יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

דגשים לבר מצווה

דגשים להורי בר המצווה

  • הורים יקרים, הדילמה הגדולה ביותר כפי שכבר הבנתם, היא איפה לחגוג את שבת בר המצוה – בקרב הקהילה החמה או במלון. כמובן שהאלטרנטיבה המועדפת כמעט על כל ההורים תהיה לחגוג בקרב הקהילה, וזאת מכמה סיבות –
  1. אין כמו לחגוג עם הקהילה המלווה אתכם לאורך כל הדרך.
  2. בית הכנסת שלכם הוא המקום הטבעי ביותר לעליית הבן לתורה.
  3. זה עולה 30 אלף שקל פחות.

אך כידוע עקב האכילס בכל הסיפור הוא איך מארחים את כל המשפחה והחברים לשבת שלמה - בד"כ אין מלון במרחק הליכה מבית הכנסת (וגם אם כן ראה סעיף 3 לעיל). בקיצור, חברי הורי בר מצווה יקרים : כשמקבלים מייל בגרופ הקהילתי המספר שמשפחת ולדמן רוצה לחגוג בשבת הבאה את בר המצווה של בנם בבית הכנסת – מי שלא ממש חבר שלא יתייחס, מי שחבר די טוב שיישאר להשתתף בשמחה ומי שחבר ממש טוב שיתחפף וישאיר את הדירה.
אם בכל אופן החלטתם ללכת על אופציית השבת בבית המלון, לא תוכלו להימלט מלהזמין גם כמה מחברי חתן בר המצווה למלון, בכל זאת יש לו איזה קשר קלוש לאירוע. ללא ספק – להזמין חבורת ילדים בני 13 מלאי אנרגיה לשבת במלון בלי הורים וללא השגחת מבוגר זה בהחלט מעשה אמיץ. לא הרבה יודעים זאת, אבל תכנית המגירה של האצ"ל למלון המלך דוד היתה לעשות שם שבת בר מצווה.

  • ישנה גם אופציה שלישית – במקום מלון או שבת, אפשר לעשות משהו כיפי עם כל המשפחה והאורחים. נניח – נפגשים במצדה לפנות ערב (אפשר גם להביא קורדיוניסט), לנים תחת כיפת השמים, בחמש בבוקר עולים בשביל הנחש עם הזריחה ומסיימים במסלול של 30 ק"מ. חשוב רק להצטייד בכל הציוד, בהרבה מים ובמראה גדולה. למה מראה ? זה עוזר לבדוק שאף אחד לא שם לכם בסוף האירוע מטען מתחת לרכב.
  • נוהג שפשט במחוזותינו קובע כי על המשפחה של בר המצוה לשאת בכל התפקידים הציבוריים בבית הכנסת בשבת בר המצוה – חזן ערבית, חזן שחרית, אנעים זמירות וכו'. המנהג בד"כ מביך שניים - האח שכלל לא רוצה להתחזן והקהל שצריך לסבול זיופים למשך כל התפילה אך לא יכול להביע את מחאתו שכן כך יפגע בשמחת המצווה. מעתה – תפקידים יחולקו לפי כישורים ולא על סמך קירבה משפחתית.

דגש חשוב לאורחים

אורחים יקרים, זו אכן מתנה יפה ורבת משמעות לקנות לבר המצווה סט משנה ברורה / מהר'"ל / סט משניות. עשיתם לילד את היום, הוא מפנטז על זה כבר שנים. אני בטוח שגם כשאתם הייתם בני 13 הדבר שהכי היה בא לכם לקבל זה משנה ברורה או קופסא מכסף לאתרוג.

דגשים לחתן בר המצווה

קריאה בתורה

  • חתן יקר, אני מניח שההנחיה עליה חזרו באזניך המבוגרים שוב ושוב היא "לקרוא לאט וברור". בינינו– אל תקשיב להם! מתי שמעת את העולה לתורה שאינו בר מצוה מברך – "ב-רו-או-ך א-ת-א-א-ה ה' א-לו-או-ק-אי-נו..." וכו' אז למה דוקא הבר מצוה צריך לקרוא ל-א-ט וברור? מבוגרים לא אוהבים שקוראים בתורה חצי שעה, זה כמו לנסוע אחרי למד. קרא ברור וזהו.
  • אל תקרא טוב מדי! אם תקרא טוב מדי יסנג'רו אותך לקרוא באופן קבוע בבית הכנסת.

נאום בר המצווה

  • תקשיב חבר, אולי אתה לא יודע אבל כל המבוגרים שסביבך סובלים מבעיית קשב וריכוז חמורה (הם שייכים לדור שלפני הריטלין), ברגע שעברת את שתי הדקות הראשונות אף מבוגר כבר לא עוקב אחרי הפלפולים שלך... גם אלה שמהנהנים לעברך כאילו הם עוקבים סתם משחקים אותה. על החברים שלך אין מה לדבר, הדבר היחיד שמעניין אותם זה עם איזה שיר להפריע לך. אני לא בא לומר שעליך לקצר, להיפך! זה הזמן להכניס את ר' שמעון שקאפ ואת קצות החושן. כולם יבחינו בהתלהבות בלמדנות שלך אבל לא יתפסו אותך בשום טעות.
  • זה בסדר. כולם יודעים שאבא שלך כתב לך את הנאום.
  • חוץ ממני. לי היה משפט באמצע הנאום "עד כאן אבא שלי כתב לי, מכאן כתבתי לבד". למותר לציין שגם את המשפט הזה אבי כתב וגם את ההמשך.

דגשים לזריקת הסוכריות

רבותיי, צחוק צחוק, אבל ההוראות הבאות נכתבו בדם. אז כנסו לח' הוראות בטיחות ותתחילו לרשום -

  1. תקלות מבצעיות רבות מקורן בחוסר ההבנה מצד עזרת הנשים בתזמון האש, יש האוהבות לזרוק את הסוכריות לפני העליה לתורה, יש הנוהגות אחרי, ויש הזורקות לאחר ההפטרה. גבירותיי - יידוי הסוכריות יתבצע רק בהינתן פקודה ע"י גבאי מוסמך (להלן מפקד המטווח) ולא לפני כן !
  2. חלוקת גזרות תתקיים בעזרת הנשים לפני הזריקה. אין טעם לפוצץ את אותם מתפללים שוב ושוב.
  3. הסוכריות ייזרקו ע"פ עיקרון ניהול אש נכון, או כפי שמכנים – "בטפטופים", אין טעם לגמור את כל הסוכריות במכת האש הראשונה.
  4. היידוי יתבצע בסוכריות תקניות בלבד. חל איסור חמור להכין אסופת סוכריות שתפוצץ את נברשת בית הכנסת. אחד מהקוראים שביקש להישאר בעילום שם סיפר כי בבר המצווה שלו אמו לא רצתה שאצל בנה יזרקו סוכריות טופי מעפנות, ע"כ היא הכינה שקיקים דקורטיביים המכילים סוכריות, שקדים, עדשים ועוד שאר רסיסים. אחד מחברי אותו קורא אנונימי שיגר את הפצמ"ר היישר לעינו של הבר מצווה והייתי צריך לקרוא את כל ההפטרה בעין אחת.
  5. הסוכריות ייזרקו באופן קשתי ולא בטיווח ישיר על חתן הבר מצווה. (ראה סעיף 4)
  6. חל איסור חמור להשתמש בסוכריה ליידוי חוזר –קרי, ברגע שנפלה הסוכריה על ריצפת בית הכנסת נאסר על חברי החתן להרים אותה ולפוצץ בה את החתן.
  7. כשנשמעות קריאות "חדל" חובה על כל הנשים לנצור את האש.
  8. אורח אחד פצוע וכל הבר מצווה הזו לא שווה לנו.
  9. בעת זריקת הסוכריות כל תיקי הטלית מולאמים באופן אוטומטי לטובת שמירת רווחי הילדים.
  10. איסור חמור חל על חתן הבר מצוה להתחבא מתחת לבמה בעת זריקת הסוכריות. תעמוד, תחטוף אותה כמו גבר.


 

ולסיום משהו בנימה אישית. בשבילי החלק הכי מרגש של כל אירוע בר המצווה מתמצה במשפט אחד שאומר האב לבנו "ברוך שפטרני מעונשו של זה". כמה יופי. כמה חמלה. "עד עכשיו חטפתי על הראש בגלל השטויות שלך now you're on your own son. תתמודד. ושיהיה במזל טוב!"

יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

חוק שימור המסה – פר' ב'

בטור שעבר סקרתי לפניכם את הטכניקות השונות להורדה במשקל באמצעים ספורטיביים, כזכור לכם הדרך הנ"ל הסתיימה בהרמת תרומה נאה של 200 ₪ מדי חודש למכון 'חסדי שמשון'. לזכותם ולבושתי ייאמר שכעבור חדשיים מאז שהפסקתי לפקוד את המקום קיבלתי שיחה מהם "חיים, מה קורה איתך? למה הפסקת?", "צודקת, צודקת, בדיוק תכננתי לחזור" השבתי במבוכה, "מצוין!" השיבה לי הפקידה "אז תגיד מתי אתה בא ונתאם עם איגור שיעבוד איתך על תכנית חדשה", "בשביל מה להטריח את איגור" עניתי מפוחד "אני זוכר הכל", "בכל זאת כדאי שהוא יעבוד איתך מחדש על המכשירים". מיותר לציין כי זה היה המסמר האחרון בארון המתים של חדר הכושר.

ובכן לאחר שעברנו על השיטות הספורטיביות השונות להורדה במשקל, הגיע הזמן לסקירה על המסלול האלטרנטיבי. במקום לעמול קשה על שריפת הקלוריות למה לא להוריד בצריכה ? להלן מס' שיטות וטיפים להורדה במשקל. הכל עובד רבותיי. לא מאמינים? תראו איזה עבודה עשו עלי (רק אל תשכחו שאצלי העצמות כבדות). (אה, ויש לי גם מבנה גוף רחב). (באמת! נולדים עם זה).

הדיאטה של יחיאל ספרא – את הדיאטה של יחיאל ספרא הכיר לי חבר שסיפר לי בהתלהבות שליחיאל ספרא יש דיאטה שמבוססת על הקבלה. לשאלתי האם מעכשיו הוא רק אוכל דברים מספירת מלכות הוא ענה כי הדיאטה מבוססת על תערובת מוזרה שאוכלים בבוקר והלך לך התיאבון לכל היום. "וואו! נשמע ממש גועל נפש" עניתי לו. חוץ מזה שיש לי כמה בעיות עם דיאטה המבוססת ע"פ הקבלה – 
  1. עד עכשיו חשבתי שמה שרשב"י ובנו עשו 12 שנים במערה היה לכתוב את ספר הזוהר וכעת אתה בא להגיד לי שמהצד הם עבדו על פטנט חדש לדיאטה.
  2. זה לא חכמה. תאכל אתה 12 שנה חרובים, לא תצא רזה ?
רוצה להוריד 5 ק"ג בעשר דקות ? – מנערותי אני זוכר שהיו מפרסמים כל מיני דיאטות בזק לא הגיוניות בעליל, כמו זו מהכותרת - "רוצה להוריד חמישה ק"ג בעשר דקות התקשר עכשיו ל...", ברצינות, זאת הייתה ההודעה. אף פעם לא הבנתי איך אפשר להוריד חמישה ק"ג כל כך מהר. בהמשך הבנתי שכנראה זו פרסומת לתרומת כליה.

"היית מאמינה היית מאמין, תפו"א אינו משמין" – אם אתם לא מכירים את המשפט הנ"ל לצד המשפטים "יש לי חשק לשסק" ו"התוספת שתוספת" לא זכיתם לגדול בשנות ה80 העליזות. מועצת הפרי והירק בנשיאות האדמו"ר אלברט פירות טרחה לקדוח לראשנו את העובדה המדהימה שלא משנה כמה תפוח אדמה תאכל, אפי' גרם אחד לא תעלה. מאז הדיאטות שלי הפכו הרבה פחות קשות. במקום לאכול איזו תוספת משמינה, קחו קצת צ'יפס. "ירקות, בן אדם, ירקות".

הפרדת פחמימות מחלבונים – אחת מהדיאטות הפופולאריות ביותר בשנים האחרונות מתבססת על הפרדת פחמימות מחלבונים. מסתבר כי הפחמימות והחלבונים כשלעצמם הם חבר'ה די סימפטיים כל אחד לעצמו אבל החיבור שלהם יוצר חומר נפץ אנרגטי. לכן אני נוהג באופן קבוע להפריד בין הפחמימות לחלבונים. חלבונים בצד ימין של הצלחת, פחמימות בצד שמאל.

אכול ירקות בעלי ערך קלורי שלילי – מסתבר שישנם ירקות שהגוף משקיע יותר אנרגיה באכילה שלהם מאשר ערכם הקלורי, כך שלמעשה אתה אוכל ומרזה. למשל – קולורבי או אספרגוס. אותה חוקיות אגב קיימת לגבי קלקר. גם אותו טעם.

חתוך את הקינוח לחצי – אם ברצונך להוריד במשקל, הדבר שעליך להימנע ממנו בכל מחיר הוא הקינוח. לכן באופן עקבי אני נמנע מלקחת קינוח. אלא אם כן יש איזה עוגה ממש טובה. או גלידה. או כל דבר מתוק. מה בכל זאת עושים? הטריק ידוע – חותכים את העוגה לחצי. והחצי השני שיישאר בצלחת. לבד. גלמוד. ממש רחמנות. טוב, אם נחתוך גם אותו לחצי, זה בסה"כ רבע חתיכה של עוגה, קרי רבע מכמות הקלוריות. זאת כבר ממש קטנוניות. את הרבע עוגה שנשאר בצלחת נזרוק לפח. למרות שיש בזה איזה 'בל תשחית' קטן, שזו מצוה שאני ממש משתדל להקפיד בה, חוץ מזה חצי מזה זה בסה"כ שמינית... וכך אפשר לחסוך עוד כמה קלוריות אם שוכחים את הנוסחה של סכום סידרה הנדסית אינסופית.

דיאט קולה – דיאט קולה הוא סמל הדיאטה. אל תשתו מים, זה ממש סתם, כששותים דיאט קולה הדיאטטים הנמצאים במשקה מפרקים את כל השומנים שאתה צורך בארוחה.

ספירת קלוריות – ספירת קלוריות גם היא מאוד עוזרת. אם קשה לך להירדם ספור קלוריות.

לא לאכול בין הארוחות – כל דיאטן מתחיל יאמר לך שהכלל מס' אחד בדיאטה הוא לא לאכול בין הארוחות. עדיף אפי' להוסיף עוד שתיים-שלוש ארוחות ביניים ולא לנשנש בין הארוחות. לתדהמתי גיליתי כי לא ירדתי במשקל כלל על אף שנמנעתי לחלוטין מנשנושים לטובת ארוחות ביניים של עוגיות בין הארוחות המרכזיות. שקרנים.

ירקות חתוכים - איכלו הרבה ירקות חתוכים, זה מזין וזה בריא. לדוגמא תפוחי אדמה חתוכים. זה אמנם קצת קשה, אבל מסתבר שכמה דקות במחבת עם שמן עושות איתם פלאים. טוב, תפו"א זה לא דוגמא טובה, הוא בכל אופן לא משמין.

והטיפ הכי חשוב – לכתוב טורים לעולם קטן באמצע הלילה בהחלט לא יעזור לכם להיות יותר רזים!

לטיפים מועילים משלכם וסתם להגיד שלום – vlado@olam-katan.co.il




יום שלישי, 9 בנובמבר 2010

חוק שימור המסה


הכחשה

החולצות בארץ בלי רמה, זאת המסקנה שהגעתי אליה לא מזמן. ואני לא מדבר על חולצות פושטיות כאלה שקונים ב'אלי הלבשה', גם חולצות שהשקעתי בהן. אתה משקיע כסף, קונה חולצה איכותית ופתאום אתה מגלה שהיא מתכווצת. נהיית צמודה. כמו חולצת חילונים כזו. ואני לא מדבר על חולצה אחת, כל החולצות בארון פתאום מתכווצות, שלא לדבר על המכנסיים. זבל של איכות. מילא חולצות ומכנסיים אבל למה שהחגורה תתכווץ, היא בכלל מעור. למעשה נראה שהעולם השתגע, כל יחידות המידה השתנו - סנטימטר זה כבר לא סנטימטר וקילוגרם זה כבר לא קילוגרם. עובדה, אפי' משקל המאזניים שעליתי עליו לא שומר על עקביות, לא מזמן הוא הראה לי משקל מסוים ועכשיו הוא מוסיף לו כמעט עשרה אחוזים. פשוט יצא מכיול.
זהו השלב הראשון – "הכחשה".

