למרות שבימים כתיקונם שיחות על מזג האויר נחשבות לשיחות משעממות שאנשים מייצרים כדי לדבר על משהו, אני מניח שאם הייתם נמצאים בניו-אורלינס ב29 לאוגוסט 2005 ומישהו היה מזהיר אתכם מפני ההוריקן קתרינה המתקרב לא הייתם מאשימים אותו בכך שהוא טיפוס משעמם המפתח איתכם שיחה על מזג האויר. על אותה דרך אני מבקש מראש מחילה על כך שהפעם נדבר קצת פוליטיקה.
כדי להקל על מבוכתכם לקראת הבחירות הקרבות הרי לפניכם לקסיקון קצר שיעזור לכם להתמצא בים הברברת -
"דברים שרואים מכאן לא רואים משם" –חשבת שבחרת במפלגה ובראש ממשלה הקולע ביותר לדעותיך ותפיסת עולמך... אז חשבת. ברגע שנכנסתי למשרד ראש הממשלה גיליתי שהכל פיקציה... אנחנו לא באמת שולטים בגורלנו, אין לנו זכות להגן על עצמנו ולמעשה זה חסר משמעות לחלוטין שנבחרתי ולא המועמד מן המפלגה השניה, שכן את הפקודות כאן אנחנו מקבלים מעבר לים ואין מה לעשות (אחרת אתה יודע מה יקרה, נכון ?– סוגרים לנו את השיבר ונגמר הכיף... עצמאות כלכלית? פחחח... הצחקת אותי) מה שמוביל להגדרת הערך הבא :
"עצמאות" – הזכות לעשות מנגל יום בשנה תוך כדי ניפנוף בדגלנו הפיקטיבי.
"מצע" – סוג של נייר המכיל כל מיני משפטים. זוהי ההגדרה הפוזיטיבית היחידה שמצאתי. ולא בכדי דרשו חכמים "מצע מנותק".
תכניות יצירתיות – רבות דובר על כך שכדי לפתור את הסכסוך עקוב הדם בינינו לבני דודינו צריך להיות יצירתי. מה ז"א יצירתי ? אין הכוונה כפי שניתן לחשוב בטעות שבמקום לחזור לקווי 67 עד הגרגר האחרון נחלק לפלסטינים המון מסטיקים למשל, על אף שזהו רעיון יצירתי לעילא. הכוונה היא להיות יצירתי בשמות התכנית. ישנו למשל "חזון הנשיא בוש" (שהיה גם נביא. לא רק חכם)– שתי מדינות לשני עמים שהגבולות ביניהם ייקבעו בהסכמה. גאוני. איפה יהיה הגבול לו תהיה הסכמה? נחשו בעצמכם. ישנה "מפת הדרכים" שזה משהו אחר לגמרי, שם הכונה היא לחזרה לקוי 67 ו... 2 מדינות ל2 עמים. כאן כבר הרגשנו שאנחנו נתקעים עם אותו קונספט או אז הבליחה "יוזמת ז'נבה" (של הדתי ממימ"ד – הר' עמי איילון) שהיא ממש ממש ממש לא אותו דבר. היא בכלל לא מדברת על נסיגה מלאה מלאה לקוי 67. 2 ס"מ שלמים מהצד הפלסטיני יועברו אלינו (ובתמורה נביא להם כמובן 2 ס"מ אחרים אחרת זה לא פייר) וד"א לגבי הפליטים, לא צריך לקלוט את כולם, רק כמה שבא לנו (בתנאי שהצד השני מסכים). טוב מסתבר שגם כאן לא היה מספיק מעוף. איפה החזון, איפה היצירתיות??? כשחשבנו שהכל כבר אבוד הבליחה לחיינו קרן אור בדמות "היוזמה הסעודית" והיא בכלל כבר סיפור אחר לגמרי. היוזמה (האמיצה יש לומר) מדברת על כך שעמי ערב מסביבנו יפסיקו לשנוא אותנו (אני מניח שזה משמעות המושג "ינרמלו את יחסיהם עם ישראל" ולא משמעותו המתמטית – יחלקו בממוצע) תמורת דבר ממש ממש קטן. פצפון. חזרה לקוי 67 ופתרון כלשהו לבעיית הפליטים (לצורך הבהרה – יישובם על הירח לא ייחשב כפיתרון קביל). בקיצור רבותי אנחנו ממש קרובים וכאן אנחנו זקוקים לעזרתכם – שילח לנו ב-SMS שם יצירתי לפתרון הקבע ותיכנסו להגרלה. בין הפותרים יוגרל פרס נובל.
