'חיים כל העולם' - עולם קטן וירא

חשבון נפש
שמעתי בשבוע שעבר את הנאומים לזכר רבין וגם את דבריו של יונתן בן ארצי, נכדו של רבין, בדבר ההסתה הפרועה כנגד סבו – עד כדי השוואה של ההפגנה נגד רבין לליל הבדולח. הדברים הביאו אותי לחשבון נפש נוקב ולכתיבת השורות הבאות (בתקווה לנאום שנה הבאה בכיכר) -
"היתה זו כרוניקה ידועה מראש, בל ניתמם. האצבע שלחצה על ההדק אכן היתה של אדם בודד, אך האוירה שלפני הרצח היתה קיימת. ההסתה היתה חסרת גבולות – יכולת לשמוע אנשים שטוענים שאין לממשלה מנדט, שצעקו בריש גלי שהממשלה מביאה לאסון. היו אפי' רבנים (ויש ברשותי את השמות) שטענו שיש להפיל את הממשלה. לא פחות – להפיל. היתה אוירה שהזכירה (להבדיל אלף אלפי הבדלות!!! אבל ממש הזכירה) את אירופה של 1939. כאילו חוץ מהקטע של המחנות, אבל אוירה . איפה חשבתם שזה ייעצר? במילים? לא חשבתם שאף אחד ייקח את החוק לידיים? ומה לגבי הצעקות שצעקו "רבין בוגד" (ואל תשוו לי לצעקות אחרי מלחמת לבנון - "שרון בוגד! בגין בוגד!" הם באמת היו בוגדים). אבל השיא היה במשפט שאני אפי' מתקשה לחזור עליו, שלא האמנתי שבמדינה דמוקרטית יישמע אי-פעם, רק שבמו אזניי שמעתי אותו, ולא מאיש אחד... "פעם הבאה אני לא בוחר רבין" – אתם לא מתביישים ? והדברים הגיעו עד עד כדי כך שבתוככי משכן הדמוקרטיה, בכנסת ישראל, היו חברים שחלקם חברי כנסת עד היום,לבושתנו, שהגישו הצעת אי אמון! מה המרחק בין אי-אמון – איננו מאמינים בממשלה בראשותך, לבין רצח ראש ממשלה ?ואנחנו שתקנו... זהו! מעכשיו למדנו לקח. לא עוד! אני קורא לתפוס את כל אלו המסיתים ופשוט לפוצץ להם את הצורה. לקחת את אלו שלא מבינים שמילים יכולות להרוג ופשוט לדפוק להם כדור בראש. די להסתה! נמאסתם!"

סנוב, בלוד כבר היית ?
לפני מס' שבועות עיינתי להנאתי במקור ראשון. במהלך שיטוטי בין דפי העיתון הגעתי לאחד המדורים הקבועים ומתוכו נזדעק אלי מקום מגוריי. הכותב התלונן באותו טור על מצוקת הדיור של המשפחה הדתית הצעירה. בסדר. מקובל. אולם על אף מצוקתו הוא מבקש לא לשלוח אליו מיילים בקשר ללוד. או בלשון קודשו "הבנו, אפשר לקנות שם שישה חדרים בזול. סבבה. לא רוצים לגור בלוד." לא רוצה לגור בלוד? זכותך. אולם מה הסיבה , שימו לב - "כי זה קרוב מדי לנתב"ג ואנחנו חוששים שיום אחד במקום לחזור הביתה נפנה שמאלה במחלף וניכשל בטיסה לחו"ל". ובכן, לכתב היקר ולכל המודאגים האחרים (אם ישנם) - הריני להרגיעכם שהשילוט בנושא לא רע בכלל וגם אם פניתם בפניה הלא נכונה, יש פניית פרסה ממש לפני לוס אנג'לס. את הסיפא התקשיתי עוד יותר להבין – "ניכשל בטיסה לחו"ל" – למה התכוון המשורר? האם הוא באמת מפחד שברגע שיפנה לכיוון נתב"ג הוא מייד ייבלע בתוך מטוס בדרך לאי שם, או האם ישנה איזו כוונה נסתרת אחרת. אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני... הכתב כותב בלשון רבים - "לא רוצים לגור בלוד", אז איפה כן "רוצים?" – כמובן, “בגבעת שמואל, רעננה, פתח תקוה וכדו'.”
ובכן ידידיי מסתבר שדוקא יש הרבה שכן רוצים בלוד וב"ה הפרוייקטים החדשים והשכונות הותיקות מתמלאים בחבר'ה דתיים צעירים לשמחתנו ולשמחת התושבים הותיקים בעיר.
כתושב לוד וחבר הגרעין זה תשע שנים, אני יכול רק להמליץ לכם על האופציה הזו. אני יודע, אני יודע, לצופה מבחוץ לוד נשמעת כמו מקום די מפחיד, אבל מי שחי בעיר יודע את האמת... שהמצב קצת יותר גרוע ממה שחושבים... וברצינות – על אף החסרונות של העיר מסתבר שהיתרונות בה עולים בהרבה על החסרונות. וזו עובדה – אנשים מבסוטים! הגרעין כיום מונה קרוב ל250 משפחות וזאת עוד לפני הקליטה המסיבית הצפויה בשכונות החדשות. מה הסוד? האמת שיש כאן פשוט קהילה נהדרת, איכות חיים במובן האמיתי של המילה והרגשה של עשיה. אפי' אם לא עשית כלום ואתה רק חי כאן.
אני מניח שהקורא כעת תוהה לעצמו – מה הוא משחק אותה ? מדוע הוא לא מדבר על הבעיה המרכזית בלוד? למה הוא לא מדבר על בעיית הערבים בלוד ? ובכן רבותיי זו לא כזו בעיה. אמנם אין הרבה מקומות בילוי בעיר אבל אפשר ערב אחד לשחק כדורסל, ערב אחר יש כולל ערב, בקיצור הערבים זו לא כזו בעיה.
לסיכום - אם אתם מחפשים אלטרנטיבה במחיר שפוי, קהילה טובה, וגם קצת אידיאלים (אם זה עדיין לא מילה גסה) אתם מוזמנים. גם אם נכשלתם בעבר בטיסות לחו"ל. אה, ולא לשכוח - במחלף ימינה!