חוזרים לכושר

באיזה שלב כבר אי אפשר להתכחש יותר. בעיקר בגלל כל הנשמות הטובות שסביבך. החל מ -"אשתך מבשלת טוב, אה ?...", "אוכלים טוב ב HP", או שמא "החיים מיטיבים איתך", וכלה בהערות המילואים כדוגמת "קיבלת אישור לפתוח מרפסת?". אין ברירה, הבנתי, זה הזמן לתפוס את עצמי בידיים. אך מאחר שלהפסיק לאכול זה די מבאס הגעתי למסקנה שאם עסקי הייבוא ממשיכים כסידרם זה הזמן להגדיל את הייצוא. קצת ספורט עוד לא הרג אף אחד (אלא אם כן מדובר בחתירה בירקון).
רבים לא יודעים זאת, אבל החכמה בספורט  היא לא לשנות סדרי עולם, אפשר לקחת את הפעילויות הגופניות שאתה עושה בלאו הכי ולעשות אותן קצת יותר. בשלב הראשון החלטתי לוותר על המעלית. אם במקום כל הפעמים שאני עולה במעלית אשתמש במדרגות, תוך שבוע אני נראה כמו בטירונות ובכלל מה יותר טוב מלעלות קצת במדרגות ? התשובה היא לעלות במעלית. בחייאת, זה ממש מעייף וזה גם דופק את הברכיים וזה גם קצת לא יפה לזלזל ככה בטכנולוגיה המדהימה שנותנת לנו ללחוץ על כפתור ותוך כמה שניות להיות גבוהים ב10 מטרים.
אבל ללכת הרי כולנו הולכים בלאו הכי ויש שיטה נחמדה, שפותחה ביפן,  שאומרת – עזוב אותך משטויות, רק תצעד 10000 צעדים ביום ואתה מסודר. לא צריך אפי' לצעוד ברציפות – חמש דקות פה, חמש דקות שם, עוד שעה וחצי שם שם והגעת ליעד. זה אפי' בא עם גאדג'ט נחמד -  מכשיר דיגיטלי קטן שאתה זורק בכיס והוא סופר בשבילך את הצעדים. והאמת שבאופן חלקי התכנית עבדה לא רע – מסתבר שאתה צועד בערך 1000 צעדים ביום בלאו הכי, ככה שבמקום לבזבז אותם המד צעדים סופר לך אותם, החלק שהיה לי יותר קשה זה עם ה9000 הנותרים. לא נורמלים היפנים האלה, מאיפה אני אביא להם עוד 9000 צעדים ביום ?
בקיצור, אני אחסוך מכם את שיטת ה 'מעכשיו אני משחק כדורסל פעם בשבוע' ואת שיטת ה'מעכשיו שכיבות שמיכה וכפיפות בטן כל ערב' ואעבור ישר ללהיט ההיסטרי – הליכון! במקום לצאת מהבית ולרוץ ברחובות אתה יכול לעשות את זה מול הטלויזיה (כלומר מול המחשב) ולא להרגיש איך הזמן עובד והקלוריות מתעופפות להן. ובאמת ההליכון הוא מכשיר נהדר ומאוד שימושי. כן, כן, אני יודע שאתם חושבים כל הזמן שאני ציני ולא אומר כלום ברצינות, אבל אני מתכוון לזה. ולא רק אני. לכל מי שיש הליכון בבית יודע עד כמה הוא מכשיר שימושי – מסתבר שזהו מתלה הבגדים הטוב ביותר בבית. אמנם קצת יקר אבל מתלה טוב.

יאללה לחדר כושר

אז אחרי שנגמרו המשחקים הגיע הזמן לדבר האמיתי – מנוי לחדר כושר, עם התחייבות לשנה מראש שלא נעשה צחוק, עם תכנית אימונים, עם מעקב ועם מדריך צמוד. אם כבר במדריכים עסקינן, החבר'ה האלה הם חבורת סדיסטים. כדי לבנות תכנית לוקח אותך השרירן הנחמד למכשיר העינויים הקרוב, מעמיס עליו איזה עשר פלטות ומבקש ממך להרים. "דוקא בסדר" אני אומר לו בהתנשפות "אני די מסתדר עם זה", "הבנתי" אומר איגור "צריך להוסיף עוד חמש פלטות למשקל". וכך מכשיר אחרי מכשיר – אם אתה איכשהו נהנה ממנו, סימן שמשהו לא עובד כאן כמו שצריך. "נרפים אתם נרפים".
אחרי אימון אחד כזה הבנתי שככה זה לא יילך "איגור" אמרתי לו "תודה רבה. נראה לי שהבנתי את העסק. מכאן אני אסתדר לבד". איגור קצת נעלב אבל בעל המאה הוא בעל הדעה. בלי איגור החדר כושר נהיה הרבה פחות מאיים. מאחר שהחלטתי שהפעילות האירובית חשובה לי יותר מהמשקולות, שמתי פעמיי להליכון (שמשום מה הזכיר לי מתלה בגדים) והתחלתי להרביץ ריצה פראית במהירות חמש קמ"ש, בשיפוע מינוס חצי למשך חצי שעה (היה סרט טוב). מה עושים אם אתם כבר מותשים לגמרי מהריצה אבל הסרט לא נגמר, כמובן כדי לא לגרום שוק לשרירים צריך בהדרגה להוריד מהירות וללכת במהירות 2 קמ"ש עד שנגמר הסרט. דוקא נחמד החדר כושר הזה.
אחרי שבוע אימונים אינטנסיבי עליתי על המשקל כדי לגלות שהוספתי חצי קילו. "נהדר" צהלתי "מסת השריר שלי עלתה", מד אחוזי השומן לעומת זאת לא הראה כל תזוזה חיובית אבל לך תסמוך על הקקמייקה הזאת. שבוע לאחר מכן סירב עדיין המשקל לשתף איתי פעולה "טוב, זה ברור" חשבתי לעצמי בסיפוק "אני עם נעליים, זה לפחות איזה 2 ק"ג, כך שבעצם ירדתי במשקל". בשבוע שלאחר מכן ההסבר היה הרבה יותר פשוט "לשקול לפני השירותים זה ממש לא משקף". בהמשך מד המשקל כלל לא הטריד אותי יותר "אני לא הולך לחדר כושר בשביל להוריד במשקל אלא בשביל ההרגשה" ציינתי לעצמי, "אבל למעשה כן הלכת לחדר כושר כדי להוריד במשקל" העיר לי מצפוני, "שתוק אדיוט! לך תרכב על מישהו אחר" עניתי לו בעצבים. למשך כחצי שנה הרומן ביני לחדר הכושר דוקא הלך לא רע, בחצי שנה שלאחר מכן אפשר לומר שאני אחד התורמים המכובדים למכון הכושר, הוראת קבע של 200 ₪ בחודש בלי לבקש שום תמורה. נראה לי שלפחות אפשר לקרוא על שמי את אחד ההליכונים.

שדרו אלי - vlado@olam-katan.co.il

יום רביעי, 27 באוקטובר 2010

אח, איזו עיר

"לוד היא מקום נהדר"

כך חשב לעצמו ראש העיר לשעבר
זו עיר הזדמנות בלתי נגמרת
ובכלל זוהי עיר לתפארת

זה נכון שיצאה לה תדמית די שלילית
אך אפשר להסתדר פה מבחינה כלכלית
לא מאמינים? תקראו בעיתון
כמה אפל שילם לי על אדמות גינתון

"לוד זוהי עיר לתפארת"
חשב עבריין משכונת הרכבת
איפה אפשר עוד ליסוע כרוח סערה
כנגד כיוון התנועה (ועוד מול תחנת משטרה)

או לירות בלי חשש בנשקים אוטומטים
מתוך ג'יפ שנקנה מרווחי כספומטים
ואם יש פה סכסוך או סתם עסק ביש
אפשר לסגור ת'חשבון גם באמצע הכביש

"לוד זוהי עיר לפנים"
כך אמר לעצמו שר הפנים
נכון שקרו פה דברים חמורים
ודו"ח המבקר מלא אי סדרים

אך מן הצד השני תחשבו איזה מלך
אהפוך כשאשיג את שכונת אחיסמך
ומעל כל במה אזעק "צריך לוד יהודית"
רק כדי שאבנה פה שכונה חרדית

"לוד היא סקופ מדרגה ראשונה"
כך חשב עיתונאי מעיתון המדינה
שחיתויות, פיצוצים, ערבים, יהודים,
לפחות כתבה של שלושה עמודים,

וגם שמעתי שיש בה גרעין תורני, זאת אומרת
שלסקופ של מחר כבר יש לי כותרת -
"הציבור הדתי עוזב הגבעות
ומקים התנחלות פה בלוד"

"לוד היא מקום עם המון פוטנציאל"
ציין עסקן מקומי קטן ומתוסכל
כל יריה או פיצוץ זה בכלל מצויין
כך אתראיין לתכנית של אילנה דיין

ובכל מהומה ובכל הפגנה
תראו שאשיג לי איזו תמונה
וכל מה שאעשה בשבילך, עיר שלי
אל תדאגי, את תעשי יותר בשבילי

"לוד היא הבית שלי" אמר התושב
ותפסיקו לתפוס לי טרמפ על הגב
יש פה מה לתקן, על זה אין ויכוח
את הביוב ואת המצב של הרוח
אבל מספיק לייצר כמויות של היסטריה
לוד היא עיר עם עתיד וגם עם היסטוריה
אז במקום מצלמות, כתבות, הפגנות
זה הזמן לתקן, לנקות ולבנות
לכו גם אתם בדרכם של אבות
"עשה הרבה ואמור קצת פחות"

דברו איתי – vlado@olam-katan.co.il
לטורים קודמים www.haim.tk

יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

מדריך לגבר הנבוך לקראת לידה


בעוד לנשים יש אינספור פורומים וחברות שייעצו כיצד להתכונן לקראת הלידה, הרי שהגברים שבינינו עומדים נבוכים לקראת הסיטואציה הנ"ל. ובכן, לאחר 4 לידות בשעה טובה החלטתי להיחלץ לטובת אחיי הגברים ולהכין אותם לקראת תפקידם החשוב בלידה. שכן גם אם נראה לכן הנשים שאתן מתמודדות לבד, גם אם נראה לכן שרק לכן כואב, הרי אין סיכוי שתישאו בעול לבד ותתנו לנו לראות משחק כדורגל בזמן שאתן יולדות (ז"א אם כן אז תגידו).

הצעד הראשון שעליך לעשות כבעל תומך לקראת הלידה הראשונה הוא שותפות פעילה בקורס ההכנה ללידה. קורס ההכנה ללידה אינו בגדר מותרות, הוא ממש חובה. למעשה לא ברור איך פעם ילדו נשים ללא קורס זה. אולי הן ילדו אבל מוכנות הן ודאי לא היו. הבעיה היא שככל שאני מנסה להיזכר מהו תוכן הקורס, הדבר היחיד שאני זוכר שמלמדים את היולדת בפוטנציאל הוא נשימות (אה כן, והיה גם איזה קטע עם ישיבה על בלון ענק, אבל זה סתם איזה ג'ימבורי לנשים בהיריון). אז נניח שיש מפגש אחד על שאיפות ומפגש אחד על נשיפות מה עושים כל שאר הקורס?! תפקידם של הגברים בקורס זה הוא עמום עוד יותר – האם גם הם צריכים להתאמן בנשימות? האם הם שם כדי להזכיר לנשותיהם איך הן צריכות לנשום ביום פקודה? כך או כך, ללא ספק נשימות זה דבר ממש חשוב, אם כי קיים בלבול מסוים בנושא – התפקיד של הנשימות בגדול הוא הכנסת חמצן ופליטת פחמן, בעוד אפידורל הוא הדבר המקל על כאבי הצירים, אולם לא מעט מבלבלים בין השניים וחושבים כי כאשר היולדת מתייסרת בכאבי הצירים עליה לנשום במקום לקחת אפידורל ולהפתעתם מגלים כי זה לא ממש עוזר. בקיצור כלל אצבע – חמצן -> נשימות, כאבים -> אפידורל.

בנוגע לאפידורל, כנראה שהאפידורל עולה הרבה כסף, שכן אין הסבר אחר מדוע המיילדות כ"כ מתקמצנות בקשר אליו, איכשהו הן מניחות שהיולדת לא רוצה אפידורל, וכאשר האישה כבר מתפתלת מכאב ושואלת מה בקשר לאפידורל עונה לה האחות "חבל שלא אמרת שאת רוצה, עכשיו כבר די מאוחר בשביל זה". כאן אתה נכנס לתמונה ולמעשה זה אחד התפקידים בעלי החשיבות שתמלא בלידה. כבר בקבלה לחדר הלידה במקום לומר "שלום, לאשתי יש צירים" אמור "שלום, באנו לקבל אפידורל", אולי אפי' תביא כבר מהבית. יש כמובן את החשש של נשים שכך לא יוכלו לחוות את הלידה וכאביה, ובכן תמיד אפשר לדפוק חזק את הראש בקיר בשביל קצת כאבים. אם מאוד רוצים.

התפקיד הבא שלך גבר יקר הוא מעקב אחרי המוניטור - עת תיכנסו לחדר הלידה תלופף אישתך ב2 חגורות האחת תצמיד מיקרופון קרוב ככל האפשר לליבו של העובר ע"מ שפעימות ליבו הזעירות יישמעו כסופת הוריקן מפחידה והשניה נועדה לעקוב אחרי הצירים של אישתך הכואבת.
לחגורה המחוברת למד דפיקות לב העובר תפקיד חשוב, תפקידה הוא לבדוק שהחגורה יושבת במקום, שאם לא כן המספרים בצג יתחילו להשתולל וצפירה מבהילה תישמע. אין צורך להיבהל ולחשוש שמא קרה משהו לעובר, הצפירה רק נועדה לספר לך שהחגורה זזה מהמקום. האחות מייד תיכנס כדי לסדר את החגורה כך שתוכל להמשיך בתפקידה החשוב – לבדוק שהחגורה יושבת כמו שצריך.
החגורה השניה לעומת זאת חשובה מעין כמוה, היא מחזיקה את מוניטור המעקב של צירי הלידה - כאן אנו נחשפים לעוד אחד מתפקידיו החשובים ביותר של הבעל התומך – המעקב אחרי המוניטור. המוניטור מחובר למדפסת המתארת ומכמתת במדויק בעזרת גרף חביב מתי כואב וכמה כואב. ללא המוניטור לא היתה האישה יכולה לדעת מתי יש לה ציר וכמה הוא כואב. ברגע שרואה הבעל את הגרף מתחיל לטפס הוא חייב לדווח על כך לאשתו בהתלהבות "הנה, הנה מתחיל אחד. את עוד לא מרגישה אבל אני כבר רואה את זה" ובהמשך הוא ידווח לה בשמחה "וואי, וואי, וואי, זה אחד גדול. הגיע כבר ל180. תהיי חזקה". כמובן שהמוניטור עוזר לבעל גם להרגיע את אשתו, למשל כאשר האישה מתפתלת מכאבים אבל הגבר רואה בגרף שלא כצעקתה, חובה עליו לומר לרעייתו "הגזמת, זה לא כזה כואב. בסה"כ 120! מקודם היה יותר גבוה" או לחילופין "זה בסדר, הגרף כבר עבר את השיא. לא כואב לך יותר". עבור הצוות הרפואי המשמעות של המוניטור היא כמובן שונה לחלוטין – הוא נועד לספק תעסוקה לאחיות שחייבות לחתום עליו כל 10 דקות בלי שכלל יסתכלו עליו.

התפקיד הבא שלך הוא חיפוש בלתי פוסק אחרי מישהו מהצוות הרפואי. שכן על אף שמחוץ לבית החולים כולם דואגים ועושים כבוד לאישה בחודש תשיעי, מסתבר שבחדר לידה זו לא כזו אטרקציה. לכן כל כמה דקות תמצאו את עצמכם לבד כשאשתך זועקת לעברך "איפה היא? לך תקרא לאחות!", אתה תתור בבהילות אחר האחות "יש לאשתי ציר" תאמר לה ותיתקל במבט השמור לבעלים חסרי אונים האומר "וואלה ציר! ומה חשבת שיהיה לה בחדר לידה ?"

אתם כבר ממש לקראת הסוף, הצירים כבר ממש מטורפים והתינוק בקרוב בחוץ. תפקידך כאן הוא מתן עצות מיותרות וספיגת חבטות. "תנשמי, תנשמי, חמודה" תייעץ לאשתך בכאבה ותזכה למענה "עוף לי מהעיניים נודניק". אין מה לעשות, אין לך באמת איך לעזור לה עכשיו, הנוכחות שלך לא ממש מועילה כרגע, אבל כמו שאמרתי קודם לראות כדורגל הרי לא יתנו לך עכשיו.

