על אהלים ונחלים (פורסם בעולם קטן)

ישנם מילים המשנות את משמעותם ככל שאתה מתבגר, למשל צמד המילים "חופש גדול". בעוד לילד המילה "חופש גדול" משמעותה אושר צרוף, אפשרויות בלתי מוגבלות, חברים ושעמום, הרי שלהורה משמעותה – קייטנה, עוד קייטנה, קייטנה מאולתרת, קייטנה מעפנה, בייביסיטר, סינג'ורים של סבים סבתות דודים דודות והגדלה של האוברדרפט הענק של ימי החופש שלך מהעבודה. אבל ת'כלס היה כיף, אל תשחקו אותה... לזכר החופש שעבר אותנו ביעף מוקדש טור זה -
קמפינג
לילדים ישנה משיכה מובנית לאוהלים. לא פעם אני מוצא את עצמי מחפש את השמיכות והסדינים בבית ומגלה שכולם חברו יחדיו לכדי מאהל בדואי מפואר (בסטנדרטים בדואיים) בחדר הילדים. אולם פעם בשנה מופתעים הילדים לגלות כי גם הוריהם הינם חובבים מושבעים של לינה בחיק הטבע. מדי קיץ אורזת המשפחה את הפקלאות ונוסעת לה צפונה לאחד מאתרי הקמפינג. "מה קרה" תוהים הילדים "האם אבא ואמא הפכו להיות פריקים מגניבים? האם הם גילו את היופי שבפשטות? את החיבור לטבע?". ובכן ילדים חביבים – אכן הכל נכון! בצירוף העובדה שקמפינג עולה כ-30 ש"ח למבוגר מעל גיל 3. אם כן, לאחר שארזת את ביתך ואוהלך בתא המטען שאותגר בעומסים שלא ידע מעולם, ולאחר שעברת בשלום 3 שעות בתוך רכב עמוס ילדים, מריבות ובכיות, הגיע הזמן לתקוע יתד. אגב יתד – בשנה שעברה, עת באתי לנטות אוהלי, גיליתי כי אין לי יתדות וחשבתי שזהו פריט די מיותר, או אז גיליתי שהאוהל יכול לשמש גם כגלשן רוח מדגם מיסטרל, ובכן השנה הצטיידתי מבעוד מועד (כלומר בדרך לקמפינג) ביתדות חדשים ומשובחים, אולם למרבה הצער פטיש לא נמצא ברשימת המצרכים לקמפינג – מה שגורם לך כהרבה גברים אחרים לחזור לפוזת האדם הקדמון - להרים אבן גדולה ובלתי מסותתת מעל לראשך ולהכות בה בכל הכח ביתד כדי לגלות שהאדמה אמנם אדישה למאמציך אך אפשר אף אפשר לעצב כך את היתד לכדי פסל של קדישמן... לאחר שסופסוף אוהלך עומד איתן, אתה מגלה שהמונח – "אוהל 6" משמעותו - אוהל המכיל 6 בקבוקים של ליטר וחצי. למרבה הקנאה לשכן לידך יש קאראוהל ובו 5 חדרי שינה, מטבח ומחסן. שנה הבאה אני קונה אוהל כזה, אתה חושב לעצמך (אולם ממש באותו הרגע עולה במוחך מחשבה מקבילה – בטח במחיר שלו אפשר לקחת צימר). טוב, נו, מה זה משנה, אתה אומר לעצמך, העיקר שיש איפה לישון בלילה. מסתבר שהדבר לא פשוט כמו שהוא נשמע – ראשית יש את עניין השיפוע – שיפוע בזוית של 1 מילי-רדיאן יגרום לכל דרי האוהל למצוא עצמם בבוקר (או הרבה לפני) באותה צלע של האוהל, לאחר מכן יש את ענין המזרון – המזרון המתנפח הוא פריט נהדר. בעיקר כדי לצוף איתו בבריכה. אנו לעומת זאת היינו מצוידים בזכות רפאל ידידנו בבוחטה של פלציבים. ובכן רפאל – הקיבוץ שלך הוא אחלה ואין ספק שפלציב זו המצאת המאה, אבל בוא נסכים שפרדייז זה לא.
דמוגרפיה וגיאוגרפיה
כל מי שטייל החופש בצפון שם לב לעובדה הדמוגרפית המדהימה הבאה – בעוד שכיפות סרוגות נמצאות למכביר בכל אתר ואתר וכמובן שמקומם של החרדים גם הוא לא נפקד – אין חילוני אחד לרפואה בכל הצפון. כל הצפון הפך לשטייטל אחד גדול וכל אתר קמפינג לשטיבלך תוסס.
טיולי מים
כאמור הכיוון המועדף לחופשה הוא הצפון. מה יותר מתאים בחום הישראלי מאשר לטבול במים הצוננים של הצפון? ובכן לאחר שנסעתם יותר משלוש שעות רק כדי להגיע לנחל דן הצונן, אתם מגלים שהמילה "צונן" היתה די מדויקת ואפי' מעודנת. מסתבר שבנחלי הגולן לא זורמים מים אלא חנקן נוזלי ואתה מוצא את עצמך מנסה לשכנע את הילדים להיכנס, כדי לא לצאת דביל מושלם שהבאת אותם עד לשם, במשפטי העידוד הבאים – "יאללה, זה לא כזה קר", "תיכנסו, תוך שניה מתרגלים", "הבא שמשפריץ עלי אני הורג אותו" ...
פינוקים והגזמות
אין הבדל בין חילונים לדתיים בקשר ללבטים באשר להוצאות הקיץ - גם אלו וגם אלו מחפשים לעבור את הקיץ בשלום גם מהבחינה הפיננסית – אולם בעוד אצל משפחה חילונית ממוצעת מתלבטים האם ליסוע לטורקיה (הילדים כבר מיצו), קפריסין (דיל מטורף – 4000 דולר כל המשפחה אבל הם אנטישמים) או לאירופה, אצל המשפחה הדתית ההתלבטות היא יותר בכיוון האם לקנות לילדים את הטילון או להסתפק בקרטיב הקרח (לא נעים להוציא לילדים של החברים את העיניים).