לחומרי הסתה נוספים – www.haim.shoresh.org.il
לתגובות ולתיאום שבת קליטה - vlado@olam-katan.co.il

חידת חמיצר
"קבוע במסמָר, ולצוָאר, כמו סָוָאר, הוטל למשמר, ומי אזר זֵר לזָר?" – קוראים נכבדים, אנא ענו על השאלות הבאות הנוגעות לקטע הכתוב לעיל:
במי או במה המדובר?
האם גם בשנה הבאה תלך לסליחות של אשכנזים?

בניית סוכה
סוד גלוי הוא שלפני חג הפסח ניטשת מלחמה בין עקרות הבית מי מוכנה מוקדם יותר עם הניקיונות, ומן המפורסמות הם משפטי ה"בחיי עוד לא התחלתי לנקות" (על אף שנשאר לה רק חדר הילדים) או במקרה הגרוע יותר: "אנחנו יוצאים לשבוע חופש כי סיימנו את הניקיונות כבר אתמול", אולם דעו לכן כי אותה לוחמה פסיכולוגית קיימת בזעיר אנפין אף בקרב המין החזק, אם כי בצורה הרבה פחות מתוחכמת.כך שלפני חג הסוכות לא נדיר לשמוע את משפטי ה – "גמרתי אתמול לקשור את הסכך", בעוד חברו עונה לו – "רק עכשיו?! גמרתי כבר לתלות את הקישוטים", ושניהם מסתכלים ברחמים על זה שבקושי גמר את השלד. אבל בזאת לא נגמר מבחן הגבריות של בונה הסוכה. שם המשחק הוא הדיגום והאִבזור של הסוכה – הִתקַנת מנורה בסוכה? פלורוסנט? ומה עם מאוורר? כל המרבה בשיפצורים הרי זה משובח. וזכורני שפעם באתי לידידי יגר והשווצתי לו במלאכת כפיי, שכן הצלחתי להתקין מנורה וכן מתג בסוכה, או אז הכניס אותי יגר לסוכתו וחשף בפניי ארון חשמל תלת-פאזי, מערכת חשמל מסועפת המתוחה באלגנטיות בתוך תעלות נסתרות וכמובן מערכת אוורור מרכזית לסוכה.בכל אופן, לאחר שגמרת לבנות את הסוכה הגיע תור הקישוטים, נויה של הסוכה. ובכן, כידוע סוכה מתקשטת בכל מיני גזירי נייר, בניירות אלומיניום במגוון צבעי הקשת המטאלית. למרבה הפליאה עדיין לא מצאתי את בעלת הבית שבתור חפצי נוי בביתה תהיה מוכנה לתלות שרשרות נייר ומבנים הנדסיים תלת-ממדיים העשויים מרדידי אלומיניום. קישוטים עלק... בכל אופן, אחד האתגרים הרציניים בנוגע לקישוטי הסוכה הוא אופן תלייתם – אתה דוחף את הסיכה מן הצד האחד של המחיצה, אולם לאכזבתך השפיץ של הסיכה לא בוחר להסתובב מן הצד השני של המחיצה ולשוב אליך כדי שתוכל להשלים את התלייה המושלמת. אתה יכול לבחור להשאיר אותו במצב הזה כשהוא בולט החוצה... עזוב, לא עובד. אולי תבחר לכופף את הסיכה לפני שאתה מחדיר אותה, אל תהיה דביל... גם לא עובד. אין לך סיכוי אלא אם כן יש לך שותף מן הצד השני שמצליח לאתר את המקום שאליו דחפת את הסיכה (אתגר לא פשוט כשלעצמו) ומחזיר אותה אליך. אבל אל דאגה, יש פתרון גם לעמלים לבדם על הסוכה – דבק דו-צידי, אתה פשוט מצמיד את הקישוט כשבגבו הדבק וללא כל קושי הוא נצמד אל דופן הסוכה. "מי צריך סיכות? מי צריך קשקושים?" אתה חושב שמח וטוב לב. למחרת אתה מוצא את הקישוט בדיוק באותו מקום רק הפעם דבוק לרצפה.