זהו, בשעה טובה הכל נגמר, נולד תינוק חדש. נשאר לך רק עוד תפקיד אחד, הג'סטה האחרונה שנותנים לאבא המאושר, להוביל את התינוק לשאר אחיו התינוקים. לך בגאוה עם העריסה לתינוקיה וטפח לעצמך על השכם – בלעדיך היא לא היתה עושה את זה.

המייל המיותם שלי – vlado@olam-katan.co.il

יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

החלפנו רכב

לפני שנתיים נפגשתי בירושלים באקראי עם ישי, חבר קרוב שגר רחוק. אחרי שבירכנו איש את רעהו בבירכת "מה קורה גבר?", שאל אותי ישי "תגיד, אשתו של ליסון בהיריון ?" (אגב, השמות אמיתיים, השמות הבדויים שמורים במערכת).

כאן עלי לעצור ולהבהיר שאני לא האיש לשאול אותו שאלות כאלו, אני מייצג הסטריאוטיפ הגברי ואף יותר מכך. אין לי מושג מי בהיריון, מי ילדה ומה ילדה. אני באופן שיטתי לא אומר לאנשים ובטח לא לנשים 'מזל טוב' בפגישות ספונטניות ברחוב מפחד הפדיחה. "מזל טוב", "על מה?", "לא נולד לכם משהו?", "כן, עוז בן חמש ותמר בת שנתיים", "אה, אז שיהיה מזל טוב כפול". אני אוהב לבנות על זה שבטח כ"כ הרבה אמרו להם כבר מזל טוב שאולי בטעות הפרצוף שלי גם נכנס למאגר המברכים.

"האמת שאין לי מושג" השבתי "למה אתה חושב שהיא בהיריון?" שאלתי את ישי. ובכן מסתבר כי במדור הרכב של אדוארד אטלר במקור ראשון באותו שבוע התפרסמה שאלה - אנו גרים באיזור ירושלים ונוסעים ביונדאי לאנטרה, היינו מעוניינים לעבור לרכב גדול יותר, על איזה רכב אתה ממליץ? . "בחייך" אמר לי ישי "רק לליסון יש לנטרה, שלושה ילדים והוא גר בירושלים". וכך נחשף סודו של ליסון חודש לפני החשיפה הרשמית.

זהו עוד הבדל בין דתיים לחילונים. חבר חילוני יכול לומר לך "מגיע לי בשעה טובה, אשתי בהיריון", "מזל טוב, באיזה שבוע?", "שבוע שני, זה בן, נקרא לו שרון. אנחנו הולכים לקנות עגלה היום". לעומת זאת אצל דתיים, מסיבות עין הרע והקפדה על אלמנט ההפתעה, חושפים את עובדת ההיריון קצת יותר מאוחר, משהו בין חודש 38 לבר/בת מצוה. מין היילוד לעומת זאת נשאר חסוי. למה? ככה! וגם כדי שיהיה יותר מעניין. תעשייה שלמה של ניחושים וכישופים נבנתה סביב הניסיון לעלות על מין היילוד בלי עזרת ההורים המצפים. הסבתות למשל יודעות בוודאות שאם האשה סובלת בהיריון זה בוודאי בת, או להיפך. אם היא חיוורת זה בן. ויש כמובן את מי שמנסה לחלץ בכח "אל תגיד אם זה בן או בת. אבל יש ברית ?". "נו בחרתם כבר שם?", "לא עוד לא מצאנו אף שם", "אהה... אז זה בת בטוח. לבנים יש פול שמות" (נכון אגב). אבל תחמנית קטנה כמו בתי הבכורה מעיין אין.
ערב אחד באה אלינו הגברת "נו, תגידו לי כבר אם זה בן או בת.", "מעייני" השבתי לה "אמרנו לך שאנחנו לא מגלים". הבלשית הקטנה הלכה מאוכזבת, אך חזרה בקול תרועה כעבור דקה "יש! אני יודעת! זאת בת!", אני ואשתי שמרנו על פרצוף פוקר ,"מעניין" השבתי לה באדישות בריטית "ומהיכן הביטחון הזה?", הקטנה צהלה לעומתי "כי פתחתי את המכתב שקיבלתם מהאולטרא-סאונד". לפעמים אתה לא יודע אם להתעצבן על חוצפנות קטנה של הילדים או להתפעם מהיצירתיות שלהם, כאן היצירתיות ניצחה.






אבל שמירה על מין העובר בסוד אינה האמונה התפלה היחידה בהיריון. בשבוע ה38 בבדיקת האולטרא-סאונד נודע לנו כי התינוקת החמודה החליטה שאף על פי שמקובל ורצוי להיות בשלב זה עם הראש למטה, היא מעדיפה לשבת בניחותא על ישבנה ובשל כך קבעו לנו תור להיפוך בבית החולים. מכאן ואילך החלו הלחשים והקמעות להיכנס להילוך גבוה. "תבדקו אם אין לכם מזוזה הפוכה בבית" סחו לנו חברים. "תקשיבי" הורתה חמותי לאישתי "חיים צריך ליסוע עוד הלילה לסטף ולהביא לך לשתות ממימי המעיין" וכעבור דקה "סעו לרבנית קנייבסקי ובקשו ממנה לשבת על הכיסא של הסטייפלר", מאחר שמסתבר שזוהי סגולה בדוקה!!! (רק לבדוק שמישהו אחר לא יושב שם באותו זמן). התקשרתי לבן דודי כדי לקבל ממנו קורטוב ציניות "אתה לא מאמין, אמרו לי לבדוק אם המזוזות לא הפוכות בבית" סיפרתי לו, "איזה שטויות... לבדוק מזוזות הפוכות..." גיחך מנחם "מה הקשר למזוזות?! צריך לבדוק שאין ספר קודש הפוך בבית ולקרוא את מזמור קפ"ב. לנו זה עשה את העבודה".
בסופו של יום מסתבר שהסגולה הבדוקה ביותר היא ליסוע לבלינסון. בדוק!!!

בקיצור, סיכומו של דבר –
א. כמו ליסון גם אנחנו נטשנו את הפרייבטיות הקטנות והטובות לטובת רנו לוגן.
האם זה מה שהיינו קונים אם היתה נולדת שלישיה ?


ב. בראש השנה ביום השני, מיד לאחר שהספקנו לשמוע את תקיעות השופר נסענו לבית החולים (אגב לכל הרמת גנים שהביטו בתימהון בבחור עם הטלית שנוסע בחג, עכשיו אתם מבינים) כדי להביא לאויר העולם את אודיה חנה, ביתנו הרביעית במזל טוב. תינוקת יפה וחמודה והכי הכי חשוב – מה היה המשקל? מסתבר שאין דבר שיותר מעניין את העולם ממסתו של הרך הנולד. (האמת, מאחר שמדובר באישה צעירה, כנראה שזו תהיה הפעם האחרונה שתוכלו לדעת מה משקלה.) ובכן, המשקל הוא שלוש שמונה מאות. בקרוב אצלכם.
לאתר הנבחר לתשע"א – www.haim.tk
למזל טוב ופרטים על חשבון הבנק להפקדת הצ'קים – vlado@olam-katan.co.il

יום רביעי, 15 בספטמבר 2010

הטור של ראש השנה תשע"א

לחץ ציבורי כבד

האם ראיתם את מאות אלפי המפגינים למען ילדי העובדים הזרים ?

ודאי יצא לכם לראות את השרשרת האנושית של חצי מיליון האזרחים נגד תכנית ההתנתקות מילדי העובדים הזרים (למה "גירוש"? אל תהיו פנאטים) ?

מה לא ?! אני לא מבין, בפירוש שמעתי בחדשות שהממשלה תדחה את גירוש ילדי העובדים בשל הלחץ הציבורי הכבד. לא אמרה את זה יעל דן או גבי גזית, אלו היו מילותיו של קריין החדשות "לחץ ציבורי כבד". אפי' גברת שרה נתניהו נישאת על גבי הלחץ הציבורי הכבד נפגשה עם אלי ישי.

אל תזלזלו, זה לא קל להתמודד עם לחץ, ודאי שלא לחץ ציבורי. נכדו של קל וחומר אם הוא כבד! לך תתעסק עם המון משולהב.

הצצתי מהחלון על הציבור בחשש שמא אפגע מהמהומות ברחוב, אך הציבור נראה אדיש כהרגלו, בטח שלא לחוץ או לוחץ. גם משיחות אקראיות בעבודה עם אנשים מכל קצוות עמך ישראל לא שמעתי זעקות שבר עקב החלטת אלי ישי. למעשה כמעט כל מי שדיברתי איתו די הזדהה עם ההחלטה. אך ככל הנראה התמונה הנשקפת מחלונות אנשי התקשורת שלנו שונה לחלוטין והרבבות פשוט התכנסו ברחוב של אולפני גלי צה"ל ומערכת ידיעות. או שאולי עורכי החדשות והמגישים יודעים לחוש את הציבור, הם יודעים בדיוק מה הוא חושב, או לפחות מה הוא אמור לחשוב והם הרגישו לחץ ציבורי ואפילו כבד. מעין ברומטר אנושי.

מעניין, אני זוכר שהשתתפתי בהפגנת מאות אלפים נגד ההתנתקות, שהייתי עם רבבות אנשים בשדרות ונתיבות בזעקה על התכנית האווילית והמרושעת של גירוש יהודים מבתיהם, אבל במערכת החדשות של ערוץ 2 לא נרשם לחץ ציבורי כבד. אפי' כשנסענו, הפגנו, זעקנו, בכינו, חסמנו, לא הצלחנו ליצור לחץ ציבורי כבד. אין ספק. יש לנו בעיה. אנחנו אולי יודעים למחות אבל את מלאכת הלחץ הציבורי לא למדנו.

סיפור לימים נוראים

פעם כבר כתבתי על החיבה הרבה שנודעה אצל הורים לילדים קטנים לחינוך למצוות כיבוד הורים. לקראת ראש השנה מגמת השימוש במצוות להשגת שקט תעשייתי גוברת "תוותר לאח שלך על המחשב לפני ראש השנה", "בשבת תשובה אתה לא נותן לאבא ואמא לישון בצהריים".

השבוע למדתי פן נוסף בנושא זה מבני בן ה4 רואי. ומעשה שהיה כך היה – כלל האמבטיה אצל ילדיי הוא כלל הנכנס ראשון, יוצא ראשון. באחד הערבים השבוע אימבטתי את רואי ואחיו דוד, אולם איתרע מזלו של רואי והוא נכנס שני לאמבטיה. מאחר שהדבר נוגע בציפור נפשו של הבחור הצעיר, הוא החל להתבכיין ולהבהיר שאף שאין לו שום טיעון חוקי / אתי הוא מאמין שבהפעלת טרור עקבי הוא יצליח לשנות את ההחלטה, אולם כידוע בעוד אימהות נוטות למידת הרחמים ולדרך הפשרה, האבות נוטים למידת הדין, או במילים אחרות הם יותר ערסים "אין בעיה חמוד, רוצה ראש בראש, נראה מי יישבר ראשון...". רואי ראה שננעלו שערי הרחמים כלפיו והחל לשנות את האסטרטגיה, הוא פנה לאחיו דוד בכובד ראש ואמר לו "דוידי, אתה צריך לוותר לי", דוד המופתע שאל אותו למה, ורואי השיב לו "בגלל שזה לפני ראש השנה". דוד לא הגיב ורואי המשיך בקו הטיעונים הקודם, קרי צווחות כלפי אביו. אולם לאחר כדקה פנה אליו דוד ואמר לו "בסדר, תצא אתה קודם". "אתה רואה איזה צדיק אח שלך" שאלתי את רואי לאחר שהוצאתי אותו ראשון "אולי גם אתה רוצה לעשות איזו מצווה לפני ראש השנה", הקטנצ'יק לא ענה מיד. ראיתי מיד שהמעשה השפיע עליו עמוקות והוא נחשף לתובנות המקדימות בהרבה את גילו הצעיר. "אבא" הוא פנה אלי מהורהר, "כן חמוד" השבתי לו, "אני חושב שגם מעייני צריכה לעשות לי מצווה".

ועוד משהו על הימים הנוראים

בחודש האחרון אני מוצא את עצמי אומר את 'לדוד ה' אורי וישעי' בערך 5 פעמים ביום. אחיי הספרדים, האשכנזים והאשכנזים נוסח ספרד, בואו נחליט וזהו! אנחנו אומרים במנחה או בערבית ? דוגרי, זה לא כזה קריטי. תודו.

והכי חשוב, שנה טובה

אני מניח שהשבוע קיבלתם עשרות מיילים, סמסים ומצגות המאחלים לכם באופן אישי, כמו לשאר 200 המכותבים, שנה טובה. אז בהזדמנות זו, אני רוצה באופן אישי לאחל לכל אחד מעשרות אלפי הקוראים שנה טובה.
סליחה אם נפגעת ממשהו, אם מבדיחה שלדעתך לא הייתה במקום, או מכזו שלא הבנת. אני אישית מוחל לכל מי שעוד לא שלח לי אף מייל ל vlado@olam-katan.co.il , ולכל מי שלא חתם על העצומה שאזרח אנונימי פירסם בשמי www.atzuma.co.il/masuah (אני כמובן מכחיש כל קשר לעצומה וקורא לכם לחתום).

אה, כן, כמעט שכחתי. הכתובת של האתר שלי www.haim.tk, תיכנסו, שווה!

(אני מרוויח מיליונים מהפרסומות שלוחצים עליהם באתר)

יום ראשון, 12 בספטמבר 2010

בשעה טובה ומוצלחת בת רביעית למשפחת ולדומירסקי

צ'ופר לכל קוראי הבלוג האדוקים!
אל תגלו לאף אחד אבל נולדה לנו בת בראש השנה. (ביום השני אם כבר שאלתם).
שלום לאם ולבת.
ציור ע"פ הזיכרון. בהמשך תמונה עדכנית.

וזאת אודיה על אמת. ב high definition

יום שלישי, 31 באוגוסט 2010

המדריך למתגייס הצעיר – חלק ב'



מאחר שקהל הקוראים סירב לשתף פעולה ולשתף אותי בחוויותיו הצבאיות (אם כי אני מודה שייתכן שלעובדה שפרסמתי כתובת מייל שגויה היה חלק בכך) נאלצתי לפשפש בזיכרוני וביומן השירות שלי ע"מ לדלות עוד אי אלו פרטים וחוויות משירותי הצבאי כדי שאוכל לחלוק אותם יחד עם מתגייסי אוגוסט הצעירים. אז כנסו להקשב ונתחיל.

הגורדרובה הצבאית

לצבא יש כללי אופנה משלו. חלקם הגיוניים, חלקם יצירתיים וחלקם חסרי היגיון לחלוטין. להלן כמה דוגמאות -

קשירת הנעל הצבאית - כמובן שאת הנעל הצבאית אין לקשור כפי שקושרים נעל אזרחית, אחרת מה הקטע?! יש לקשור קצה אחד של השרוך בחור התחתון, להשחיל את השרוך ברציפות מהמסד עד לטפחות ומשארית הפליטה יש לעשות איזה גולה שרוכית ולתחוב אותה בין הנעל לרגל עד להיווצרותו של נמק ברגל. יש יחידות שבמקום הגולה השרוכית הגיעו למסקנה שעדיף לעשות איזו סבתא סורגת מדהימה על השרוך עד ליצירת צמה מפוארת שאותה יש לדחוס בנוהל הקודם.

חורים בבית השחי - אתמהה. הכיצד לא הגיעה האופנה הכה חיננית של חולצת הב' לאזרחות ? מה יותר הגיוני מאיוורור מובנה בחולצה לבתי השחי ?

הגומיות במכנסיים – הגומיות במכנסיים הם מאושיות הצבא. חייל ההולך בלי גומיות לאו שמיה חייל והוא בבחינת ג'ובניק ערס. למעשה זוהי עוד דוגמא לדלות המחשבה של מעצבי האופנה האזרחיים. קונה האזרח מכנסיים חדשות, במקום לבקש מהמוכר לסמן בסיכות את אורך המכנס ולטרוח אצל החייט בקיצורם וביצירת מכפלת אלגנטית, האם לא היה יותר הגיוני לגלגל את הסרח העודף בגומייה היישר מעל הנעל ?

דיגום הכומתה – יודע כל חייל ובודאי כל לוחם שאת הכומתה יש לדגם, שאם לא כן ייראה "צעיר", שהיא אחת מתכונות הגנאי הירודות ביותר בצבא. טכניקת הדיגום היא פשוטה, אם כי מעט מסוכנת – יש להשפריץ על הכומתה כחצי מיכל דאודורנט ואז להצית אותה ולכבות מיד. ביצוע מדויק של הנוהל יגרום לך להיראות כחייל ותיק ושבע קרבות, אולם כל הגזמה קלה במינון הדאודורנט ו/או עיכוב בכיבוי הדליקה, יגרום לכומתה להפוך לשחורה ומחוררת (ודי מסריחה), כך שאם אינך שריונר אז בזהירות...