עד כאן תובנות לקיץ זה, ניפגש בשנה הבאה יותר חכמים ומנוסים וכנראה עם אותם תובנות בדיוק.

מכתב מצופה
זה זמן שרציתי לכתוב על התכנית המטופשת כוכב נולד. התכנית מוזילה את ערך האמנות, היא מעודדת ומקדמת דוקא אמנים זולים ומוחצנים במקום לקדם יצירה אמיתית ושירה הנובעת מעומק ולא מטכניקה יבשה. גם השיטה של נצחון ע"י סמסים היא שיטה נבובה וחלולה המעודדת יצירה ריקה מתוכן על פני יצירה אמיתית ואמנים אמיתיים. או במילים אחרות - מי אתם בכלל שתדיחו את לירן דנינו??? הוא היה הכי שולת כל העונה!!! ביזיון...ממני - אחד שיודע...

תודה לכל מי ששלח לי מיילים עד עכשיו ומחילה ממי שלא עניתי לו,

אבל אני חושד ששוב יש בעיה בשרת.

אז אם אפשר...

רק לבדיקה...

אם זה לא טירחה...

באמת לא נעים לי...

פשוט יש לי אישה ושלושה ילדים- vlado@olam-katan.co.il

לטורים קודמים ולחומרי ארכיון מסווגים– http://www.haim.shoresh.org.il/

סבא נח - איש תורה ועבודה

ראשית אבקש את מחילת הקוראים - הטור הנוכחי לא יהיה מצחיק. נשתדל לפצות אתכם בפעמים הבאות. הפעם החלטתי לנצל את התזמון של התחרות שנפתחה בעלון זה "החיים ע"פ סבתא" ולספר לכם על סבא שלי. כנראה שלא אעמוד בכללי התחרות במלואם, מאחר שלא אערוך ראיון עם סבי וזאת משתי סיבות :
א) סבי מעודו היה איש צנוע שלא אוהב פומביות
ב) הוא נפטר לפני עשר שנים
(כן, אני מודע לכך שהסיבה השניה יותר משכנעת).

אבל לפני כן הקדמה – מגזרנו הקט אוהב לטפוח על חזו בגאוה, שהרי לא הגביל את עצמו לחיי תורה שאין בה מעשה כאחיו החרדים, ולא לחיים שאין בהם תורה כאחינו החילונים. אולם כמדומני שגם אנחנו לא בדיוק מצאנו את הנוסחה המנצחת לשילוב בין התורה לבין העבודה.

אני נזכר בימים הרחוקים של הישיבה – איך היינו בטוחים שלא משנה מה יהיה סדר היום שלנו, תמיד ללימוד התורה יהיה בו חלק ארי, שהרי בלעדיה הכל רדוד ושטחי, היא זו שחושפת לנו את רזי העולם. אבל הלכו חלפו להם שנים לא מועטות, יש עבודה תובענית, יש ברוך ה' משפחה וילדים ובסופו של כל יום בשעה 21:00 כשהילדים רחוצים במיטות צריך להקדיש זמן לאומדן נזקים ושיקום הריסות. כשכל זה נגמר, איך לומר, קצת קשה לממש את התכנית המקורית. אז מה עושים? עוברים לתכנית ב' - יש פה ושם כמה פושעים שהכניסו את מכשיר מדורת השבט לביתם, השאר רואים סרוגים ב emule ויש כם כאלה שלפעמים אוזרים כח ויוצאים לאיזה שיעור בבית כנסת... אולי פעם זה היה אחרת... היו איזה כמה חדשים חופשיים מעבודת השדה (מה שכונה "ירחי כלה") והיה אפשר לחזור להיות בן תורה לזמן מה, אולי תביעות החיים היו אחרות ואולי זו בעיה עתיקה שמאז ומתמיד התמודדנו איתה.