תחרות סוכה בבית הספר
להורי ילדי כיתה א' שלום. כנראה שהטיפ הבא קצת מאוחר בשבילכם, אבל מוטב מאוחר... לפני כמה שבועות חזרה בתכם הביתה ובפיה בשורה – "ישנה תחרות סוכות בבית הספר". מאחר שאתה הורה נלהב וצעיר, החלטת שתעזור לבתך לקטוף את המקום הראשון יחד עם הכבוד והתהילה, שכן בטח כל שאר הבנות יבנו בעצמן את הסוכה, ולבתך יש היתרון היחסי שבאבא מוכשר ובעל 2 ידיים ימניות. אתה מחליט שלבתך המוכשרת לא מגיעה סוכה קקמייקה מקופסת נעליים גזורה, אתה תעשה לה סוכה מעץ עם רצפה מדיקט וסכך משיפודים, מי יכול עליך?! ובכן דע לך, הורה יקר, שבכיתה של בתך קיימים לא מעט הורים מאותגרים כמוך, כנראה גם שאחד מהם נגר ובתו תביא סוכה מעץ אגס עם פיתוחים בדפנות, אבא אחר הוא קבלן עבודות גבס ויביא לבתו קאראסוכה ויש גם את האבא שעובד באלקטרה ויבנה לבתו סוכה ממוזגת. וכדאי בכלל לשמור את האנרגיות לחודש חשוון, שכן אז יש תחרות בית ספרית מי בונה את תיבת נח הכי יפה.מוסר השכל – בעוד שנה בכיתה ב' הילדה תכין לבד סוכה מקופסת נעליים גזורה, מה קרה? שתתמודד...

קופסה מכסף לאתרוג
סביר להניח שאם כבר התחתנתם גם לכם יש בבית באיזשהו ארון קופסה מכסף עבור האתרוג. בטח איזו סבתא / סבא רצו לעשות אתכם מאושרים וקנו לכם את פריט היוקרה הנ"ל. לקופסת הכסף לאתרוג ישנה אמירה – סביר להניח שבמחירה יכולתם לקנות מחשב נייד לא רע, או איזה גאדג'ט אחר שאתם חושקים בו, אבל צא ולמד מה ההבדל ביניהם -
בעוד המחשב הנייד שהייתם מקבלים חלף קופסת האתרוג לפני כך וכך שנים היה כבר מיושן וכנראה נזרק לפח, קופסת הכסף לאתרוג עומדת בפארה ונמצאת בדיוק באותו סטטוס ובאותו מקום כל השנים. רק חבל שאתה לא ממש זוכר איפה... וגם אם כן - היא לא ממש יוצאת מהמקום הזה. גם לא בסוכות!
מה עושים עם הדבר הזה, רבותיי? מה אכפת לי שהאתרוג יהיה בקרטון? האם אזכה למעמד חברתי גבוה בזכות הקופסה? האם מאחורי גבי יתחילו אנשים ללחש: "קלוט איזו קופסה יש לחיים... כבוד"?או במילים אחרות – "סבתא שלו, קני לו לפטופ".

טבעות ללולב
האם אתם מכירים את הילדים שמוכרים ב-1 ש"ח טבעת העשויה מאחד מענפי הלולב ומשמשת לשמירת הלולב כמוט דק ויפה ולא כמניפה סינית? ובכן, לאחר חישוב התשואה עבור מוצר זה, גיליתי כי היא אף יותר גבוהה ממכירת "שערות סבתא" (התשואה עבור שערות סבתא יוצאת בחישוב פשוט משהו בין 10,000% ל-100,000% ואני לא מגזים), ואם אותו ילד היה חושב קצת יותר בגדול וקצת מרחיב את העסק סביר להניח שיכול היה להיכנס לרשימת 100 עשירי ישראל אחרי חג אחד או שניים.

שאלות ותמיהות על סוכות, תפילות והושענות
· מהודר מן המהודר – 90, מהודר – 80, כשר – 70, כשר בקושי – 60. יש לי כ"כ הרבה מה להגיד על זה אבל אני לא יודע איפה להתחיל...
· בנענוע של ארבעת המינים, כשעוצמים את העיניים בדבקות ומנענעים בעצמה – על מה חושבים בדיוק?
· האם מי שתיקן את ההושענות לא מצא נוסחה יותר פשוטה לסדר שלהן מזאת: אם יו"ט חל ביום שלישי אז ביום חמישי מתחילים מהמזמור השני אבל אם הוא חל בשבת אז ביום ראשון מתחילים מיום שלישי ואז עוברים לשני?
· האם את הסיבוב בבית הכנסת מותר לעגל או שאתה אמור לצאת בדיוק באותה זווית יחסית שבה נכנסת?
· אם לא סיימת בהושענא רבה שבעה סיבובים, האם אתה צריך להמשיך כמו אידיוט לבד או שאפשר להעביר?
· למה צריך לקנות לכל אחד מבני הבית סט ערבות נפרד בהושענא רבה ואי אפשר להשתמש באותו אחד? אם זה בגלל העלים שנתלשו - בוודאי כבר שמת לב שהמכות לא ממש מזיזות לערבות והן נשארות אם אותו מספר עלים, האם זה בגלל שרוחנית משהו השתנה בהן לאחר החבטות? ok קיבלתי. רק מאיפה בדיוק ההנפצה הזו...?
· ואיך בדיוק אני אמור ללכת בהקפות עם מחזור, לולב, אתרוג, הדסים וערבות בבת אחת?
· תפסיקו כבר לזרוק את הערבות מעל הארון בבית כנסת. אתם יודעים שזה לא בגלל הסגולה, סתם אין לכם מושג איך להיפטר מהן.
· ריבת אתרוגים זה לא טעים, ליקר אתרוגים על אחת כמה וכמה.

