנכונה שלא תצא אמביוולנטי.
5. רבים מן הכותבים לא מיישמים את הכלל הבא ואני מתנצל בפני מי שייפגע מכלל זה אבל השתדלו להימנע מאפולוגטיקה, אין טעם להתנצל על דעתכם.
6. הפיתוי להשתמש בפרובוקציות זולות כדי למשוך תשומת לב הוא גדול אך ראוי שלא להיגרר לכך, פשוט כיתבו את האמת ביושרה ובענווה, כדברי ישו "אשרי הענווים כי הם יירשו את הארץ".
7. אל תכפישו מישהו אחר כדי ליצור אייטם ואל תיכשלו בלשון הרע. תשאירו את זה לידיעות אחרונות.

"ככה עושים את זה בגדול. יש שאלות?"

8. חגי סגל אמר לי פעם כי "כאשר מצטטים מישהו חשוב להבדיל בין עיקר לתפל. לא צריך לצטט כל משפט שולי שנאמר. יש כאן משהו חם לשתות אולי?"
9. אין ליצור משפטים בלתי נגמרים, שעמוסים מדי בפסיקים ויוצרים אי שקט אצל הקורא, שכן הקורא הממוצע מתעייף מעודף מילים במשפט אחד, שהיה עדיף להופכו לסידרת משפטים קטנים המופרדים בנקודה, אכן, לא רק פתיחת הפיסקה חשובה חשוב גם כיצד לסיים אותה ויש כאלה שפשוט לא יודעים איך לעשות את זה. בכלל. וחבל.
10. מצד שני היעדר סימני פיסוק בפיסקה כלל הוא לא פחות גרוע הקורא לא יכול להבין אם המשפט נגמר התחיל ואולי התחילה פיסקה חדשה ללא הנקודה אי אפשר לדעת בקיצור לא יותר מדי ולא פחות מדי
11. עוד כלל חשוב! אין להשתמש בסימני קריאה!!! זה מרמז על חוסר ביטחון ורצון לתשומת לב!!!
12. יש להיזהר מקפיצות לוגיות, כמו כן יש לבנות את מסקנותיך בזהירות עקב בצד אגודל, מכך נובע בהכרח שטיעון חייב להיות ארוך מ20 מילים.
13. חשוב לגוון בבחירת מילות הקישור בין המשפטים, גם אם נראה שזו המילה המתאימה ביותר וגם אם ממש קשה לכם למצוא מילה אחרת.
14. אני לא בטוח אבל נראה לי שכדי לשכנע אחרים ברעיון אותו אתה מביע אתה חייב להיות משוכנע בעצמך שהוא נכון. לפחות ברוב המקרים. לא ככה ?
15. אין לסמוך על העורך שיתקן את השגיאות שלכם. חשווב מאוד לבכר את עצמכם ולהוציא תחת ידכם מוצר מוגמר (צריך לשנות קצת את הניסוח. רוסו, עשה טובה תעבור על זה עוד פעם(.
16. השתדלו לא לסיים פיסקה בשלוש נקודות, ב"ועוד...", "וכו' ". זה יוצר את הרושם כאילו אין לכם מה לכתוב ואתם סתם מנסים ליצור רושם כאילו היה לכם מה לומר וכו'
17. אני אישית לא אוהב שהכותב עסוק מדי בעצמו ומייחס חשיבות גדולה מדי לעולמו הצר. אני זוכר שפעם הייתי נופל בזה לא מעט, אבל מאז שהפסקתי עם זה, אני מרגיש שהכתיבה שלי השתדרגה בהרבה.
18. לסיום אצרף עוד כלל מאוד חשוב, שכותבים רבים נופלים בו לצערנו. לעיתים קורה וכותב מסיים את הטור בשעה טובה ומוצלחת ומגלה לאכזבתו כי לא עמד במכסת המילים שהקציב לו העורך או במכסה שהקציב לעצמו. אני לא מתכוון על חריגה ממכסת המילים, אלא להיפך, מס' המילים במאמרו דל ממה שהתכוון. כותבים רבים חשים צורך למרוח עוד מס' משפטים בסוף הטור כדי לעבות אותו. לעיתים הם אף חוזרים על אותו משפט בניסוחים שונים, כותבים את אותו הרעיון בוריאציות שונות וחוזרים על עצמם שוב ושוב. כותבים יקרים – מיותר לחלוטין, לא יקרה שום אסון אם הטור שלכם יהיה קצר מן הרגיל, זה עדיף על סוף מרוח של מאמר. אני באופן אישי מעדיף את התימצות, עדיף להביע רעיון במשפט אחד מאשר בפיסקה בעלת 120 מילים.

ובהזדמנות זו – תודה רבה לחגי סגל על הרצאת הטיפים החשובה שנתן לכותבי 'עולם קטן'.
שימרו על קשר, אה vlado@olam-katan.co.il
לקריאה לא בזמן התפילה www.valdomh.blogspot.com

2010-06-13T03:00:00.000-07:00

עיזבו את המגמה החסידית
בשבועות האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים על הורי הבנות האשכנזיות בבית הספר לבנות בעמנואל על כך שהם מסרבים לצרף עוד בנות מזרחיות לכיתתן. חבר חרדי שלי הוא אבא של תלמידה מאותו בית הספר והוא ביקש למסור את המכתב הבא למערכת 'עולם קטן' כדי שהציבור לפחות יידע מהן העובדות להווייתן –

"ראשית, עלי לומר כי אני מאוד מופתע מחוסר הסולידריות של הציבור הדתי לאומי, הרי אך זה מכבר אתם עצמכם דנתם בסוגיה האם על בני עקיבא להיות תנועה מעורבת או נפרדת ופתאום יצא קיצפכם עלינו שאנו בסה"כ רוצים כיתות נפרדות לבנותינו. (אגב אם תעיינו במסמכי משרד החינוך תגלו שהמוסד מראשיתו מוגדר כניפרד) הלא מה אנחנו בסה"כ רוצים? להוסיף קצת קודש... זו גזענות ?! כמו שיש לנו קווי מהדרין אנחנו רוצים גם כיתות מהדרין, מה לא בסדר בזה ?
ובאשר לחילונים - הצביעות החילונית שוברת שיאים, רק אתמול רציתם להכריח אותנו להצטרף ללימודי הליבה, לעבור בחינות בגרות... אז אצלנו פתחו מגמות! זה לא מה שרציתם ?! מה גם בתיכון חילוני במגמה פיזיקלית ילמד בחור שבכלל עושה בגרות במדעי ארץ ישראל ? אז למה שבמגמה החסידית ילמדו בנות ספרדיות? קצת היגיון. הרי חומר הלימוד בכלל לא ידבר אליהן...
כל דיבורי הגזענות הללו הם חסרי שחר. אנחנו לא חושבים שהאשכנזים יותר טובים מהספרדים. חלילה. זה פשוט מנטליות כ"כ שונה. אנחנו האשכנזים יותר מתעניינים בדברי תורה, ברוח, בפילוסופיה והמזרחיים מתעניינים יותר בשירים מזרחיים ובמופלטות. אין שום רע בזה. בכלל, רבים מחבריי הטובים ביותר הם מזרחיים. למשל רחמים, אחד החברים הכי טובים שלי, שמריץ איתי תמיד צחוקים ביחד. יש לו תמיד את הבדיחה הזו שמפילה אותי, נו איך זה הולך... אה כן, כשהוא שואל אותי "למה לא תשדך לי את אחותך?", אין, קורע, קורע...
גם השמועות הזדוניות כאילו אנחנו לא מוכנים להשתדך עם מזרחיים מוציאות אותי מדעתי !!! חלילה! אצלנו פשוט יש מערכת מאוד מסודרת בקשר לשידוכים. יש שיטת ניקוד על פיה לכל אחד נקבע הניקוד הראוי לו והוא יכול להשתדך רק עם מישהי בניקוד הדומה לשלו. משהו דומה למחירון של לוי יצחק. אז נכון, אם אתה ספרדי תרד לך איזו נקודה או שניים בדירוג, אבל אל תיקח את זה קשה, לא רק לך... גם אם אתה גרוש למשל ירדו לך שתי נקודות, ואם אתה גרוש חוזר בתשובה איזה עשר נקודות, ואם לא עלינו אתה גרוש, חוזר בתשובה, היית בצבא ויש לך אח משוגע, תוכל בקלות להתחתן עם איזה עמוד חשמל.
בקיצור, בנוגע לבית הספר של בנותינו בעמנואל, כל מה שאנחנו רוצים זה שיכבדו אותנו ואת אמונתנו. מדובר בנושא חשוב שיש פוסקים האומרים שיש בדבר משום כלאיים והוא חשוב כמעט כמו האיסור לבנות חדר מיון על קברי פגאניים."
(קטע מחווה לטוקבקיסט גורנישט, החרדי הכי גמור)

הישראלי החכם
"למה לא פיזרו מוקשים שישביתו להם את המנוע?", "למה לא פרשו רשת דייגים של 300 ק"מ שהיתה תופסת את הספינות?", "למה לא שידרו גלים שינטרלו את ה...בלה בלה בלה?".כל מומחי הצבא וחיל הים ישבו יותר משבועיים על התכניות ולא חשבו על הרעיונות הגאוניים שלך. אין ספק, הצבא צריך להעסיק אותך כיועץ חיצוני ויפה שעה אחת קודם.
ושתהיה לכם שבת שלום.

תגובות נא לשלוח ל – vlado@olam-katan.co.il , זה בסדר אני לא נעלב אם לא תשלחו. אני סתם יישב בחושך ויחכה.

לחומרי ארכיון ורעיונות נוספים איך להשתלט על ספינות – www.valdomh.blogspot.com

אני יודע איפה זה פלאפל מוסקו

2010-05-24T10:38:00.000-07:00

המוני מאזיני קול ישראל שוברים את ראשם בשבועות האחרונים ומנסים להבין איפה זה פלאפל מוסקו, לאחרונה אפי' הועלתה קונספירציה שאין כזה דבר פלאפל מוסקו וזהו סתם תרגיל שיווקי של קול ישראל. ובכן רבותי שטויות, פלאפל מוסקו אכן קיים והוא ממוקם סמוך לשיפודי שוורצמן ממש מתחת לחנות הגדולה של פרחי שושנה.

ולכל האתרים שדחפו את פלאפל מוסקו רק כדי שיגיעו אליהם בגוגל... פתאטי...

ולכל מי שחושד שאני ממציא, להלן התמונה של פלאפל מוסקו :

מדריך הנהיגה השלם

2010-05-10T04:24:00.001-07:00

כידוע לכל נהג ואולי גם לכל נוסע, כמו שדלק זה לא רק דלק כדברי הפרסומת (זה גם מים בד"כ) גם אוטו זה לא רק אוטו. הרכב נותן לנו איזו תחושה קטנה של בית – אנחנו מרשים לעצמנו לשיר בחופשיות עם הדיסק, להתגלח בדרך לעבודה ויש כאלו שאפי' מחטטים באף ברמזור (איכס, גועל נפש...אני רק גירדתי ליד, בחייכם). במיוחד כשאנחנו נוסעים לבד הרכב גורם לנו להוריד את המסכות כאילו אנחנו לבד לגמרי בעולם, כי חוץ מאיתנו מי נמצא על הכביש ? – כמה מכוניות עם כל מיני נהגים שזרים לנו לחלוטין במקרה הטוב ובמקרה הרע יש שם מפלצת , נו... אתם יודעים... המפלצת מהרכב ליד.

· המפלצת מהרכב ליד - אתה עומד מותש בתור המכוניות הבלתי נגמר לקראת הפניה ימינה ברמזור, ולפתע אתה קולט אותו מזוית העין. החצוף הזה חותך את כל התור הארוך מצד שמאל ופונה ימינה בסוף. אתה מתמלא בתחושת עוול ובזעם בלתי נשלט... הישראלי המכוער... מעניין איך נראית המפלצת בתוך הרכב הזה, בטח תת אדם. כלם מחכים כאן רבע שעה אבל לו זה לא מתאים! אם היתה לך הזדמנות היית חוסם אותו. אוהו איך שהיית חוסם אותו, ככה בחצי הגה שמאלה כזה, אולי אפי' לא היתה לו ברירה והוא היה ממשיך ליסוע ישר במקום לפנות ימינה. אתה מתמלא תחושת מתיקות רק מהפנטזיה המתוקה הזו. אבל לא, אותך הוא כבר עבר והדביל מקדימה אפי' לא חשב לחסום אותו. בטח אישה... פראיירית! זה לא שאתה טיפוס אלים או משהו כזה, אבל תחושת הצדק האינסופי לעומת הנבזות האולטימטיבית אפי' לרב קוק היתה עושה משהו, לא ככה?!
סופסוף יצאת מהפניה ואתה על הכביש הפתוח. אבל פתאום... אתה קולט 100 מ' לפניך את המאזדה עם הארכי-פושע, עם האנטי-אזרח הזה, ואתה יודע שאתה פשוט חייב לראות את הפרצוף של המנוול הזה, איזה יופי ממש תכנית בערוץ 8, הזדמנות לראות איך נראית המפלצת הישראלית במלוא הדרה. אתה לוחץ עוד קצת על הגז עד שאתה ממש קרוב, עוד מאמץ קטן ואתה ליד החלון שלו, כבר מכאן אתה רואה שיש לו כיפה... בטח ערס... רגע, מי זה, נראה לך מוכר... אה, זה איציק מהשכונה שלך. איזה קטע! איציק! איזה תחמן קטן, אף פעם אין סבלנות לשרוט הזה. דוקא בחור טוב. אני אגיד לו הערב בבית כנסת שקלטתי אותו מתחמן את כולם, איזה קרוע.

· אתה לא פראייר – יאללה יאללה פיג'ו, חכה בתור. תשתלב מאחוריי, מה יש?! אין סבלנות? חשבת שתפסת פראייר, אה? אבל לא, הוא לא מוותר! הוא ממשיך ליסוע לידי, 50 מטר לפני הפניה. חושב שתהיה לו הזדמנות. חכה, חכה... הוא מסתכל קדימה ואני גם, אף אחד לא מפנה את המבט לשני, כאילו לא שמנו לב אחד לקיום השני, אנחנו לא שני אנשים, רק שני רכבים. אני לא שם לב שהוא מנסה להשתלב והוא לא שם לב שאני מנסה לחסום, אלו הכללים, הכל כאילו במקרה... אבל פתאום - צפירה, אני מסובב את המבט אליו "אח שלי, תוכל לתת לי לפנות ימינה כאן ?" הוא שואל בחיוך, "בטח גבר, אין בעיה!" אתה עונה לו בשמחה. למה לא, מצווה.

· בקיצור, כדי לנהוג בישראל צריך להכיר את המנטליות, אבל גם זה לא מספיק – צריך גם להכיר את החוקים ולא רק את החוקים הפורמליים אלא גם את החוקים בלתי כתובים, חכמת הכביש הישראלית.
למשל – איך המורה לנהיגה שלכם לימד אתכם לחנות ? מרחק דלת מהמכונית ליד, שני סיבובים בהגה, יישור לפני המדרכה ... בלה בלה בלה... חבר'ה, הרי כולנו מכירים את השיטה הישראלית - נוסעים ברוורס עד שאתה "חש" את הרכב מאחור, מיישרים לימין ונוסעים קדימה עד שאתה פוגש בשמחה את הרכב מלפנים. ובכן, באחת מנסיעותיי הראשונות, כשנהגתי ברכב החברה של אבי, ניסיתי ליישם את הכלל אף אני – העברתי לרברס ונסעתי באיטיות בציפיה למגעו העדין של הטנדר שמאחוריי בפגוש. אולם במקום "בום" מעודן אך נחרץ, שמעתי משהו שדומה יותר ל "כחחחחח" והוא ממש לא היה נחרץ, הרכב המשיך ליסוע לאחור כמעט באין מפריע. לאחר שיצאתי מהאוטו גיליתי שבדומה לשאר הכללים בעולם אף לכלל החניה הזה יש יוצא מן הכלל. על כן מעתה כך ינוסח הכלל -"סע באיטיות ברוורס עד שתחוש ברכב שמאחוריך אלא אם כן יוצא ממנו שיפוד ענק שנכנס לך היישר לתוך הבאגז'". בקיצור אבא, זוכר שהתעקשתי לשים לך מדבקה של "העם עם הגולן" מאחורה ? עכשיו אתה יודע למה...

עוד חוקים בסיסיים ועוד על הנהג הישראלי בפרק הבא.

נ.ב. אני יודע שרבים מיכם ציפו לראות אותי מדליק משואה השנה, אבל מסתבר שועדת הטקסים המכובדת חושבת ש58 חתימות זה לא מספיק. שחצני קצת, לא ? בכל אופן התחלנו לעבוד כבר על תשע"א אז בקיצור – www.atzuma.co.il/masuah

לטורים נוספים www.valdomh.blogspot.com

לתגובות vlado@olam-katan.co.il

חיים על כל העולם – עולם קטן שבת אחרי מות

2010-04-28T14:02:00.001-07:00

חשיפה – פגישה משולשת בין פוטין, אובמה ואחמדיניג'אד

לא רק לעיתון הארץ דולפים מסמכים מסווגים, גם למערכת 'חיים על כל העולם' יש את המקורות שלה. למערכת הגיע לא מכבר חומר סנסציוני – תמליל מפגישה משולשת בין אובמה, פוטין ואחמדיניג'אד.

פוטין – ראשית, אני רוצה לפתוח בדקת דומיה לזכר נשיא פולין שנהרג בתאונה מצערת השבוע. למרות שהוא היה מתנגד חריף לקרמלין מדובר באסון כבד המצער את כולנו.

אובמה – כל הכבוד. ממש יפה מצידך...

פוטין – וכן לציין את צערי ואבלי העמוק על חיסולו של ראש ממשלת גיאורגיה ע"י 2 רעולי פנים, מדובר באירוע מצער.

אובמה – על מה אתה מדבר? לא שמעתי כלום על זה.

פוטין – צודק, סליחה טעות שלי. זה בחודש הבא... בכל אופן מוחמד, אני ואובמה סיכמנו על צמצום מאגרי הנשק הגרעיני שברשותנו והיינו מעוניינים שגם איראן תשתתף בתכנית.

אובמה- בדיוק. כפי שאמר ידידי המכובד כך סיכמנו. ואני שמח לבשר לכם כי ארה"ב כבר השמידה 90% מהנשק הגרעיני שברשותה.

פוטין – וכך גם רוסיה. גם אני שמח לבשר כי השמדנו 9% מהנשק הגרעיני שלנו.

אובמה – ולדימיר, מה 9 ? סיכמנו על 90 ...

פוטין – באמת? אני שמעתי 9. פדיחה... בכל אופן מוחמד, מה אתה אומר ?

אחמדיניג'אד – כמחווה של רצון טוב גם איראן תיפטר תוך שנתיים מ50% מהנשק הגרעיני שברשותה.

אובמה – כל הכבוד. You’re the man. אבל למה רק 50% ?

אחמדיניג'אד – ואם המטח הראשון לא יפגע ?

