פורים תשע

'חיים כל העולם' - עולם קטן וירא

חשבון נפש
שמעתי בשבוע שעבר את הנאומים לזכר רבין וגם את דבריו של יונתן בן ארצי, נכדו של רבין, בדבר ההסתה הפרועה כנגד סבו – עד כדי השוואה של ההפגנה נגד רבין לליל הבדולח. הדברים הביאו אותי לחשבון נפש נוקב ולכתיבת השורות הבאות (בתקווה לנאום שנה הבאה בכיכר) -
"היתה זו כרוניקה ידועה מראש, בל ניתמם. האצבע שלחצה על ההדק אכן היתה של אדם בודד, אך האוירה שלפני הרצח היתה קיימת. ההסתה היתה חסרת גבולות – יכולת לשמוע אנשים שטוענים שאין לממשלה מנדט, שצעקו בריש גלי שהממשלה מביאה לאסון. היו אפי' רבנים (ויש ברשותי את השמות) שטענו שיש להפיל את הממשלה. לא פחות – להפיל. היתה אוירה שהזכירה (להבדיל אלף אלפי הבדלות!!! אבל ממש הזכירה) את אירופה של 1939. כאילו חוץ מהקטע של המחנות, אבל אוירה . איפה חשבתם שזה ייעצר? במילים? לא חשבתם שאף אחד ייקח את החוק לידיים? ומה לגבי הצעקות שצעקו "רבין בוגד" (ואל תשוו לי לצעקות אחרי מלחמת לבנון - "שרון בוגד! בגין בוגד!" הם באמת היו בוגדים). אבל השיא היה במשפט שאני אפי' מתקשה לחזור עליו, שלא האמנתי שבמדינה דמוקרטית יישמע אי-פעם, רק שבמו אזניי שמעתי אותו, ולא מאיש אחד... "פעם הבאה אני לא בוחר רבין" – אתם לא מתביישים ? והדברים הגיעו עד עד כדי כך שבתוככי משכן הדמוקרטיה, בכנסת ישראל, היו חברים שחלקם חברי כנסת עד היום,לבושתנו, שהגישו הצעת אי אמון! מה המרחק בין אי-אמון – איננו מאמינים בממשלה בראשותך, לבין רצח ראש ממשלה ?ואנחנו שתקנו... זהו! מעכשיו למדנו לקח. לא עוד! אני קורא לתפוס את כל אלו המסיתים ופשוט לפוצץ להם את הצורה. לקחת את אלו שלא מבינים שמילים יכולות להרוג ופשוט לדפוק להם כדור בראש. די להסתה! נמאסתם!"