המדריך למתפלל

לכבוד הימים הנוראים והחגים הבאים עלינו לטובה מוקדש המדריך החלקי ביותר למתפלל. אני מתריע מראש כי הדברים לא נאמרו על דעתי וכי הם הוצאו מהקשרם והכי חשוב אל תקחו ברצינות מדי...
בתי כנסת ספרדיים
תפילה אינטרקטיבית
התפילה בבית הכנסת הספרדי הינה בסגנון אינטרקטיבי (כמו בדורה ליודעי ח"ן) - לא יכולים להיאמר 2 משפטים ע"י החזן ללא תגובה הולמת מצד הקהל. החזן אומר "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" והקהל מיד צריך להזכיר לו שהם כבר הלכו לעולמם - "עליהם השלום". החזן "רווח והצלה" והקהל בגערה "לנו ולכל ישראל". עובר האורח האשכנזי מרגיש מעט נבוך ומבוהל מקריאות הביניים שאינו יכול להיות שותף להם עקב חוסר שליטה בחומר, אך מנסיון אישי - היצירתיות לא עובדת כאן, כשפעם אמר החזן "מלך עוזר ומושיע ומגן" וניסיתי לענות בהתלהבות "ועוד איך..." הביט בי הקהל בתימהון (שלא לומר בעצבים). האשכנזים לעומת זאת אוהבים לשתף פעולה עם החזן בסגנון "בא נראה אם הוא ישים לב שיש כאן מישהו חוץ ממנו".

השרוולים
פריט לבוש שהיה מזמן צריך לזכות בפרס עיצובי הוא השרוולים, ואני לא מדבר על השרוולים בחולצה אלא על השרוולים בלי החולצה. לטובת החזן העולה על הדוכן בחולצה בעלת שרוולים קצרים נמצאים על הבמה, שני שרוולים עצמאיים שעליו לעטות על זרועותיו החשופות, המשתלבים באופן מלבב עם חולצתו. רבותי, מדובר בגאונות!!! לא פחות. מדוע לקנות חולצות בעלי שרוול ארוך ? אפשר להישאר עם החולצה הקצרה מהקיץ ופשוט לקנות שרוול עצמאי. בקרוב ברשתות האופנה המובילות...

סידורים
בעוד אצל האשכנזים תוכל למצוא את תפילת כל פה ורינת ישראל על מדפי הסידורים, בבתי הכנסת הספרדיים התחרות בין הסידורים קשה בהרבה – תפילת החודש, חזון עובדיה, תפילת ישרים, וזרח השמש, בית עובד, שערי ציון וזו רק ההתחלה. לבד מהסידורים, סליחה - ספרים, הסטנדרטיים – קיים ז'אנר שאינו מוכר כלל במחוזות יוצאי אירופה המערבית – סידורי מנחה מעריב. אולם בל תטעו לחשוב כי מדובר בסידור קצר של מנחה ומעריב של ימות החול – הספר מכיל את תפילות מנחה וערבית בכל קונסטלציה שהיא – חול, שבת, שלושת הרגלים, מנחה ערבית של ראש השנה ומנחה של יום כיפור. ז'אנר ידוע בסידורים הספרדיים הוא "בא-נראה-כמה-אותיות-אפשר-לכתוב-בתוך-שם-ה'" . לעיתים קיים פרומו בתחילת הסידור ובמו עיני ראיתי על אחד הסידורים את הכיתוב הבא - "סידור דעת דברים המלא והארוך והשלם, עם כל התוספות, ללא שום קיצורים" עכשיו תראו לי אשכנזי אחד שקונה אותו... ונסיים בבדיחה שרק ספרדים יבינו – "מאחורי כל איש מצליח עומד שערי ציון"
מודרניזציה של שמות הסידורים
ע"מ להנגיש את הסידורים לדור הצעיר הייתי בוחר שמות אטרקטיביים ועכשויים יותר. לאשכנזים – "תפילת פרידמן" (לייקים אפשר אפי' "תפילת פרידמן מת") ולספרדים – "חזון בובליל".

בתי כנסת אשכנזיים
אפיון המתפללים
אפיון המתפללים השונים בבית הכנסת נעשה כבר מס' פעמים אולם החלטתי בכל זאת לתרום את תרומתי הדלה בעניין.