הדלקת משואה

השבוע זה היכה בי... פתאום הבנתי כי אני לא זוכה להערכה לה אני ראוי! שמעתי חדשות כהרגלי ושוב היה שם את הסיפור הרגיל – איזה קבלן העביר לעו"ד כמה מליונים כדי שיעביר למהנדס העיר כמה מליונים כדי לבנות בניין ובדרך זרק לראש העיר איזה מליון או שניים (לכאווווווווווווווורה)
ונזכרתי שגם לפני שבועיים היה סיפור דומה וגם לפני חודש... ואז זה היכה בי – כולם עושים את זה – כולם נותנים פה שוחד, כולם לוקחים פה שוחד ומסתבר שכל עם ישראל עושה מליונים בחגיגת שחיתות גדולה. באותו רגע של הארה נזכרתי גם במס' פרשיות ההטרדות המיניות שהופיעו בתקשורת ובכל מעשי האלימות, ופתאום הבנתי –

אני האזרח היחיד בישראל שלא שיחד, לא שוחד, לא תיווך, לא הטריד, לא דקר ולא בגד. נשבע לכם.

והחלק המטריד בסיפור הוא שלמרות שאני מסתבר אישיות כה תרומית, אף אחד עוד לא הציע לי להיות ראש ממשלה, שר בממשלה ואפי' לא ראש עיר.

ע"כ החלטתי כי לא עוד! די לכפיות הטובה! לפחות להדליק משואה ביום העצמאות ייתנו לי. זה המינימום שאדם כמוני יכול לבקש. אני מבקש מכם לעזור לי לקבל את המגיע לי ולחתום על העצומה באתר www.atzuma.co.il/masuah

עד כה אספנו כבר 12 (!) חתימות (מתוכם חמש שלי בשמות בדויים). זה אמנם הרבה אבל זה לא מספיק.
אכן אין לי כסף כדי לתגמל את מי שי הצחמצחיחןטודודתמוך בי. גם אין לי תפקיד ציבורי כדי להעניק לו פרוטקציה. רק דבר אחד אוכל להבטיח לכם ידידיי - אם ביום מן הימים אהיה ראש עיר, או אפי' ראש ממשלה בזכות תמיכתכם, או אז רעיי... אני מבטיח להעניק אישורי בניה חופשי למי שחתם.

(שנה הבאה בירושלים ? www.atzuma.co.il/masuah )

מה שאני מבין ומה שלא

אני מבין שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. ראש ממשלה יכול לסטות לחלוטין מהאג'נדה שלו בגלל לחץ אמריקאי. אין פשוט ברירה.

אני גם מבין את זה שראש הממשלה פתאום חושב שמדינה פלסטינית צריכה לקום, בניגוד למצע מפלגתו ובניגוד לדעת בוחריו, רק בגלל שאובמה לוחץ עליו. בכל זאת אמריקה יכולה לא להשתמש בזכות הוטו במועצת הביטחון ואז חבל לנו על הזמן...

אני גם יכול להבין שראש הממשלה נאנס ע"י האמריקאים להקפיא את הבניה לעשרה חדשים, בכל זאת לא כדאי להסתבך עם האמריקאים.

ואני אפילו מבין את זה שראש הממשלה לא בונה בגילה, למרות שאין ישראלי בר דעת שחושב שנחזיר אי פעם את גילה. מה הוא כבר יכול לעשות מול הלחץ האמריקאי?! אתם רוצים שהם יפסיקו את הערבויות?! זה הסוף שלנו ...

אני גם מבין למה עושים מנגל ביום העצמאות. בכל זאת קצת סטייקים, שיפודים. נחמד, לא?

אבל דבר אחד אני לא מבין - מה הקטע שלנו עם ההמנון והדגל ?

למסמכים צה"ליים שסרקתי – http://www.valdomh.blogspot.com/

לתגובות - vlado@olam-katan.co.il

למוצדקת שבעצומות ישראל - www.atzuma.co.il/masuah

פורים תשע

2010-03-03T07:44:00.001-08:00

המדריך לחנוך ילדים

2010-03-02T04:31:00.001-08:00

כבר מהרגעים הראשונים של טרום היכרותכם על ילדכם אתם עתידים ללמוד כלל חשוב בהורות – "יש דברים שטובים בתיאוריה". בקורס ההכנה ללידה תלמדו את טכניקת הנשימות המקלות מאוד על הצירים ועל כאבי הלידה של האם העתידית (כן,כן, שמענו...כואב לשניכם...). ובכן, מסתבר שהנשימות אכן עוזרות, כלומר כל עוד הכאבים לא מתחילים. כאשר הכאבים האמיתיים מתחילים ואתה ברוב טימטומך תעמוד מול אשתך ותגיד לה "תנשמי חמודה תנשמי" ואף תדגים לה איך, צפה לחוות כאבי לידה בעצמך באיזור העין הימנית... כאמור, יש דברים שטובים בתיאוריה. כך גם בהמשך הדרך – ודאי תקנה אי אלו ספרים העוסקים בחינוך הילדים שינסו להרים אותך מעל קשיי והתמודדיות היומיום, שיראו בכל סיטואציה מעצבנת אתגר והזדמנות לפתח את כישוריו המנטליים והשכליים של ילדך וסביר להניח שגם אתה תישבה לרגע בקיסמם ותחשוב שראית את האור. ידידי, דע לך, יש דברים שטובים בתיאוריה... ע"כ אזרתי חלציי והחלטתי לכתוב את המדריך האלטרנטיבי לחינוך ילדים כי מישהו צריך לומר את האמת!
למען שמי הטוב, אציין שאני מסתייג מכל הכתוב להלן, אני כלל נגד השיטות הקונבנציונליות של ענישת ילדים והדברים כלל נאמרו שלא על דעתי והוצאו מהקשרם.

אל תעניש, תן לילד ללמוד מתוצאות מעשיו

כלל בסיסי שתלמדו בקורס מודרני להורות אומר שלא בריא שהילד יגדל בסביבה של שכר ועונש, צריך פשוט לתת לילד להבין לבד את ההשלכה של מעשיו – לא תעשה שיעורים -> לא תדע את החומר, לא תסדר את החדר -> לא תצליח למצוא את המשחק שלך. אין ספק ששיטה זו היא אטרקטיבית במיוחד. כלומר לילדים. ואפי' יש סיכוי שלאחר שערימות הצעצועים יגיעו למפלס של מטר וחצי הילד יתחיל להרגיש מועקה מסוימת, ולאחר שהילד בכיתה ו' לא יידע את לוח הכפל אכן יבוא הלימוד המיוחל מתוצאות המעשים – אתה תלמד לא לעשות יותר שטויות בחינוך הילדים. למרות שעלי להודות כי שמעתי על מקרה שבו אכן הילד אמר לאביו "אבא, ניצחת! עכשיו אני מבין שהייתי צריך להקשיב לך. למדתי את ההשלכה הרעה של מעשיי" והאב הגאה אמר לבנו "יופי בן, עכשיו בא נשלם את הערבות ונלך מפה".

עזור לילד להתמודד עם רגשותיו

לפני מס' שנים, עת היינו טירונים ותמימים, קראנו אף אנו באי אילו ספרי חינוך מודרניים הדרכות מעשיות ויצירתיות לגידול ילדינו הרכים. אחד מהם דגל במוטו הבא – אל תיאבק ברגשות ילדיך, האזן להם בקשב רב ועזור לילד להגדיר את רגשותיו. השיחה הבאה הובאה כדוגמא -
הילד (בבכי) – המשאית האדומה הלכה לי לאיבוד.
הורה – אמממ... אני מבין. אתה בטח מאוד עצוב עכשיו.
הילד (בבכי מתון יותר) – אהבתי אותה מאוד.
הורה – ודאי שאהבת. היא היתה משאית מיוחדת מאוד.
הילד (רגוע ופילוסופי קמעה) – כן. קיבלתי אותה מתנה מסבא...
ההורה והילד צועדים יחדיו אל עבר השקיעה....
אולם גיליתי כי כשניסיתי ליישם עקרונות אלו הלכה למעשה, התוצאות היו מעט אחרות –
דוידי (בבכי) – המשאית האדומה הלכה לי לאיבוד.
אני – אמממ... אני מבין. אתה ודאי מאוד עצוב עכשיו.
דוידי (בבכי מתגבר) – איפה המשאית שלי ??? בטח מעייני לקחה לי...
אני – אתה עכשיו ודאי ממש מתוסכל. היא באמת היתה משאית מיוחדת מאוד.
דוידי (בצרחות) – אני - רוצה - את - המשאית - שלי .
אני – אתה ודאי זועם עכשיו... איי, איי...תירגע... בסדר, אני אקנה לך חדשה. (אתה ודאי מרוצה עכשיו?)

חינוך למצוות

כהורה דתי לבד מהחינוך הבסיסי של ילדיך אתה מחויב גם לחנכם לעבודת ה', לאהבת תורה ולקיום מצוות. אולם באופן מפתיע ישנה מצווה אליה אתה נמשך באופן מיוחד – "כבד את אביך ואת אימך", אתה מרגיש שאם את המצווה הזו הצלחת להנחיל לילדיך דייך. את מצוות כיבוד הורים צריך לקיים כמובן תמיד, אולם נראה שיש סיטואציה שבה מצווה זו מתגלה במלוא עיזוזה ויופיה – שנת הצהריים של אבא ואמא בשבת. קשה להסביר למה, אך אתה מרגיש שהדיבר החמישי אמור להופיע בעולם דוקא בשבת בין 2 ל4, לא מצרכים אגואיסטיים חלילה אלא לצורך עבודת ה' של ילדיך.
כמה אנו צריכים להודות לילדינו על תמימותם בגילאים הצעירים, אם היה לילדך עוד טיפה תחכום וציניות, כשהיית מלמד אותו שיש מצוה של אלוקים שהוא צריך לשמוע בקולך, הוא היה מחייך חיוך ערמומי - "מה אתה אומר אבא! ממש מצווה כזו אה... How convenient".

המספר ושיברו

מיומנות חשובה ביותר בהתמודדות עם הילדים היא יכולת מתמטית. ולא, אני לא מדבר רק על עזרה בשיעורי הבית של הילדים. אני מכוון בעיקר לשליטה בשיטה העשרונית ככלל ובשיטת השברים בפרט. לאחר שביקשת מילדך זה 20 פעמים "תסדר את המשחק בחזרה לקופסה", כאשר 10 פעמים מתוכם היו "בפעם האחרונה" אתה מתחיל אט אט להרגיש את הזילות שבמילה "אחרונה", או אז אין מוצא אלא לעבור לשיטת האולטימטום, או בשמה העממי "אני סופר עד 3". הבעיה בשיטה זו שבד"כ אתה אכן מגיע ל3, ואתה הרי יודע מה בא אחרי 3... ארבע. אך חוץ משעשוע מספרי לא השגת דבר. לכן משימתך היא לעכב את המס' 3 ככל שביכולתך. 1... 2... אני מזהיר אותך... (לא נצפית התרגשות אצל היריב) 2 וחצי... 2 ושבע שמיניות... 2 וחמש עשרה חלקי שש עשרה... וכן הלאה, כפי השגתך המתמטית. כפי שאמרתי - מחנך טוב צריך לדעת חשבון!
המשך יבוא...

(ילדים מחונכים. צילום אילוסטרציה)

המשך בא...

ובכן לאחר ששבוע שעבר סקרנו את טכניקות החינוך השונות והוכחנו באופן אמפירי שלעיתים אין מנוס והילד צריך לקבל עונש, נותרנו עם השאלה איזה עונש נבחר לבנדיט הקטן ?
השיטה הדמוקרטית – תבחר לעצמך את העונש שלך. ניסיתי. בדקתי. לא עובד. מסתבר שהילד מסרב להרתיע את עצמו. הבת שלי באופן עקבי חושבת ש "לא לעשות מקלחת" זה עונש ראוי בעבורה, בעוד אני די בטוח שזהו אינטרס מובהק שלה.
השיטה הקומוניסטית – או במילים אחרות הלאמת נכסים. השיטה אפקטיבית במיוחד אם הילד קיבל אך היום מתנה. "אם אתה לא נכנס לאמבטיה עכשיו, אני לוקח לך את הפליימוביל". לרוב השיטה קורסת כשיש לך ארון בגדים מלא בפליימוביל וכל מיני משחקים אחרים שבנך כבר מזמן שכח שיש לו ואתה מוצא את עצמך בכפר השעשועים באותו שבוע מאחר שלילד אין מספיק משחקים בבית.
השיטה הפשיסטית – שימוש בזרועות הביטחון להחלת מרות. "אם לא תאכל יבוא שוטר". אני מודה שלמרות שהשיטה הייתה להיט של ממש בקרב האבות המייסדים, כיום היא פחות אטרקטיבית, כנראה בעקבות ירידת קרנה של המשטרה. אם כי שמעתי שבהתנחלויות יש שמשתמשים בה בוריאציה של יבוא יס”מניק.
השיטה הצבאית –הטלת עוצר. לא הולכים לחברים ולא מזמינים חברים הביתה. מה כן עושים ? נשארים בבית ומשגעים את אבא ואמא. באמריקה יש לזה כינוי יותר עצמתי – "אתה מקורקע".השיטה הפמיניסטית – חכה חכה שאבא יבוא ...
השיטה השמאלנית – הורה - "איזה עונש אתה הולך לקבל!!", הילד - "איזה עונש?", הורה – "אוהו איזה עונש", הילד – "איזה עונש?", הורה – "תאמין לי שאתה לא רוצה לדעת על איזה עונש חשבתי...", הילד – "איזה עונש?". בקיצור, איומים בלי קבלות.

כל בית צריך מרפסת/תא מעצר

כולנו מכירים את העונש המוכר והחביב "לך לחדר" – הילד הגזים/התחצף/השתולל, מה חינוכי יותר מלשלוח את הילד שיירגע קצת בחדרו ויחשוב על מה שהוא עשה. אלא שיש בעיה, לא רק שהילד מסרב לחשוב על מה שהוא עשה, הוא גם מסרב להישאר בחדר. כמובן, קיימת תמיד אופציית ה"דירדור אמצעים" – אם תצא מהחדר תקבל עונש עוד יותר חמור - אני אקח לך את ה...., אני אתן לך ... לא משנה, אני לא רוצה להסתכסך עם מר קדמן. בכל אופן כפי שגילו רשויות אכיפת חוק אחרות – בלי מנעול זה לא יילך. אני מכיר אפי' ילד אחד (בלי להזכיר שמות) שאבא ואמא שלי נעלו אותו לכמה דקות בשירותים (ועוד בלי עיתון!!!).
אני לא מת על העונש הזה אבל אם אתם בכל זאת משתמשים בו, קיראו לילד בשמו – עונש מעצר. אה, ואל תשכחו לקרוא לילד גם את הזכויות שלו.
גברים מול נשים
השיטה הנשית בחינוך ילדים נוטה יותר לכיוון הרחמים. לא רחמים על הילד, אלא רחמים על האמא – "בבקשה, חמודי, אני מתחננת... אני נופלת מהרגליים... אתה לא מרחם על אמא?". בעוד הגבר נוטה יותר לשיטה הערסית, ראש בראש – "לך למיטה שלך. אם אתה עוד פעם בא לכאן אני מחזיר אותך למיטה גם ב2 בלילה! אל תנסה אותי!".

לא לשקר לילד

כלל חשוב ביותר בחינוך ילדים הוא לא לשקר לילד. אל תאיים על הילד בעונש שאינך מסוגל לקיים! טוב, נו, לא עובד... ועכשיו יבואו המצקצקים בלשונם, הפעם ולדומירסקי באמת שתה יותר מדי וודקה. לשקר לילד ? בחיים לא. ובכן כנראה שרק אני אומר לילדים – "אם אתה לא נכנס עכשיו לאוטו, אנחנו נוסעים בלעדיך" ואולי אתם באמת דוברי אמת ואתם אכן משאירים אותו אי שם באמצע העיר רק כדי לא לחטוא לאמת ? ובודאי אני היחיד שאומר "טוב, שלום, הלכנו..." כשאני מחכה ליד הדלת. והאם אף פעם לא טרקתם את הדלת ועמדתם לידה כדי שהוא יחשוב שכבר הלכתם ? בא נודה על האמת – כולנו שקרנים קטנים...

דילמת הפליק

לא, אני לא הולך לדרוך על המוקש הזה, רק לספר לכם שהשבוע שמעתי בגלי צה"ל על מחקר חדש הטוען כי ילדים שקיבלו פליקים בילדותם מתמודדים טוב יותר עם אתגרים בחייהם ובכלל יוצאים יותר טוב... חבל רק ששלושה חדשים קודם לכן התפרסם מחקר הטוען בדיוק את ההיפך – שילדים שלא קיבלו כלל פליקים בילדותם יוצאים מוצלחים בהרבה מאלה שכן. מה שמוביל למסקנה שילדים שלא קיבלו פליקים נרשמים יותר לחוג לסטטיסטיקה (או להיפך).

מילות סיכום ברצינות לא טיפוסית

אין ספק שהרגע בו אתה מבין ומפנים את חשיבות מצוות כיבוד אב ואם היא כאשר אתה הופך הורה בעצמך, או אז אתה טופח על מצחך וחושב – "איזה ילד זבל הייתי...", כמה נתנו לי וכמה צרות אני עשיתי בתמורה, רק אז אתה מבין כמה המערכת בינך לבין הוריך היתה א-סימטרית. אז קח את התובנה הזו ושאב ממנה כח לסלוח לילדים שלך על חוסר ההבנה שלהם. כי למרות שהם לפעמים אגואיסטים קטנים ויכולים להוציא אותך מדעתך, אתה היית בדיוק כמוהם! וההורים שלך ידעו להכיל אותך בגלל שבסופו של דבר אתה היית הדבר היקר להם ביותר בעולם, בדיוק כמו שהילדים שלך הם היצורים שאתה הכי אוהב בעולם. לסיכום, קח את הכל בחיוך, תצחק מהחוצפות הקטנות שלהם, ואל תדאג -יום אחד גם להם ייפול האסימון (מטבע שהיתה משמשת לתשלום עבור שיחות טלפון לפני הטלכרט [כרטיס שהיה משמש לצורך תשלום בטלפונים ציבוריים {מכשירים שהיו מוצבים ברחוב לצורך שיחות}])...
* אגב, נכון שהמתכנתים החננות שקראו את השורה האחרונה בדקו אם יש שם שגיאת קומפילציה ?

סיפורי ילדים

2010-03-02T04:24:00.001-08:00

בשני הטורים האחרונים עסקנו (אני ואתם. אני בכתיבה לתוך הלילה ואתם בקריאה באמצע התפילה) בחינוך ילדים. אולם השפעה לא פחותה מהחינוך הפורמאלי של ילדינו ישנה לעיסוקיהם בשעות הפנאי- בספרים שהם קוראים או שאנו קוראים להם ובתכניות הטלוויזיה שהם רואים (במחשב, במחשב...). הטורים הבאים יעסקו בנושא סיפורי הילדים – אילו מסרים עולים מהם ומס' תהיות מתבקשות.

(ילדים. צילום אילוסטרציה)

הברווזון המכוער
לכאורה מה יש להתלונן, סיפור חינוכי למופת – סיפור המלמד שגם אם אתה ילד מכוער קטן אל תיקח ללב, יהיה בסדר. האומנם מודל חינוכי? שימו לב –הברווזון הג'יפה לא נגאל ע"י כך שהוא מבין שהחיצוניות לא חשובה בעצם והוא מאוד מיוחד למרות שכולם שופטים אותו לפי מראהו החיצוני. הוא פשוט נהיה ברבור חתיך. ומכאן למוסר ההשכל – גם אם אתה ילד מכוער אל תיקח את זה קשה מדי, יש סיכוי שתגדל להיות יפה תואר, ואם לא - חמישים אלף שקל ומסדרים לך אף חדש...