מעיל וחרמונית מבזים את מסדר הבוקר – בוקר אחד הושכמנו לקור מקפיא של קרוב לאפס מעלות. לאחר חמש דקות עת התייצבנו למסדר הבוקר היינו כולנו עטויים במעילים וחרמוניות. המ"פ הביט בנו בזילזול כשהוא לובש חולצה בלבד ואף שרווליה מקופלים ונזף בנו כי זהו ביזיון למסדר הבוקר (והוא מסתבר בחור די רגיש). בקיצור אל תהיו ילדות, חירני"ק טוב יודע לשלוט בטמפרטורה של גופו ללא עזרים חיצוניים.

"פשש... מה אתה אומר חיים... נראה לך שככה אתם באים לי למסדר בוקר???"

מושגים שתשמעו רק בצבא

שיפצורים – אם יש לכם ילדים או שלא מזמן הייתם כאלה, אתם ודאי מכירים את פינות היצירה שתוקעים לילדים בכל אירוע כדי שלהורים יהיו כמה דקות של שקט. עכשיו קחו את אותה פינת יצירה, הוסיפו לה אלמנט של עמידה בזמנים וכן ענישה לילד שלא יצר כמו שצריך וקיבלתם את אחת מהתעללויות הטירונות – שיפצורים. כל חירני"ק צעיר צריך להיות מצויד במיתרים, שרוכים, ועוד כל מיני שטויות והכי חשוב מצית. למה מצית ? ובכן 99 אחוז מהשיפצורים מסתיימים בהרתחה והמסה של קצוות היצירה בעזרת המצית והצמדה של האצבע ללבה הרותחת ע"מ לרתך את היצירה מכל קצותיה. מגוון תכניות היצירה הוא גדול – החל מהמיתרים לתפיסת הנשק, רצועות האפוד, חוטים ושרוכים למיניהם והכי הכי חשוב – נִיילון התחבושת האישית. התחבושת האישית אמורה כידוע להישמר בריק השווה בערכו ללחץ האטמוספרי על הירח. איך יוצרים ואקום שכזה שלא בתנאי מעבדה (או ליתר דיוק בתנאי מעבדה לניסויים בבני אדם) ? ובכן, הדרך היא לשאוב את הניילון המכיל את התחבושת עד עילפון ואז במהירות גבוהה ממולקולות האויר המנסות לחמוק פנימה לחמם את קצות הניילון במצית ולהצמיד את אצבעותיך לפלסטיק המבעבע עד להיווצרות כוויה בדרגה ג'. את היצירה שלך תציג בגאווה למ"כ במיסדר שכידוע דואג מאוד לבטחונך ובטחון חבריך, ולא יאפשר לך להסתובב עם תחבושת שעל הפיצוץ הגרעיני הראשון תיחשף למיני ברעין בישין, ע"פ הנוהל הוא ימעך ויקבצ'ץ' אותה מכל הכיוונים עד שיגלה את החור הסורר. השלב הבא הוא ללכת לריקושט ולשלם חמישה שקלים, אין הנחה לחיילים.

פנקס שבי – חשוב מאוד שכל חייל יהיה מצויד בפנקס שבי. בפנקס השבי יש מידע החיוני מאוד עבור שוביך, אם חס וחלילה תיפול בשבי. עליך לשמור מכל משמר על פנקס השבי שלך. תחשוב רק על הפדיחה מהשובים אם תפסו אותך בלי הפנקס. ממש לא נעים. אז בבקשה...

פתקיות הטסה – עוד פרט שאסור לך לאבד הוא פתקיות ההטסה. הפתקיות נדרשות אם עליך לעלות למסוק. הטייסים מאוד קשוחים בדברים האלה. חבר שלי השתתף בתרגיל מוסק וכרטיסן שעלה לטיסה לבדוק את פתקיות ההטסה של כולם תפס אותו בלי פתקיות ההטסה ויכל לעשות לו צרות צרורות. למזלו היתה לו כרטיסיה.


עד כאן להפעם, אם יש למישהו עוד זיכרונות משעשעים מתקופת הצבא הוא מוזמן לשלוח אלי, תמיד נחמד לדבר עוד קצת על הצבא. בכל זאת הייתי הסדרניק וכידוע אמנם בייני"שים משרתים רק שנה וארבעה חדשים אבל משלימים את התקופה בסיפורי צבא.

והפעם גם נצרף את המייל הנכון - vlado@olam-katan.co.il

לא הספיק לכם? בואו  לבקר  - http://www.haim.tk/








יום שני, 23 באוגוסט 2010

המדריך למתגייס הצעיר – חלק א'

הגענו לחודש אוגוסט וזה אומר שמחזור גיוס חדש בפתח. לכבוד הטירונים החדשים החלטתי לפשפש בזכרוני ולחזור לתקופת הטירונות שלי, אמנם עבר קצת זמן מאז אבל את החוויות שעברתי עם אברשה בגדוד נהגי הפרדות לא שוכחים כ"כ מהר. בכל אופן אלו נקודות הציון שאני זוכר מאז מרץ 96 ואני די בטוח ששום דבר לא ממש השתנה. ובכן, מתגייסי נובמבר 0 היקרים, ה' עימכם. בסוף זה נגמר - אז נסו לקחת הכל בחיוך כבר מעכשיו.
אבחון פסיכולוגי – בדייט הראשון שלי עם הצבא ישבתי כמו כל חייל אחר מול הגברת שתפקידה לתת לך את הדירוג הפסיכולוגי שלך וזהו אכן דייט ראשון. למרות שכולה ייצא ממך איזה חירני"ק שחוץ מללכת, לרוץ ולירות לא צריך שום כישרון מיוחד, אתה מנסה להרשים את החיילת שעומדת מולך כדי שתכתוב שהחייל העומד מולה הוא ממש ביזבוז כחייל פשוט, מולה עומד הרמטכ"ל הבא מינימום. והגברת הנחמדה בחיוך ובמתק שפתיים רק מנסה להפיל אותי בפח "תגיד, אתה טיפוס מרדן?", "אני, בחיים לא. אני תמיד לויאלי למערכת", והנחשית בשלה "אתה טיפוס מנהיג?", "ברור, מלידה!" השבתי, "אז בטח יצא לך לארגן הפגנות בתיכון ?", "לארגן –כן! הפגנות – לא!", כלומר מולך עומד מנהיג מלידה אמנם, אבל הנאמנות למערכת מעל הכל. אז מה את אומרת, ישר לקורס טייס לא? ואכן בעיקבות הראיון המוצלח עברתי היישר לגבעתי.
פרופיל 97 – בהתייצבך בלשכת הבקו"ם אתה עומד לעבור את אחד מהתהליכים המכוננים ביותר בחייך – קביעת הפרופיל. אל תקל ראש בשלב זה, הפרופיל ילווה אותך הלאה לשארית חייך, יקבע לאילו יחידות תוכל להתגייס ואולי אף ישפיע על השידוך שלך. עד היום אני לא סולח לצה"ל שנתן לי 82 במקום 97 רק בגלל שיש לי פלטפוס יותר חמור משל ברווז. תאמינו לי שגם עם הפלטפוס אני רץ אלפיים מטר ברבע שעה בלי בעיות, אז סתם לפסול בן אדם?!
שאלה נפוצה בקרב המתגייסים הצעירים היא מדוע הפרופיל הגבוה ביותר הינו 97 ולא 100? ובכן, כידוע התשובה היא בגלל ברית המילה, ואכן לחיילים הדרוזים למשל יש פרופיל 100. לא. לא באמת.  הסיבה האמיתית היא (לפחות כפי שקראתי בפורומים של מתגייסים חדשים) שאין בן אדם מושלם. אכן מסר מרומם! והדברים לקוחים היישר מתוך מדרש שביזוטא דיום א' – " כשעלה משה לקבל את התורה באו מלאכי השרת בטרוניה כלפי מעלה. אמר להם הקב"ה 'חייכם, שלכם גדולה משלהם, שפרופילכם הוא 100 ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתכם' "
שביזות יום א' – זה הזמן לספר לך מתגייס צעיר, על אחת החוויות היותר קשות שתיתקל בהן. אני יודע, כבר סיפרו לך על זה, כבר שמעת ובטח השתמשת בהשאלה במושג גם בחייך האזרחיים, אבל באמת שאי אפשר להתחמק מזה. המעבר מהמנוחה בבית החם והאוהב לאיזה חניון בבוקרו של יום ראשון, בציפיה מתוחה למ"כ האהוב עליך שבלי שלום ובלי מה נשמע יגיד לך לפתע "דקה וכולם מסודרים כאן בשלשות" ומשם לטיולית שתיקח אותך לבסיס ול "שבע דקות מסדר ציודים עומד" הוא באמת קשה מנשוא. ואם אתה מוצא את עצמך ממלמל בשקט בטיולית "אלוקים, שיהיה פנצ'ר, בבקשה, פנצ'ר בשמונת הגלגלים של הטיולית" ועד ל "בבקשה תעשה שהטיולית תתהפך וכולנו נאושפז במצב קל (אבל קל, כן?) למשך שבוע-שבועיים", אל תפחד שמא יצאת משפיותך, אתה לא היחיד. למעשה כל מי שתראה מסביבך חושב בדיוק אותו הדבר. יש כאלה האומרים שאלוקים ברא את הסיטואציה הקשה הזו רק כדי לגרום לנהג הטיולית לקצת נחת מעבודתו הקשה, עת 50 טירונים נועצים בו את עיניהם בקינאה וחושבים "אח... לו הייתי עכשיו נהג טיולית".
המפקד יודע הכל – מעצם הגדרתו אין דבר ואין ידיעה הנעלמת מהמפקד. הענווה אינה תכונה צה"לית בעליל ועל כן גם כשהמפקד לא יודע את התשובה לשאלה כלשהי הוא צריך לייצר תשובה. שתי דוגמאות שנחרתו בי היו המא"ג והמטול  M-203. למא"ג קוראים מא"ג, הסביר לנו סמל המחלקה, מאחר שאלו ראשי תיבות של מקלע אחיד גדודי, לשאלה "אבל בכל מחלקה יש 3 כאלו?" הוא השיב שאכן כיום זהו המצב, אך פעם היה רק אחד לכל גדוד (והוא כנראה היה אחיד). מה רבה הייתה הפתעתי שראיתי כי על המא"ג שלי היה רשום באנגלית MAG וכי האמריקאים המטומטמים פירשו את ראשי התיבות כ MAchine Gun. למטול ה M-203 לעומת זאת קוראים כך משום שיש לו 203 סוגי רימונים (ולא בגלל שזה מס' סידורי, אל תהיו דבילים), כך הסביר לנו הסמל. "אילו רימונים?" שאלנו, "אז ככה. יש נפיץ, יש עשן, יש תאורה, יש חודר שריון", עד כאן ספרנו 4, "זה מה שיש בצה"ל, ולאמריקאים יש עוד 199 סוגי רימונים אחרים". מאז לא הפסקתי לדמיין את הפצצות היצירתיות שיש לאמריקאים – רימון שמנגן במעופו את ההימנון האמריקאי, רימון זיקוקים מרהיבים, רימון סירחון, רימון נגד יתושים, רימון באקוגן...
מישהו שפעם הייתי דומה לו ומקלע אחיד גדודי (Mikla Achid Gdudi)

אגב, הידעת שלרימון יש בדיוק 613 רסיסים ?
עד כאן להפעם, נמשיך בפעם הבאה אם אצליח לדלות מזכרוני עוד אי אלו פרטים (מקסימום נרים טלפון לאיזה חבר מהפלוגה, אולי לאביגדור קהלני, נראה...).
רוצים להזכיר לי עוד חוויות צבאיות בלתי נשכחות – valdo@olam-katan.co.il
לארכיון הטורים ולעוד חומרים אקסלוסיביים – www.haim.tk
(פורסם בעולם קטן)

יום רביעי, 28 ביולי 2010

החופש הגדול מדי

יש מילים המקבלות משמעויות שונות לחלוטין בהתאם להקשר שלהם או בהתאם לשלב בחיים בו משתמשים בהם, קחו לדוגמא את המילה 'חופש גדול'. עבור הילד / נער צמד המילים הללו מעורר רטט נעים באיזור הבטן, התפרצות של שמחת חיים לא מרוסנת ואינספור תכניות לניצול התקופה המתוקה הזו . עבור ההורה לעומת זאת צמד המילים הללו מעורר את אותם תחושות שמעוררות המילים 'נחש צפע נחש צפע' (שגם הם אגב מעוררות תחושות שונות לגמרי עבור דור ההורים ודור הצעירים). נכנסים לכוננות. האמת שזו בעצם חידה מתמטית מאתגרת – לילדיך שישים ימים בהם הם מנותקים מכל מסגרת, אין בית ספר, אין גנים, עליך להעביר אותך ואותם תקופה זו בשלום וללא נפגעים בנפש כאשר לך מגיעים רק ארבעה ימי חופש מהעבודה. למה יש לך רק ארבעה ימי חופש מהעבודה אתם שואלים, ובכן הסכיתו ושמעו...

לפני זמן לא רב קיבלתי בעבודה מייל הקורא לעובדים שלא לצבור יותר מחמישים ימי חופשה לא מנוצלים, שכן למי שאכן ייצברו מעל ל50 ימי חופשה הם יימחקו לו. מיהרתי לבדוק את מס' ימי החופשה שלי כדי לראות האם גם עלי לדאוג ואכן גיליתי כי עלי לדאוג, שכן אני במינוס עשרה ימי חופשה. אז איייך ? אז ככה – מסתבר כי העובד החילוני הממוצע בוחר בקפידה את חופשותיו וזה לא שהוא לא לוקח חופש, אוהו הוא לוקח, פשוט ראש השנה יוצא ביום שלישי, אז הוא טס לחו"ל ביום שני, ככה שהחג לא על חשבון עבודה, שישי שבת לא יורד לו (אם גם היו בחירות בעשרת ימי תשובה בכלל הרווחנו) סוגר את יום כיפור על הדרך והופ במחיר של ארבעה ימי חופש הוא חודשיים בחו"ל, עבור העובד הדתי, תת קבוצה – העובד ההורה הדתי כל אפשרויות המשחק סגורות הרמטית, את ימי החופש שלו הוא לוקח על חשבון ימי עבודה וכך כל שנה הוא סוגר את ימי החופש שלו על האפס או על המינוס. מצד שני הוא לא יגיע לגיהנום.

בקיצור מסתבר שע"מ להיות הורה בחופש הגדול צריך תואר מתקדם בלוגיסטיקה. אז מה עושים? ראשית חכמה קייטנה. וכאן אנו מגיעים לדוג' השניה של מילה בעלת כפל משמעות – בתחילת החופש המילה קייטנה מעוררת אצל ילדך דמיונות של ים/ בריכה/ אטרקציות אולם מהר מאוד הוא נוחת לקרקע המציאות כאשר ביום הקייטנה הראשון הוא מגיע שוב לגן שלו , רק שהפעם בלי הצעצועים שכן הגננת נעלה את ארגז הצעצועים. "אבל הבטחתם לי קייטנה" זועק הקטן "לא רוצה לגן", "מה פתאום חמודי, זה לא גן זו קייטנה. הנה תראה מחר יש יום בריכה". והנה הגענו לכפל המשמעות השלישי. בדמיונו של הילד כשהוא שומע את המילה 'בריכה' עולה התמונה של ... של... בריכה, אולם למחרת הוא מגלה לתדהמתו שאבא מביא לגן גיגית. אבל לכל דבר טוב יש סוף וגם הקייטנה חולפת עוברת לה. נשאר רק עוד חודש וחצי להעביר.

הפתרון הבא הוא בד"כ 'קייטנת סבא וסבתא'. למרבה ההפתעה הוריכם לא רואים בילדים אתגר שיש להתמודד איתו, אלא סוג של אטרקציה. לא ייאמן, אבל הם ממש שמחים על ההזדמנות לשהות כמה ימים במחיצתם. מדהים. כולם שמחים. גם הילדים גם סבא וסבתא וכמובן שאתם, אלא שחשוב מאוד שלא להגזים בפיתרון זה, שכן ככל שעוברים הימים סבא וסבתא מתחילים ליישר קו איתכם בקשר לילדים והילדים אט אט מאבדים ממעמד האטרקציה ומתקרבים לכיוון ה'אתגר'. ברגע שהוריך מתחילים להגיד לכם "כל הכבוד לכם בחיי, איך אתם מצליחים לגדל שלושה ילדים קטנים ולהישאר שפויים" זה הזמן לעבור לפיתרון הבא לפני שתאבד נכס חשוב זה.