המעלעל – נוהג יפה וחשוב לבוא לביה"כ כמה דקות לפני התפילה. המטרה – להשיג את כל עלוני השבת לפני שאף אחד מהם ייאזל (ובפרט את עולם קטן שמשום מה החליטו שחמישה גליונות ל200 מתפללים זו חלוקה הגיונית ויש שם אחלה שו"ת ולפעמים גם כותב שם איזה נודניק שחושב שהוא מצחיק). או אז הוא מתיישב בנחת במקומו כשלידו כמות גליונות שגם בתפילת יום כיפור שחל בראש השנה בישיבת רמת גן לא היה מצליח לקרוא חצי ממנה. אבל הוא בכלל לקח את כל הגליונות בשביל אשתו (שמעדיפה לקרוא מקור ראשון). וכמו שנהגו לומר בקהילות ישראל "אם באת לביה"כ כדי לדבר איפה תקרא עלוני שבת".
המשכיל – המשכיל לא יכול לבוא לביה"כ אם אין באמתחתו איזה ספר או שניים (אחד מהם צריך להיות חכמים של הר' בני לאו). הוא כמובן בא להתפלל אבל לא לחינם ברא לנו הקב"ה מח dual core וכך בעוד מעבד אחד עונה אמן בחזרת הש"ץ, מח אחר לומד תורה. לתפילת ראש השנה הוא מזמין את "הובלות אבי" בערבו של חג כדי להעביר את הספריה העירונית הקרובה לסטנדר שלו.
המטייל – המטייל לא צריך לקנות כיסא לראש השנה, כל התפילה הוא עסוק בהקפות בלתי פוסקות של ביה"כ, משם לספריה, לבמת החזן ובחזרה. אם הוא יישב חצי דקה בכיסא הוא ירגיש תחושה קלסטרופובית מעיקה.
הקשקשן – מה יש להרחיב בנושא... קשקשן...חוץ מהפסקות מעיקות בקדושה ובכתר לא פסיק פומיה למיגרס. בבתי כנסת מסוימים כבר הקימו מראש מנייני קשקשנים – יושבים שם בשולחנות אחד מול השני (תודו שזה באמת יותר נח) ובכל שולחן מוגדר נושא – פוליטיקה, ספורט ושולחן "נישט אין שאבעס גערעט".
המאחר הכרוני – אם התפילה מתחילה ב08:00 הוא לא יגיע לפני 08:30 אפי' אם זה ידרוש ממנו לחכות ליד הדלת חצי שעה. לגבי ההשלמות ישנם כמה מנהגים – אמירת כל התפילה מתחילתה והדבקת הציבור תוך חמש דקות. בקצב בו יכל לסיים לימודי תואר ראשון ושני במשפטים ביממה וחצי. תת סעיף המאחר הכרוני החוצפן : נכנס לבית הכנסת בחצי שעה איחור וצועק לחזן "אין לך עשרה".

המקלדת הוירטואלית
בטח שמתם לב ליישום מוזר בתחילת חלק מן הסידורים האשכנזיים – בעמוד הראשון, עוד לפני התוכן, מופיעות אותיות הא', ב' בוריאציות ניקוד שונות. עד לא מכבר הייתי עומד תמה לנוכח גאדג'ט זה – מה עושים איתו? האם עלי לומר את הא' ב' לפני התפילה ? האם זהו ספר לימוד המאושר ע"י משרד החינוך לכיתות א' ? אתמהה... (הושתל לצורך יצירת רושם ספרותי) אולם סופסוף חשפתי את מטרת גאדג'ט זה. לפני שאחשוף אותה בפניכם הקדמה קצרה ברשותכם. כידוע בקטעים רבים בתפילה חל איסור להפסיק בדיבור. ישנם כאלה שרק קדושה תסתום את פיהם, ישנם כאלה שגם ברכות שמע יעשו את העבודה וישנם כאלה שמרגע שנחו התפילין על ראשם חותמים את פיהם לדברי חולין. אולם בשטיבלך של חב"ד אותו אני פוקד לבקרים (יותר נכון פוקד בבקרים) למדתי כי האיסור לדבר אינו איסור תקשורת כולל. וכך ישנו את העונה לטלפון בכל שלב של התפילה וחלילה לא מפסיק בדיבור רק מפטיר "אההה" או "אאאהאאאהה" במשך חצי שעה ויש מי שמתקשר בפנטומימה. אולם את צורת התקשורת הגאונית ביותר ראיתי אצל מתפלל שרצה לומר לחבירו דבר והרכיב לו משפטים בעזרת ... נכון, הא' ב' בתחילת הסידור – הבחור פשוט הקליד את הודעתו במקלדת הוירטואלית וכך גיליתי כי היהודים הם שהמציאו את הSMS ראשונים. רק הצעה לייעול – אם אפשר להוסיף רווח ו backspace למקלדת... תודה.

שטיבלך
התפילה בשטיבלך היא בשיטת עשה זאת בצעמך, או במילים אחרות "הרכב לך תפילה". המתפלל עובר בין המנינים השונים ומלקט לעצמו חלקי תפילה עד שהוא משלים את ה check list שלו.