קריוס ובקטוס
תקציר – 2 יצורים מאוד סימפטיים שוכנים בפיו של ילד אוהב ממתקים שאינו מקפיד לצחצח שיניים עד שהוא מתחיל למלא אחרי הוראות אימו ורופא השיניים. מוסר השכל – אם לא תאכל ממתקים תרעיב למוות יצורים חביבים שכל פשעם הוא רצונם לחיות. אם תצחצח שיניים תהרוס להם את הבית לגמרי ובסופו של דבר תזרוק אותם לים. עכשיו, אתה בטוח שאתה רוצה לצחצח שיניים ?
מקס ומוריץ
הורים יקרים, אני מפיל את תחינתי לפניכם, אל תיקנו לילדיכם את הספר הנורא הזה. ויקיפדיה מגדירים את הסיפור כבעל הומור מעט מרושע. רבותי אחמדיניג'אד הוא "מעט מרושע", הסיפור הזה הוא מטורף, חולה נפש ופסיכופתי. להלן כמה סצינות נבחרות, שיפטו בעצמכם – 1. מקס ומוריץ ממלאים את מקטרתו של המורה בחומר נפץ. לא פחות. (לימים היו שותפים לחיסולו של יחיא עייש בשיטה דומה) 2. האופה זורק את מקס ומוריץ לתנור יחד עם הבצק כדי שיישרפו למוות. מלבב, לא כן? 3. לא לדאוג שני השובבים הסכיזופרנים נמלטים ממיתה משונה זו, רק כדי ליפול לידיו של איכר זועם שמחליט ללמד אותם לקח בצורה מעט חריפה – הוא פשוט טוחן אותם ומאכיל בהם את הברווזים. ממש משעשע. לא נותר לי אלא לסיים במילותיה של עירית לינור – כשלוקחים בחשבון את העובדה שהילדים הגרמנים גדלו על "מקס ומוריץ" זה מסביר הרבה דברים.
עמי ותמי
ובקטגוריית ספרי הפסיכופטים יש למקס ומוריץ תחרות קשה – עמי ותמי, או בשפת המקור הנזל וגרטל. להן עיקרי סיפור הילדים החביב – 1. אביהם ואימם החורגת של עמי ותמי סובלים מרעב כבד בבית, אולם הם מוצאים פיתרון כלכלי הגיוני – בוא נזרוק את הילדים באמצע היער. אמרו ועשו. 2. ביער אנו מתוודעים לגברת שלעומתה דמיאן קרליק נראה כמו הרב דוד גרוסמן. אותה גברת חביבה מאכילה את עמי ותמי ממתקים, כדי שתוכל לאכול אותם לאחר מכן. אז יש לילדינו המתוקים גם אלמטים קניבליים בסיפור. הלאה – 3. עמי ותמי בעלי התושיה וחסרי העכבות דוחפים את גברת מכשפה לתוך התנור הבוער בעודה בחיים. אז אפילו רצח בשריפה יש לנו. הידד. כל מי שגדל על הסיפור הזה, או שספר מרושע זה הסתובב לו בביתו, מוזמן לפנות אל הוריו ולומר להם "אבא, אמא, בגללכם!".
סינדרלה / שלגיה / עמי ותמי
ללא ספק יש רבדים על רבדים נסתרים בשלושת הסיפורים הללו, אולם ישנו מסר ברור העולה מהם בבהירות ובחדות – לא כדאי להתחתן פעם שניה.
ועוד קושיה על סינדרלה
בחצות הכרכרה הפכה חזרה לדלעת, הבגדים חזרו להיות סחבות, העגלונים חזרו להיות עכברים ורק נעל הזכוכית נשארה נעל זכוכית ? השגחה פרטית או מה ?!
הדייג ודג הזהב
את אגדת המופת הזו כתב סופר בשם אלכסנדר פושקין. אמנם ע"פ השם אפשר להבין שהסופר רוסי אך ללא ספק הוא היה נשוי לפולניה.
לפעמים אורי...
האם גם בביתכם יש ספרים של חיים ולדר בגודל שולחן פינג פונג ? בכל אחד מהדפים מופיע הילד אורי שנמשיו נראים כאילו מישהו חורר את פניו עם מחוגה, ריסיו באורך מחטי אורן והוא עוטה על פניו הבעה רגשית שונה מדף לדף. לכל דף כותרת גדולה המסבירה את הבעתו של אורי – "לפעמים אורי פוחד", "לפעמים אורי מתחרט". רק שמחמת גודלו של הספר, קשה מאוד לשומרו בחתיכה אחת כך שאצלנו נוסף לאורי עוד תיאור "לפעמים אורי נקרע"...
זהבה ושלושת הדובים
"אתה שומע בן. זהבה הלכה ביער, נכנסה לבית של שלושה דובים, אכלה מהדיסה (זה חם מדי, זה קר מדי , בלה בלה בלה), ישבה בכיסא הכי קטן וישנה במיטה הקטנה. הדובים חזרו והיא ברחה.", "ואז אבא?", "זהו בן. נגמר. לילה טוב", "זה לא סיפור! אתה הבטחת לי סיפור...".
המשך יבוא ...
המשך בא...
בגדי המלך החדשים
כולכם ודאי שמעתם את סיפור בגדי המלך החדשים מס' פעמים, אולם האם אתם בטוחים שהסיפור האמיתי הוא זה שסופר לכם ? ואולי זה מה שקרה שם באמת - בממלכה מסוימת חי מלך ישר ועניו אשר לא היה החכם באדם, אולם תמיד אהב ללמוד דברים חדשים. לאותה ממלכה הגיעו שני חייטים מדענים שפיתחו חומר אשר עקב תהליכים נוירו- אופטיים (שאין כאן המקום לפרט) פולט קרינה באורכי גל שרק אנשים המשתמשים במוחם בצורה יוצאת מן הרגיל יכולים לזהות, או בקיצור – דבילים לא רואים אותו. המלך אשר כאמור היה חובב ידע גדול (גם אם לא מבריק) מיד הזמין בגד העשוי מן החומר הנדיר תמורת סכום גדול, המשקף בהחלט את ערך התגלית המרעישה. הגיע היום והבגד כבר מוכן, המלך בא לראותו... ולא ראה דבר. המלך כמובן האדים במבוכה והשפיל את עיניו. החייטים הנבונים שראו את מצוקת המלך עודדו אותו– "לא נורא, אדונינו המלך, יש דברים שלא רואים מיד... המשך ללמוד ולהחכים וגם אתה תראה את הבגד". המלך מעודד מדברי החייטים יצא למצעד גדול ברחבי הממלכה כשהוא עטוי בבגד המתוחכם. ההמון מטבעו היה ברובו עממי ולא חכם במיוחד ורק מיעוטו חכם. החכמים המעטים שהיו בקהל עצרו את נשימתם, בגד מפואר שכזה הם לא ראו מימיהם. רוב הציבור שלא ראה כלל את הבגד, רק את המלך הערום מבעד לבגדים, החריש כמובן, שכן לא רצה להסגיר את סודו. האנשים הפשוטים רק הסתכלו בהערכה על החכמים שכן ראו, והרגישו כאילו הם רואים את בגדי המלך דרך עיניהם. הממלכה עמדה לפני שלב חדש, ההמון רצה ללמוד, להחכים, להשתפר... שעה גדולה הגיעה לממלכה! סופסוף החכמים יוכלו להנהיג את העם ולהצעיד אותו קדימה. אולם לפתע נשמעה צעקה! אחד הילדים שלא רק שהיה טיפש גדול, אלא גם לא היה לו מספיק שכל להסתיר את זה, החל לצעוק בקול "המלך הוא עירום, המלך הוא עירום!". החכמים הביטו בילד בסלחנות, אולם מס' טיפשים בקהל החלו אף הם להצטרף אל הילד "זה נכון. המלך הוא עירום". אחד החכמים ניסה להסות את קהל הנבערים "אתם טועים! פשוט רק חכמים יכולים לראות אותו", "מה אתה מבלבל את המח?" צעק אליו אחד האיכרים "מתנשא שקרן שכמוך! עובדה שגם הילד לא ראה את הבגד". על הטענה המבוססת לוגית של אחד החכמים "אבל אולי הילד הוא אידיוט" ההמון הגיב במטח עגבניות כבד "אין כאן שום בגד, זה הכול אשליה. מתנשאים שקרנים!". צעקות החלו לעלות מן ההמון "המלך הוא עירום. הכול שקר". החייטים החכמים שזיהו את ההתפתחות המדאיגה, ארזו את חפציהם והסתלקו מן הממלכה לפני שייסקלו ע"י ההמון הנבער. המלך, שהושפע אף הוא מן ההמון הנבער, התמלא זעם על אותם "שקרנים" והממלכה ... היא נשארה בבורותה, המשיכה לצפות באח הגדול והתדרדרה לה לעוד מאה שנות טמטום.
הלו אבא
הלו אבא הוא סיפור חביב וחינוכי, המלמד את הילד שהוא לא צריך להיות חמדן קטן ורק לרצות מתנות ואבא שחוזר מהעבודה זו מתנה מספיק גדולה. זה המקום להזכיר לכם את הכלל מהפר' שעבר – "יש דברים שטובים בתיאוריה". הוורסיה שלי ל'הלו אבא' נראית בערך כך -

- הלו, הלו, דוידי ?
- איפה אתה אבא ?
- אני בעבודה. תביא לי את אמא.
- אבא! מה תביא לי מתנה ?
- מה מתנה עכשיו?! תביא לי את אמא.
- אבל אני רוצה מתנה.
(אהה... נזכרתי... אני אעשה לו את התרגיל מ'הלו אבא') - טוב טוב, בסדר. שים לב - אני אביב לך טרקטור עם ...
- יש!!! טרקטור.
- חכה, חכה, מה אתה קופץ? לא סיימתי. אני אביא לך ... טרקטור עם... כנפיים.
- ייישששש! רואי, אבא מביא לי טרקטור עם כנפיים ולך הוא לא מביא כלום.
- דוידי, דוידי, חכה שניה. לא נראה לך מוזר? תחשוב רגע - לטרקטור אין כנפיים לאוירון יש כנפיים.
- אבל אתה הבטחת!
- אבל אין לו כנפיים!!! מה אתה רוצה שאני אעשה? לאווירון יש כנפיים.
- אז אתה מביא לי אווירון ? - כן בדיוק. אני אביא לך אוירון עם ... משוטים.
- מעייני... אבא מביא לי טרקטור עם כנפיים ואוירון עם משוטים.
- אבל דוידי, אתה אמור לשאול עכשיו - "אווירון עם משוטים ???" למה שלאווירון יהיו בכלל משוטים ? (חוץ מהמטוס ההוא בניו יורק שנפל להדסון)
- אבל אתה הבטחת לי!!! אתה מביא לי טרקטור עם כנפיים ואווירון עם משוטים.
- לא לא לא. אולי כלב עם שפם, כלומר תיש עם משקפיים... נו, עזוב, אני אביא מתנה אחרת.
- לא רוצה אחרת.
- כן, כן. אני אביא לך מתנה נהדרת - איש עם משקפיים.
- מה פליימוביל ?
- לא!!! לא פליימוביל!!! מה יש לך היום?! אני אביא לך את אבא.
- לא רוצה את אבא! רוצה מתנה!
- (וואי וואי הסתבכתי). בסדר. בסדר. נו מה אתה רוצה שאני אקנה לך ?
- ספר עם שלט רחוק.
- דוידי... די כבר... לספר אין שלט רחוק למכונית יש שלט רחוק.
- טוב, אז תביא מכונית.

בריחת המוחות

2010-01-26T08:02:00.001-08:00

מצטער, אני במילואים (מתוך עולם קטן שבת וישלח)

2009-12-22T06:45:00.000-08:00

תירוצים לאי מילוי מטלותינו בחיים מלווים אותנו משחר ילדותנו ועד יומנו האחרון. אך דומה שישנו תירוץ אולטימטיבי אחד שאין שני לו ואין מי שיעז לפקפק באמינותו – "אני במילואים". מיד לשמע צמד המילים הללו יימלא בן שיחך ביראת כבוד ובחרטה על כך שבכלל חשב לגזול מזמנך ומירצך היקר בהגנה על המולדת. כמובן העובדה ששמרת רק שעתיים ומאז אתה מתבטל בבסיס אינה רלוונטית. בקיצור אם יש לכם טענות ומענות בקשר לטור דלקמן אין לי אלא לומר "אני במילואים".
ראשית אבקש מחילה מהקוראים הצעירים. אני מניח שחלקם עוד לא שירתו כחיילי מילואים אלא רק כסדירים ואולי עוד לפני השירות הסדיר. בכל אופן סך הכל הצבא הוא אותו צבא, בין אם סדיר ובין אם מילואים. כמובן למעט מס' הבדלים זניחים – למשל הקטע עם מילוי הפקודות.

כשנגמרו התירוצים
חידה - מה הקשר בין האירועים הבאים יום הולדת 40, לידת ילדך החמישי בשעה טובה, חודש תשיעי, טיסה לחו"ל ? עבור האזרח הפשוט אין כל קשר, אולם עבור החייל הפשוט (או ליתר דיוק חייל המילואים הפשוט) כל אלו הם עולם ומלואו, אלו הם חבלי ההצלה, המפתח לאזרחות. במידה ואף אחד מהתרחישים הנ"ל לא התרחש, וכן אחרי שהפניה לועדת הולת"ם שלך נדחתה ולאחר שהמ"פ שלך אמר לך שזה שאתה עובד זה לא ממש יוצא דופן, אין ברירה אלא להתחיל לומר לכולם שאתה בכלל גאה שאתה מאלה שעושים מילואים, לעלות על ציוד , להכין שלט "גדוד ____ לא מפנה את _____" (בכל זאת 20000 ש"ח !) ולרדת לצאלים.

שעת התייצבות
ובכן בשעה טובה ומוצלחת הגיע יום הגיוס, אתה מעיין בצו ומגלה כי אתה אמור להתייצב בצאלים בשעה 08:30. בחישוב פשוט אתה מגלה כי גם אם תתפלל ותיקין במניין הקרוב לביתך (שאצלו הנץ הוא לפי זריחת כוכב נוגה בשעה 05:00) ותיסע היישר לבסיס האימונים לא תוכל להגיע לפני 09:00. ואעפ"כ חשוב מאוד להשתדל ולהגיע בזמן לבסיס, הלו"ז צפוף והמלאכה מרובה, שכן יש מטווחים ב16:00 ובכלל המג"ד מעלה למשפט את מי שהגיע אחרי 17:00. כך שאם אכן הגעת בשעה היעודה, סביר להניח שתמצא עצמך בבסיס שומם לשעות הקרובות. סביר להניח שבשלב זה תחל לרטון לכל מאן דבעי – "הצבא הזה... איזה בזבוז... תראה לי עוד ארגון אחד כזה לא יעיל...". אח שלי מספיק עם הצביעות, בטח היית מעדיף על היום הראשון איזו פשיטה של 10 ק"מ על פני שכיבה באוהל שעון על אפוד, תוך לגימת קפה טוב + שיחה נחמדה עם מכרים ותיקים. או בלשון העם - התחפ"שות. ראה ערך הבא.

התחפ"שות
מי מאיתנו שלמד בישיבה נתקל במושג הייחודי הנקרא ביטול תורה, קרי ייסורי מצפון על כל רגע מבוזבז מזמנך שכן לא למדת בו תורה. לאחר שאתה עוזב את הישיבה אתה מגלה כי המושג הינו אכן ייחודי ואף זמני ובמקומו הגיע פשוט מושג ה בזבוז זמן. מושג זה מרחיב בהרבה את גבולות הגזרה אולם עדיין שכיבה בחוסר מעש יכולה לגרום לך לייסורי מצפון והרגשה כללית רעה. ברם, עת עוטה אדם על גופו את המדים הירוקים משתנה החוקיות – תרגיל, פשיטה, שמירה וכל עשיה שהיא הם הדברים הגורמים לתחושה כללית רעה ולתחושת פיספוס ואילו שכיבה בחוסר מעש גורמת להרגשת סיפוק אדירה ולתחושת ניצול זמן מקסימילי. לפיכך ישנם משפטים הגורמים לכל חייל להיות מאושר, או כפי שהגדירו חז"ל – "חפש"ן ברשות הצבא". ואלו הם :
"בתרגיל הגדודי אתה ברתק", עמדת ברזל, "אתה נישאר לשמור על המאהל", בימוי אויב, "אף אחד לא רץ בהסתערות שיהיה יישור קו", תרגיל מתודי, תרגיל שלדי, יום טיפול, "פול פצוע".

מטווחים
רבותי. בטיחות זה לא צחוק. כאן אין מקום לכסת"חים. לפני כל מטווח מקפיד הצבא לא רק לשנן את הוראות הבטיחות אלא אפי' לערוך מבחן אמריקאי עליהם. מי שלא זוכר שמטרות מורכבות על שדריות פרפריות באטמי אזניים תקניים בלבד כשאת הנשק פורק מפקד המטווח בלבד, לא יוכל להשתמש בנישקו. אני אישית לא רשאי לטווח באופן סידרתי עקב שגיאה קשה בשאלה 3 (ב' וג' נכונות אך לא ד'). אגב, כל חייל מכיר את כלל הברזל לעצירת המטווח בצעקות חדל עולות ויורדות – שימו לב מתי חודלים את המטווח – "כשאחד החיילים מזהה כלי טיס מנמיך טוס" - לא פחות! הכלל מועתק כמובן היישר מחוקי גדוד הפרדות כאשר צפלינים היו נוהגים לשייט בגובה נמוך, אולם גם היום אם אתה מזהה F16 החולף ביעף בגובה 5 מטרים מעל הקרקע בינך לבין המטרה הממוקמת במרחק 50 מ' ממך אנא ממך נצור את האש. חיי טייסינו יקרים לנו.

בזאת אני נאלץ לסיים עקב עליה לשמירה, בתקווה להמשיך בפעם הבאה, אבל בלי התחייבות. בכל זאת, אתם זוכרים, מילואים.

מילואים. פר' ב'

ובכן, בשעה טובה ומוצלחת הגיע יום השחרור מהמילואים ועוד אין לי תכניות להמשך. אולי איזה טיול למזרח... ככה להקל על הנחיתה באזרחות. בכל אופן הבטחות צריך לקיים. לפיכך, לרגל תום הימ"מים לשנה זו, הרי לפניכם הטור השני בסדרת המילואים, או בקיצור – כרך מילואים.