סנוב, בלוד כבר היית ?
לפני מס' שבועות עיינתי להנאתי במקור ראשון. במהלך שיטוטי בין דפי העיתון הגעתי לאחד המדורים הקבועים ומתוכו נזדעק אלי מקום מגוריי. הכותב התלונן באותו טור על מצוקת הדיור של המשפחה הדתית הצעירה. בסדר. מקובל. אולם על אף מצוקתו הוא מבקש לא לשלוח אליו מיילים בקשר ללוד. או בלשון קודשו "הבנו, אפשר לקנות שם שישה חדרים בזול. סבבה. לא רוצים לגור בלוד." לא רוצה לגור בלוד? זכותך. אולם מה הסיבה , שימו לב - "כי זה קרוב מדי לנתב"ג ואנחנו חוששים שיום אחד במקום לחזור הביתה נפנה שמאלה במחלף וניכשל בטיסה לחו"ל". ובכן, לכתב היקר ולכל המודאגים האחרים (אם ישנם) - הריני להרגיעכם שהשילוט בנושא לא רע בכלל וגם אם פניתם בפניה הלא נכונה, יש פניית פרסה ממש לפני לוס אנג'לס. את הסיפא התקשיתי עוד יותר להבין – "ניכשל בטיסה לחו"ל" – למה התכוון המשורר? האם הוא באמת מפחד שברגע שיפנה לכיוון נתב"ג הוא מייד ייבלע בתוך מטוס בדרך לאי שם, או האם ישנה איזו כוונה נסתרת אחרת. אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני... הכתב כותב בלשון רבים - "לא רוצים לגור בלוד", אז איפה כן "רוצים?" – כמובן, “בגבעת שמואל, רעננה, פתח תקוה וכדו'.”
ובכן ידידיי מסתבר שדוקא יש הרבה שכן רוצים בלוד וב"ה הפרוייקטים החדשים והשכונות הותיקות מתמלאים בחבר'ה דתיים צעירים לשמחתנו ולשמחת התושבים הותיקים בעיר.
כתושב לוד וחבר הגרעין זה תשע שנים, אני יכול רק להמליץ לכם על האופציה הזו. אני יודע, אני יודע, לצופה מבחוץ לוד נשמעת כמו מקום די מפחיד, אבל מי שחי בעיר יודע את האמת... שהמצב קצת יותר גרוע ממה שחושבים... וברצינות – על אף החסרונות של העיר מסתבר שהיתרונות בה עולים בהרבה על החסרונות. וזו עובדה – אנשים מבסוטים! הגרעין כיום מונה קרוב ל250 משפחות וזאת עוד לפני הקליטה המסיבית הצפויה בשכונות החדשות. מה הסוד? האמת שיש כאן פשוט קהילה נהדרת, איכות חיים במובן האמיתי של המילה והרגשה של עשיה. אפי' אם לא עשית כלום ואתה רק חי כאן.
אני מניח שהקורא כעת תוהה לעצמו – מה הוא משחק אותה ? מדוע הוא לא מדבר על הבעיה המרכזית בלוד? למה הוא לא מדבר על בעיית הערבים בלוד ? ובכן רבותיי זו לא כזו בעיה. אמנם אין הרבה מקומות בילוי בעיר אבל אפשר ערב אחד לשחק כדורסל, ערב אחר יש כולל ערב, בקיצור הערבים זו לא כזו בעיה.
לסיכום - אם אתם מחפשים אלטרנטיבה במחיר שפוי, קהילה טובה, וגם קצת אידיאלים (אם זה עדיין לא מילה גסה) אתם מוזמנים. גם אם נכשלתם בעבר בטיסות לחו"ל. אה, ולא לשכוח - במחלף ימינה!

לחומרי הסתה נוספים – www.haim.shoresh.org.il
לתגובות ולתיאום שבת קליטה - vlado@olam-katan.co.il

ישחקו הילדים לפנינו (כרך מילואים)

כנראה שבטור הקודם פרטתי על נימי הנוסטלגיה של לא מעט קוראים ששלחו לי למייל תיקונים והוספות, לפיכך אין מנוס מכמה השלמות קטנות והערות קטנוניות –

בנוגע ל ארץ עיר – לא תאמינו כמה קוראים הרגישו פגועים אישית מכך שאמרתי שאין חיה בו' וכי אין אנו נתקלים דבר יום ביומו בוומבט החביב (בייחוד אם אנו גרים בדרום אוסטרליה) שהוא יונק שמאוד קשה למצאו בטבע אך קל יותר למצאו בוויקיפדיה. שיחקתם אותה! הוסיפו לניקוד שלכם 10 נקודות! כמו כן מחלוקת עזה ניטשה בין כמה קוראים האם הוירוס הוא חיה או לא. טוב, בא נסכם שגם אם הוא חיה הוא בטח לא חיית מחמד. 5 נקודות גג בשבילכם!

.

.

.