טבק
אחד ממנהגי בית הכנסת המפורסמים הוא הרחת הטבק. כל בית כנסת המכבד את עצמו צריך שיהיה לו "גביר" מקומי שבאמתחתו קופסה קטנה המכילה את האבקה החומה כהה המכונה טבק. באמצע התפילה על הגביר לערוך סיבוב ולהפציר במתפללים לקחת קמצוץ ממרכולתו. ה"מבינים" ילוו זאת באמירת – "נו, א שמעק טבק". עד כאן הכל בסדר. רק שמעולם לא הבנתי מה המטרה ומה מצופה ממני – האם עלי לקחת שאיפה בריחוק מן האבקה החומה ע"מ ליהנות מריחה הערב (אישית הייתי מעדיף עץ ריחני לרכב) או שמא עלי להסניפה מלוא חופניי משל הייתי נער בן 15 השואף את גז המזגנים האהוב עליו, והכל כדי להוציא ממני עיטוש פראי... אם זוהי המטרה, נשאלה השאלה – למה? מה הסיפוק שיוצא למחלק מכך שהתעטשתי ? ולמה כולם צוחקים כשמישהו מתעטש אם זו המטרה ? כך או כך - 15 שניות התהילה של הטבק מגיעות ללא ספק בתפילת יום כיפור – אין בעיה, לא נאכל, לא נשתה אבל אף אחד לא ימנע מאיתנו איזה אפצ'י טוב.

אהבתם? התעצבנתם? נהניתם? נרדמתם ?
אשמח לשמוע מכם-
vlado@olam-katan.co.il
לטורים קודמים ולחומרי ארכיון מסווגים
http://www.haim.shoresh.org.il/

על אהלים ונחלים (פורסם בעולם קטן)

ישנם מילים המשנות את משמעותם ככל שאתה מתבגר, למשל צמד המילים "חופש גדול". בעוד לילד המילה "חופש גדול" משמעותה אושר צרוף, אפשרויות בלתי מוגבלות, חברים ושעמום, הרי שלהורה משמעותה – קייטנה, עוד קייטנה, קייטנה מאולתרת, קייטנה מעפנה, בייביסיטר, סינג'ורים של סבים סבתות דודים דודות והגדלה של האוברדרפט הענק של ימי החופש שלך מהעבודה. אבל ת'כלס היה כיף, אל תשחקו אותה... לזכר החופש שעבר אותנו ביעף מוקדש טור זה -
קמפינג
לילדים ישנה משיכה מובנית לאוהלים. לא פעם אני מוצא את עצמי מחפש את השמיכות והסדינים בבית ומגלה שכולם חברו יחדיו לכדי מאהל בדואי מפואר (בסטנדרטים בדואיים) בחדר הילדים. אולם פעם בשנה מופתעים הילדים לגלות כי גם הוריהם הינם חובבים מושבעים של לינה בחיק הטבע. מדי קיץ אורזת המשפחה את הפקלאות ונוסעת לה צפונה לאחד מאתרי הקמפינג. "מה קרה" תוהים הילדים "האם אבא ואמא הפכו להיות פריקים מגניבים? האם הם גילו את היופי שבפשטות? את החיבור לטבע?". ובכן ילדים חביבים – אכן הכל נכון! בצירוף העובדה שקמפינג עולה כ-30 ש"ח למבוגר מעל גיל 3. אם כן, לאחר שארזת את ביתך ואוהלך בתא המטען שאותגר בעומסים שלא ידע מעולם, ולאחר שעברת בשלום 3 שעות בתוך רכב עמוס ילדים, מריבות ובכיות, הגיע הזמן לתקוע יתד. אגב יתד – בשנה שעברה, עת באתי לנטות אוהלי, גיליתי כי אין לי יתדות וחשבתי שזהו פריט די מיותר, או אז גיליתי שהאוהל יכול לשמש גם כגלשן רוח מדגם מיסטרל, ובכן השנה הצטיידתי מבעוד מועד (כלומר בדרך לקמפינג) ביתדות חדשים ומשובחים, אולם למרבה הצער פטיש לא נמצא ברשימת המצרכים לקמפינג – מה שגורם לך כהרבה גברים אחרים לחזור לפוזת האדם הקדמון - להרים אבן גדולה ובלתי מסותתת מעל לראשך ולהכות בה בכל הכח ביתד כדי לגלות שהאדמה אמנם אדישה למאמציך אך אפשר אף אפשר לעצב כך את היתד לכדי פסל של קדישמן... לאחר שסופסוף אוהלך עומד איתן, אתה מגלה שהמונח – "אוהל 6" משמעותו - אוהל המכיל 6 בקבוקים של ליטר וחצי. למרבה הקנאה לשכן לידך יש קאראוהל ובו 5 חדרי שינה, מטבח ומחסן. שנה הבאה אני קונה אוהל כזה, אתה חושב לעצמך (אולם ממש באותו הרגע עולה במוחך מחשבה מקבילה – בטח במחיר שלו אפשר לקחת צימר). טוב, נו, מה זה משנה, אתה אומר לעצמך, העיקר שיש איפה לישון בלילה. מסתבר שהדבר לא פשוט כמו שהוא נשמע – ראשית יש את עניין השיפוע – שיפוע בזוית של 1 מילי-רדיאן יגרום לכל דרי האוהל למצוא עצמם בבוקר (או הרבה לפני) באותה צלע של האוהל, לאחר מכן יש את ענין המזרון – המזרון המתנפח הוא פריט נהדר. בעיקר כדי לצוף איתו בבריכה. אנו לעומת זאת היינו מצוידים בזכות רפאל ידידנו בבוחטה של פלציבים. ובכן רפאל – הקיבוץ שלך הוא אחלה ואין ספק שפלציב זו המצאת המאה, אבל בוא נסכים שפרדייז זה לא.
דמוגרפיה וגיאוגרפיה
כל מי שטייל החופש בצפון שם לב לעובדה הדמוגרפית המדהימה הבאה – בעוד שכיפות סרוגות נמצאות למכביר בכל אתר ואתר וכמובן שמקומם של החרדים גם הוא לא נפקד – אין חילוני אחד לרפואה בכל הצפון. כל הצפון הפך לשטייטל אחד גדול וכל אתר קמפינג לשטיבלך תוסס.
טיולי מים
כאמור הכיוון המועדף לחופשה הוא הצפון. מה יותר מתאים בחום הישראלי מאשר לטבול במים הצוננים של הצפון? ובכן לאחר שנסעתם יותר משלוש שעות רק כדי להגיע לנחל דן הצונן, אתם מגלים שהמילה "צונן" היתה די מדויקת ואפי' מעודנת. מסתבר שבנחלי הגולן לא זורמים מים אלא חנקן נוזלי ואתה מוצא את עצמך מנסה לשכנע את הילדים להיכנס, כדי לא לצאת דביל מושלם שהבאת אותם עד לשם, במשפטי העידוד הבאים – "יאללה, זה לא כזה קר", "תיכנסו, תוך שניה מתרגלים", "הבא שמשפריץ עלי אני הורג אותו" ...
פינוקים והגזמות
אין הבדל בין חילונים לדתיים בקשר ללבטים באשר להוצאות הקיץ - גם אלו וגם אלו מחפשים לעבור את הקיץ בשלום גם מהבחינה הפיננסית – אולם בעוד אצל משפחה חילונית ממוצעת מתלבטים האם ליסוע לטורקיה (הילדים כבר מיצו), קפריסין (דיל מטורף – 4000 דולר כל המשפחה אבל הם אנטישמים) או לאירופה, אצל המשפחה הדתית ההתלבטות היא יותר בכיוון האם לקנות לילדים את הטילון או להסתפק בקרטיב הקרח (לא נעים להוציא לילדים של החברים את העיניים).