שיחת מג"ד

בדרך כלל ביומו הראשון או השני של האימון מתוכנן ערב מיוחד – שיחת מג"ד שלאחריה במקום ארוחת ערב תהיה פריסה חגיגית. מס' הערות באשר לפריסה – ראשית באשר למינוח, האם בחתונה שלכם עשו "פריסה" או אולי בברית של בינכם הרבצתם איזו "פריסה" לחבר'ה ? בכל אופן בצבא ככה זה עובד. יש פריסה. שנית – פריסה חגיגית הינה בד"כ ארוחת הערב הרגילה בתוספת בורקסים ותור של חצי שעה. בכל אופן נחזור לנושא לשמו התכנסנו בח' , שיחת המג"ד. במשפט הפתיחה של המג"ד הוא חייב ע"פ חוקי מטכ"ל לומר לחיילים את המשפט הבא – "קודם כל, אני רוצה לומר לכם כל הכבוד שהגעתם. כולנו יודעים כמה זה לא טריוויאלי לבוא כיום למילואים. אני לא צריך לספר לכם כמה שיטות יש היום להתחמק ממילואים" (כשהצבעתי פעם לשאול מהם השיטות (רק לשם הסקרנות...), כמעט וחטפתי קת של רובה לפנים). לאחר מכן מגיע הקטע המספר איך הגדוד השתפר בשנים האחרונות והוא כבר לא גדוד חירמ"ק (חי"ר מצ'וקמק) אלא גדוד חרא"ם. ואיזה כיף שכבר לא עושים קוים של בטן גב ליד בית שאן אלא קוים "מאתגרים" בהם צריך ללכת לשירותים עם קסדות. בכל אופן המג"ד שלכם כמעט בוכה מהתרגשות שהוא מספר שבקרוב הגדוד שלכם יקבל נגמ"שים (ועקב כך יהפוך כמובן לגדוד חירמקמ"ק) ואתה רק מנסה להיזכר אם שבוע הנגמ"שים לא היה הסיוט שלך בטירונות ולמה המג"ד כ"כ שמח... לאחר שטפחתם לעצמכם על השכם על השידרוג במעמד גדודכם, תשמחו בודאי לשמוע שבגלל ההערכה הגבוהה שרוחשים לגדודכם באוגדה, אתם מאיישים את הקו הראשון מול סוריה, או כפי שאמר לנו המג"ד בפרצוף זורח מאושר "אתם הראשונים שתראו את הסורים מסתערים...", אמא תהיה כ"כ גאה בי!!! טוב, אז כפי שחדי העין ביניכם הבינו – הדברים שעושים את זה למג"ד שלכם אינם בהכרח משאלות ליבכם הכמוסות. בכל אופן מג"ד זה מג"ד וחפ"ש זה חפ"ש או כדברי חז"ל אם מג"דים כבני אדם אנחנו חמורים.

חדל קשקשת ברשת

אני מודע לכך שאני עלול להסתבך בעקבות שורות אלו ולכך שאיחשב בוגד בחשיפת הסודות הצבאיים שלנו, אולם זכות הציבור לדעת. האויב המאזין דרך קבע לתדרים הצה"ליים עומד משתומם אל מול ההצפנה המתוחכמת בה אנו משתמשים. הוא שומע בקשר את המילה "גלגלים" ומשבר את ראשו בנסיונות להבין מה מוצפן במילה זו בלי מושג שהכוונה בעצם לרכב, הוא מיירט את התשדורת באשר ל"חמים וטעים" ואין לו שום מושג כי הכוונה לאוכל (האמת שגם בקרב החיילים המושג אוכל בצבא לא תמיד מתקשר לחמים וטעים) ומאיפה לו בכלל לדעת ש"מיושבת אלפי מנשה" מדבר על היישוב "אלפי מנשה". גם טיורינג בעצמו לא היה מפצח את ההצפנה הזו. אבל דוגרי - אל תשחקו אותה! כולנו מתים על הנדב"ר הצבאי. כל חייל מתענג כשהוא לוחץ על ה PTT ואומר "קודקוד, כאן 42. קבל אני קרנף איתך". אני זוכר איך בסדיר, בקו הראשון שלי, הייתי עומד במגדל השמירה (כן,כן, מילואימניק יקר, הספקת לשכוח. אבל בסדיר עומדים בשמירה) ומסתכל בערגה על מכשיר הקשר - מתי אזכה ותהיה לי סיבה להגיד בקשר משהו מועיל. ואל תחשוב, טירון צעיר, חלילה לעלות בקשר ללא סיבה מספיק מוצדקת שכן עשרות מפקדים לא עוצמים עין כל הלילה אלא מאזינים למ.ק. 77 ואורבים לצעיר שחושב שרשת הקשר היא תחנת הרדיו הפרטית של האבא החורג שלו. מתי בכל זאת לחייל הצעיר מותר לעלות בקשר חוץ מכשיורים עליו? – א) אם איזה מפקד עולה מולו ואז חסר לו שהוא לא עונה תוך 3 שניות שכן מיד הוא ישמע איזה מישהו שצועק עליו בקשר "כנס כבר להאזנה!!!". ב) מותר לו לשמש כתחנת ממסר בין 2 משתמשים "קודקוד, קבל, לימוטי לא מקבל אותך. דרכי אליו" אחחח... איזה סיפוק, איזו שליחות. בכל אופן בקשר צריך לדעת איך לדבר כדי לא לצאת צעיר דביל, להלן לקסיקון קצר בגבולות הצנזורה הצבאית – "מכלאות" – איזה שם נפלא הוא שמו של הבסיס - "אני במכלאות" - גורם לך להרגיש קצת כמו איזו פרה חביבה. "חזור שנית" – המידע הכי בסיסי בנדב"ר הוא שאם לא שמעת טוב את בן שיחך בקשר אל לך לומר לו "חזור שנית" אלא "אמור שנית", שכן ישנו חשש שהחייל או המפקד מעברו השני של הקשר יחשוב כי אתה בעצם אומר לו לעזוב את כל מה שהוא עושה ולחזור לבסיס האם. בכל פעם שאני שומע בקשר "אמור שנית" אני מדמיין את הימים שלפני תיקון זה - את אותו מפקד אוגדה שהוביל את גדודי החי"ר, הטנקים וכל שאר לוחמיו לאחר לחימה עיקשת עד למרחק של ק"מ מן היעד, עלה בקשר מול החמ"ל ואמר לו "קבל אני מול היעד", אך לרוע המזל הקליטה היתה גרועה ובן שיחו השיב לו "לא קיבלתי, חזור שנית". או אז נפלו פניו של מפקד האוגדה, עכשיו לחזור? אחרי כל המאמץ? אך פקודה היא פקודה. "חבר'ה, מצטער, צריכים להתקפל. קיבלנו פקודה". "רות סוף" – זהו כלל 2 בקורס נדב"ר. לא אומרים "רות סוף". למה מי אתה שתגיד "רות סוף"?! רק חייל מדרגת רמטכ"ל ומעלה רשאי לומר "רות סוף". "עגולה" – בצבא כל שעה היא עגולה. למשל המשפט "תגיעו למכלאות בעגולה אחת וחמישה" הוא תקין לחלוטין נדב"רית. "שפר את הנוכחי" – אם לא קולטים אותך בקשר האשם נמצא בך. שפר את הנוכחי – עלה להר הגבוה ביותר באיזור, פתח את האלקטרוניקה, תקן את הטרנזיסטורים ושפר כבר את הנוכחי שלך. "גפרורים" – אם אתה מ"פ אתה קודקוד, אם אתה קצין אתה ברזלן, אם אתה מש"ק אתה קודקודון, אבל אם אתה חייל פשוט אתה בסה"כ גפרור... מעליב קצת, לא ?

רות, עד כאן ?

לטורים קודמים –

www.haim.shoresh.org.il

לצרכים מבצעיים –

vlado@olam-katan.co.il

דבר תורה (עולם קטן - תולדות)

2009-11-18T06:24:00.000-08:00

רעננה. סעודת ליל שבת בשבת שבע ברכות. "חיים, אני מקווה שהכנת דבר תורה" המשפט ממנו חששתי הגיע... "אבל זאבי, לא היה לי זמן להכין כלום" התחננתי, "שטויות" השיב חמי "זה לא צריך להיות ארוך, סומכים עליך". דמויות מפרשת השבוע החלו סובבות את ראשי, קישורים אפשריים בין הפרשה לחתונה, לחתן ולכלה, לפרשת בר המצווה של אח של החתן, אבל לא מצאתי דבר להיאחז בו. לא ישנתי באותו לילה, פתחתי ספרים, קראתי את כל הרש"ר הירש על הפרשה, עברתי על כל המדרשים ורק לפנות בוקר, הודיתי בפני עצמי בעיניים טרוטות שפשוט אין לי כלום, אין לי מה להגיד...ארוחת הצהריים התקדמה ועימה המרתון האדיר של דברי התורה. קרוב אמריקאי של הכלה עלה להגיד דבר תורה – הוא פתח בתיאור סרטון מ youtube וסיים בר' סולובייצ'יק – איך אני אמור להתחרות בדבר כזה ?! אחריו דיבר אח של החתן, אבא של החתן, אבא של הכלה, אמא של השדכן ודוד רחוק של המלצר. הקהל, על אף אהבתו לקב"ה בכלל ולתורתו בפרט היה על סף אובדן חושים. בתוככי ליבי החלה מתגנבת תקוה קטנה שמיהרתי לגרש. לא טוב לשגות באשליות. "אני זוכר בטירונות" לחשתי לגיסי "שכל יום היה מגיע הרגע ממנו פחדתי פחד מוות – מד"ס, ריצה של כמה ק"מ . כל יום הייתי שוגה באשליה שאולי היום ישכחו, אולי לא יספיקו, אולי הלו"ז יהיה כ"כ צפוף שפתאום הם יגלו שנגמר להם היום וכבר אין זמן למד"ס. יום אחד זה קרה... היום החשיך ועוד לא עשינו מד"ס. אושר החל להתפשט אט אט בגופי העייף... ואז הגיע המפקד אסף "ארבעה חבר'ה שיבואו עם פנסים. חמש דקות כולם על בגדי מד"ס"...

כשהייתי עוד בחור ישיבה נלהב, כל שבת שהייתי חוזר לביתי היה באמתחתי איזה דבר תורה. ללמד את המזרוחניקים קצת תורה, להפגיז אותם בר' קוק בקישור לפרשת השבוע. איך שהייתי מתחיל בהתלהבות להמריא אל על היתה אימי מקרקעת אותי "רגע, רגע, רגע, באיזו פרשה אנחנו בכלל ?" המשפט נהפך אצלנו לקאלט במשפחה. באופן קבוע שמישהו היה מתחיל להגיד דבר תורה, היינו מיד שואלים אותו "רגע, רגע, רגע, באיזה ספר אנחנו בכלל? רגע, רגע, רגע, באיזו דת אנחנו בכלל? רגע, רגע, רגע במה אנחנו מאמינים בעצם? ". אין ספק – רקע זה דבר חשוב.

מלון אי שם בירושלים. הייתי עם אשתי בשבת גיבוש של החברה שלה. עקב בעיה בריאותית חמורה ממנה אני סובל – חוסר עמוד שידרה, הסכמתי לומר דבר תורה לפני כל עובדי החברה ובני/בנות זוגם, שמותר לציין שהיו מורכבים מרוב חילוני מוצק. חשבתי לעשות איזה פתיח משעשע, ככה לשבירת הקרח, ופתחתי מול כל הקהל הגדול במילים – "מאחר שאני מניח שלא כולם מכירים את סיפור הפרשה, אני אספר קודם את הרקע – אז ככה בהתחלה ה' ברא את העולם ..." בנקודה זו ציפיתי לשמוע קולות צחוק מן הקהל... אולי איזה גיחוך קטן לפחות ... אפי' אשתי לא צחקה! אולי הם נעלבו ? אולי הם חושבים שזילזלתי בהם ? אולי זה פשוט לא מצחיק??? איך זה יכול להיות, זה מעולה – בדקתי את זה אפי' על עצמי וצחקתי (ואני עוד ביקורתי). אבל הקהל נעץ בי עיניים תמהות. בלית ברירה המשכתי בסיפור הרקע כאילו לא היתה זו בדיחה כושלת "ואחרי זה האדם גורש מגן עדן... ואז היה מבול... ואחרי זה היה מגדל בבל..." ובו בזמן תהיתי האם הצבע שפשה בפרצופי דומה יותר לעגבניה בשלה או לסיד חיוור. בישיבת המוסר בנוברדוק היו מעריצים אותי ... אף אחד שם לא שבר את מידת הגאווה כמוני...

רעננה. שבת שבע ברכות. חמי הגיע לשולחן בנחישות "אתה הבא בתור". אוי לא, הכל אבוד, אני אצא דביל מושלם. מוחי החל לעבוד במהירות של מעבד אינטל dual-core. משהו חייב לצאת מהפרשה הזו. נאדה... גורנישט... אבל אז זה קרה! הצלצול הגואל הגיע – הקהל המותש מדברי התורה התחיל לשיר את "שיר המעלות" וכמה ערבו צליליו באותה שעה... יש!!! אין מד"ס! ניצלתי! שלווה ברוכה נפלה עלי. לפחות בצהריים נספיק לחטוף איזו תנומה חסרת דאגות. או אז ניגש חמי שוב לשולחננו "טוב, אז אתה תדבר בסעודה שלישית". "אוי לא" רכנתי לגיסי "יש מד"ס עם פנסים".

לדברי תורה נוספים – http://www.haim.shoresh.org.il/
לתמיכה נפשית - vlado@olam-katan.co.il

'חיים כל העולם' - עולם קטן וירא

2009-11-10T06:21:00.000-08:00

חשבון נפש
שמעתי בשבוע שעבר את הנאומים לזכר רבין וגם את דבריו של יונתן בן ארצי, נכדו של רבין, בדבר ההסתה הפרועה כנגד סבו – עד כדי השוואה של ההפגנה נגד רבין לליל הבדולח. הדברים הביאו אותי לחשבון נפש נוקב ולכתיבת השורות הבאות (בתקווה לנאום שנה הבאה בכיכר) -
"היתה זו כרוניקה ידועה מראש, בל ניתמם. האצבע שלחצה על ההדק אכן היתה של אדם בודד, אך האוירה שלפני הרצח היתה קיימת. ההסתה היתה חסרת גבולות – יכולת לשמוע אנשים שטוענים שאין לממשלה מנדט, שצעקו בריש גלי שהממשלה מביאה לאסון. היו אפי' רבנים (ויש ברשותי את השמות) שטענו שיש להפיל את הממשלה. לא פחות – להפיל. היתה אוירה שהזכירה (להבדיל אלף אלפי הבדלות!!! אבל ממש הזכירה) את אירופה של 1939. כאילו חוץ מהקטע של המחנות, אבל אוירה . איפה חשבתם שזה ייעצר? במילים? לא חשבתם שאף אחד ייקח את החוק לידיים? ומה לגבי הצעקות שצעקו "רבין בוגד" (ואל תשוו לי לצעקות אחרי מלחמת לבנון - "שרון בוגד! בגין בוגד!" הם באמת היו בוגדים). אבל השיא היה במשפט שאני אפי' מתקשה לחזור עליו, שלא האמנתי שבמדינה דמוקרטית יישמע אי-פעם, רק שבמו אזניי שמעתי אותו, ולא מאיש אחד... "פעם הבאה אני לא בוחר רבין" – אתם לא מתביישים ? והדברים הגיעו עד עד כדי כך שבתוככי משכן הדמוקרטיה, בכנסת ישראל, היו חברים שחלקם חברי כנסת עד היום,לבושתנו, שהגישו הצעת אי אמון! מה המרחק בין אי-אמון – איננו מאמינים בממשלה בראשותך, לבין רצח ראש ממשלה ?ואנחנו שתקנו... זהו! מעכשיו למדנו לקח. לא עוד! אני קורא לתפוס את כל אלו המסיתים ופשוט לפוצץ להם את הצורה. לקחת את אלו שלא מבינים שמילים יכולות להרוג ופשוט לדפוק להם כדור בראש. די להסתה! נמאסתם!"

סנוב, בלוד כבר היית ?
לפני מס' שבועות עיינתי להנאתי במקור ראשון. במהלך שיטוטי בין דפי העיתון הגעתי לאחד המדורים הקבועים ומתוכו נזדעק אלי מקום מגוריי. הכותב התלונן באותו טור על מצוקת הדיור של המשפחה הדתית הצעירה. בסדר. מקובל. אולם על אף מצוקתו הוא מבקש לא לשלוח אליו מיילים בקשר ללוד. או בלשון קודשו "הבנו, אפשר לקנות שם שישה חדרים בזול. סבבה. לא רוצים לגור בלוד." לא רוצה לגור בלוד? זכותך. אולם מה הסיבה , שימו לב - "כי זה קרוב מדי לנתב"ג ואנחנו חוששים שיום אחד במקום לחזור הביתה נפנה שמאלה במחלף וניכשל בטיסה לחו"ל". ובכן, לכתב היקר ולכל המודאגים האחרים (אם ישנם) - הריני להרגיעכם שהשילוט בנושא לא רע בכלל וגם אם פניתם בפניה הלא נכונה, יש פניית פרסה ממש לפני לוס אנג'לס. את הסיפא התקשיתי עוד יותר להבין – "ניכשל בטיסה לחו"ל" – למה התכוון המשורר? האם הוא באמת מפחד שברגע שיפנה לכיוון נתב"ג הוא מייד ייבלע בתוך מטוס בדרך לאי שם, או האם ישנה איזו כוונה נסתרת אחרת. אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני... הכתב כותב בלשון רבים - "לא רוצים לגור בלוד", אז איפה כן "רוצים?" – כמובן, “בגבעת שמואל, רעננה, פתח תקוה וכדו'.”
ובכן ידידיי מסתבר שדוקא יש הרבה שכן רוצים בלוד וב"ה הפרוייקטים החדשים והשכונות הותיקות מתמלאים בחבר'ה דתיים צעירים לשמחתנו ולשמחת התושבים הותיקים בעיר.
כתושב לוד וחבר הגרעין זה תשע שנים, אני יכול רק להמליץ לכם על האופציה הזו. אני יודע, אני יודע, לצופה מבחוץ לוד נשמעת כמו מקום די מפחיד, אבל מי שחי בעיר יודע את האמת... שהמצב קצת יותר גרוע ממה שחושבים... וברצינות – על אף החסרונות של העיר מסתבר שהיתרונות בה עולים בהרבה על החסרונות. וזו עובדה – אנשים מבסוטים! הגרעין כיום מונה קרוב ל250 משפחות וזאת עוד לפני הקליטה המסיבית הצפויה בשכונות החדשות. מה הסוד? האמת שיש כאן פשוט קהילה נהדרת, איכות חיים במובן האמיתי של המילה והרגשה של עשיה. אפי' אם לא עשית כלום ואתה רק חי כאן.
אני מניח שהקורא כעת תוהה לעצמו – מה הוא משחק אותה ? מדוע הוא לא מדבר על הבעיה המרכזית בלוד? למה הוא לא מדבר על בעיית הערבים בלוד ? ובכן רבותיי זו לא כזו בעיה. אמנם אין הרבה מקומות בילוי בעיר אבל אפשר ערב אחד לשחק כדורסל, ערב אחר יש כולל ערב, בקיצור הערבים זו לא כזו בעיה.
לסיכום - אם אתם מחפשים אלטרנטיבה במחיר שפוי, קהילה טובה, וגם קצת אידיאלים (אם זה עדיין לא מילה גסה) אתם מוזמנים. גם אם נכשלתם בעבר בטיסות לחו"ל. אה, ולא לשכוח - במחלף ימינה!

לחומרי הסתה נוספים – www.haim.shoresh.org.il
לתגובות ולתיאום שבת קליטה - vlado@olam-katan.co.il

2009-10-11T07:46:00.000-07:00

חידת חמיצר
"קבוע במסמָר, ולצוָאר, כמו סָוָאר, הוטל למשמר, ומי אזר זֵר לזָר?" – קוראים נכבדים, אנא ענו על השאלות הבאות הנוגעות לקטע הכתוב לעיל:
במי או במה המדובר?
האם גם בשנה הבאה תלך לסליחות של אשכנזים?