להמשך - http://www.haim.shoresh.org.il/

פורים תשסז

פורים תשסח

שלום חבר

לקסיקון הדמוקרטיה השלם

למרות שבימים כתיקונם שיחות על מזג האויר נחשבות לשיחות משעממות שאנשים מייצרים כדי לדבר על משהו, אני מניח שאם הייתם נמצאים בניו-אורלינס ב29 לאוגוסט 2005 ומישהו היה מזהיר אתכם מפני ההוריקן קתרינה המתקרב לא הייתם מאשימים אותו בכך שהוא טיפוס משעמם המפתח איתכם שיחה על מזג האויר. על אותה דרך אני מבקש מראש מחילה על כך שהפעם נדבר קצת פוליטיקה.
כדי להקל על מבוכתכם לקראת הבחירות הקרבות הרי לפניכם לקסיקון קצר שיעזור לכם להתמצא בים הברברת -
"דברים שרואים מכאן לא רואים משם" –חשבת שבחרת במפלגה ובראש ממשלה הקולע ביותר לדעותיך ותפיסת עולמך... אז חשבת. ברגע שנכנסתי למשרד ראש הממשלה גיליתי שהכל פיקציה... אנחנו לא באמת שולטים בגורלנו, אין לנו זכות להגן על עצמנו ולמעשה זה חסר משמעות לחלוטין שנבחרתי ולא המועמד מן המפלגה השניה, שכן את הפקודות כאן אנחנו מקבלים מעבר לים ואין מה לעשות (אחרת אתה יודע מה יקרה, נכון ?– סוגרים לנו את השיבר ונגמר הכיף... עצמאות כלכלית? פחחח... הצחקת אותי) מה שמוביל להגדרת הערך הבא :
"עצמאות" – הזכות לעשות מנגל יום בשנה תוך כדי ניפנוף בדגלנו הפיקטיבי.
"מצע" – סוג של נייר המכיל כל מיני משפטים. זוהי ההגדרה הפוזיטיבית היחידה שמצאתי. ולא בכדי דרשו חכמים "מצע מנותק".
תכניות יצירתיות – רבות דובר על כך שכדי לפתור את הסכסוך עקוב הדם בינינו לבני דודינו צריך להיות יצירתי. מה ז"א יצירתי ? אין הכוונה כפי שניתן לחשוב בטעות שבמקום לחזור לקווי 67 עד הגרגר האחרון נחלק לפלסטינים המון מסטיקים למשל, על אף שזהו רעיון יצירתי לעילא. הכוונה היא להיות יצירתי בשמות התכנית. ישנו למשל "חזון הנשיא בוש" (שהיה גם נביא. לא רק חכם)– שתי מדינות לשני עמים שהגבולות ביניהם ייקבעו בהסכמה. גאוני. איפה יהיה הגבול לו תהיה הסכמה? נחשו בעצמכם. ישנה "מפת הדרכים" שזה משהו אחר לגמרי, שם הכונה היא לחזרה לקוי 67 ו... 2 מדינות ל2 עמים. כאן כבר הרגשנו שאנחנו נתקעים עם אותו קונספט או אז הבליחה "יוזמת ז'נבה" (של הדתי ממימ"ד – הר' עמי איילון) שהיא ממש ממש ממש לא אותו דבר. היא בכלל לא מדברת על נסיגה מלאה מלאה לקוי 67. 2 ס"מ שלמים מהצד הפלסטיני יועברו אלינו (ובתמורה נביא להם כמובן 2 ס"מ אחרים אחרת זה לא פייר) וד"א לגבי הפליטים, לא צריך לקלוט את כולם, רק כמה שבא לנו (בתנאי שהצד השני מסכים). טוב מסתבר שגם כאן לא היה מספיק מעוף. איפה החזון, איפה היצירתיות??? כשחשבנו שהכל כבר אבוד הבליחה לחיינו קרן אור בדמות "היוזמה הסעודית" והיא בכלל כבר סיפור אחר לגמרי. היוזמה (האמיצה יש לומר) מדברת על כך שעמי ערב מסביבנו יפסיקו לשנוא אותנו (אני מניח שזה משמעות המושג "ינרמלו את יחסיהם עם ישראל" ולא משמעותו המתמטית – יחלקו בממוצע) תמורת דבר ממש ממש קטן. פצפון. חזרה לקוי 67 ופתרון כלשהו לבעיית הפליטים (לצורך הבהרה – יישובם על הירח לא ייחשב כפיתרון קביל). בקיצור רבותי אנחנו ממש קרובים וכאן אנחנו זקוקים לעזרתכם – שילח לנו ב-SMS שם יצירתי לפתרון הקבע ותיכנסו להגרלה. בין הפותרים יוגרל פרס נובל.