הרגע שקייטנת סבא וסבתא מיצתה את עצמה

נשאר רק חודש ושבוע. זוהי שעתם היפה של הבייביסיטריות. ולמעשה זה שילוב אינטרסים. הבייביסיטר שמחה על זה שאחרי שבוע היא יכולה לממן את האוניברסיטה שלה ("לא אכפת לך שאני שומרת על הילדים של כהן, של בן דוד ושל זלצמן יחד עם שלך, נכון?")ולך תמיד הפריע שיש יותר מדי כסף בבנק. כך או כך עבר עוד שבוע. מה עכשיו?!

"מי רוצה לבוא עם אבא לעבודה?" איזה כיף, איזו אטרקציה ואיזה פתרון אלגנטי – אתה לא בזבזת ימי חופש, אפי' השווצת קצת בעבודה בילדים החמודים שלך, הילדים יכולים קצת לראות את אבא בעבודה, לצייר, לראות סרטים על המחשב שלך וכולם מרוצים. חוץ מהבוס שלך שגילה שהוא מנהל שמרטפיה, חוץ ממך שתפסו לך את המחשב וחוץ מהילדים שנשבר להם אחרי שעתיים.

אין ברירה זה הזמן ליסוע לחופש. ההתלבטות היא כמובן בין קמפינג באהלים לבין צימר. לכל דבר יש את היתרונות שלו אך הכלל בד"כ הוא כזה – אם סבא וסבתא מזמינים - צימר, אם אתם משלמים - אוהל.
כאן סבא וסבתא שילמו.

זהו נשארו עוד שבועיים לקראת הראשון לספטמבר המבורך, אולי תעמיקו עוד קצת את מינוס ימי החופש שלך, אולי תשלחו את הילדים לקייטנה של הבן של השכנים, שהוא אמנם בן 8 אך מאוד אחראי, מה שלא יהיה בעוד שבועיים מתחילה סופסוף 'שנת הלימודים' והנה הגענו לדוג' הרביעית למושג ששינה את משמעותו עם השנים.




תודה על התגובות הרבות, זה כיף גדול. אני משתדל גם לענות – vlado@olam-katan.co.il

יום שלישי, 27 ביולי 2010

המחזה החדש של שייקספיר

תודה לאתר סרוגים שחשף אותי לסרטון המדהים הזה. סרטון שכלפי חוץ הינו סה"כ סרטון הסתה אנטי חרדי היוצא כנגד חוק טל אולם לאחר צפייה מעמיקה תגלו כי מדובר ביצירה אמנותית, פרוזה! לא פחות!
להלן מס' ציטוטים שהפעימו אותי במיוחד -
  • "אני מילואימניק… הולך למילואים"
  • "הבן שלי סיים את הצבא… אז הלך לעבוד. אנחנו גם משתדלים לעזור לו. ככה. לא ?"
  • "עכשיו אני חשבתי שזה הבן שלי. בן אחד יש לי"
  • "אתה משווה את זה שאתם יושבים בחדר סגור עם מזגן והא הא הא מתפללים, לזה שאני במלחמה אה אה אה חברים שלי נהרגים"
  • "אלא אם כן היהודי סטה מדרכו ואז לפי מצות הרב (!) אפשר וצריך (!) לעזור לו. לחזור ליהדותו וכל זאת באמצעים בכל אמצעים"
היישר לגליון הבא של 'דער שטרימער לגיל הרך'

יום שלישי, 6 ביולי 2010

מדריך הנהיגה השלם – חלק ב'

לאחר שבטור הקודם חדרנו לתוככי נפשו של הנהג הישראלי, הפעם נביא לפניכם את ספר החוקים הבלתי כתוב שלו. אפשר לומר שאורח הבא מבחוץ וצופה בנהג הישראלי היה ודאי חושב שכך נראה ספר החוקים שלנו. ואפשר גם לא לומר את זה.

איתות

לפני מעבר נתיב חובה לאותת. ודאי שמת לב שכאשר ברצונך לעבור נתיב ואתה אכן מאותת על כוונתך - מיד יאיץ הרכב בנתיב ליד ע"מ שלא תשתחל לפניו חלילה. ע"כ חובה לאותת, זוהי אתיקת כביש ישראלית בסיסית. כפי שבמערב הפרוע לא היה נהוג לירות באנשים בגב כך אין לעבור נתיב בלי לתת הזדמנות לנהגים האחרים לחסום אותך.

אין כניסה

בניגוד למה שנהוג לחשוב תמרור האין כניסה בישראל לא מציין את כיוון הנסיעה אלא את כיוון הרכב, לכן אם ברצונך להיכנס לאין כניסה עליך להיכנס ברוורס בלבד.

חניה באדום לבן

אסור להחנות את הרכב כאשר המדרכה מסומנת בצבעי אדום לבן אלא אם כן אתה פקח הפורק סחורה.

כלל הרצף

חל איסור חמור לעבור צומת ברמזור אדום אלא אם כן אתה נוסע צמוד לרכב שעבר בירוק, או צמוד לרכב הצמוד לרכב אחר שעבר בירוק וכן הלאה...

צפירה חינוכית

לצופר המותקן בריכבך מס' שימושים – צפירות קצביות באירועים חגיגיים כדוגמת ניצחון קבוצת כדורגל, קריאות זירוז לטרמפיסטים המבוששים לבוא וצפירת התעוררות כאשר הרמזור התחלף לירוק אך הנהג שמלפניך חולם, אולם בראש ובראשונה הצופר הינו כלי חינוכי – במידה ונהג אחר חתך אותך או לא נתן זכות קדימה וכדו' חובה עליך לצפור צפירה קצרה שמטרתה לחנך את הנהג השני, במידה והנהג השני נהג באופן חצוף במיוחד צפור צפירה ארוכה. טעם המצווה – כאשר הנהג השני ישמע את הצפירה הוא יכוון את ליבו ויחזור בתשובה שלמה.

לא סוגרים אופציות

בהתקרבך לרמזור אל תסגור אופציות. בפרט אם אתה נהג מונית. אל תגביל את עצמך לנתיב אחד בלבד אלא עלה עם הגלגל על קו ההפרדה בין הנתיבים כדי לשמור לעצמך את האופציה לנתיב השני עד לרגע האחרון.

מהירות מותרת

המהירות המקסימלית המצויינת בתמרור היא רק מספר אותו עליך להכניס לנוסחה. כל נהג ישראלי טירון יודע כבר כי 10 אחוז תוספת למהירות המדינה סופגת על עצמה והרי השוטר לא יתפוס אותך על קמ"ש אחד,לכן ניתן להוסיף עוד 5 אחוז לתוצאה הסופית.

תמרור עצור

זהו אחד מחוקי התנועה המפעימים בישראל. ע"פ המחוקק בישראל בתמרור עצור עליך לעצור עם ארבעת הגלגלים. במידה ועצרת למשל רק עם שלושה גלגלים - גם הסתבכת עם החוק וגם כדאי שתרוץ אחרי הגלגל הרביעי ותחזק אותו יותר טוב.

GPS שמחל על כבודו כבודו מחול

"אילמלי לא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מGPS – " מי מאיתנו המשתמש ב GPS אינו מכיר את התמליל הבא – "בעוד 200 מטרים היצמד למסלול הימני... בעוד 100 מטרים פנה ימינה...בעוד 50 מטרים פנה ימינה...פנה ימינה" אבל אתה ממשיך ישר כי אתה יותר חכם ממנו, ובכן כיצד מר GPS מגיב ? – בטון ענייני ובקור רוח הוא פולט "מחשב מסלול מחדש". זהו?! מה עם העלבון? מה לגבי כפיות הטובה? אם מישהו היה משתיל לGPS מעט תבונה רגשית + אגו זה היה נראה אחרת "עוד 50 מטרים פנה ימינה... פנה ימינה ... פנה כבר ימינה ... מה אתה עושה ??? אמרתי לך לפנות ימינה!!!... הבנתי... אתה יודע הכי טוב. תחשב אתה מסלול מחדש".

אתה לא תגיד לי מתי אני אגיע!

תחביב ידוע אצל משתמשי ה GPS הוא לדפוק את התזמון של ה GPS. הוא אומר שאני יגיע עוד 30 דקות ליעד אבל הוא לא יודע איזה נהג מוכשר אני, 25 דקות גג אני שם. אך מסתבר שה GPS זכה בקורטוב נבואי וכל כמה שלא תדפוק אותו הוא ידפוק אותך בחזרה. נסעת 110 קמ"ש במקום 100 קמ"ש, בהמשך תיתקע ברמזור 10 דקות. על כל דקה שהרווחת הפסדת אחת אחרת ובסוף כרגיל הוא צדק.

שלט אזעקה

אחת מהאמצאות הגאוניות בתחום הרכב הוא שלט האזעקה. מן המפורסמות ששלט האזעקה מזמן תפס ייעוד אחר לחלוטין מייעוד המקורי ותפקידו העיקרי הוא איתור הרכב. לא נדיר לראות נהגים אבודים מסתובבים במגרשי חניה עם שלט מעל ראשם כשהם מייחלים לביפ הנכסף. השאלה היחידה היא מתי ימנפו את רעיון השלט מחוץ לעולם המוטורי, אני למשל הייתי שמח אם כדי לאתר את ילדיי בגן השעשועים היה לי שלט שהייתי לוחץ עליו והם היו מתחילים לצפצף.

שלוק נוסף

הנהג הישראלי לא סומך על מנגננונים אוטומטיים, שכן הוא יודע שתמיד דופקים אותו, על כן בתום התדלוק האוטומטי של הרכב כאשר ידית התדלוק קפצה, על המתדלק לתת עוד שלוק נוסף לרכב עד שהבנזין משפריץ החוצה. על אחת כמה וכמה כאשר סכום התדלוק אינו עגול, דבר הנוגד את עיקרי דת המתדלקים.

P1010371

ולפעמים כשיש פקקים …

לטורים נוספים - www.valdomh.blogspot.com

לתגובות, הצעות וכו' – vlado@olam-katan.co.il

יום שלישי, 29 ביוני 2010

חיים על כל העולם - בלק

פרוטוקול הדיון בפרשת ההורים מעמנואל

- מה התיק הראשון שלנו היום ?
- ההורים בעמנואל. הם מסרבים לקבל את הפסיקה שלנו.
- מה זה ?!
- כן, הם אומרים שהם ישלחו את הבנות שלהם לבני ברק ולא לבית הספר בעמנואל.
- אבל... אבל... אבל אנחנו אמרנו להם במפורש שישלחו אותן לבית הספר בעמנואל עם הבנות הספרדיות. אמרנו או לא אמרנו ?
- אמרנו אמרנו. אבל הם לא רוצים.
- מה ז"א לא רוצים ?! מי הם חושבים שהם ? ככה לזלזל בנו ?
- צודקת. חבורת פישרים.
- זה לא שאכפת לי מהכבוד שלי ...
- חלילה.
- זה כבוד שלטון החוק ...
- ברור.
- עם מי הם חושבים שהם מתעסקים? אה אדמונד ?
- חוצפה כזאת.
- עם הדמוקרטיה הם מתעסקים...
- אין ספק. אנחנו מתמודדים כאן עם סכנה קיומית לדמוקרטיה.
- לא רק לדמוקרטיה אדמונד, לכל הערכים החשובים לאדם המערבי - השיוויון. החירות. הסובלנות. חבורת פושעים...
- אסור לתת לזה לקרות עדנה. זה על הכתפיים שלנו.
- אנחנו המשענת האחרונה של האדם החופשי, צריך לזרוק אותם לכלא ומיד!
- לכלא? זה לא קצת מוגזם?
- מוגזם??? מוגזם??? תחזיק אותי שאני לא אכנס בהם.
- עדנה. עדנה. תירגעי.
- אני רגועה. זה לא אני, זה הדמוקרטיה שבתוכי שחוטפת קריזה. יש לה פתיל קצר.
- אל תדאגי. אנחנו כבר נלמד אותם מה זה סובלנות. מה זה זכויות פרט. מהם ערכי הדמוקרטיה.
- אז לכלא, כן ?
- כן! אותם ואת הנשים שלהם.
- סגור.

על תגובות והתנצלויות

כל כותב, פובליציסט או בלוגר, מכיר את התסכול המסוים שיש בחד צדדיות שבינו ובין קוראיו. מאחורי כל בלוגר, לדוגמא, מסתתר אדם אובססיבי שיש לו תוכנת סטטיסטיקה המספרת לו כמה גולשים נכנסו לבלוג ומדי כמה ימים או שעות (תלוי במידת האובססיביות ובגיל הבלוג) הוא בודק את נתוני הגלישה לעומקם. כותבי הטורים בעיתון לא שונים בהרבה. תהיתם פעם מדוע כמעט כל כותב מפרסם את המייל שלו בסוף הטור ? האם כדאי לקבל הצעות לטור הבא ? שלילי, רבותי. המייל נועד רק כדי שהקורא המבסוט יכתוב לו – "קראתי, היה גדול!".

והאמת היא שזה לא ממש עובד. דוגרי, ציבור הקוראים לא אוהב ממש להגיב גם אם הוא אוהב את מה שהוא קרא. אם אני לא טועה הסטטיסטיקה מדברת על תגובה אחת לכאלף גולשים.

גם אצלי המצב לא שונה בהרבה, גם אני אובססיבי וגם אני לא מקבל יותר מדי תגובות. או לפחות כך היה עד לשני הטורים האחרונים. נראה שפשוט פיצחתי את הנוסחה והוצאתי את הציבור מאדישותו. להלן.

• בטור הלפני אחרון כתבתי מכתב בשם הורה חרדי הטוען כי אין גזענות אצל האשכנזים החרדים, תוך הבאת טיעונים ומשפטים גזעניים לעילא. אחד המשפטים ששמתי בפי ההורה היה "זה פשוט מנטליות כ"כ שונה. אנחנו האשכנזים יותר מתעניינים בדברי תורה, ברוח, בפילוסופיה והמזרחיים מתעניינים יותר בשירים מזרחיים ובמופלטות." משפט זה הציף אותי במיילים (טוב נו, יחסית) מקוראים נזעמים שנדהמו מהאמירות הגזעניות שלי. אני מודע לכך שרוב הקוראים הבינו את הסאטירה היטב אולם בכל אופן עבור אלו שלא, הקטע לעג לגזענות ולא לספרדים ואני באופן אישי יודע שהמזרחיים מתעניינים ביותר מאשר בשירים מזרחיים ובמופלטות (למרות שבעיקר בזה. תודו).

• בטור האחרון לעומת זאת נתתי טיפים לכתיבה נכונה. אחד מהטיפים היה להימנע מפרובוקציות בכתיבה ולכתוב ביושר ובענווה כמו שאומר ... וכאן הבאתי פס' מהברית החדשה בשבח הענווה. כמובן שהכל היה בהומור וכדי לייצר פרובוקציה בפיסקה שממליצה שלא לייצר פרובוקציה.

אך בכל אופן היו כמה שהזדעזעו מעצם ציטוט פס' מספרי מינות (כמובן שהיו גם כאלו שבכלל לא הבינו את הסאטירה ושאלו אותי אם חסרים פסוקים מהתנ"ך שיכולתי לצטט מהם). בקיצור, הגזמתי. מודה. טעות. טועים. טעינו.

אני מבטיח מעתה להשתדל שלא לייצר פרובוקציות זולות בעזרת אללה הרחום ואם מישהו נפגע אני מתנצר.

בקיצור חברים, תשמרו על קשר מדי פעם, גם כשנהניתם וגם כשלא וקחו את החיים בקלות, כן?

www.valdomh.blogspot.com – אתר נחמד שנתקלתי בו.

vlado@olam-katan.co.il – שירות לקוחות.