בניית סוכה
סוד גלוי הוא שלפני חג הפסח ניטשת מלחמה בין עקרות הבית מי מוכנה מוקדם יותר עם הניקיונות, ומן המפורסמות הם משפטי ה"בחיי עוד לא התחלתי לנקות" (על אף שנשאר לה רק חדר הילדים) או במקרה הגרוע יותר: "אנחנו יוצאים לשבוע חופש כי סיימנו את הניקיונות כבר אתמול", אולם דעו לכן כי אותה לוחמה פסיכולוגית קיימת בזעיר אנפין אף בקרב המין החזק, אם כי בצורה הרבה פחות מתוחכמת.כך שלפני חג הסוכות לא נדיר לשמוע את משפטי ה – "גמרתי אתמול לקשור את הסכך", בעוד חברו עונה לו – "רק עכשיו?! גמרתי כבר לתלות את הקישוטים", ושניהם מסתכלים ברחמים על זה שבקושי גמר את השלד. אבל בזאת לא נגמר מבחן הגבריות של בונה הסוכה. שם המשחק הוא הדיגום והאִבזור של הסוכה – הִתקַנת מנורה בסוכה? פלורוסנט? ומה עם מאוורר? כל המרבה בשיפצורים הרי זה משובח. וזכורני שפעם באתי לידידי יגר והשווצתי לו במלאכת כפיי, שכן הצלחתי להתקין מנורה וכן מתג בסוכה, או אז הכניס אותי יגר לסוכתו וחשף בפניי ארון חשמל תלת-פאזי, מערכת חשמל מסועפת המתוחה באלגנטיות בתוך תעלות נסתרות וכמובן מערכת אוורור מרכזית לסוכה.בכל אופן, לאחר שגמרת לבנות את הסוכה הגיע תור הקישוטים, נויה של הסוכה. ובכן, כידוע סוכה מתקשטת בכל מיני גזירי נייר, בניירות אלומיניום במגוון צבעי הקשת המטאלית. למרבה הפליאה עדיין לא מצאתי את בעלת הבית שבתור חפצי נוי בביתה תהיה מוכנה לתלות שרשרות נייר ומבנים הנדסיים תלת-ממדיים העשויים מרדידי אלומיניום. קישוטים עלק... בכל אופן, אחד האתגרים הרציניים בנוגע לקישוטי הסוכה הוא אופן תלייתם – אתה דוחף את הסיכה מן הצד האחד של המחיצה, אולם לאכזבתך השפיץ של הסיכה לא בוחר להסתובב מן הצד השני של המחיצה ולשוב אליך כדי שתוכל להשלים את התלייה המושלמת. אתה יכול לבחור להשאיר אותו במצב הזה כשהוא בולט החוצה... עזוב, לא עובד. אולי תבחר לכופף את הסיכה לפני שאתה מחדיר אותה, אל תהיה דביל... גם לא עובד. אין לך סיכוי אלא אם כן יש לך שותף מן הצד השני שמצליח לאתר את המקום שאליו דחפת את הסיכה (אתגר לא פשוט כשלעצמו) ומחזיר אותה אליך. אבל אל דאגה, יש פתרון גם לעמלים לבדם על הסוכה – דבק דו-צידי, אתה פשוט מצמיד את הקישוט כשבגבו הדבק וללא כל קושי הוא נצמד אל דופן הסוכה. "מי צריך סיכות? מי צריך קשקושים?" אתה חושב שמח וטוב לב. למחרת אתה מוצא את הקישוט בדיוק באותו מקום רק הפעם דבוק לרצפה.

תחרות סוכה בבית הספר
להורי ילדי כיתה א' שלום. כנראה שהטיפ הבא קצת מאוחר בשבילכם, אבל מוטב מאוחר... לפני כמה שבועות חזרה בתכם הביתה ובפיה בשורה – "ישנה תחרות סוכות בבית הספר". מאחר שאתה הורה נלהב וצעיר, החלטת שתעזור לבתך לקטוף את המקום הראשון יחד עם הכבוד והתהילה, שכן בטח כל שאר הבנות יבנו בעצמן את הסוכה, ולבתך יש היתרון היחסי שבאבא מוכשר ובעל 2 ידיים ימניות. אתה מחליט שלבתך המוכשרת לא מגיעה סוכה קקמייקה מקופסת נעליים גזורה, אתה תעשה לה סוכה מעץ עם רצפה מדיקט וסכך משיפודים, מי יכול עליך?! ובכן דע לך, הורה יקר, שבכיתה של בתך קיימים לא מעט הורים מאותגרים כמוך, כנראה גם שאחד מהם נגר ובתו תביא סוכה מעץ אגס עם פיתוחים בדפנות, אבא אחר הוא קבלן עבודות גבס ויביא לבתו קאראסוכה ויש גם את האבא שעובד באלקטרה ויבנה לבתו סוכה ממוזגת. וכדאי בכלל לשמור את האנרגיות לחודש חשוון, שכן אז יש תחרות בית ספרית מי בונה את תיבת נח הכי יפה.מוסר השכל – בעוד שנה בכיתה ב' הילדה תכין לבד סוכה מקופסת נעליים גזורה, מה קרה? שתתמודד...

קופסה מכסף לאתרוג
סביר להניח שאם כבר התחתנתם גם לכם יש בבית באיזשהו ארון קופסה מכסף עבור האתרוג. בטח איזו סבתא / סבא רצו לעשות אתכם מאושרים וקנו לכם את פריט היוקרה הנ"ל. לקופסת הכסף לאתרוג ישנה אמירה – סביר להניח שבמחירה יכולתם לקנות מחשב נייד לא רע, או איזה גאדג'ט אחר שאתם חושקים בו, אבל צא ולמד מה ההבדל ביניהם -
בעוד המחשב הנייד שהייתם מקבלים חלף קופסת האתרוג לפני כך וכך שנים היה כבר מיושן וכנראה נזרק לפח, קופסת הכסף לאתרוג עומדת בפארה ונמצאת בדיוק באותו סטטוס ובאותו מקום כל השנים. רק חבל שאתה לא ממש זוכר איפה... וגם אם כן - היא לא ממש יוצאת מהמקום הזה. גם לא בסוכות!
מה עושים עם הדבר הזה, רבותיי? מה אכפת לי שהאתרוג יהיה בקרטון? האם אזכה למעמד חברתי גבוה בזכות הקופסה? האם מאחורי גבי יתחילו אנשים ללחש: "קלוט איזו קופסה יש לחיים... כבוד"?או במילים אחרות – "סבתא שלו, קני לו לפטופ".

טבעות ללולב
האם אתם מכירים את הילדים שמוכרים ב-1 ש"ח טבעת העשויה מאחד מענפי הלולב ומשמשת לשמירת הלולב כמוט דק ויפה ולא כמניפה סינית? ובכן, לאחר חישוב התשואה עבור מוצר זה, גיליתי כי היא אף יותר גבוהה ממכירת "שערות סבתא" (התשואה עבור שערות סבתא יוצאת בחישוב פשוט משהו בין 10,000% ל-100,000% ואני לא מגזים), ואם אותו ילד היה חושב קצת יותר בגדול וקצת מרחיב את העסק סביר להניח שיכול היה להיכנס לרשימת 100 עשירי ישראל אחרי חג אחד או שניים.

שאלות ותמיהות על סוכות, תפילות והושענות
· מהודר מן המהודר – 90, מהודר – 80, כשר – 70, כשר בקושי – 60. יש לי כ"כ הרבה מה להגיד על זה אבל אני לא יודע איפה להתחיל...
· בנענוע של ארבעת המינים, כשעוצמים את העיניים בדבקות ומנענעים בעצמה – על מה חושבים בדיוק?
· האם מי שתיקן את ההושענות לא מצא נוסחה יותר פשוטה לסדר שלהן מזאת: אם יו"ט חל ביום שלישי אז ביום חמישי מתחילים מהמזמור השני אבל אם הוא חל בשבת אז ביום ראשון מתחילים מיום שלישי ואז עוברים לשני?
· האם את הסיבוב בבית הכנסת מותר לעגל או שאתה אמור לצאת בדיוק באותה זווית יחסית שבה נכנסת?
· אם לא סיימת בהושענא רבה שבעה סיבובים, האם אתה צריך להמשיך כמו אידיוט לבד או שאפשר להעביר?
· למה צריך לקנות לכל אחד מבני הבית סט ערבות נפרד בהושענא רבה ואי אפשר להשתמש באותו אחד? אם זה בגלל העלים שנתלשו - בוודאי כבר שמת לב שהמכות לא ממש מזיזות לערבות והן נשארות אם אותו מספר עלים, האם זה בגלל שרוחנית משהו השתנה בהן לאחר החבטות? ok קיבלתי. רק מאיפה בדיוק ההנפצה הזו...?
· ואיך בדיוק אני אמור ללכת בהקפות עם מחזור, לולב, אתרוג, הדסים וערבות בבת אחת?
· תפסיקו כבר לזרוק את הערבות מעל הארון בבית כנסת. אתם יודעים שזה לא בגלל הסגולה, סתם אין לכם מושג איך להיפטר מהן.
· ריבת אתרוגים זה לא טעים, ליקר אתרוגים על אחת כמה וכמה.

המדריך למתפלל

2009-09-17T02:39:00.000-07:00

לכבוד הימים הנוראים והחגים הבאים עלינו לטובה מוקדש המדריך החלקי ביותר למתפלל. אני מתריע מראש כי הדברים לא נאמרו על דעתי וכי הם הוצאו מהקשרם והכי חשוב אל תקחו ברצינות מדי...
בתי כנסת ספרדיים
תפילה אינטרקטיבית
התפילה בבית הכנסת הספרדי הינה בסגנון אינטרקטיבי (כמו בדורה ליודעי ח"ן) - לא יכולים להיאמר 2 משפטים ע"י החזן ללא תגובה הולמת מצד הקהל. החזן אומר "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" והקהל מיד צריך להזכיר לו שהם כבר הלכו לעולמם - "עליהם השלום". החזן "רווח והצלה" והקהל בגערה "לנו ולכל ישראל". עובר האורח האשכנזי מרגיש מעט נבוך ומבוהל מקריאות הביניים שאינו יכול להיות שותף להם עקב חוסר שליטה בחומר, אך מנסיון אישי - היצירתיות לא עובדת כאן, כשפעם אמר החזן "מלך עוזר ומושיע ומגן" וניסיתי לענות בהתלהבות "ועוד איך..." הביט בי הקהל בתימהון (שלא לומר בעצבים). האשכנזים לעומת זאת אוהבים לשתף פעולה עם החזן בסגנון "בא נראה אם הוא ישים לב שיש כאן מישהו חוץ ממנו".

השרוולים
פריט לבוש שהיה מזמן צריך לזכות בפרס עיצובי הוא השרוולים, ואני לא מדבר על השרוולים בחולצה אלא על השרוולים בלי החולצה. לטובת החזן העולה על הדוכן בחולצה בעלת שרוולים קצרים נמצאים על הבמה, שני שרוולים עצמאיים שעליו לעטות על זרועותיו החשופות, המשתלבים באופן מלבב עם חולצתו. רבותי, מדובר בגאונות!!! לא פחות. מדוע לקנות חולצות בעלי שרוול ארוך ? אפשר להישאר עם החולצה הקצרה מהקיץ ופשוט לקנות שרוול עצמאי. בקרוב ברשתות האופנה המובילות...

סידורים
בעוד אצל האשכנזים תוכל למצוא את תפילת כל פה ורינת ישראל על מדפי הסידורים, בבתי הכנסת הספרדיים התחרות בין הסידורים קשה בהרבה – תפילת החודש, חזון עובדיה, תפילת ישרים, וזרח השמש, בית עובד, שערי ציון וזו רק ההתחלה. לבד מהסידורים, סליחה - ספרים, הסטנדרטיים – קיים ז'אנר שאינו מוכר כלל במחוזות יוצאי אירופה המערבית – סידורי מנחה מעריב. אולם בל תטעו לחשוב כי מדובר בסידור קצר של מנחה ומעריב של ימות החול – הספר מכיל את תפילות מנחה וערבית בכל קונסטלציה שהיא – חול, שבת, שלושת הרגלים, מנחה ערבית של ראש השנה ומנחה של יום כיפור. ז'אנר ידוע בסידורים הספרדיים הוא "בא-נראה-כמה-אותיות-אפשר-לכתוב-בתוך-שם-ה'" . לעיתים קיים פרומו בתחילת הסידור ובמו עיני ראיתי על אחד הסידורים את הכיתוב הבא - "סידור דעת דברים המלא והארוך והשלם, עם כל התוספות, ללא שום קיצורים" עכשיו תראו לי אשכנזי אחד שקונה אותו... ונסיים בבדיחה שרק ספרדים יבינו – "מאחורי כל איש מצליח עומד שערי ציון"
מודרניזציה של שמות הסידורים
ע"מ להנגיש את הסידורים לדור הצעיר הייתי בוחר שמות אטרקטיביים ועכשויים יותר. לאשכנזים – "תפילת פרידמן" (לייקים אפשר אפי' "תפילת פרידמן מת") ולספרדים – "חזון בובליל".

בתי כנסת אשכנזיים
אפיון המתפללים
אפיון המתפללים השונים בבית הכנסת נעשה כבר מס' פעמים אולם החלטתי בכל זאת לתרום את תרומתי הדלה בעניין.

המעלעל – נוהג יפה וחשוב לבוא לביה"כ כמה דקות לפני התפילה. המטרה – להשיג את כל עלוני השבת לפני שאף אחד מהם ייאזל (ובפרט את עולם קטן שמשום מה החליטו שחמישה גליונות ל200 מתפללים זו חלוקה הגיונית ויש שם אחלה שו"ת ולפעמים גם כותב שם איזה נודניק שחושב שהוא מצחיק). או אז הוא מתיישב בנחת במקומו כשלידו כמות גליונות שגם בתפילת יום כיפור שחל בראש השנה בישיבת רמת גן לא היה מצליח לקרוא חצי ממנה. אבל הוא בכלל לקח את כל הגליונות בשביל אשתו (שמעדיפה לקרוא מקור ראשון). וכמו שנהגו לומר בקהילות ישראל "אם באת לביה"כ כדי לדבר איפה תקרא עלוני שבת".
המשכיל – המשכיל לא יכול לבוא לביה"כ אם אין באמתחתו איזה ספר או שניים (אחד מהם צריך להיות חכמים של הר' בני לאו). הוא כמובן בא להתפלל אבל לא לחינם ברא לנו הקב"ה מח dual core וכך בעוד מעבד אחד עונה אמן בחזרת הש"ץ, מח אחר לומד תורה. לתפילת ראש השנה הוא מזמין את "הובלות אבי" בערבו של חג כדי להעביר את הספריה העירונית הקרובה לסטנדר שלו.
המטייל – המטייל לא צריך לקנות כיסא לראש השנה, כל התפילה הוא עסוק בהקפות בלתי פוסקות של ביה"כ, משם לספריה, לבמת החזן ובחזרה. אם הוא יישב חצי דקה בכיסא הוא ירגיש תחושה קלסטרופובית מעיקה.
הקשקשן – מה יש להרחיב בנושא... קשקשן...חוץ מהפסקות מעיקות בקדושה ובכתר לא פסיק פומיה למיגרס. בבתי כנסת מסוימים כבר הקימו מראש מנייני קשקשנים – יושבים שם בשולחנות אחד מול השני (תודו שזה באמת יותר נח) ובכל שולחן מוגדר נושא – פוליטיקה, ספורט ושולחן "נישט אין שאבעס גערעט".
המאחר הכרוני – אם התפילה מתחילה ב08:00 הוא לא יגיע לפני 08:30 אפי' אם זה ידרוש ממנו לחכות ליד הדלת חצי שעה. לגבי ההשלמות ישנם כמה מנהגים – אמירת כל התפילה מתחילתה והדבקת הציבור תוך חמש דקות. בקצב בו יכל לסיים לימודי תואר ראשון ושני במשפטים ביממה וחצי. תת סעיף המאחר הכרוני החוצפן : נכנס לבית הכנסת בחצי שעה איחור וצועק לחזן "אין לך עשרה".

המקלדת הוירטואלית
בטח שמתם לב ליישום מוזר בתחילת חלק מן הסידורים האשכנזיים – בעמוד הראשון, עוד לפני התוכן, מופיעות אותיות הא', ב' בוריאציות ניקוד שונות. עד לא מכבר הייתי עומד תמה לנוכח גאדג'ט זה – מה עושים איתו? האם עלי לומר את הא' ב' לפני התפילה ? האם זהו ספר לימוד המאושר ע"י משרד החינוך לכיתות א' ? אתמהה... (הושתל לצורך יצירת רושם ספרותי) אולם סופסוף חשפתי את מטרת גאדג'ט זה. לפני שאחשוף אותה בפניכם הקדמה קצרה ברשותכם. כידוע בקטעים רבים בתפילה חל איסור להפסיק בדיבור. ישנם כאלה שרק קדושה תסתום את פיהם, ישנם כאלה שגם ברכות שמע יעשו את העבודה וישנם כאלה שמרגע שנחו התפילין על ראשם חותמים את פיהם לדברי חולין. אולם בשטיבלך של חב"ד אותו אני פוקד לבקרים (יותר נכון פוקד בבקרים) למדתי כי האיסור לדבר אינו איסור תקשורת כולל. וכך ישנו את העונה לטלפון בכל שלב של התפילה וחלילה לא מפסיק בדיבור רק מפטיר "אההה" או "אאאהאאאהה" במשך חצי שעה ויש מי שמתקשר בפנטומימה. אולם את צורת התקשורת הגאונית ביותר ראיתי אצל מתפלל שרצה לומר לחבירו דבר והרכיב לו משפטים בעזרת ... נכון, הא' ב' בתחילת הסידור – הבחור פשוט הקליד את הודעתו במקלדת הוירטואלית וכך גיליתי כי היהודים הם שהמציאו את הSMS ראשונים. רק הצעה לייעול – אם אפשר להוסיף רווח ו backspace למקלדת... תודה.

שטיבלך
התפילה בשטיבלך היא בשיטת עשה זאת בצעמך, או במילים אחרות "הרכב לך תפילה". המתפלל עובר בין המנינים השונים ומלקט לעצמו חלקי תפילה עד שהוא משלים את ה check list שלו.

טבק
אחד ממנהגי בית הכנסת המפורסמים הוא הרחת הטבק. כל בית כנסת המכבד את עצמו צריך שיהיה לו "גביר" מקומי שבאמתחתו קופסה קטנה המכילה את האבקה החומה כהה המכונה טבק. באמצע התפילה על הגביר לערוך סיבוב ולהפציר במתפללים לקחת קמצוץ ממרכולתו. ה"מבינים" ילוו זאת באמירת – "נו, א שמעק טבק". עד כאן הכל בסדר. רק שמעולם לא הבנתי מה המטרה ומה מצופה ממני – האם עלי לקחת שאיפה בריחוק מן האבקה החומה ע"מ ליהנות מריחה הערב (אישית הייתי מעדיף עץ ריחני לרכב) או שמא עלי להסניפה מלוא חופניי משל הייתי נער בן 15 השואף את גז המזגנים האהוב עליו, והכל כדי להוציא ממני עיטוש פראי... אם זוהי המטרה, נשאלה השאלה – למה? מה הסיפוק שיוצא למחלק מכך שהתעטשתי ? ולמה כולם צוחקים כשמישהו מתעטש אם זו המטרה ? כך או כך - 15 שניות התהילה של הטבק מגיעות ללא ספק בתפילת יום כיפור – אין בעיה, לא נאכל, לא נשתה אבל אף אחד לא ימנע מאיתנו איזה אפצ'י טוב.