קיפאון מדיני – לית מאן דפליג, קיפאון מדיני זה רע וזה קר וזה בעסה. צריך להניע את גלגלי התהליך המדיני. אחרת זה יפגע בנו – מדינית ובעיקר כלכלית. אם אין תהליך מדיני יפסיקו להאמין בנו, להשקיע בנו, המשכורות יירדו ולא נוכל יותר ליסוע לחופשת סקי. למה הדבר דומה? לרכב שהרדיו בו פועל רק כשהוא נוסע, באמצע הירידה גילה הנהג שהוא איבד את הבלמים וכפסע בינו לבין התהום. בשניה האחרונה הוא הצליח למשוך את בלם היד (המכונה בעברית צחה "המ-ברקס") ולעצור את הרכב. אולם, אויה, אז גילה כי הרדיו כבה והוא בדיוק האזין לתכנית שהוא הכי אוהב. כמובן שבמצב זה לא נותרה לו ברירה אלא לשחרר את בלם היד ולהמשיך ליהנות מהתכנית לחצי דקה הקרובה.
"קמפיין מפלגתי" – בחלומי תבוא כל מפלגה ותאמר לציבור מה ברצונה לעשות. תאמר המפלגה הימנית – "אני בעד קיפאון מדיני, נגד ויתורים על שטח קרקע כלשהו " ותתכוון לכך, תבוא המפלגה השמאלית ותאמר – "אני בעד חזרה לקוי 67 (כמעט) כולל ירושלים המזרחית", תבוא מפלגת המרכז ותאמר... לא יודע... משהו מרכזי... יבוא הבוחר ויבחר ביניהם. נהדר. זמן להתעורר – מפלגה שתבוא ותאמר בריש גלי – "אני ימנית" יודעת שהישראלי הממוצע מפחד שיקראו לו בשם הגנאי "ימני", מפלגה שתאמר שהיא שמאלנית יודעת שהבוחר יחשוש אף הוא, כן, כן, שיקראו לו "שמאלני". אלו בין השאר הגורמים ליצירת מפלגת שעטנז לא ברורה כקדימה. לאיש מבוחריה אין מושג עבור מה הם מצביעים אבל הי, לפחות הם לא ימניים ולא שמאלניים.
סיווגים פוליטיים בתקשורת ומשמעותם - ימין קיצוני => ימין. ימין => מרכז. מרכז => שמאל. מילים שמורות– להלן מקבץ ביטויים שנבחרינו אוהבים להשתמש בהם בהזמנויות שונות ואילו האזרח הימני (קיצוני. ע"ע קיצוני) יודע שעליו לרענן את המקלט הקרוב למקום מגוריו למשמע אותם ביטויים – "חלון הזדמנויות", "לגיטימציה בינלאומית", "הישגים דיפלומטיים", "אופק מדיני", "גבולות ברי הגנה", "הבלגה". תקשורת שמאלנית ? – כידוע להתבכיינות של הימין כי התקשורת הינה שמאלנית אין שום בסיס ובמיוחד לא בשנים האחרונות. אמנם זה נכון כי לשמאל יש בתקשורת את – יעל דן, אילנה דיין, ארץ נהדרת, חיים יבין, יונית לוי, אמנון אברמוביץ', רזי ברקאי, מיכה פרידמן וכו' אולם בל נשכח את נציגי הימין בתקשורת – דודו אלהרר (לפחות עד שנזרק ע"י יצחק טוניק, מפקד גלי צה"ל), אורי אורבך (אופס... כבר לא), ג'קי לוי (אם נתעלם מהעובדה שחבר למימד), אבשלום קור (די... אל תגידו לי שלא קלטתם את המסרים הימניים הסמויים שלו בפינה "באופן מילולי") וחנוך דאום !
מדגם – צריך להוריד את הכובע בפני כל הסטטיסטיקאים על ההישג המרשים בתוצאות המדגם. מדהים. למרות שרק כמה עשרות אלפי מצביעים בודדים חשפו בפניכם את הצבעתם, הצלחתם "לנבא" את תוצאות הבחירות... שאפו. לא ייאמן כמה כסף וכמה מאמץ מושקעים בפרוייקט שכל מטרתו היא עידוד חוסר הסבלנות שלנו. חבר'ה, עוד 5-6 שעות הייתם מקבלים תוצאות רשמיות. לא! אנחנו רוצים עכשיו עכשיו עכשיו.