עד כאן תובנות לקיץ זה, ניפגש בשנה הבאה יותר חכמים ומנוסים וכנראה עם אותם תובנות בדיוק.

מכתב מצופה
זה זמן שרציתי לכתוב על התכנית המטופשת כוכב נולד. התכנית מוזילה את ערך האמנות, היא מעודדת ומקדמת דוקא אמנים זולים ומוחצנים במקום לקדם יצירה אמיתית ושירה הנובעת מעומק ולא מטכניקה יבשה. גם השיטה של נצחון ע"י סמסים היא שיטה נבובה וחלולה המעודדת יצירה ריקה מתוכן על פני יצירה אמיתית ואמנים אמיתיים. או במילים אחרות - מי אתם בכלל שתדיחו את לירן דנינו??? הוא היה הכי שולת כל העונה!!! ביזיון...ממני - אחד שיודע...

תודה לכל מי ששלח לי מיילים עד עכשיו ומחילה ממי שלא עניתי לו,

אבל אני חושד ששוב יש בעיה בשרת.

אז אם אפשר...

רק לבדיקה...

אם זה לא טירחה...

באמת לא נעים לי...

פשוט יש לי אישה ושלושה ילדים- vlado@olam-katan.co.il

לטורים קודמים ולחומרי ארכיון מסווגים– http://www.haim.shoresh.org.il/

סבא נח - איש תורה ועבודה

ראשית אבקש את מחילת הקוראים - הטור הנוכחי לא יהיה מצחיק. נשתדל לפצות אתכם בפעמים הבאות. הפעם החלטתי לנצל את התזמון של התחרות שנפתחה בעלון זה "החיים ע"פ סבתא" ולספר לכם על סבא שלי. כנראה שלא אעמוד בכללי התחרות במלואם, מאחר שלא אערוך ראיון עם סבי וזאת משתי סיבות :
א) סבי מעודו היה איש צנוע שלא אוהב פומביות
ב) הוא נפטר לפני עשר שנים
(כן, אני מודע לכך שהסיבה השניה יותר משכנעת).

אבל לפני כן הקדמה – מגזרנו הקט אוהב לטפוח על חזו בגאוה, שהרי לא הגביל את עצמו לחיי תורה שאין בה מעשה כאחיו החרדים, ולא לחיים שאין בהם תורה כאחינו החילונים. אולם כמדומני שגם אנחנו לא בדיוק מצאנו את הנוסחה המנצחת לשילוב בין התורה לבין העבודה.