אהבתם? התעצבנתם? נהניתם? נרדמתם ?
אשמח לשמוע מכם-
vlado@olam-katan.co.il
לטורים קודמים ולחומרי ארכיון מסווגים
http://www.haim.shoresh.org.il/

על אהלים ונחלים (פורסם בעולם קטן)

2009-08-26T23:38:00.000-07:00

ישנם מילים המשנות את משמעותם ככל שאתה מתבגר, למשל צמד המילים "חופש גדול". בעוד לילד המילה "חופש גדול" משמעותה אושר צרוף, אפשרויות בלתי מוגבלות, חברים ושעמום, הרי שלהורה משמעותה – קייטנה, עוד קייטנה, קייטנה מאולתרת, קייטנה מעפנה, בייביסיטר, סינג'ורים של סבים סבתות דודים דודות והגדלה של האוברדרפט הענק של ימי החופש שלך מהעבודה. אבל ת'כלס היה כיף, אל תשחקו אותה... לזכר החופש שעבר אותנו ביעף מוקדש טור זה -
קמפינג
לילדים ישנה משיכה מובנית לאוהלים. לא פעם אני מוצא את עצמי מחפש את השמיכות והסדינים בבית ומגלה שכולם חברו יחדיו לכדי מאהל בדואי מפואר (בסטנדרטים בדואיים) בחדר הילדים. אולם פעם בשנה מופתעים הילדים לגלות כי גם הוריהם הינם חובבים מושבעים של לינה בחיק הטבע. מדי קיץ אורזת המשפחה את הפקלאות ונוסעת לה צפונה לאחד מאתרי הקמפינג. "מה קרה" תוהים הילדים "האם אבא ואמא הפכו להיות פריקים מגניבים? האם הם גילו את היופי שבפשטות? את החיבור לטבע?". ובכן ילדים חביבים – אכן הכל נכון! בצירוף העובדה שקמפינג עולה כ-30 ש"ח למבוגר מעל גיל 3. אם כן, לאחר שארזת את ביתך ואוהלך בתא המטען שאותגר בעומסים שלא ידע מעולם, ולאחר שעברת בשלום 3 שעות בתוך רכב עמוס ילדים, מריבות ובכיות, הגיע הזמן לתקוע יתד. אגב יתד – בשנה שעברה, עת באתי לנטות אוהלי, גיליתי כי אין לי יתדות וחשבתי שזהו פריט די מיותר, או אז גיליתי שהאוהל יכול לשמש גם כגלשן רוח מדגם מיסטרל, ובכן השנה הצטיידתי מבעוד מועד (כלומר בדרך לקמפינג) ביתדות חדשים ומשובחים, אולם למרבה הצער פטיש לא נמצא ברשימת המצרכים לקמפינג – מה שגורם לך כהרבה גברים אחרים לחזור לפוזת האדם הקדמון - להרים אבן גדולה ובלתי מסותתת מעל לראשך ולהכות בה בכל הכח ביתד כדי לגלות שהאדמה אמנם אדישה למאמציך אך אפשר אף אפשר לעצב כך את היתד לכדי פסל של קדישמן... לאחר שסופסוף אוהלך עומד איתן, אתה מגלה שהמונח – "אוהל 6" משמעותו - אוהל המכיל 6 בקבוקים של ליטר וחצי. למרבה הקנאה לשכן לידך יש קאראוהל ובו 5 חדרי שינה, מטבח ומחסן. שנה הבאה אני קונה אוהל כזה, אתה חושב לעצמך (אולם ממש באותו הרגע עולה במוחך מחשבה מקבילה – בטח במחיר שלו אפשר לקחת צימר). טוב, נו, מה זה משנה, אתה אומר לעצמך, העיקר שיש איפה לישון בלילה. מסתבר שהדבר לא פשוט כמו שהוא נשמע – ראשית יש את עניין השיפוע – שיפוע בזוית של 1 מילי-רדיאן יגרום לכל דרי האוהל למצוא עצמם בבוקר (או הרבה לפני) באותה צלע של האוהל, לאחר מכן יש את ענין המזרון – המזרון המתנפח הוא פריט נהדר. בעיקר כדי לצוף איתו בבריכה. אנו לעומת זאת היינו מצוידים בזכות רפאל ידידנו בבוחטה של פלציבים. ובכן רפאל – הקיבוץ שלך הוא אחלה ואין ספק שפלציב זו המצאת המאה, אבל בוא נסכים שפרדייז זה לא.
דמוגרפיה וגיאוגרפיה
כל מי שטייל החופש בצפון שם לב לעובדה הדמוגרפית המדהימה הבאה – בעוד שכיפות סרוגות נמצאות למכביר בכל אתר ואתר וכמובן שמקומם של החרדים גם הוא לא נפקד – אין חילוני אחד לרפואה בכל הצפון. כל הצפון הפך לשטייטל אחד גדול וכל אתר קמפינג לשטיבלך תוסס.
טיולי מים
כאמור הכיוון המועדף לחופשה הוא הצפון. מה יותר מתאים בחום הישראלי מאשר לטבול במים הצוננים של הצפון? ובכן לאחר שנסעתם יותר משלוש שעות רק כדי להגיע לנחל דן הצונן, אתם מגלים שהמילה "צונן" היתה די מדויקת ואפי' מעודנת. מסתבר שבנחלי הגולן לא זורמים מים אלא חנקן נוזלי ואתה מוצא את עצמך מנסה לשכנע את הילדים להיכנס, כדי לא לצאת דביל מושלם שהבאת אותם עד לשם, במשפטי העידוד הבאים – "יאללה, זה לא כזה קר", "תיכנסו, תוך שניה מתרגלים", "הבא שמשפריץ עלי אני הורג אותו" ...
פינוקים והגזמות
אין הבדל בין חילונים לדתיים בקשר ללבטים באשר להוצאות הקיץ - גם אלו וגם אלו מחפשים לעבור את הקיץ בשלום גם מהבחינה הפיננסית – אולם בעוד אצל משפחה חילונית ממוצעת מתלבטים האם ליסוע לטורקיה (הילדים כבר מיצו), קפריסין (דיל מטורף – 4000 דולר כל המשפחה אבל הם אנטישמים) או לאירופה, אצל המשפחה הדתית ההתלבטות היא יותר בכיוון האם לקנות לילדים את הטילון או להסתפק בקרטיב הקרח (לא נעים להוציא לילדים של החברים את העיניים).

עד כאן תובנות לקיץ זה, ניפגש בשנה הבאה יותר חכמים ומנוסים וכנראה עם אותם תובנות בדיוק.

מכתב מצופה
זה זמן שרציתי לכתוב על התכנית המטופשת כוכב נולד. התכנית מוזילה את ערך האמנות, היא מעודדת ומקדמת דוקא אמנים זולים ומוחצנים במקום לקדם יצירה אמיתית ושירה הנובעת מעומק ולא מטכניקה יבשה. גם השיטה של נצחון ע"י סמסים היא שיטה נבובה וחלולה המעודדת יצירה ריקה מתוכן על פני יצירה אמיתית ואמנים אמיתיים. או במילים אחרות - מי אתם בכלל שתדיחו את לירן דנינו??? הוא היה הכי שולת כל העונה!!! ביזיון...ממני - אחד שיודע...

תודה לכל מי ששלח לי מיילים עד עכשיו ומחילה ממי שלא עניתי לו,

אבל אני חושד ששוב יש בעיה בשרת.

אז אם אפשר...

רק לבדיקה...

אם זה לא טירחה...

באמת לא נעים לי...

פשוט יש לי אישה ושלושה ילדים- vlado@olam-katan.co.il

לטורים קודמים ולחומרי ארכיון מסווגים– http://www.haim.shoresh.org.il/

סבא נח - איש תורה ועבודה

2009-08-08T23:31:00.000-07:00

ראשית אבקש את מחילת הקוראים - הטור הנוכחי לא יהיה מצחיק. נשתדל לפצות אתכם בפעמים הבאות. הפעם החלטתי לנצל את התזמון של התחרות שנפתחה בעלון זה "החיים ע"פ סבתא" ולספר לכם על סבא שלי. כנראה שלא אעמוד בכללי התחרות במלואם, מאחר שלא אערוך ראיון עם סבי וזאת משתי סיבות :
א) סבי מעודו היה איש צנוע שלא אוהב פומביות
ב) הוא נפטר לפני עשר שנים
(כן, אני מודע לכך שהסיבה השניה יותר משכנעת).

אבל לפני כן הקדמה – מגזרנו הקט אוהב לטפוח על חזו בגאוה, שהרי לא הגביל את עצמו לחיי תורה שאין בה מעשה כאחיו החרדים, ולא לחיים שאין בהם תורה כאחינו החילונים. אולם כמדומני שגם אנחנו לא בדיוק מצאנו את הנוסחה המנצחת לשילוב בין התורה לבין העבודה.

אני נזכר בימים הרחוקים של הישיבה – איך היינו בטוחים שלא משנה מה יהיה סדר היום שלנו, תמיד ללימוד התורה יהיה בו חלק ארי, שהרי בלעדיה הכל רדוד ושטחי, היא זו שחושפת לנו את רזי העולם. אבל הלכו חלפו להם שנים לא מועטות, יש עבודה תובענית, יש ברוך ה' משפחה וילדים ובסופו של כל יום בשעה 21:00 כשהילדים רחוצים במיטות צריך להקדיש זמן לאומדן נזקים ושיקום הריסות. כשכל זה נגמר, איך לומר, קצת קשה לממש את התכנית המקורית. אז מה עושים? עוברים לתכנית ב' - יש פה ושם כמה פושעים שהכניסו את מכשיר מדורת השבט לביתם, השאר רואים סרוגים ב emule ויש כם כאלה שלפעמים אוזרים כח ויוצאים לאיזה שיעור בבית כנסת... אולי פעם זה היה אחרת... היו איזה כמה חדשים חופשיים מעבודת השדה (מה שכונה "ירחי כלה") והיה אפשר לחזור להיות בן תורה לזמן מה, אולי תביעות החיים היו אחרות ואולי זו בעיה עתיקה שמאז ומתמיד התמודדנו איתה.

ובכן, לאחר ההקדמה המייאשת רציתי לספר לכם על המגדלור שלי בים של טרדות החיים: סבי – נח ולדומירסקי, או בקיצור סבא נח. אני מניח שכמה מן הקוראים תמהו מעט בנוגע לשם המשפחה השובב, הצעיר והקליט של כותב שורות אלו. נושא עִברות שם המשפחה עלה כמובן לא מעט פעמים במרוצת הדורות אך מבחינתי הענין כלל לא בא בחשבון ולו מסיבה אחת פשוטה – שיידעו שאני קשור לנח ולדומירסקי.
סבא נח היה המנהל של חברת הפנסיה גלעד, ולא סתם מנהל, מי שהיה מחפש ממש טוב בביתו של סבי היה יכול למצוא בפינת אחד החדרים שלוש תעודות המעידות על כך שזכה בפרס מנכ"ל מצטיין 3 שנים ברציפות. למעשה, גלעד היתה החברה היחידה בארץ שלא נכנסה לגירעון אקטוארי (זו מילה כזו שאומרים אחרי "גירעון") - אני לא מבין גדול בכלכלה אבל אני מניח שזה נובע מניהול בענווה יחד עם כבוד וזהירות כלפי כספם של אחרים. האם למשמע המילים "מנכ"ל מצליח" מצטייר בדמיונכם אדם חנוט בחליפה נוסע בוולוו הנהוגה בידי נהג? ובכן לפעמים אכן סבי התפנק בנסיעה באוטובוס עד לעבודתו אולם רוב הזמן היה פשוט צועד ברגל, כדי לא לבזבז סתם כסף, מביתו באיזור רח' ארלוזרוב ברמת גן ועד לרחוב אבן גבירול בתל אביב. אך התמונה שנחרטה בי יותר מכל היא זו - כילד, כשהתארחתי בביתם של סבא וסבתא – הייתי רואה ב5:00 בבוקר אור קטן במטבח- ואת סבא נח רכון אל מסכת גמרא גדולה - לומד ומכין את שיעור הדף היומי אותו יעביר בעוד כמה שעות בבנין מול גלעד לפני שיתחיל יום עבודתו ובערב בבית הכנסת סיני, שם הוא מעביר באופן קבוע שיעור כבר שנים.
סבא נח לא צריך הרבה פלפולים - רק רש"י ותוס' ואם הוא לא מבין אז שטיינזלץ והכל בהנאה, בשקיקה ובאהבת אין קץ לתורה. שמו המלא היה נח יוסף. כמותם גם הוא ידע איך לכלכל את כל העולם שסביבו במסירות ובענווה. כמו יוסף שעמד איתן אל מול פיתויי העולם הזה, סבי גם הוא עמד אדיש אל מול הבלי העולם הזה כשאהבתו הגדולה לתורה מוליכה אותו אל דפי התלמוד בכל דקה פנויה.
מאוחר יותר, כשכהו עיניו ולא יכל לקרוא יותר, היה ממשיך ללמוד תורה בעזרת קלטות מגמ"ח בבני ברק. היה יושב במטבח, על השולחן לידו טיייפ דאבל-קאסט חסר פרופורציות ואיכות ולאוזניו אזניות ישנות. פעם שאל אותי "חיים, אולי אתה יודע איפה אפשר לקנות אזניות אחרות ? אלו קצת מקולקלות" ואני התביישתי שעד עכשיו לא חשבתי לקנות לו בעצמי. השבתי לו "סבא, נקנה לך טייפ חדש, קטן יותר, משוכלל" והוא, שלכל ילדיו ונכדיו נתן בלי גבול, לא היה מוכן לשמוע על כך. רק אזניות, כאלו בעשרים שקלים, לא צריך לבזבז יותר מזה.

עשר שנים חלפו מאז הלך לבית עולמו ואני מנסה לעיתים לשחזר בעצמי את אותו מראה מופלא – משכים קום בחמש וחצי ולומד, מתמיד למשך יומיים ונשבר... אבל בתודעתי ובשאיפותיי בזכות סבא אני יודע איפה הייתי רוצה להיות ואני גם יודע שאפשר...

השבוע יחול יום פטירתו העשירי, יהיו הדברים לעילוי נשמתו. סבא נח – איש תורה ועבודה.

האם אתה מיסטיקיונר

2009-06-05T05:49:00.001-07:00

כפי ששמתם לב עולם קטן השבת עוסק בעיקר במיסטיקה, השאלון הבא יעזור לכם לאבחן את עצמכם בצורה מדעית ומדויקת – עד כמה אתם מחוברים לעולם המיסטי ?

האם היית אי פעם בעמוקה ?
1. בודאי. זה אפילו לא מיסטיקה זה בדוק!!! אחרי שראיתי שרבים מחבריי התארסו וגם אני כבר לא צעיר (בכל זאת בן 18 וחצי) הלכתי להתפלל על קברו של ר' יונתן בן עוזיאל ובאמת בדיוק חמש וחצי שנים לאחר מכן התחתנתי.
2. היינו בטיול בצפון ואמא שלי לחצה עלי ... טוב, להזיק זה בטח לא יכול
3. ברור!!! יש שם אחלה צימרים.
אחרי תקופה ארוכה של דייטים נדמה לך שהגיע הרגע וזו האחת אבל בכל זאת יש עוד כמה לבטים, מה תעשה ?
1. טוב, זה לא צחוק. שבועיים זו תקופה מספיק ארוכה בשביל דייטים. למזלי יש לי רב שמבין בהתאמה של שמות ע"פ גימטריה והוא כבר יבדוק לי אם זה יילך.
2. אולי אני ארים טלפון לרב שלי מהישיבה... לפעמים זה עוזר.
3. כנראה צריך להתבשל עוד קצת עם ההחלטה. נמתין עוד שנה.

להמשך - http://www.haim.shoresh.org.il/

ישחקו הילדים לפנינו (כרך מילואים)

2009-05-30T22:40:00.000-07:00

כנראה שבטור הקודם פרטתי על נימי הנוסטלגיה של לא מעט קוראים ששלחו לי למייל תיקונים והוספות, לפיכך אין מנוס מכמה השלמות קטנות והערות קטנוניות –

בנוגע ל ארץ עיר – לא תאמינו כמה קוראים הרגישו פגועים אישית מכך שאמרתי שאין חיה בו' וכי אין אנו נתקלים דבר יום ביומו בוומבט החביב (בייחוד אם אנו גרים בדרום אוסטרליה) שהוא יונק שמאוד קשה למצאו בטבע אך קל יותר למצאו בוויקיפדיה. שיחקתם אותה! הוסיפו לניקוד שלכם 10 נקודות! כמו כן מחלוקת עזה ניטשה בין כמה קוראים האם הוירוס הוא חיה או לא. טוב, בא נסכם שגם אם הוא חיה הוא בטח לא חיית מחמד. 5 נקודות גג בשבילכם!

להמשך - http://www.haim.shoresh.org.il/

ישחקו הילדים לפנינו

2009-05-27T11:50:00.000-07:00

בגליון האחרון פורסמה לכבוד ל"ג בעומר כתבה על משחקי חברה שאפשר לשחק ליד המדורה. הכתבה גרמה לי לפרץ נוסטלגיה והחלטתי לשתף את רבבות הקוראים בארץ ובתפוצות במס' תובנות על משחקי הילדות שהולכים ונעלמים מהעולם.

גוגואים
דומה שהסטרט-אפ של ילדותנו היה הפיכת חרצן עלוב לחשוב שבאוצרותינו. היינו מתחננים בפני הורינו שייקנו עוד קילו משמשים (כאן הירושלמים צריכים לומר בהתנשאות "אה, הוא מדבר על אגו'אים. גוגואים אלעק...") רק כדי שנוכל להוציא את הגרעין ולזרוק את המשמש לפח. אני אישית עד היום מביט כלא מאמין במי שאוכל משמש וזורק את גרעינו העסיסי לאשפה. 2 המשחקים הפופולריים ביותר בענף הגוגואים היו ה"קרוב לקיר" (שתי המילים במלעיל) ומה שכונה (אצלנו השפלתים לפחות) בשם "גלגל המזלות" – על הפראייר התורן היה לזרוק את הגוגו ממרחק מטר לעבר קופסת נעליים שבה היו חורים בכל מיני גדלים - חור אחד בקוטר סביר לידו כתוב "1", לאמור – אם הגוגו נכנס לכאן קיבלת גוגו בתמורה לזה שהפסדת, ליד אחד מהחורים האחרים היה מופיע המס' "100000000" לאמור – אם קלעת לכאן קיבלת את כמות הגוגואים שישראל מייצאת לארה"ב. אלא מאי, קוטרו של החור היה כה קטן עד שע"מ להיכנס היה על פרוטוני הגוגו לוותר על האלקטרונים המקיפים אותם ובאפקט קוונטי מרשים להתמנהר לתוך הקופסה. הסיכויים אמנם קלושים אך במידה והדבר אירע היה על בעל הקופסה לבוא לאביו ולומר לו – אבא אנחנו בצרות, תמכור את הדירה ואת הרכב – צריך לקנות משמשים.