יום רביעי, 23 ביוני 2010

טור בנושא כתיבה נכונה

חלק נכבד מן הקוראים ששלחו מייל לתיבת הדואר שלי ביקשו טיפים לכתיבה נכונה. למעשה כ25% מהתגובות בחודש האחרון (אחת מתוך ארבע) עסקו בנושא זה. כפי שאתם ודאי מבינים אי אפשר ליצור כתיבה טובה ע"י שמירה על כללים בלבד, אולם בכל זאת ישנם מס' כללים שאם תשמרו עליהם זהו כבר צעד בכיוון הנכון –
1. כותרת צריכה להיות מושכת ומפוצצת. הימנעו מבחירת כותרות משעממות ולקוניות.
2. ציינו לעצמכם את הכלל הבא – יש לשמור על עקביות בין המשפטים, גם מבחינה תוכנית וגם מבחינה לשונית. דעי לך שחוסר הקפדה על כלל זה יוצר רושם של חובבנות.
3. לא כדאי להפריז בשימוש במילים לועזיות זה משדר ארוגנטיות.
4. אם כבר השתמשת במילה לועזית כדאי שתדע את משמעותה הנכונה שלא תצא אמביוולנטי.
5. רבים מן הכותבים לא מיישמים את הכלל הבא ואני מתנצל בפני מי שייפגע מכלל זה אבל השתדלו להימנע מאפולוגטיקה, אין טעם להתנצל על דעתכם.
6. הפיתוי להשתמש בפרובוקציות זולות כדי למשוך תשומת לב הוא גדול אך ראוי שלא להיגרר לכך, פשוט כיתבו את האמת ביושרה ובענווה, כדברי ישו "אשרי הענווים כי הם יירשו את הארץ".
7. אל תכפישו מישהו אחר כדי ליצור אייטם ואל תיכשלו בלשון הרע. תשאירו את זה לידיעות אחרונות.
"ככה עושים את זה בגדול. יש שאלות?"
8. חגי סגל אמר לי פעם כי  "כאשר מצטטים מישהו חשוב להבדיל בין עיקר לתפל. לא צריך לצטט כל משפט שולי שנאמר. יש כאן משהו חם לשתות אולי?"
9. אין ליצור משפטים בלתי נגמרים, שעמוסים מדי בפסיקים ויוצרים אי שקט אצל הקורא, שכן הקורא הממוצע מתעייף מעודף מילים במשפט אחד, שהיה עדיף להופכו לסידרת משפטים קטנים המופרדים בנקודה, אכן, לא רק פתיחת הפיסקה חשובה חשוב גם כיצד לסיים אותה ויש כאלה שפשוט לא יודעים איך לעשות את זה. בכלל. וחבל.
10. מצד שני היעדר סימני פיסוק בפיסקה כלל הוא לא פחות גרוע הקורא לא יכול להבין אם המשפט נגמר התחיל ואולי התחילה פיסקה חדשה ללא הנקודה אי אפשר לדעת בקיצור לא יותר מדי ולא פחות מדי
11. עוד כלל חשוב! אין להשתמש בסימני קריאה!!! זה מרמז על חוסר ביטחון ורצון לתשומת לב!!!
12. יש להיזהר מקפיצות לוגיות, כמו כן יש לבנות את מסקנותיך בזהירות עקב בצד אגודל, מכך נובע בהכרח שטיעון חייב להיות ארוך מ20 מילים.
13. חשוב לגוון בבחירת מילות הקישור בין המשפטים, גם אם נראה שזו המילה המתאימה ביותר וגם אם ממש קשה לכם למצוא מילה אחרת.
14. אני לא בטוח אבל נראה לי שכדי לשכנע אחרים ברעיון אותו אתה מביע אתה חייב להיות משוכנע בעצמך שהוא נכון. לפחות ברוב המקרים. לא ככה ?
15. אין לסמוך על העורך שיתקן את השגיאות שלכם. חשווב מאוד לבכר את עצמכם ולהוציא תחת ידכם מוצר מוגמר (צריך לשנות קצת את הניסוח. רוסו, עשה טובה תעבור על זה עוד פעם(.
16. השתדלו לא לסיים פיסקה בשלוש נקודות, ב"ועוד...", "וכו' ". זה יוצר את הרושם כאילו אין לכם מה לכתוב ואתם סתם מנסים ליצור רושם כאילו היה לכם מה לומר וכו'
17. אני אישית לא אוהב שהכותב עסוק מדי בעצמו ומייחס חשיבות גדולה מדי לעולמו הצר. אני זוכר שפעם הייתי נופל בזה לא מעט, אבל מאז שהפסקתי עם זה, אני מרגיש שהכתיבה שלי השתדרגה בהרבה.
18.  לסיום אצרף עוד כלל מאוד חשוב, שכותבים רבים נופלים בו לצערנו. לעיתים קורה וכותב מסיים את הטור בשעה טובה ומוצלחת ומגלה לאכזבתו כי לא עמד במכסת המילים שהקציב לו העורך או במכסה שהקציב לעצמו. אני לא מתכוון על חריגה ממכסת המילים, אלא להיפך, מס' המילים במאמרו דל ממה שהתכוון. כותבים רבים חשים צורך למרוח עוד מס' משפטים בסוף הטור כדי לעבות אותו. לעיתים הם אף חוזרים על אותו משפט בניסוחים שונים, כותבים את אותו הרעיון בוריאציות שונות וחוזרים על עצמם שוב ושוב. כותבים יקרים – מיותר לחלוטין, לא יקרה שום אסון אם הטור שלכם יהיה קצר מן הרגיל, זה עדיף על סוף מרוח של מאמר. אני באופן אישי מעדיף את התימצות, עדיף להביע רעיון במשפט אחד מאשר בפיסקה בעלת 120 מילים.

יום ראשון, 13 ביוני 2010

עיזבו את המגמה החסידית
בשבועות האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים על הורי הבנות האשכנזיות בבית הספר לבנות בעמנואל על כך שהם מסרבים לצרף עוד בנות מזרחיות לכיתתן. חבר חרדי שלי הוא אבא של תלמידה מאותו בית הספר והוא ביקש למסור את המכתב הבא למערכת 'עולם קטן' כדי שהציבור לפחות יידע מהן העובדות להווייתן –

"ראשית, עלי לומר כי אני מאוד מופתע מחוסר הסולידריות של הציבור הדתי לאומי, הרי אך זה מכבר אתם עצמכם דנתם בסוגיה האם על בני עקיבא להיות תנועה מעורבת או נפרדת ופתאום יצא קיצפכם עלינו שאנו בסה"כ רוצים כיתות נפרדות לבנותינו. (אגב אם תעיינו במסמכי משרד החינוך תגלו שהמוסד מראשיתו מוגדר כניפרד) הלא מה אנחנו בסה"כ רוצים? להוסיף קצת קודש... זו גזענות ?! כמו שיש לנו קווי מהדרין אנחנו רוצים גם כיתות מהדרין, מה לא בסדר בזה ?
ובאשר לחילונים - הצביעות החילונית שוברת שיאים, רק אתמול רציתם להכריח אותנו להצטרף ללימודי הליבה, לעבור בחינות בגרות... אז אצלנו פתחו מגמות! זה לא מה שרציתם ?! מה גם בתיכון חילוני במגמה פיזיקלית ילמד בחור שבכלל עושה בגרות במדעי ארץ ישראל ? אז למה שבמגמה החסידית ילמדו בנות ספרדיות? קצת היגיון. הרי חומר הלימוד בכלל לא ידבר אליהן...
כל דיבורי הגזענות הללו הם חסרי שחר. אנחנו לא חושבים שהאשכנזים יותר טובים מהספרדים. חלילה. זה פשוט מנטליות כ"כ שונה. אנחנו האשכנזים יותר מתעניינים בדברי תורה, ברוח, בפילוסופיה והמזרחיים מתעניינים יותר בשירים מזרחיים ובמופלטות. אין שום רע בזה. בכלל, רבים מחבריי הטובים ביותר הם מזרחיים. למשל רחמים, אחד החברים הכי טובים שלי, שמריץ איתי תמיד צחוקים ביחד. יש לו תמיד את הבדיחה הזו שמפילה אותי, נו איך זה הולך... אה כן, כשהוא שואל אותי "למה לא תשדך לי את אחותך?", אין, קורע, קורע...
גם השמועות הזדוניות כאילו אנחנו לא מוכנים להשתדך עם מזרחיים מוציאות אותי מדעתי !!! חלילה! אצלנו פשוט יש מערכת מאוד מסודרת בקשר לשידוכים. יש שיטת ניקוד על פיה לכל אחד נקבע הניקוד הראוי לו והוא יכול להשתדך רק עם מישהי בניקוד הדומה לשלו. משהו דומה למחירון של לוי יצחק. אז נכון, אם אתה ספרדי תרד לך איזו נקודה או שניים בדירוג, אבל אל תיקח את זה קשה, לא רק לך... גם אם אתה גרוש למשל ירדו לך שתי נקודות, ואם אתה גרוש חוזר בתשובה איזה עשר נקודות, ואם לא עלינו אתה גרוש, חוזר בתשובה, היית בצבא ויש לך אח משוגע, תוכל בקלות להתחתן עם איזה עמוד חשמל.
בקיצור, בנוגע לבית הספר של בנותינו בעמנואל
, כל מה שאנחנו רוצים זה שיכבדו אותנו ואת אמונתנו. מדובר בנושא חשוב שיש פוסקים האומרים שיש בדבר משום כלאיים והוא חשוב כמעט כמו האיסור לבנות חדר מיון על קברי פגאניים."
(קטע מחווה לטוקבקיסט גורנישט, החרדי הכי גמור)

הישראלי החכם
"למה לא פיזרו מוקשים שישביתו להם את המנוע?", "למה לא פרשו רשת דייגים של 300 ק"מ שהיתה תופסת את הספינות?", "למה לא שידרו גלים שינטרלו את ה...בלה בלה בלה?".כל מומחי הצבא וחיל הים ישבו יותר משבועיים על התכניות ולא חשבו על הרעיונות הגאוניים שלך. אין ספק, הצבא צריך להעסיק אותך כיועץ חיצוני ויפה שעה אחת קודם.
ושתהיה לכם שבת שלום.

תגובות נא לשלוח ל – vlado@olam-katan.co.il , זה בסדר אני לא נעלב אם לא תשלחו. אני סתם יישב בחושך ויחכה.
לחומרי ארכיון ורעיונות נוספים איך להשתלט על ספינות – www.valdomh.blogspot.com

יום שני, 24 במאי 2010

אני יודע איפה זה פלאפל מוסקו

המוני מאזיני קול ישראל שוברים את ראשם בשבועות האחרונים ומנסים להבין איפה זה פלאפל מוסקו, לאחרונה אפי' הועלתה קונספירציה שאין כזה דבר פלאפל מוסקו וזהו סתם תרגיל שיווקי של קול ישראל. ובכן רבותי שטויות, פלאפל מוסקו אכן קיים והוא ממוקם סמוך לשיפודי שוורצמן ממש מתחת לחנות הגדולה של פרחי שושנה.

ולכל האתרים שדחפו את פלאפל מוסקו רק כדי שיגיעו אליהם בגוגל... פתאטי...

ולכל מי שחושד שאני ממציא, להלן התמונה של פלאפל מוסקו :

יום שני, 10 במאי 2010

מדריך הנהיגה השלם

כידוע לכל נהג ואולי גם לכל נוסע, כמו שדלק זה לא רק דלק כדברי הפרסומת (זה גם מים בד"כ) גם אוטו זה לא רק אוטו. הרכב נותן לנו איזו תחושה קטנה של בית – אנחנו מרשים לעצמנו לשיר בחופשיות עם הדיסק, להתגלח בדרך לעבודה ויש כאלו שאפי' מחטטים באף ברמזור (איכס, גועל נפש...אני רק גירדתי ליד, בחייכם). במיוחד כשאנחנו נוסעים לבד הרכב גורם לנו להוריד את המסכות כאילו אנחנו לבד לגמרי בעולם, כי חוץ מאיתנו מי נמצא על הכביש ? – כמה מכוניות עם כל מיני נהגים שזרים לנו לחלוטין במקרה הטוב ובמקרה הרע יש שם מפלצת , נו... אתם יודעים... המפלצת מהרכב ליד.

· המפלצת מהרכב ליד - אתה עומד מותש בתור המכוניות הבלתי נגמר לקראת הפניה ימינה ברמזור, ולפתע אתה קולט אותו מזוית העין. החצוף הזה חותך את כל התור הארוך מצד שמאל ופונה ימינה בסוף. אתה מתמלא בתחושת עוול ובזעם בלתי נשלט... הישראלי המכוער... מעניין איך נראית המפלצת בתוך הרכב הזה, בטח תת אדם. כלם מחכים כאן רבע שעה אבל לו זה לא מתאים! אם היתה לך הזדמנות היית חוסם אותו. אוהו איך שהיית חוסם אותו, ככה בחצי הגה שמאלה כזה, אולי אפי' לא היתה לו ברירה והוא היה ממשיך ליסוע ישר במקום לפנות ימינה. אתה מתמלא תחושת מתיקות רק מהפנטזיה המתוקה הזו. אבל לא, אותך הוא כבר עבר והדביל מקדימה אפי' לא חשב לחסום אותו. בטח אישה... פראיירית! זה לא שאתה טיפוס אלים או משהו כזה, אבל תחושת הצדק האינסופי לעומת הנבזות האולטימטיבית אפי' לרב קוק היתה עושה משהו, לא ככה?!
סופסוף יצאת מהפניה ואתה על הכביש הפתוח. אבל פתאום... אתה קולט 100 מ' לפניך את המאזדה עם הארכי-פושע, עם האנטי-אזרח הזה, ואתה יודע שאתה פשוט חייב לראות את הפרצוף של המנוול הזה, איזה יופי ממש תכנית בערוץ 8, הזדמנות לראות איך נראית המפלצת הישראלית במלוא הדרה. אתה לוחץ עוד קצת על הגז עד שאתה ממש קרוב, עוד מאמץ קטן ואתה ליד החלון שלו, כבר מכאן אתה רואה שיש לו כיפה... בטח ערס... רגע, מי זה, נראה לך מוכר... אה, זה איציק מהשכונה שלך. איזה קטע! איציק! איזה תחמן קטן, אף פעם אין סבלנות לשרוט הזה. דוקא בחור טוב. אני אגיד לו הערב בבית כנסת שקלטתי אותו מתחמן את כולם, איזה קרוע.

· אתה לא פראייר – יאללה יאללה פיג'ו, חכה בתור. תשתלב מאחוריי, מה יש?! אין סבלנות? חשבת שתפסת פראייר, אה? אבל לא, הוא לא מוותר! הוא ממשיך ליסוע לידי, 50 מטר לפני הפניה. חושב שתהיה לו הזדמנות. חכה, חכה... הוא מסתכל קדימה ואני גם, אף אחד לא מפנה את המבט לשני, כאילו לא שמנו לב אחד לקיום השני, אנחנו לא שני אנשים, רק שני רכבים. אני לא שם לב שהוא מנסה להשתלב והוא לא שם לב שאני מנסה לחסום, אלו הכללים, הכל כאילו במקרה... אבל פתאום - צפירה, אני מסובב את המבט אליו "אח שלי, תוכל לתת לי לפנות ימינה כאן ?" הוא שואל בחיוך, "בטח גבר, אין בעיה!" אתה עונה לו בשמחה. למה לא, מצווה.

· בקיצור, כדי לנהוג בישראל צריך להכיר את המנטליות, אבל גם זה לא מספיק – צריך גם להכיר את החוקים ולא רק את החוקים הפורמליים אלא גם את החוקים בלתי כתובים, חכמת הכביש הישראלית.
למשל – איך המורה לנהיגה שלכם לימד אתכם לחנות ? מרחק דלת מהמכונית ליד, שני סיבובים בהגה, יישור לפני המדרכה ... בלה בלה בלה... חבר'ה, הרי כולנו מכירים את השיטה הישראלית - נוסעים ברוורס עד שאתה "חש" את הרכב מאחור, מיישרים לימין ונוסעים קדימה עד שאתה פוגש בשמחה את הרכב מלפנים. ובכן, באחת מנסיעותיי הראשונות, כשנהגתי ברכב החברה של אבי, ניסיתי ליישם את הכלל אף אני – העברתי לרברס ונסעתי באיטיות בציפיה למגעו העדין של הטנדר שמאחוריי בפגוש. אולם במקום "בום" מעודן אך נחרץ, שמעתי משהו שדומה יותר ל "כחחחחח" והוא ממש לא היה נחרץ, הרכב המשיך ליסוע לאחור כמעט באין מפריע. לאחר שיצאתי מהאוטו גיליתי שבדומה לשאר הכללים בעולם אף לכלל החניה הזה יש יוצא מן הכלל. על כן מעתה כך ינוסח הכלל -"סע באיטיות ברוורס עד שתחוש ברכב שמאחוריך אלא אם כן יוצא ממנו שיפוד ענק שנכנס לך היישר לתוך הבאגז'". בקיצור אבא, זוכר שהתעקשתי לשים לך מדבקה של "העם עם הגולן" מאחורה ? עכשיו אתה יודע למה...

עוד חוקים בסיסיים ועוד על הנהג הישראלי בפרק הבא.