ובכן, לאחר ההקדמה המייאשת רציתי לספר לכם על המגדלור שלי בים של טרדות החיים: סבי – נח ולדומירסקי, או בקיצור סבא נח. אני מניח שכמה מן הקוראים תמהו מעט בנוגע לשם המשפחה השובב, הצעיר והקליט של כותב שורות אלו. נושא עִברות שם המשפחה עלה כמובן לא מעט פעמים במרוצת הדורות אך מבחינתי הענין כלל לא בא בחשבון ולו מסיבה אחת פשוטה – שיידעו שאני קשור לנח ולדומירסקי.
סבא נח היה המנהל של חברת הפנסיה גלעד, ולא סתם מנהל, מי שהיה מחפש ממש טוב בביתו של סבי היה יכול למצוא בפינת אחד החדרים שלוש תעודות המעידות על כך שזכה בפרס מנכ"ל מצטיין 3 שנים ברציפות. למעשה, גלעד היתה החברה היחידה בארץ שלא נכנסה לגירעון אקטוארי (זו מילה כזו שאומרים אחרי "גירעון") - אני לא מבין גדול בכלכלה אבל אני מניח שזה נובע מניהול בענווה יחד עם כבוד וזהירות כלפי כספם של אחרים. האם למשמע המילים "מנכ"ל מצליח" מצטייר בדמיונכם אדם חנוט בחליפה נוסע בוולוו הנהוגה בידי נהג? ובכן לפעמים אכן סבי התפנק בנסיעה באוטובוס עד לעבודתו אולם רוב הזמן היה פשוט צועד ברגל, כדי לא לבזבז סתם כסף, מביתו באיזור רח' ארלוזרוב ברמת גן ועד לרחוב אבן גבירול בתל אביב. אך התמונה שנחרטה בי יותר מכל היא זו - כילד, כשהתארחתי בביתם של סבא וסבתא – הייתי רואה ב5:00 בבוקר אור קטן במטבח- ואת סבא נח רכון אל מסכת גמרא גדולה - לומד ומכין את שיעור הדף היומי אותו יעביר בעוד כמה שעות בבנין מול גלעד לפני שיתחיל יום עבודתו ובערב בבית הכנסת סיני, שם הוא מעביר באופן קבוע שיעור כבר שנים.
סבא נח לא צריך הרבה פלפולים - רק רש"י ותוס' ואם הוא לא מבין אז שטיינזלץ והכל בהנאה, בשקיקה ובאהבת אין קץ לתורה. שמו המלא היה נח יוסף. כמותם גם הוא ידע איך לכלכל את כל העולם שסביבו במסירות ובענווה. כמו יוסף שעמד איתן אל מול פיתויי העולם הזה, סבי גם הוא עמד אדיש אל מול הבלי העולם הזה כשאהבתו הגדולה לתורה מוליכה אותו אל דפי התלמוד בכל דקה פנויה.
מאוחר יותר, כשכהו עיניו ולא יכל לקרוא יותר, היה ממשיך ללמוד תורה בעזרת קלטות מגמ"ח בבני ברק. היה יושב במטבח, על השולחן לידו טיייפ דאבל-קאסט חסר פרופורציות ואיכות ולאוזניו אזניות ישנות. פעם שאל אותי "חיים, אולי אתה יודע איפה אפשר לקנות אזניות אחרות ? אלו קצת מקולקלות" ואני התביישתי שעד עכשיו לא חשבתי לקנות לו בעצמי. השבתי לו "סבא, נקנה לך טייפ חדש, קטן יותר, משוכלל" והוא, שלכל ילדיו ונכדיו נתן בלי גבול, לא היה מוכן לשמוע על כך. רק אזניות, כאלו בעשרים שקלים, לא צריך לבזבז יותר מזה.

עשר שנים חלפו מאז הלך לבית עולמו ואני מנסה לעיתים לשחזר בעצמי את אותו מראה מופלא – משכים קום בחמש וחצי ולומד, מתמיד למשך יומיים ונשבר... אבל בתודעתי ובשאיפותיי בזכות סבא אני יודע איפה הייתי רוצה להיות ואני גם יודע שאפשר...

השבוע יחול יום פטירתו העשירי, יהיו הדברים לעילוי נשמתו. סבא נח – איש תורה ועבודה.