ארץ עיר חי צומח
מספרים על ילד אחד שהוריו קטעו אותו באמצע משחק 'ארץ עיר' והילד בתגובה פשוט הפסיק לדבר במשך שבוע, לא משנה איך היו הוריו מנסים לדובב אותו הוא רק היה ממלמל אותיות שוב ושוב עד שבא ילד חכם אחד אמר לו סטופ והילד אמר "למד". זה הזמן להודות לאיש שייסד את 'ונצואלה' על ארץ ב - ו', להתרעם על אליעזר (נו, זה, הבן של יהודה) שלא המציא לנו אף שם של חיה ב ו' (ולא! וירוס זה לא חיה). אך אין ספק ששתיים מהקטגוריות במשחק אינן רלוונטיות למי שמשחק בו כיום – 'ילד', 'ילדה' – פשוט אי אפשר כיום לומר למישהו על אף שם שזהו לא שם של ילד או ילדה. הכל הולך. ומעשה ששיחקתי עם חבר שבאות ל' נתן את השם 'לאמונת-עיתנו' למרות שמחיתי בתוקף שזה אינו שם של בן, לימים נתן שם זה לבנו בברית המילה תוך שהוא שולח אלי חיוך מנצח.
טריוויה
אי אז בילדותינו מישהו אמר להורינו שידע כללי הוא דבר שחשוב להנחיל לנו. לפיכך לא היית מוצא בית שלא היה בו את משחק הקלפים האולטימטיבי 'טריויה'. לא נגזים אם נאמר שרוב ידיעותינו על החיים היו נרכשות מקריאת ושינון שש התשובות בגב הכרטיס שוב ושוב. בזכותו למדנו דברים שימושיים שחיינו היו מתפתחים אחרת בלעדיהם. כגון – איזו מדינה זכתה ארבע פעמים באירוויזיון וכמה שחקנים יש בהוקי קרח .
גולות
ראשית הרשו לי למחות בשם הגולה המכונה "פושטית" – למעשה, זוהי אחת הגולות היפות ביותר – כנפי פרפר נוצקו בתוך כדור זכוכית בסיבסוב אלגנטי, יצירת מופת! אבל היצרן הדביל ייצר ממנה כ"כ הרבה ולכן היא הפכה פשוט ל'פושטית'. נחשקים בהרבה היו הקטינית, בומבילה, זומבילה, נחשית ועוד כאלו ששכחתי מזמן. הדרך הבזויה להשיג גולות היתה לבקש מאבא כסף ולקנות שקיק של גולות אבל הדרך של הגברים היתה לזכות בהם במשחק. המשחק היה סוג של סנוקר לילדים אבל מה שהיה כ"כ מיוחד בו היו קריאות הקרב שאיש מהמשחקים לא הבין – "חפטי-גובה, חפטי-בור, עלי ועל המור".
קדרים באים
כל ימי הייתי תמה על מקרא זה. מאיפה הקריצו את השם המוזר הנ"ל, עד שבאה ויקיפדיה ופירשה – "קדרים הוא כינוי יהודי מתקופת המאה ה-17 לטטרים, אשר היו פורעים ביהודי מזרח אירופה ושובים בהם שבויים, אותם היה צריך לפדות." אני בטוח שאותם יהודים שנחטפו ע"י אותם טטרים היו מאושרים לדעת שטרגדית חייהם הפכה למשחק ילדים חביב.
חיי שרה
במה זכתה שרה אימנו ופרשת השבוע הנקראת על שמה להיות ההשראה של משחק ילדים שמטרתו לפוצץ בכדור איש את רעהו. זהו כמעט הכבוד לו זכה משה רבנו שזכר תלאותיו בתיבה הונצח בשמה של נקניקיה עטופה בבצק.

ועוד משהו לא קשור
בעיתון 'ישראל היום' התפרסמה כתבה על כך שהרב הצבאי של חטיבת הנח"ל לא אישר לחיילים קונסרבטיביים שלא להתגלח בספירת העומר בטענה שהם אינם דתיים, בעקבות כך המג"ד איים עליהם שאם לא יתגלחו הם ירותקו לבסיס בשבת. "המג"ד אמר לנו להתגלח או להישאר בבסיס לשבת כעונש" סיפרו החיילים. "הרגשנו מושפלים אבל החלטנו להתגלח למרות הבושה כדי להגיע הביתה". רציתי רק להודות לחיילים שבמשפט אחד הצליחו למצות את כל עקרונות היהדות הקונסרבטיבית.

לתגובות, טענות, תובנות על משחקי הילדות שלכם או על כל דבר אחר haim.world@gmail.com. שלחו משהו יא פרשים.

פורים תשסז

2009-05-24T07:30:00.001-07:00

פורים תשסח

2009-05-24T07:12:00.000-07:00

שלום חבר

2009-05-24T07:08:00.000-07:00

פורים תשסט

2009-05-21T05:37:00.000-07:00

לקסיקון הדמוקרטיה השלם

2009-05-21T05:26:00.000-07:00

למרות שבימים כתיקונם שיחות על מזג האויר נחשבות לשיחות משעממות שאנשים מייצרים כדי לדבר על משהו, אני מניח שאם הייתם נמצאים בניו-אורלינס ב29 לאוגוסט 2005 ומישהו היה מזהיר אתכם מפני ההוריקן קתרינה המתקרב לא הייתם מאשימים אותו בכך שהוא טיפוס משעמם המפתח איתכם שיחה על מזג האויר. על אותה דרך אני מבקש מראש מחילה על כך שהפעם נדבר קצת פוליטיקה.
כדי להקל על מבוכתכם לקראת הבחירות הקרבות הרי לפניכם לקסיקון קצר שיעזור לכם להתמצא בים הברברת -
"דברים שרואים מכאן לא רואים משם" –חשבת שבחרת במפלגה ובראש ממשלה הקולע ביותר לדעותיך ותפיסת עולמך... אז חשבת. ברגע שנכנסתי למשרד ראש הממשלה גיליתי שהכל פיקציה... אנחנו לא באמת שולטים בגורלנו, אין לנו זכות להגן על עצמנו ולמעשה זה חסר משמעות לחלוטין שנבחרתי ולא המועמד מן המפלגה השניה, שכן את הפקודות כאן אנחנו מקבלים מעבר לים ואין מה לעשות (אחרת אתה יודע מה יקרה, נכון ?– סוגרים לנו את השיבר ונגמר הכיף... עצמאות כלכלית? פחחח... הצחקת אותי) מה שמוביל להגדרת הערך הבא :
"עצמאות" – הזכות לעשות מנגל יום בשנה תוך כדי ניפנוף בדגלנו הפיקטיבי.
"מצע" – סוג של נייר המכיל כל מיני משפטים. זוהי ההגדרה הפוזיטיבית היחידה שמצאתי. ולא בכדי דרשו חכמים "מצע מנותק".
תכניות יצירתיות – רבות דובר על כך שכדי לפתור את הסכסוך עקוב הדם בינינו לבני דודינו צריך להיות יצירתי. מה ז"א יצירתי ? אין הכוונה כפי שניתן לחשוב בטעות שבמקום לחזור לקווי 67 עד הגרגר האחרון נחלק לפלסטינים המון מסטיקים למשל, על אף שזהו רעיון יצירתי לעילא. הכוונה היא להיות יצירתי בשמות התכנית. ישנו למשל "חזון הנשיא בוש" (שהיה גם נביא. לא רק חכם)– שתי מדינות לשני עמים שהגבולות ביניהם ייקבעו בהסכמה. גאוני. איפה יהיה הגבול לו תהיה הסכמה? נחשו בעצמכם. ישנה "מפת הדרכים" שזה משהו אחר לגמרי, שם הכונה היא לחזרה לקוי 67 ו... 2 מדינות ל2 עמים. כאן כבר הרגשנו שאנחנו נתקעים עם אותו קונספט או אז הבליחה "יוזמת ז'נבה" (של הדתי ממימ"ד – הר' עמי איילון) שהיא ממש ממש ממש לא אותו דבר. היא בכלל לא מדברת על נסיגה מלאה מלאה לקוי 67. 2 ס"מ שלמים מהצד הפלסטיני יועברו אלינו (ובתמורה נביא להם כמובן 2 ס"מ אחרים אחרת זה לא פייר) וד"א לגבי הפליטים, לא צריך לקלוט את כולם, רק כמה שבא לנו (בתנאי שהצד השני מסכים). טוב מסתבר שגם כאן לא היה מספיק מעוף. איפה החזון, איפה היצירתיות??? כשחשבנו שהכל כבר אבוד הבליחה לחיינו קרן אור בדמות "היוזמה הסעודית" והיא בכלל כבר סיפור אחר לגמרי. היוזמה (האמיצה יש לומר) מדברת על כך שעמי ערב מסביבנו יפסיקו לשנוא אותנו (אני מניח שזה משמעות המושג "ינרמלו את יחסיהם עם ישראל" ולא משמעותו המתמטית – יחלקו בממוצע) תמורת דבר ממש ממש קטן. פצפון. חזרה לקוי 67 ופתרון כלשהו לבעיית הפליטים (לצורך הבהרה – יישובם על הירח לא ייחשב כפיתרון קביל). בקיצור רבותי אנחנו ממש קרובים וכאן אנחנו זקוקים לעזרתכם – שילח לנו ב-SMS שם יצירתי לפתרון הקבע ותיכנסו להגרלה. בין הפותרים יוגרל פרס נובל.
קיפאון מדיני – לית מאן דפליג, קיפאון מדיני זה רע וזה קר וזה בעסה. צריך להניע את גלגלי התהליך המדיני. אחרת זה יפגע בנו – מדינית ובעיקר כלכלית. אם אין תהליך מדיני יפסיקו להאמין בנו, להשקיע בנו, המשכורות יירדו ולא נוכל יותר ליסוע לחופשת סקי. למה הדבר דומה? לרכב שהרדיו בו פועל רק כשהוא נוסע, באמצע הירידה גילה הנהג שהוא איבד את הבלמים וכפסע בינו לבין התהום. בשניה האחרונה הוא הצליח למשוך את בלם היד (המכונה בעברית צחה "המ-ברקס") ולעצור את הרכב. אולם, אויה, אז גילה כי הרדיו כבה והוא בדיוק האזין לתכנית שהוא הכי אוהב. כמובן שבמצב זה לא נותרה לו ברירה אלא לשחרר את בלם היד ולהמשיך ליהנות מהתכנית לחצי דקה הקרובה.
"קמפיין מפלגתי" – בחלומי תבוא כל מפלגה ותאמר לציבור מה ברצונה לעשות. תאמר המפלגה הימנית – "אני בעד קיפאון מדיני, נגד ויתורים על שטח קרקע כלשהו " ותתכוון לכך, תבוא המפלגה השמאלית ותאמר – "אני בעד חזרה לקוי 67 (כמעט) כולל ירושלים המזרחית", תבוא מפלגת המרכז ותאמר... לא יודע... משהו מרכזי... יבוא הבוחר ויבחר ביניהם. נהדר. זמן להתעורר – מפלגה שתבוא ותאמר בריש גלי – "אני ימנית" יודעת שהישראלי הממוצע מפחד שיקראו לו בשם הגנאי "ימני", מפלגה שתאמר שהיא שמאלנית יודעת שהבוחר יחשוש אף הוא, כן, כן, שיקראו לו "שמאלני". אלו בין השאר הגורמים ליצירת מפלגת שעטנז לא ברורה כקדימה. לאיש מבוחריה אין מושג עבור מה הם מצביעים אבל הי, לפחות הם לא ימניים ולא שמאלניים.
סיווגים פוליטיים בתקשורת ומשמעותם - ימין קיצוני => ימין. ימין => מרכז. מרכז => שמאל. מילים שמורות– להלן מקבץ ביטויים שנבחרינו אוהבים להשתמש בהם בהזמנויות שונות ואילו האזרח הימני (קיצוני. ע"ע קיצוני) יודע שעליו לרענן את המקלט הקרוב למקום מגוריו למשמע אותם ביטויים – "חלון הזדמנויות", "לגיטימציה בינלאומית", "הישגים דיפלומטיים", "אופק מדיני", "גבולות ברי הגנה", "הבלגה". תקשורת שמאלנית ? – כידוע להתבכיינות של הימין כי התקשורת הינה שמאלנית אין שום בסיס ובמיוחד לא בשנים האחרונות. אמנם זה נכון כי לשמאל יש בתקשורת את – יעל דן, אילנה דיין, ארץ נהדרת, חיים יבין, יונית לוי, אמנון אברמוביץ', רזי ברקאי, מיכה פרידמן וכו' אולם בל נשכח את נציגי הימין בתקשורת – דודו אלהרר (לפחות עד שנזרק ע"י יצחק טוניק, מפקד גלי צה"ל), אורי אורבך (אופס... כבר לא), ג'קי לוי (אם נתעלם מהעובדה שחבר למימד), אבשלום קור (די... אל תגידו לי שלא קלטתם את המסרים הימניים הסמויים שלו בפינה "באופן מילולי") וחנוך דאום !
מדגם – צריך להוריד את הכובע בפני כל הסטטיסטיקאים על ההישג המרשים בתוצאות המדגם. מדהים. למרות שרק כמה עשרות אלפי מצביעים בודדים חשפו בפניכם את הצבעתם, הצלחתם "לנבא" את תוצאות הבחירות... שאפו. לא ייאמן כמה כסף וכמה מאמץ מושקעים בפרוייקט שכל מטרתו היא עידוד חוסר הסבלנות שלנו. חבר'ה, עוד 5-6 שעות הייתם מקבלים תוצאות רשמיות. לא! אנחנו רוצים עכשיו עכשיו עכשיו.
נשיא אמריקאי ידידותי לישראל – נשיא שבאמת אכפת לו מהמצב במזרח התיכון וברוב טובו הוא מוכן לכפות עלינו את ייבוש ההתיישבות ביו"ש ונסיגות נוספות.
ימין, שמאל ומרכז – בחלומי תבוא כל מפלגה ותאמר לציבור מה ברצונה לעשות. תאמר המפלגה הימנית – "אני בעד קיפאון מדיני, נגד ויתורים על שטח קרקע כלשהו " ותתכוון לכך, תבוא המפלגה השמאלית ותאמר – "אני בעד חזרה לקוי 67 כולל ירושלים המזרחית", תבוא מפלגת המרכז ותאמר... לא יודע... משהו מרכזי... יבוא הבוחר ויבחר ביניהם. יופי. חלום נחמד. הבוחר הישראלי מפחד להצטייר כימני (שהרי אז הוא אחיהם האידיאולוגי של גלוחי הראש מאירופה) וגם כשמאלני (שהרי אז הוא בעל משקפיים עגולות, גר בתל אביב בדירת חדר עם כלב ולא מחובר לצד הגברי שלו בעליל) זהו סוד קיסמו של המרכז. איזה יופי – דרך האמצע – ממש מפלגתו של הרמב"ם. איתרע מזלנו שזוהי למעשה מפלגה שמאלנית המתעטרת בנוצות ממורכזות. אלכסנדר ינאי היה מלך די זיפת לכל הדעות, אבל קופירייטר לא רע בכלל. על ערש דווי הוא אמר לשלומציון אשתו "בתי, אל תתיראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים, שעושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס" נלך בדרכו ונאמר "בתי, אל תתייראי לא מן הימניים ולא מן השמאליים אלא מן המרכזיים שעושים מעשה בשארה ודורשים שכר כאיווט."
עימות טלוויזיוני – ב1996 נערך העימות הטלוויזיוני האחרון בין המועמדים לראשות הממשלה. העימות היה בין ביבי, ברק ואיציק מרדכי (שתפקידו כל העימות היה לקרוץ לביבי ולומר "הרי אתה הסכמת להחזיר את הגולן" ולצחוק צחוק דבילי בתגובה לכל תשובה של ביבי להנאתם של העיתונאים). ב1999 מנהיגנו בדימוס הנערץ אהוד ברק סירב להשתתף בעימות מאחר שהוא הוביל בסקרים, רק שב2001 הוא חטף אותה בהפוכה כששרון סירב להתעמת מולו מאחר שהפעם הוא הוביל (ולא אשכח איך ברק בלי בושה הגיב על היעדרותו של שרון במבט משתומם מול המצלמה - "לא יעלה על הדעת..."), מאז באופן מסורתי מסרב המועמד המוביל להשתתף בעימות. ובכן האם זו רק אשמתם של מנהיגינו שלא מוכנים לשתף אותנו בדעותיהם? האמת שישנם אשמים גדולים מהם... ניחשתם שוב נכון! התקשורת! המסר המרכזי של התקשורת מהעימות ב96 היה "ביבי הזיע" ולמען הסר ספק היו עוד כמה נושאים שוליים על הפרק חוץ מבלוטות הזיעה של מי שיוביל את המדינה. תרבות האדלרים והארדים התחילה כבר אז לטבוע את חותמה – צריך למכור תדמית לא אידיאולוגיה. אין טעם לבוא לעימות ולפרוש את דעותיך כשהתקשורת הרדודה שמסקרת את העימות בכלל לא תקשיב לך אלא תבחן את סוג הדיאודורנט שלך.
_____________________________

באחד העלונים המתחרים פורסמה לפני שבוע חידת שחמט וזאת על אף ששאר העלון היה בשפה העברית ולא בשפה הרוסית. בהכירנו את ציבור הקוראים הישראלי החלטנו ללכת על חידה המתאימה יותר למנטליות הישראלית – מהם שני המהלכים שעל הלבן לעשות כדי לזכות במארס טורקי כפול ?(מתוך הספר Bizbuz zman bamiluim 2006)

חזרה בזמן

2009-05-21T03:20:00.001-07:00

לא ברור מה היא המניעה החוסמת את אפשרות החזרה בזמן.
הסיבות הפיזיקליות למניעה זו לא משכנעות – הטכנולוגיה השתפרה, כלי הרכב מהירים יותר. תיאורטית אין שום מניעה לחזור בזמן ועדיין נראה שלא התקרבנו באמת לעבר החזרה בזמן.
לא מעט אנשים עומדים תמהים מול עובדה זו.
בעיקר נשים.

מחקרים מראים שככל הנראה סיבת אי האפשרות לחזור בזמן באמת אינה פיזיקלית, או במילים אחרות זו אינה בעיה אובייקטיבית אלא סובייקטיבית.
זה תלוי באדם עצמו.
יש אנשים שמסוגלים יותר להתקרב לגבול החזרה בזמן מאחרים וזו עובדה.
בין אם אלו גורמים גנטיים, תכונות אופי או אולי חינוך אחר.

ישנם המאפיינים את הבעייתיות שבחזרה בזמן בכלל כבעיה אתית.
הטיעון הוא בערך כך "אם יהיה אדם שיוכל לחזור בזמן יצפו מכולם שיוכלו לחזור בזמן"
בעיקר הנשים יצפו.

(האמת שפעם שמעתי שישנו טיעון פילוסופי כנגד החזרה בזמן, פרדוקס, אם תחזור בזמן אז תוכל להרוג את סבא שלך. אבל אף פעם לא הבנתי אותו. מה אתה מניאק? סבא שלך??? חוץ מזה מה הקשר? ואם לא תחזור בזמן לא תוכל להרוג את סבא שלך?)

לא צריך לצפות לגדולות ונצורות מהחזרה בזמן, מה כבר ישתנה?
לא ממש ברור איך החזרה בזמן היתה משנה את חיינו.
אולי קצת היינו רגועים יותר.
בעיקר הנשים.

רק אתמול כשחזרתי הביתה מהעבודה אשתי שאלה אותי בכעס "תגיד לי - זה כ"כ קשה לחזור בזמן?".
יאללה, כולה רבע שעה איחור
מה הסיפור ?