נ.ב. אני יודע שרבים מיכם ציפו לראות אותי מדליק משואה השנה, אבל מסתבר שועדת הטקסים המכובדת חושבת ש58 חתימות זה לא מספיק. שחצני קצת, לא ? בכל אופן התחלנו לעבוד כבר על תשע"א אז בקיצור – www.atzuma.co.il/masuah

לטורים נוספים www.valdomh.blogspot.com

לתגובות vlado@olam-katan.co.il

יום רביעי, 28 באפריל 2010

חיים על כל העולם – עולם קטן שבת אחרי מות


חשיפה – פגישה משולשת בין פוטין, אובמה ואחמדיניג'אד


לא רק לעיתון הארץ דולפים מסמכים מסווגים, גם למערכת 'חיים על כל העולם' יש את המקורות שלה. למערכת הגיע לא מכבר חומר סנסציוני – תמליל מפגישה משולשת בין אובמה, פוטין ואחמדיניג'אד.


פוטין – ראשית, אני רוצה לפתוח בדקת דומיה לזכר נשיא פולין שנהרג בתאונה מצערת השבוע. למרות שהוא היה מתנגד חריף לקרמלין מדובר באסון כבד המצער את כולנו.


אובמה – כל הכבוד. ממש יפה מצידך...


פוטין – וכן לציין את צערי ואבלי העמוק על חיסולו של ראש ממשלת גיאורגיה ע"י 2 רעולי פנים, מדובר באירוע מצער.


אובמה – על מה אתה מדבר? לא שמעתי כלום על זה.


פוטין – צודק, סליחה טעות שלי. זה בחודש הבא... בכל אופן מוחמד, אני ואובמה סיכמנו על צמצום מאגרי הנשק הגרעיני שברשותנו והיינו מעוניינים שגם איראן תשתתף בתכנית.


אובמה- בדיוק. כפי שאמר ידידי המכובד כך סיכמנו. ואני שמח לבשר לכם כי ארה"ב כבר השמידה 90% מהנשק הגרעיני שברשותה.


פוטין – וכך גם רוסיה. גם אני שמח לבשר כי השמדנו 9% מהנשק הגרעיני שלנו.


אובמה – ולדימיר, מה 9 ? סיכמנו על 90 ...


פוטין – באמת? אני שמעתי 9. פדיחה... בכל אופן מוחמד, מה אתה אומר ?


אחמדיניג'אד – כמחווה של רצון טוב גם איראן תיפטר תוך שנתיים מ50% מהנשק הגרעיני שברשותה.


אובמה – כל הכבוד. You’re the man. אבל למה רק 50% ?


אחמדיניג'אד – ואם המטח הראשון לא יפגע ?


הדלקת משואה


השבוע זה היכה בי... פתאום הבנתי כי אני לא זוכה להערכה לה אני ראוי! שמעתי חדשות כהרגלי ושוב היה שם את הסיפור הרגיל – איזה קבלן העביר לעו"ד כמה מליונים כדי שיעביר למהנדס העיר כמה מליונים כדי לבנות בניין ובדרך זרק לראש העיר איזה מליון או שניים (לכאווווווווווווווורה)
ונזכרתי שגם לפני שבועיים היה סיפור דומה וגם לפני חודש... ואז זה היכה בי – כולם עושים את זה – כולם נותנים פה שוחד, כולם לוקחים פה שוחד ומסתבר שכל עם ישראל עושה מליונים בחגיגת שחיתות גדולה. באותו רגע של הארה נזכרתי גם במס' פרשיות ההטרדות המיניות שהופיעו בתקשורת ובכל מעשי האלימות, ופתאום הבנתי –


אני האזרח היחיד בישראל שלא שיחד, לא שוחד, לא תיווך, לא הטריד, לא דקר ולא בגד. נשבע לכם.


והחלק המטריד בסיפור הוא שלמרות שאני מסתבר אישיות כה תרומית, אף אחד עוד לא הציע לי להיות ראש ממשלה, שר בממשלה ואפי' לא ראש עיר.


ע"כ החלטתי כי לא עוד! די לכפיות הטובה! לפחות להדליק משואה ביום העצמאות ייתנו לי. זה המינימום שאדם כמוני יכול לבקש. אני מבקש מכם לעזור לי לקבל את המגיע לי ולחתום על העצומה באתר www.atzuma.co.il/masuah


עד כה אספנו כבר 12 (!) חתימות (מתוכם חמש שלי בשמות בדויים). זה אמנם הרבה אבל זה לא מספיק.
אכן אין לי כסף כדי לתגמל את מי שי הצחמצחיחןטודודתמוך בי. גם אין לי תפקיד ציבורי כדי להעניק לו פרוטקציה. רק דבר אחד אוכל להבטיח לכם ידידיי - אם ביום מן הימים אהיה ראש עיר, או אפי' ראש ממשלה בזכות תמיכתכם, או אז רעיי... אני מבטיח להעניק אישורי בניה חופשי למי שחתם.

(שנה הבאה בירושלים ? www.atzuma.co.il/masuah )


מה שאני מבין ומה שלא


אני מבין שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. ראש ממשלה יכול לסטות לחלוטין מהאג'נדה שלו בגלל לחץ אמריקאי. אין פשוט ברירה.


אני גם מבין את זה שראש הממשלה פתאום חושב שמדינה פלסטינית צריכה לקום, בניגוד למצע מפלגתו ובניגוד לדעת בוחריו, רק בגלל שאובמה לוחץ עליו. בכל זאת אמריקה יכולה לא להשתמש בזכות הוטו במועצת הביטחון ואז חבל לנו על הזמן...


אני גם יכול להבין שראש הממשלה נאנס ע"י האמריקאים להקפיא את הבניה לעשרה חדשים, בכל זאת לא כדאי להסתבך עם האמריקאים.


ואני אפילו מבין את זה שראש הממשלה לא בונה בגילה, למרות שאין ישראלי בר דעת שחושב שנחזיר אי פעם את גילה. מה הוא כבר יכול לעשות מול הלחץ האמריקאי?! אתם רוצים שהם יפסיקו את הערבויות?! זה הסוף שלנו ...


אני גם מבין למה עושים מנגל ביום העצמאות. בכל זאת קצת סטייקים, שיפודים. נחמד, לא?


אבל דבר אחד אני לא מבין - מה הקטע שלנו עם ההמנון והדגל ?


למסמכים צה"ליים שסרקתי – http://www.valdomh.blogspot.com/


לתגובות - vlado@olam-katan.co.il


למוצדקת שבעצומות ישראל - www.atzuma.co.il/masuah

יום שלישי, 2 במרץ 2010

המדריך לחנוך ילדים

כבר מהרגעים הראשונים של טרום היכרותכם על ילדכם אתם עתידים ללמוד כלל חשוב בהורות – "יש דברים שטובים בתיאוריה". בקורס ההכנה ללידה תלמדו את טכניקת הנשימות המקלות מאוד על הצירים ועל כאבי הלידה של האם העתידית (כן,כן, שמענו...כואב לשניכם...). ובכן, מסתבר שהנשימות אכן עוזרות, כלומר כל עוד הכאבים לא מתחילים. כאשר הכאבים האמיתיים מתחילים ואתה ברוב טימטומך תעמוד מול אשתך ותגיד לה "תנשמי חמודה תנשמי" ואף תדגים לה איך, צפה לחוות כאבי לידה בעצמך באיזור העין הימנית... כאמור, יש דברים שטובים בתיאוריה. כך גם בהמשך הדרך – ודאי תקנה אי אלו ספרים העוסקים בחינוך הילדים שינסו להרים אותך מעל קשיי והתמודדיות היומיום, שיראו בכל סיטואציה מעצבנת אתגר והזדמנות לפתח את כישוריו המנטליים והשכליים של ילדך וסביר להניח שגם אתה תישבה לרגע בקיסמם ותחשוב שראית את האור. ידידי, דע לך, יש דברים שטובים בתיאוריה... ע"כ אזרתי חלציי והחלטתי לכתוב את המדריך האלטרנטיבי לחינוך ילדים כי מישהו צריך לומר את האמת!
למען שמי הטוב, אציין שאני מסתייג מכל הכתוב להלן, אני כלל נגד השיטות הקונבנציונליות של ענישת ילדים והדברים כלל נאמרו שלא על דעתי והוצאו מהקשרם.

אל תעניש, תן לילד ללמוד מתוצאות מעשיו

כלל בסיסי שתלמדו בקורס מודרני להורות אומר שלא בריא שהילד יגדל בסביבה של שכר ועונש, צריך פשוט לתת לילד להבין לבד את ההשלכה של מעשיו – לא תעשה שיעורים -> לא תדע את החומר, לא תסדר את החדר -> לא תצליח למצוא את המשחק שלך. אין ספק ששיטה זו היא אטרקטיבית במיוחד. כלומר לילדים. ואפי' יש סיכוי שלאחר שערימות הצעצועים יגיעו למפלס של מטר וחצי הילד יתחיל להרגיש מועקה מסוימת, ולאחר שהילד בכיתה ו' לא יידע את לוח הכפל אכן יבוא הלימוד המיוחל מתוצאות המעשים – אתה תלמד לא לעשות יותר שטויות בחינוך הילדים. למרות שעלי להודות כי שמעתי על מקרה שבו אכן הילד אמר לאביו "אבא, ניצחת! עכשיו אני מבין שהייתי צריך להקשיב לך. למדתי את ההשלכה הרעה של מעשיי" והאב הגאה אמר לבנו "יופי בן, עכשיו בא נשלם את הערבות ונלך מפה".

עזור לילד להתמודד עם רגשותיו

לפני מס' שנים, עת היינו טירונים ותמימים, קראנו אף אנו באי אילו ספרי חינוך מודרניים הדרכות מעשיות ויצירתיות לגידול ילדינו הרכים. אחד מהם דגל במוטו הבא – אל תיאבק ברגשות ילדיך, האזן להם בקשב רב ועזור לילד להגדיר את רגשותיו. השיחה הבאה הובאה כדוגמא -
הילד (בבכי) – המשאית האדומה הלכה לי לאיבוד.
הורה – אמממ... אני מבין. אתה בטח מאוד עצוב עכשיו.
הילד (בבכי מתון יותר) – אהבתי אותה מאוד.
הורה – ודאי שאהבת. היא היתה משאית מיוחדת מאוד.
הילד (רגוע ופילוסופי קמעה) – כן. קיבלתי אותה מתנה מסבא...
ההורה והילד צועדים יחדיו אל עבר השקיעה....
אולם גיליתי כי כשניסיתי ליישם עקרונות אלו הלכה למעשה, התוצאות היו מעט אחרות –
דוידי (בבכי) – המשאית האדומה הלכה לי לאיבוד.
אני – אמממ... אני מבין. אתה ודאי מאוד עצוב עכשיו.
דוידי (בבכי מתגבר) – איפה המשאית שלי ??? בטח מעייני לקחה לי...
אני – אתה עכשיו ודאי ממש מתוסכל. היא באמת היתה משאית מיוחדת מאוד.
דוידי (בצרחות) – אני - רוצה - את - המשאית - שלי .
אני – אתה ודאי זועם עכשיו... איי, איי...תירגע... בסדר, אני אקנה לך חדשה. (אתה ודאי מרוצה עכשיו?)

חינוך למצוות

כהורה דתי לבד מהחינוך הבסיסי של ילדיך אתה מחויב גם לחנכם לעבודת ה', לאהבת תורה ולקיום מצוות. אולם באופן מפתיע ישנה מצווה אליה אתה נמשך באופן מיוחד – "כבד את אביך ואת אימך", אתה מרגיש שאם את המצווה הזו הצלחת להנחיל לילדיך דייך. את מצוות כיבוד הורים צריך לקיים כמובן תמיד, אולם נראה שיש סיטואציה שבה מצווה זו מתגלה במלוא עיזוזה ויופיה – שנת הצהריים של אבא ואמא בשבת. קשה להסביר למה, אך אתה מרגיש שהדיבר החמישי אמור להופיע בעולם דוקא בשבת בין 2 ל4, לא מצרכים אגואיסטיים חלילה אלא לצורך עבודת ה' של ילדיך.
כמה אנו צריכים להודות לילדינו על תמימותם בגילאים הצעירים, אם היה לילדך עוד טיפה תחכום וציניות, כשהיית מלמד אותו שיש מצוה של אלוקים שהוא צריך לשמוע בקולך, הוא היה מחייך חיוך ערמומי - "מה אתה אומר אבא! ממש מצווה כזו אה... How convenient".

המספר ושיברו

מיומנות חשובה ביותר בהתמודדות עם הילדים היא יכולת מתמטית. ולא, אני לא מדבר רק על עזרה בשיעורי הבית של הילדים. אני מכוון בעיקר לשליטה בשיטה העשרונית ככלל ובשיטת השברים בפרט. לאחר שביקשת מילדך זה 20 פעמים "תסדר את המשחק בחזרה לקופסה", כאשר 10 פעמים מתוכם היו "בפעם האחרונה" אתה מתחיל אט אט להרגיש את הזילות שבמילה "אחרונה", או אז אין מוצא אלא לעבור לשיטת האולטימטום, או בשמה העממי "אני סופר עד 3". הבעיה בשיטה זו שבד"כ אתה אכן מגיע ל3, ואתה הרי יודע מה בא אחרי 3... ארבע. אך חוץ משעשוע מספרי לא השגת דבר. לכן משימתך היא לעכב את המס' 3 ככל שביכולתך. 1... 2... אני מזהיר אותך... (לא נצפית התרגשות אצל היריב) 2 וחצי... 2 ושבע שמיניות... 2 וחמש עשרה חלקי שש עשרה... וכן הלאה, כפי השגתך המתמטית. כפי שאמרתי - מחנך טוב צריך לדעת חשבון!
המשך יבוא...

 IMG_1155 (ילדים מחונכים. צילום אילוסטרציה)


המשך בא...

ובכן לאחר ששבוע שעבר סקרנו את טכניקות החינוך השונות והוכחנו באופן אמפירי שלעיתים אין מנוס והילד צריך לקבל עונש, נותרנו עם השאלה איזה עונש נבחר לבנדיט הקטן ?
השיטה הדמוקרטית – תבחר לעצמך את העונש שלך. ניסיתי. בדקתי. לא עובד. מסתבר שהילד מסרב להרתיע את עצמו. הבת שלי באופן עקבי חושבת ש "לא לעשות מקלחת" זה עונש ראוי בעבורה, בעוד אני די בטוח שזהו אינטרס מובהק שלה.
השיטה הקומוניסטית – או במילים אחרות הלאמת נכסים. השיטה אפקטיבית במיוחד אם הילד קיבל אך היום מתנה. "אם אתה לא נכנס לאמבטיה עכשיו, אני לוקח לך את הפליימוביל". לרוב השיטה קורסת כשיש לך ארון בגדים מלא בפליימוביל וכל מיני משחקים אחרים שבנך כבר מזמן שכח שיש לו ואתה מוצא את עצמך בכפר השעשועים באותו שבוע מאחר שלילד אין מספיק משחקים בבית.
השיטה הפשיסטית – שימוש בזרועות הביטחון להחלת מרות. "אם לא תאכל יבוא שוטר". אני מודה שלמרות שהשיטה הייתה להיט של ממש בקרב האבות המייסדים, כיום היא פחות אטרקטיבית, כנראה בעקבות ירידת קרנה של המשטרה. אם כי שמעתי שבהתנחלויות יש שמשתמשים בה בוריאציה של יבוא יס”מניק.
השיטה הצבאית –הטלת עוצר. לא הולכים לחברים ולא מזמינים חברים הביתה. מה כן עושים ? נשארים בבית ומשגעים את אבא ואמא. באמריקה יש לזה כינוי יותר עצמתי – "אתה מקורקע".השיטה הפמיניסטית – חכה חכה שאבא יבוא ...
השיטה השמאלנית – הורה - "איזה עונש אתה הולך לקבל!!", הילד - "איזה עונש?", הורה – "אוהו איזה עונש", הילד – "איזה עונש?", הורה – "תאמין לי שאתה לא רוצה לדעת על איזה עונש חשבתי...", הילד – "איזה עונש?". בקיצור, איומים בלי קבלות.

כל בית צריך מרפסת/תא מעצר

כולנו מכירים את העונש המוכר והחביב "לך לחדר" – הילד הגזים/התחצף/השתולל, מה חינוכי יותר מלשלוח את הילד שיירגע קצת בחדרו ויחשוב על מה שהוא עשה. אלא שיש בעיה, לא רק שהילד מסרב לחשוב על מה שהוא עשה, הוא גם מסרב להישאר בחדר. כמובן, קיימת תמיד אופציית ה"דירדור אמצעים" – אם תצא מהחדר תקבל עונש עוד יותר חמור - אני אקח לך את ה...., אני אתן לך ... לא משנה, אני לא רוצה להסתכסך עם מר קדמן. בכל אופן כפי שגילו רשויות אכיפת חוק אחרות – בלי מנעול זה לא יילך. אני מכיר אפי' ילד אחד (בלי להזכיר שמות) שאבא ואמא שלי נעלו אותו לכמה דקות בשירותים (ועוד בלי עיתון!!!).
אני לא מת על העונש הזה אבל אם אתם בכל זאת משתמשים בו, קיראו לילד בשמו – עונש מעצר. אה, ואל תשכחו לקרוא לילד גם את הזכויות שלו.
גברים מול נשים
השיטה הנשית בחינוך ילדים נוטה יותר לכיוון הרחמים. לא רחמים על הילד, אלא רחמים על האמא – "בבקשה, חמודי, אני מתחננת... אני נופלת מהרגליים... אתה לא מרחם על אמא?". בעוד הגבר נוטה יותר לשיטה הערסית, ראש בראש – "לך למיטה שלך. אם אתה עוד פעם בא לכאן אני מחזיר אותך למיטה גם ב2 בלילה! אל תנסה אותי!".