נשיא אמריקאי ידידותי לישראל – נשיא שבאמת אכפת לו מהמצב במזרח התיכון וברוב טובו הוא מוכן לכפות עלינו את ייבוש ההתיישבות ביו"ש ונסיגות נוספות.
ימין, שמאל ומרכז – בחלומי תבוא כל מפלגה ותאמר לציבור מה ברצונה לעשות. תאמר המפלגה הימנית – "אני בעד קיפאון מדיני, נגד ויתורים על שטח קרקע כלשהו " ותתכוון לכך, תבוא המפלגה השמאלית ותאמר – "אני בעד חזרה לקוי 67 כולל ירושלים המזרחית", תבוא מפלגת המרכז ותאמר... לא יודע... משהו מרכזי... יבוא הבוחר ויבחר ביניהם. יופי. חלום נחמד. הבוחר הישראלי מפחד להצטייר כימני (שהרי אז הוא אחיהם האידיאולוגי של גלוחי הראש מאירופה) וגם כשמאלני (שהרי אז הוא בעל משקפיים עגולות, גר בתל אביב בדירת חדר עם כלב ולא מחובר לצד הגברי שלו בעליל) זהו סוד קיסמו של המרכז. איזה יופי – דרך האמצע – ממש מפלגתו של הרמב"ם. איתרע מזלנו שזוהי למעשה מפלגה שמאלנית המתעטרת בנוצות ממורכזות. אלכסנדר ינאי היה מלך די זיפת לכל הדעות, אבל קופירייטר לא רע בכלל. על ערש דווי הוא אמר לשלומציון אשתו "בתי, אל תתיראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים, שעושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס" נלך בדרכו ונאמר "בתי, אל תתייראי לא מן הימניים ולא מן השמאליים אלא מן המרכזיים שעושים מעשה בשארה ודורשים שכר כאיווט."
עימות טלוויזיוני – ב1996 נערך העימות הטלוויזיוני האחרון בין המועמדים לראשות הממשלה. העימות היה בין ביבי, ברק ואיציק מרדכי (שתפקידו כל העימות היה לקרוץ לביבי ולומר "הרי אתה הסכמת להחזיר את הגולן" ולצחוק צחוק דבילי בתגובה לכל תשובה של ביבי להנאתם של העיתונאים). ב1999 מנהיגנו בדימוס הנערץ אהוד ברק סירב להשתתף בעימות מאחר שהוא הוביל בסקרים, רק שב2001 הוא חטף אותה בהפוכה כששרון סירב להתעמת מולו מאחר שהפעם הוא הוביל (ולא אשכח איך ברק בלי בושה הגיב על היעדרותו של שרון במבט משתומם מול המצלמה - "לא יעלה על הדעת..."), מאז באופן מסורתי מסרב המועמד המוביל להשתתף בעימות. ובכן האם זו רק אשמתם של מנהיגינו שלא מוכנים לשתף אותנו בדעותיהם? האמת שישנם אשמים גדולים מהם... ניחשתם שוב נכון! התקשורת! המסר המרכזי של התקשורת מהעימות ב96 היה "ביבי הזיע" ולמען הסר ספק היו עוד כמה נושאים שוליים על הפרק חוץ מבלוטות הזיעה של מי שיוביל את המדינה. תרבות האדלרים והארדים התחילה כבר אז לטבוע את חותמה – צריך למכור תדמית לא אידיאולוגיה. אין טעם לבוא לעימות ולפרוש את דעותיך כשהתקשורת הרדודה שמסקרת את העימות בכלל לא תקשיב לך אלא תבחן את סוג הדיאודורנט שלך.
_____________________________

באחד העלונים המתחרים פורסמה לפני שבוע חידת שחמט וזאת על אף ששאר העלון היה בשפה העברית ולא בשפה הרוסית. בהכירנו את ציבור הקוראים הישראלי החלטנו ללכת על חידה המתאימה יותר למנטליות הישראלית – מהם שני המהלכים שעל הלבן לעשות כדי לזכות במארס טורקי כפול ?(מתוך הספר Bizbuz zman bamiluim 2006)