סיפור קצר

2009-05-21T03:16:00.001-07:00

פעמים והדרך מתארכת והזמן דוחק ופעמים שהדרך קצרה והזמן אינו דוחק. אותה שעה התארכה לי דרכי והזמן לא דחק בי.
הייתי מתהלך ברחובה של עיר.
עירנו סגולה נפלאה יש בה – יכול אדם להתהלך בה זמן רב ולא להגיע אל סופה. ואולי יש עוד ערים כמותה.
יש ואדם מתהלך ואינו פוגש נפש בשווקיה של עיר ויש ופוגש. יש ואותו אדם ממכריו ויש שאינו ממכריו. אותה הפעם נתקלתי באדם ממכריי.
יש ממכריו של אדם שקרובים לליבו ומונחים בדעתו תמיד ויש והם חברים של "שלום, שלום". אותו אדם מהסוג של ה"שלום,שלום" היה. שאלני לשלומי ושאלתיו לשלומו ונפרדנו לדרכנו.
פעמים שפגישה מקרית אחת מסובבת חייו של אדם ומהפכת גורלו כמו היו חייו זורמים בנחיל אחד ומאותה פגישה ואילך בנחיל אחר. אותה פגישה לא ממין זה היתה.
יש וחייו של אדם הם בחינת סיפור מהלך, כל יום מתהפך לדף בספר המרתק של חייו ויש ולא קרה לו שום דבר מעניין באותו יום – מצ'עמם מצ'עמם... מה אפשר לעשות ? פעמים ככה ופעמים ככה. יש ככה ויש ככה. אותה שעה יצא ככה וככה.

העימות האמיתי- החכי"ם הדתיים בראיונות בלעדיים לעולם קטן, בלעדי!!

2009-05-21T03:13:00.000-07:00

כעת, אחרי הבחירות והקמפיינים השונים אספנו לפאנל בלעדי כמה מחברי הכנסת הדתיים לראיון אמיתי, בלעדי, חושפני ונוקב, על דרכם, אמונותיהם והסודות הקטנים מחדרי התפילה של הכנסת.

אלי ישי, חתכתם לכיוון הימני? מה קרה ל"להחזיר עטרה ליושנה" ?
במחילה אני לא מבין את כוונתך - ש"ס מאז ומתמיד היתה המפלגה הימנית ביותר בכנסת, זוהי גם דעת מרן.

אבל הייתם חלק מהסכם אוסלו, לא?
מה הכוונה "הסכם אוסלו". לא ברור לי על מה אתה מדבר. זה משהו בין ההסתדרות לאוצר?

הסכם אוסלו, אתה יודע, שיצחק רבין חתם עם אש"ף?
"יצחק רבין? אני לא זוכר מישהו כזה... היה אחד רמטכ"ל, לא?"

ואחר כך ראש ממשלה...
"מה אתה אומר... מי היה מאמין. זאת אומרת... התקדם לא רע, לא?"

נו. בכל זאת ?
הבט...דבריו של מרן לא הובנו... שאלו אותו אם הוא תומך בתהליך או שלא והוא ענה "או שלא" הכתב לא הבין את דבריו וחשב שהוא תומך בתהליך אוסלו.

אברום בורג, אז מה, היום למפלגת העבודה אין אפי' ח"כ חובש כיפה אחד ?
טוב, אין להם גם הרבה חברי כנסת לא חובשי כיפה.

מאיר פרוש, מה אגודת ישראל מתכוונת לעשות למען הציבור הדתי-

"כפי שיודע כל מי שעקב אחרי הקמפיין שלנו, אנחנו בכלל לא מפלגה דתית, אלא מפלגה חברתית ראשונה במעלה. אין לנו קשר לדת ולא לדתיים, בכלל. שים לב שגם רוב המצביעים שלנו באים מהקיבוצים ומישובי השומר הצעיר שסביבות בני ברק וירושלים. ככה שממש אין קשר... לפחות 90% מהמצביעים שלנו אינם חובשי כיפה. יש בהם שחובשים משהו אחר, כמו כובעים וכאלה, אבל לא כיפה..."

אפי איתם, אתה מקווה לקדם את ענייני הציבור הדתי בעזרת הליכוד-אח"י אני מניח.
ידידי, אתה ממש לא מעודכן. עקב חילוקי דעות עם ביבי פרשנו מהליכוד וחברנו לציפי לבני.
לקדימה ?
אל תאמר קדימה, מעתה אמור מפלגת "קדימה, אח של"י" א – אחריות, ח – חברה, ש – שליחות.
ומה בקשר ל - ל"י ?
לא יודע.

המשכנו לעבר מפלגות הבית של הציבור הדתי-לאומי. כצל'ה – אתה לא מפחד שהפילוג הזיק לעניינו של הציבור הדתי.
מפחד??? ראשית אני לא מפחד מכלום! שנית - למה פילוג? הרי אמרנו בפירוש שאין לנו דבר נגד הבית היהודי ואנו ממליצים לכל מי שארץ ישאל לא מעניינת אותו, התורה לא משמעותית בשבילו ובכל זאת מתעקש להצביע למפלגה דתית - להצביע לבית היהודי.

פרופ' הרשקוביץ, נראה שהמפד"ל שוב לא מצליחה לשווק את עצמה ולמשוך קהל בוחרים חדש. יש תכניות איך כאן לעשות את השינוי?
ודאי. אנחנו פותחים במבצע חדש לקהל הרחב – שילחו את ילדיכם לבתי הספר שלנו,
לתיכונים ולישיבות שלנו והצביעו לש"ס. חוץ מזה מעכשיו זה סיפור אחר החלטנו להשקיע יותר בחינוך.
כן. רציתי באמת לשאול אותך מה ז"א המנטרה הזו שאתם כל הזמן חוזרים עליה להשקיע בחינוך? הכונה למשרת שר החינוך ?
לא לא. פשוט לניסן סלומיאנסקי יש תעודת הוראה ועכשיו הוא יחזור למקצועו המקורי.

סיפור שאסור להחמיץ

2009-05-21T03:12:00.001-07:00

"אני מבקש שקט" ניסה היו"ר להסות את הקהל ללא הצלחה "כולנו מודאגים, לכולנו יש מה לומר, אבל בא נעשה את זה בצורה מסודרת". אט אט נרגע הקהל.
"תודה" אמר מר דגן היו"ר "אני מניח שכולכם שמתם לב שחלו אי אלו תמורות במעמדנו בזמן האחרון" (הנהוני הסכמה בקהל), "לא מכבר תפסנו מקום של כבוד בסביבה שלנו ועכשיו אנחנו מרגישים כבר כ... כאורחים בלתי רצויים, כאילו... כאילו... כאילו כולם פשוט רוצים להיפטר מאיתנו". "לא ניתן להם" נשמעו צעקות מהקהל.
"עד לא מזמן כולם רצו בנו. בירכו עלינו. ועכשיו מה ..." המשיך היו"ר במבט מודאג. "כולכם שמתם לב שאנחנו כבר לא יכולים להסתובב בכל מקום... היקצו לנו מקומות מיוחדים!!!". "זו שערוריה" צעקה מהקהל מישהי מלאה עם צמות קלועות "אחד מהילדים נכנס עם הבן שלי לחדר שלו ואימו של הילד צעקה עליו 'שלא תעז להיכנס עם זה הביתה.' זאת התנהגות זו? זו תרבות? מה אנחנו... חזירים?". זעקות שבר עלו מהקהל "אין לנו סיכוי. הם עוד יאכלו אותנו בלי מלח".
"המודיעין שלנו אומר שזה בגלל שלקחנו להם מהמים" הוסיף היו"ר. "מה זה, המים שלהם?" הזדעק הקהל "קמצנים ארורים! זה גם מים שלנו". "תמיד אמרתי לכם זו תהיה בעיה שלנו" אמר מישהו גבוה ורזה במבטא צרפתי כבד "שקטנו על שמרים שלנו. הרגשנו בבית חמים ונעים והרשינו לעצמנו להנות מהחיים הטובים. לתפוח... להשמין... לזה הם כבר לא מוכנים. על זה הם יחסלו אותנו". "לא יודע מה איתכם אני הלילה אורז ודי" אמר מישהו מהקהל. "אם אתה אורז" ענה לו שכנו מהקהל "כדאי לך ללכת לספרדים, שם יש לך יותר סיכוי".
"מה יהיה?" עלתה הצעקה מהקהל. "כנראה שאין הרבה מה לעשות" השיב היו"ר כשהוא משפיל מבטו "אין לאיפה לברוח. שמעתי שהערב הם הולכים לחפש אחרינו בנרות. בכל חור שלא נתחבא הם ימצאו אותנו".
"ומה הם יעשו איתנו? מה המטורפים האלו רוצים מאיתנו?" צרח מישהו בהיסטריה מהקהל. "טוב. אנחנו לא ממש בטוחים לגבי זה" אמר היו"ר בהיסוס "אבל יכול להיות... כלומר יש אפשרות ש... אולי פשוט רוצים לשרוף אותנו". בנקודה הזו הקהל כבר היה ממש היסטרי "חוליגנים...ברברים...".
"אין שום סיכוי להינצל ?" צעק מישהו מהקהל בייאוש "אף אחד עוד לא מצא איזה מקלט שנוכל לשרוד בו? איזו שמורה ?". "אח שלי מצא..." אמר אחד מהקהל "אח שלי מצא שמורה". "יופי שאח שלך מצא שמורה. הוא יינצל בטוח. אבל מה איתנו???" צעק עליו מישהו אחר.
"האמת היא שישנן שמועות..." השיב היו"ר "שישנה דרך אחת להינצל". הס הושלך בקהל. "שמעתי... אני לא מתחייב על זה... אבל שמעתי שצריך פשוט להתחבא אצל איזה גוי טוב". "אני רוצה גוי. אני רוצה גוי" צעק מישהו מהקהל "אני מוכן אפי' שימכרו אותי..."
"בסופו של דבר הם עוד יתגעגעו אלינו." סיכם היו"ר "אתם תראו שתוך איזה שבוע שבועיים הם יתחננו שנחזור". אבל נראה שדבריו של היו"ר כבר לא נשמעו בקהל. הם הרגישו שהסוף קרב...
מתוך יומנה של לחמניה ערב פסח

אז מה היה לנו

2009-05-21T03:10:00.000-07:00

ראשית אבקש מחילה מרבבות הקוראים בארץ ובתפוצות על היעדרות המדור בחודש האחרון עקב עבודות השירות בביתי להם נידונתי בתקופה האחרונה ושבוע נופש בבסיס צאלים. אולם זה בדיוק הזמן להפקת לקחים. אז תיכנסו פה לאיזה ח' ונתחיל.
תקופת הפרה-פסח
כידוע המאבק כנגד נקיונות הפסח אבוד מראש. משפטי ה "אבל זה חג החירות" ו"למה את חושבת שלמגירה של הגרביים שלי יגיע חמץ" יישארו לנצח טיעוני סרק. והטיעון הדבילי ביותר שאת הנקיונות נעשה אחרי פסח מעולם לא עמד במבחן המציאות ומאז יציאת מצרים לא נצפתה ולו משפחה אחת שעושה נקיון פסח לאחר הפסח. ע"כ לא אשחית על כך מילים ורק אומר - "אבק זה לא חמץ, ילדים זה לא קרבן פסח ובדיחה שמספרים אותה 100 פעם מפסיקה להצחיק".
ליל הסדר
· המצוה החשובה ביותר בפסח הינה מצוות "והגדת לאביך, לאמך ולכל מי שאיתרע מזלו להיות איתך בשולחן". זוהי מצווה על הבייני"ש הצעיר שחזר חדור מוטיבציה מהישיבה להסביר להוריו ולאחיו את סודות החג כפי שניסה להבין ללא הצלחה מעולת ראיה על ההגדה, לנזוף בהם על כך שהם אומרים שמפלס היין ירד בעזרת אליהו הנביא ולהסביר להם שכזית מצה זה בעצם שיעור אבטיח שיש לבלוס ב7.8 שניות עד לאובדן חושים.
· דגש חשוב שלמדתי השנה בקשר לאפיקומן – לא מספיק לשמור על הילדים ערים עד לגניבת האפיקומן חשוב שהם גם יהיו ערים כשצריך לחשוף איפה הוא נמצא. בדידי הווה עובדא.
· הידעת ? - השיר "עשרים תפוחים היו על העץ אחד נפל והתפוצץ. תשע עשרה תפוחים ..." נחשב במשך שנים לשיר הכי מרוח בעולם עד שהגיע השיר "אחד מי יודע" ועקף אותו בסיבוב
· אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה לפחות היה לנו טיול נחמד בסיני.

חול המועד
לזכר היתקעותם של בנ"י 40 שנה במדבר רווח המנהג בישראל לצאת לטיולים ולהיתקע 40 שעות בפקקים. אמנם ישנם כאלו שעבורם הפקקים הם גם סוג של חוויה – הם שומעים מוזיקה כל הדרך, משחקים משחקי חברה ונהנים מהחיים גם בפקק אבל גם להם יום אחד יהיו ילדים. אלו מאיתנו הנוסעים עם הילדים מגיעים מצויידים מראש בשלל משחקים - משחק ה"אבא הוא לקח לי זה שלי", משחק ה"תירגעו אנחנו כבר מגיעים", משחק ה"אני סופר עד 3 פעם אחרונה", משחק ה"אני סופר עד 3 פעם אחרונה ודי", משחק ה"זהו, עכשיו מישהו מקבל כאן עונש", משחק ה"למה נסעת מכאן אתה לא יודע שיש כאן פקקים" ועוד שלל משחקים שנשמח לחלוק עימכם.
המימונה
אכן אין ספק כי המופלטה, המכילה כמות אנרגיה השווה לזו שהוטלה על הירושימה, הינה מעדן מלכים. אולם לצד המופלטה נמצאים על השולחן העצמים הבלתי מזוהים הבאים – קערה בעלת נוזל לבן שמס' כפיות תקועות בה, תמרים עם גרגרים לבנים, גזרים השוחים בתוך נוזל ממותק. בקיצור חבר'ה, תסעדו, תרבחו, מה שבא לכם – אבל עדיף להתרכז במופלטות.
משחקי זיכרון
היהדות מלאה במשחקים לשיפור הזיכרון. בין הפופולריים שבהם הוא משחק ה"זכור את העונה" שבו השחקן שפיספס צריך לחזור 10 צעדים אחורה לתחילת התפילה ו"זכור את התאריך" שנהגו לשחק בראשי חדשים (כותב טור זה באופן אישי כבר התפלל בעבר כ4 תפילות עמידה רצוף עקב כרטיס הזיכרון הקטן שבראשו) אולם ללא ספק - משחק "ספירת העומר" בהוצאת חז"ל הוא האכזרי שבהם – יום אחד פיספסת - יצאת מהמשחק - נתראה בשנה הבאה. קצת רחמים! אולי משהו כמו 3 פסילות ?
ברכת חמה
כידוע מדי 28 שנה השמש נמצאת בדיוק באותו מצב שהיתה אמורה להיות אם היא היתה מתנהגת כמצופה ממנה וקצת מעגלת פינות, מאחר שמסתבר שהשמש אוהבת שברים לא רציונליים כנראה שהמחזוריות צריכה לגדול למשהו כמו 2800 שנים אבל נעזוב את זה כרגע. נתקלתי בפרסום לספר של חב"ד בשם "ברכת החמה" בין שאר המשפטים המופיעים בפרסומת נתקלתי בשורה הבאה "האם הארץ לעולם עומדת או שמא השמש במרכז כדעת הכופרים" – כפי הנראה חב"ד שרויים עדיין במחלוקת קשה עם גליליאו גליליי, מה שאומר שיש להם 2 מחלוקות קשות עם המדע המודרני – הראשונה כזכור שייכת לתחום הרפואה ההלכתית בנוגע לקביעת זמן המוות.

למחאות זועמות - haim.world@gmail.com

מכתב פרידה

2009-05-21T02:50:00.000-07:00

אני מצטער, באמת, זו לא את - זה אני. את באמת מאוד מעניינת, למרות שלא תמיד הבנתי אותך... ואני גם יודע שיש בך המון חכמה אפי' אם אני לא מבין אותה, לרגע אחד לא חשבתי אחרת... ולמרות שכולם חושבים שזה בגלל שאת כ"כ גדולה זה בכלל לא הפריע לי, ההיפך - זה רק אומר שיש בך הרבה. זה גם לא קשור לזה שאת דוברת שפה זרה, למדתי להבין את שפתך. אני חושב שמה ששבר אותי היה האינטנסיביות שבקשר. אבל אולי כדאי שאתחיל מהתחלה ...
בהתחלה חשבתי שהפעם זה יהיה שונה (עם הקודמת נשברתי אחרי חודש וחצי), נגמרה מסכת העלבונות שלי. למדתי לקח! אסור לי להתחרות בכולם... איתך אני אתחיל לפני כל האחרים... וככה זה היה. הסתדרנו די טוב בהתחלה. אני חושב שכמעט חודשיים הייתי מאושר - כל יום התחלנו דף חדש, בלי הרבה פרשנויות, פשוט חבל על הזמן.
הרגשתי נהדר – הפעם זה הולך! הפעם יש סיכוי שזה יקרה! ממש נהניתי ממך, נהניתי מאיך שאת יכולה לומר כמה מילים ויש להם כ"כ הרבה פרשנויות... וכשהתפנה קצת יותר זמן הייתי יושב איתך שעות (טוב אולי שעות זה הגזמה) וממש חושב על מה שאת אומרת.
כולם צחקו עלי – אמרו שאשבר, שלא אחזיק איתך מעמד. בהתחלה לא היה אכפת לי, הייתי בטוח שהפעם זה יהיה אחרת, סירבתי להתבונן בסטטיסטיקה האומללה שלי. אבל את יודעת איך זה... פתאום יש מילואים ומתראים קצת פחות, לחץ מפה לחץ משם ואת יודעת מי הראשונה שנפגעת מזה...אני יודע שלא דרשת הרבה. פעם ביום שניפגש איזו חצי שעה (ואם היה לך משהו חשוב באמת, אז שעה), לא יותר מזה. ואם אי אפשר היום אז ניפגש מחר ונשלים פערים בינינו.
אבל נשברתי! זה הפך פתאום מתענוג למחויבות מעיקה... פתאום הופיעו חריקות... פתאום כבר לא עמדתי בקצב שלך... פתאום שמתי לב שיש אצלך קטעים שאני פשוט לא מבין... ו... ו.... ושאת מלאה בתוכך סתירות שאני לא מבין. אומרת ככה ואז אומרת ההיפך...
חברים שלי אמרו לי שאני פשוט מפגר... שאדלג על הקטע הזה ואמשיך הלאה.
וזה פשוט לא נגמר רק עוד ועוד ועוד... עד שהמרחק בינינו גדל. גדל מדי.ואז זה כבר היה ברור לי, גם הפעם זה לא יקרה. גם ממך אני חייב להיפרד בטרם עת.
אפי' לא עשינו סיום ראוי לשמו. עם כיבוד... וקדיש... מי יודע, אולי ניפגש עוד שבע שנים.להתראות יא-בבא.
הדרן עלך והדרך עלן.

נ.ב. מה את אומרת על רב ניסים? גאון אה?!

(מוקדש בהערכה למי שהצליח לסיים השבוע ובאמפתיה לאלה שלא)