לא לשקר לילד

כלל חשוב ביותר בחינוך ילדים הוא לא לשקר לילד. אל תאיים על הילד בעונש שאינך מסוגל לקיים! טוב, נו, לא עובד... ועכשיו יבואו המצקצקים בלשונם, הפעם ולדומירסקי באמת שתה יותר מדי וודקה. לשקר לילד ? בחיים לא. ובכן כנראה שרק אני אומר לילדים – "אם אתה לא נכנס עכשיו לאוטו, אנחנו נוסעים בלעדיך" ואולי אתם באמת דוברי אמת ואתם אכן משאירים אותו אי שם באמצע העיר רק כדי לא לחטוא לאמת ? ובודאי אני היחיד שאומר "טוב, שלום, הלכנו..." כשאני מחכה ליד הדלת. והאם אף פעם לא טרקתם את הדלת ועמדתם לידה כדי שהוא יחשוב שכבר הלכתם ? בא נודה על האמת – כולנו שקרנים קטנים...

דילמת הפליק

לא, אני לא הולך לדרוך על המוקש הזה, רק לספר לכם שהשבוע שמעתי בגלי צה"ל על מחקר חדש הטוען כי ילדים שקיבלו פליקים בילדותם מתמודדים טוב יותר עם אתגרים בחייהם ובכלל יוצאים יותר טוב... חבל רק ששלושה חדשים קודם לכן התפרסם מחקר הטוען בדיוק את ההיפך – שילדים שלא קיבלו כלל פליקים בילדותם יוצאים מוצלחים בהרבה מאלה שכן. מה שמוביל למסקנה שילדים שלא קיבלו פליקים נרשמים יותר לחוג לסטטיסטיקה (או להיפך).

מילות סיכום ברצינות לא טיפוסית

אין ספק שהרגע בו אתה מבין ומפנים את חשיבות מצוות כיבוד אב ואם היא כאשר אתה הופך הורה בעצמך, או אז אתה טופח על מצחך וחושב – "איזה ילד זבל הייתי...", כמה נתנו לי וכמה צרות אני עשיתי בתמורה, רק אז אתה מבין כמה המערכת בינך לבין הוריך היתה א-סימטרית. אז קח את התובנה הזו ושאב ממנה כח לסלוח לילדים שלך על חוסר ההבנה שלהם. כי למרות שהם לפעמים אגואיסטים קטנים ויכולים להוציא אותך מדעתך, אתה היית בדיוק כמוהם! וההורים שלך ידעו להכיל אותך בגלל שבסופו של דבר אתה היית הדבר היקר להם ביותר בעולם, בדיוק כמו שהילדים שלך הם היצורים שאתה הכי אוהב בעולם. לסיכום, קח את הכל בחיוך, תצחק מהחוצפות הקטנות שלהם, ואל תדאג -יום אחד גם להם ייפול האסימון (מטבע שהיתה משמשת לתשלום עבור שיחות טלפון לפני הטלכרט [כרטיס שהיה משמש לצורך תשלום בטלפונים ציבוריים {מכשירים שהיו מוצבים ברחוב לצורך שיחות}])...
* אגב, נכון שהמתכנתים החננות שקראו את השורה האחרונה בדקו אם יש שם שגיאת קומפילציה ?

סיפורי ילדים

בשני הטורים האחרונים עסקנו (אני ואתם. אני בכתיבה לתוך הלילה ואתם בקריאה באמצע התפילה) בחינוך ילדים. אולם השפעה לא פחותה מהחינוך הפורמאלי של ילדינו ישנה לעיסוקיהם בשעות הפנאי- בספרים שהם קוראים או שאנו קוראים להם ובתכניות הטלוויזיה שהם רואים (במחשב, במחשב...). הטורים הבאים יעסקו בנושא סיפורי הילדים – אילו מסרים עולים מהם ומס' תהיות מתבקשות.

27082009045 (ילדים. צילום אילוסטרציה)

הברווזון המכוער
לכאורה מה יש להתלונן, סיפור חינוכי למופת – סיפור המלמד שגם אם אתה ילד מכוער קטן אל תיקח ללב, יהיה בסדר. האומנם מודל חינוכי? שימו לב –הברווזון הג'יפה לא נגאל ע"י כך שהוא מבין שהחיצוניות לא חשובה בעצם והוא מאוד מיוחד למרות שכולם שופטים אותו לפי מראהו החיצוני. הוא פשוט נהיה ברבור חתיך. ומכאן למוסר ההשכל – גם אם אתה ילד מכוער אל תיקח את זה קשה מדי, יש סיכוי שתגדל להיות יפה תואר, ואם לא - חמישים אלף שקל ומסדרים לך אף חדש...

קריוס ובקטוס
תקציר – 2 יצורים מאוד סימפטיים שוכנים בפיו של ילד אוהב ממתקים שאינו מקפיד לצחצח שיניים עד שהוא מתחיל למלא אחרי הוראות אימו ורופא השיניים. מוסר השכל – אם לא תאכל ממתקים תרעיב למוות יצורים חביבים שכל פשעם הוא רצונם לחיות. אם תצחצח שיניים תהרוס להם את הבית לגמרי ובסופו של דבר תזרוק אותם לים. עכשיו, אתה בטוח שאתה רוצה לצחצח שיניים ?
מקס ומוריץ
הורים יקרים, אני מפיל את תחינתי לפניכם, אל תיקנו לילדיכם את הספר הנורא הזה. ויקיפדיה מגדירים את הסיפור כבעל הומור מעט מרושע. רבותי אחמדיניג'אד הוא "מעט מרושע", הסיפור הזה הוא מטורף, חולה נפש ופסיכופתי. להלן כמה סצינות נבחרות, שיפטו בעצמכם – 1. מקס ומוריץ ממלאים את מקטרתו של המורה בחומר נפץ. לא פחות. (לימים היו שותפים לחיסולו של יחיא עייש בשיטה דומה) 2. האופה זורק את מקס ומוריץ לתנור יחד עם הבצק כדי שיישרפו למוות. מלבב, לא כן? 3. לא לדאוג שני השובבים הסכיזופרנים נמלטים ממיתה משונה זו, רק כדי ליפול לידיו של איכר זועם שמחליט ללמד אותם לקח בצורה מעט חריפה – הוא פשוט טוחן אותם ומאכיל בהם את הברווזים. ממש משעשע. לא נותר לי אלא לסיים במילותיה של עירית לינור – כשלוקחים בחשבון את העובדה שהילדים הגרמנים גדלו על "מקס ומוריץ" זה מסביר הרבה דברים.
עמי ותמי
ובקטגוריית ספרי הפסיכופטים יש למקס ומוריץ תחרות קשה – עמי ותמי, או בשפת המקור הנזל וגרטל. להן עיקרי סיפור הילדים החביב – 1. אביהם ואימם החורגת של עמי ותמי סובלים מרעב כבד בבית, אולם הם מוצאים פיתרון כלכלי הגיוני – בוא נזרוק את הילדים באמצע היער. אמרו ועשו. 2. ביער אנו מתוודעים לגברת שלעומתה דמיאן קרליק נראה כמו הרב דוד גרוסמן. אותה גברת חביבה מאכילה את עמי ותמי ממתקים, כדי שתוכל לאכול אותם לאחר מכן. אז יש לילדינו המתוקים גם אלמטים קניבליים בסיפור. הלאה – 3. עמי ותמי בעלי התושיה וחסרי העכבות דוחפים את גברת מכשפה לתוך התנור הבוער בעודה בחיים. אז אפילו רצח בשריפה יש לנו. הידד. כל מי שגדל על הסיפור הזה, או שספר מרושע זה הסתובב לו בביתו, מוזמן לפנות אל הוריו ולומר להם "אבא, אמא, בגללכם!".
סינדרלה / שלגיה / עמי ותמי
ללא ספק יש רבדים על רבדים נסתרים בשלושת הסיפורים הללו, אולם ישנו מסר ברור העולה מהם בבהירות ובחדות – לא כדאי להתחתן פעם שניה.
ועוד קושיה על סינדרלה
בחצות הכרכרה הפכה חזרה לדלעת, הבגדים חזרו להיות סחבות, העגלונים חזרו להיות עכברים ורק נעל הזכוכית נשארה נעל זכוכית ? השגחה פרטית או מה ?!
הדייג ודג הזהב
את אגדת המופת הזו כתב סופר בשם אלכסנדר פושקין. אמנם ע"פ השם אפשר להבין שהסופר רוסי אך ללא ספק הוא היה נשוי לפולניה.
לפעמים אורי...
האם גם בביתכם יש ספרים של חיים ולדר בגודל שולחן פינג פונג ? בכל אחד מהדפים מופיע הילד אורי שנמשיו נראים כאילו מישהו חורר את פניו עם מחוגה, ריסיו באורך מחטי אורן והוא עוטה על פניו הבעה רגשית שונה מדף לדף. לכל דף כותרת גדולה המסבירה את הבעתו של אורי – "לפעמים אורי פוחד", "לפעמים אורי מתחרט". רק שמחמת גודלו של הספר, קשה מאוד לשומרו בחתיכה אחת כך שאצלנו נוסף לאורי עוד תיאור "לפעמים אורי נקרע"...
זהבה ושלושת הדובים
"אתה שומע בן. זהבה הלכה ביער, נכנסה לבית של שלושה דובים, אכלה מהדיסה (זה חם מדי, זה קר מדי , בלה בלה בלה), ישבה בכיסא הכי קטן וישנה במיטה הקטנה. הדובים חזרו והיא ברחה.", "ואז אבא?", "זהו בן. נגמר. לילה טוב", "זה לא סיפור! אתה הבטחת לי סיפור...".
המשך יבוא ...
המשך בא...
בגדי המלך החדשים
כולכם ודאי שמעתם את סיפור בגדי המלך החדשים מס' פעמים, אולם האם אתם בטוחים שהסיפור האמיתי הוא זה שסופר לכם ? ואולי זה מה שקרה שם באמת - בממלכה מסוימת חי מלך ישר ועניו אשר לא היה החכם באדם, אולם תמיד אהב ללמוד דברים חדשים. לאותה ממלכה הגיעו שני חייטים מדענים שפיתחו חומר אשר עקב תהליכים נוירו- אופטיים (שאין כאן המקום לפרט) פולט קרינה באורכי גל שרק אנשים המשתמשים במוחם בצורה יוצאת מן הרגיל יכולים לזהות, או בקיצור – דבילים לא רואים אותו. המלך אשר כאמור היה חובב ידע גדול (גם אם לא מבריק) מיד הזמין בגד העשוי מן החומר הנדיר תמורת סכום גדול, המשקף בהחלט את ערך התגלית המרעישה. הגיע היום והבגד כבר מוכן, המלך בא לראותו... ולא ראה דבר. המלך כמובן האדים במבוכה והשפיל את עיניו. החייטים הנבונים שראו את מצוקת המלך עודדו אותו– "לא נורא, אדונינו המלך, יש דברים שלא רואים מיד... המשך ללמוד ולהחכים וגם אתה תראה את הבגד". המלך מעודד מדברי החייטים יצא למצעד גדול ברחבי הממלכה כשהוא עטוי בבגד המתוחכם. ההמון מטבעו היה ברובו עממי ולא חכם במיוחד ורק מיעוטו חכם. החכמים המעטים שהיו בקהל עצרו את נשימתם, בגד מפואר שכזה הם לא ראו מימיהם. רוב הציבור שלא ראה כלל את הבגד, רק את המלך הערום מבעד לבגדים, החריש כמובן, שכן לא רצה להסגיר את סודו. האנשים הפשוטים רק הסתכלו בהערכה על החכמים שכן ראו, והרגישו כאילו הם רואים את בגדי המלך דרך עיניהם. הממלכה עמדה לפני שלב חדש, ההמון רצה ללמוד, להחכים, להשתפר... שעה גדולה הגיעה לממלכה! סופסוף החכמים יוכלו להנהיג את העם ולהצעיד אותו קדימה. אולם לפתע נשמעה צעקה! אחד הילדים שלא רק שהיה טיפש גדול, אלא גם לא היה לו מספיק שכל להסתיר את זה, החל לצעוק בקול "המלך הוא עירום, המלך הוא עירום!". החכמים הביטו בילד בסלחנות, אולם מס' טיפשים בקהל החלו אף הם להצטרף אל הילד "זה נכון. המלך הוא עירום". אחד החכמים ניסה להסות את קהל הנבערים "אתם טועים! פשוט רק חכמים יכולים לראות אותו", "מה אתה מבלבל את המח?" צעק אליו אחד האיכרים "מתנשא שקרן שכמוך! עובדה שגם הילד לא ראה את הבגד". על הטענה המבוססת לוגית של אחד החכמים "אבל אולי הילד הוא אידיוט" ההמון הגיב במטח עגבניות כבד "אין כאן שום בגד, זה הכול אשליה. מתנשאים שקרנים!". צעקות החלו לעלות מן ההמון "המלך הוא עירום. הכול שקר". החייטים החכמים שזיהו את ההתפתחות המדאיגה, ארזו את חפציהם והסתלקו מן הממלכה לפני שייסקלו ע"י ההמון הנבער. המלך, שהושפע אף הוא מן ההמון הנבער, התמלא זעם על אותם "שקרנים" והממלכה ... היא נשארה בבורותה, המשיכה לצפות באח הגדול והתדרדרה לה לעוד מאה שנות טמטום.
הלו אבא
הלו אבא הוא סיפור חביב וחינוכי, המלמד את הילד שהוא לא צריך להיות חמדן קטן ורק לרצות מתנות ואבא שחוזר מהעבודה זו מתנה מספיק גדולה. זה המקום להזכיר לכם את הכלל מהפר' שעבר – "יש דברים שטובים בתיאוריה". הוורסיה שלי ל'הלו אבא' נראית בערך כך -

- הלו, הלו, דוידי ?
- איפה אתה אבא ?
- אני בעבודה. תביא לי את אמא.
- אבא! מה תביא לי מתנה ?
- מה מתנה עכשיו?! תביא לי את אמא.
- אבל אני רוצה מתנה.
(אהה... נזכרתי... אני אעשה לו את התרגיל מ'הלו אבא') - טוב טוב, בסדר. שים לב - אני אביב לך טרקטור עם ...
- יש!!! טרקטור.
- חכה, חכה, מה אתה קופץ? לא סיימתי. אני אביא לך ... טרקטור עם... כנפיים.
- ייישששש! רואי, אבא מביא לי טרקטור עם כנפיים ולך הוא לא מביא כלום.
- דוידי, דוידי, חכה שניה. לא נראה לך מוזר? תחשוב רגע - לטרקטור אין כנפיים לאוירון יש כנפיים.
- אבל אתה הבטחת!
- אבל אין לו כנפיים!!! מה אתה רוצה שאני אעשה? לאווירון יש כנפיים.
- אז אתה מביא לי אווירון ? - כן בדיוק. אני אביא לך אוירון עם ... משוטים.
- מעייני... אבא מביא לי טרקטור עם כנפיים ואוירון עם משוטים.
- אבל דוידי, אתה אמור לשאול עכשיו - "אווירון עם משוטים ???" למה שלאווירון יהיו בכלל משוטים ? (חוץ מהמטוס ההוא בניו יורק שנפל להדסון)
- אבל אתה הבטחת לי!!! אתה מביא לי טרקטור עם כנפיים ואווירון עם משוטים.
- לא לא לא. אולי כלב עם שפם, כלומר תיש עם משקפיים... נו, עזוב, אני אביא מתנה אחרת.
- לא רוצה אחרת.
- כן, כן. אני אביא לך מתנה נהדרת - איש עם משקפיים.
- מה פליימוביל ?
- לא!!! לא פליימוביל!!! מה יש לך היום?! אני אביא לך את אבא.
- לא רוצה את אבא! רוצה מתנה!
- (וואי וואי הסתבכתי). בסדר. בסדר. נו מה אתה רוצה שאני אקנה לך ?
- ספר עם שלט רחוק.
- דוידי... די כבר... לספר אין שלט רחוק למכונית יש שלט רחוק.
- טוב, אז תביא מכונית.