אני נזכר בימים הרחוקים של הישיבה – איך היינו בטוחים שלא משנה מה יהיה סדר היום שלנו, תמיד ללימוד התורה יהיה בו חלק ארי, שהרי בלעדיה הכל רדוד ושטחי, היא זו שחושפת לנו את רזי העולם. אבל הלכו חלפו להם שנים לא מועטות, יש עבודה תובענית, יש ברוך ה' משפחה וילדים ובסופו של כל יום בשעה 21:00 כשהילדים רחוצים במיטות צריך להקדיש זמן לאומדן נזקים ושיקום הריסות. כשכל זה נגמר, איך לומר, קצת קשה לממש את התכנית המקורית. אז מה עושים? עוברים לתכנית ב' - יש פה ושם כמה פושעים שהכניסו את מכשיר מדורת השבט לביתם, השאר רואים סרוגים ב emule ויש כם כאלה שלפעמים אוזרים כח ויוצאים לאיזה שיעור בבית כנסת... אולי פעם זה היה אחרת... היו איזה כמה חדשים חופשיים מעבודת השדה (מה שכונה "ירחי כלה") והיה אפשר לחזור להיות בן תורה לזמן מה, אולי תביעות החיים היו אחרות ואולי זו בעיה עתיקה שמאז ומתמיד התמודדנו איתה.

ובכן, לאחר ההקדמה המייאשת רציתי לספר לכם על המגדלור שלי בים של טרדות החיים: סבי – נח ולדומירסקי, או בקיצור סבא נח. אני מניח שכמה מן הקוראים תמהו מעט בנוגע לשם המשפחה השובב, הצעיר והקליט של כותב שורות אלו. נושא עִברות שם המשפחה עלה כמובן לא מעט פעמים במרוצת הדורות אך מבחינתי הענין כלל לא בא בחשבון ולו מסיבה אחת פשוטה – שיידעו שאני קשור לנח ולדומירסקי.
סבא נח היה המנהל של חברת הפנסיה גלעד, ולא סתם מנהל, מי שהיה מחפש ממש טוב בביתו של סבי היה יכול למצוא בפינת אחד החדרים שלוש תעודות המעידות על כך שזכה בפרס מנכ"ל מצטיין 3 שנים ברציפות. למעשה, גלעד היתה החברה היחידה בארץ שלא נכנסה לגירעון אקטוארי (זו מילה כזו שאומרים אחרי "גירעון") - אני לא מבין גדול בכלכלה אבל אני מניח שזה נובע מניהול בענווה יחד עם כבוד וזהירות כלפי כספם של אחרים. האם למשמע המילים "מנכ"ל מצליח" מצטייר בדמיונכם אדם חנוט בחליפה נוסע בוולוו הנהוגה בידי נהג? ובכן לפעמים אכן סבי התפנק בנסיעה באוטובוס עד לעבודתו אולם רוב הזמן היה פשוט צועד ברגל, כדי לא לבזבז סתם כסף, מביתו באיזור רח' ארלוזרוב ברמת גן ועד לרחוב אבן גבירול בתל אביב. אך התמונה שנחרטה בי יותר מכל היא זו - כילד, כשהתארחתי בביתם של סבא וסבתא – הייתי רואה ב5:00 בבוקר אור קטן במטבח- ואת סבא נח רכון אל מסכת גמרא גדולה - לומד ומכין את שיעור הדף היומי אותו יעביר בעוד כמה שעות בבנין מול גלעד לפני שיתחיל יום עבודתו ובערב בבית הכנסת סיני, שם הוא מעביר באופן קבוע שיעור כבר שנים.
סבא נח לא צריך הרבה פלפולים - רק רש"י ותוס' ואם הוא לא מבין אז שטיינזלץ והכל בהנאה, בשקיקה ובאהבת אין קץ לתורה. שמו המלא היה נח יוסף. כמותם גם הוא ידע איך לכלכל את כל העולם שסביבו במסירות ובענווה. כמו יוסף שעמד איתן אל מול פיתויי העולם הזה, סבי גם הוא עמד אדיש אל מול הבלי העולם הזה כשאהבתו הגדולה לתורה מוליכה אותו אל דפי התלמוד בכל דקה פנויה.
מאוחר יותר, כשכהו עיניו ולא יכל לקרוא יותר, היה ממשיך ללמוד תורה בעזרת קלטות מגמ"ח בבני ברק. היה יושב במטבח, על השולחן לידו טיייפ דאבל-קאסט חסר פרופורציות ואיכות ולאוזניו אזניות ישנות. פעם שאל אותי "חיים, אולי אתה יודע איפה אפשר לקנות אזניות אחרות ? אלו קצת מקולקלות" ואני התביישתי שעד עכשיו לא חשבתי לקנות לו בעצמי. השבתי לו "סבא, נקנה לך טייפ חדש, קטן יותר, משוכלל" והוא, שלכל ילדיו ונכדיו נתן בלי גבול, לא היה מוכן לשמוע על כך. רק אזניות, כאלו בעשרים שקלים, לא צריך לבזבז יותר מזה.

עשר שנים חלפו מאז הלך לבית עולמו ואני מנסה לעיתים לשחזר בעצמי את אותו מראה מופלא – משכים קום בחמש וחצי ולומד, מתמיד למשך יומיים ונשבר... אבל בתודעתי ובשאיפותיי בזכות סבא אני יודע איפה הייתי רוצה להיות ואני גם יודע שאפשר...

השבוע יחול יום פטירתו העשירי, יהיו הדברים לעילוי נשמתו. סבא נח – איש תורה ועבודה.