קיפאון מדיני – לית מאן דפליג, קיפאון מדיני זה רע וזה קר וזה בעסה. צריך להניע את גלגלי התהליך המדיני. אחרת זה יפגע בנו – מדינית ובעיקר כלכלית. אם אין תהליך מדיני יפסיקו להאמין בנו, להשקיע בנו, המשכורות יירדו ולא נוכל יותר ליסוע לחופשת סקי. למה הדבר דומה? לרכב שהרדיו בו פועל רק כשהוא נוסע, באמצע הירידה גילה הנהג שהוא איבד את הבלמים וכפסע בינו לבין התהום. בשניה האחרונה הוא הצליח למשוך את בלם היד (המכונה בעברית צחה "המ-ברקס") ולעצור את הרכב. אולם, אויה, אז גילה כי הרדיו כבה והוא בדיוק האזין לתכנית שהוא הכי אוהב. כמובן שבמצב זה לא נותרה לו ברירה אלא לשחרר את בלם היד ולהמשיך ליהנות מהתכנית לחצי דקה הקרובה.
"קמפיין מפלגתי" – בחלומי תבוא כל מפלגה ותאמר לציבור מה ברצונה לעשות. תאמר המפלגה הימנית – "אני בעד קיפאון מדיני, נגד ויתורים על שטח קרקע כלשהו " ותתכוון לכך, תבוא המפלגה השמאלית ותאמר – "אני בעד חזרה לקוי 67 (כמעט) כולל ירושלים המזרחית", תבוא מפלגת המרכז ותאמר... לא יודע... משהו מרכזי... יבוא הבוחר ויבחר ביניהם. נהדר. זמן להתעורר – מפלגה שתבוא ותאמר בריש גלי – "אני ימנית" יודעת שהישראלי הממוצע מפחד שיקראו לו בשם הגנאי "ימני", מפלגה שתאמר שהיא שמאלנית יודעת שהבוחר יחשוש אף הוא, כן, כן, שיקראו לו "שמאלני". אלו בין השאר הגורמים ליצירת מפלגת שעטנז לא ברורה כקדימה. לאיש מבוחריה אין מושג עבור מה הם מצביעים אבל הי, לפחות הם לא ימניים ולא שמאלניים.
סיווגים פוליטיים בתקשורת ומשמעותם - ימין קיצוני => ימין. ימין => מרכז. מרכז => שמאל.
מילים שמורות– להלן מקבץ ביטויים שנבחרינו אוהבים להשתמש בהם בהזמנויות שונות ואילו האזרח הימני (קיצוני. ע"ע קיצוני) יודע שעליו לרענן את המקלט הקרוב למקום מגוריו למשמע אותם ביטויים – "חלון הזדמנויות", "לגיטימציה בינלאומית", "הישגים דיפלומטיים", "אופק מדיני", "גבולות ברי הגנה", "הבלגה". תקשורת שמאלנית ? – כידוע להתבכיינות של הימין כי התקשורת הינה שמאלנית אין שום בסיס ובמיוחד לא בשנים האחרונות. אמנם זה נכון כי לשמאל יש בתקשורת את – יעל דן, אילנה דיין, ארץ נהדרת, חיים יבין, יונית לוי, אמנון אברמוביץ', רזי ברקאי, מיכה פרידמן וכו' אולם בל נשכח את נציגי הימין בתקשורת – דודו אלהרר (לפחות עד שנזרק ע"י יצחק טוניק, מפקד גלי צה"ל), אורי אורבך (אופס... כבר לא), ג'קי לוי (אם נתעלם מהעובדה שחבר למימד), אבשלום קור (די... אל תגידו לי שלא קלטתם את המסרים הימניים הסמויים שלו בפינה "באופן מילולי") וחנוך דאום !
מדגם – צריך להוריד את הכובע בפני כל הסטטיסטיקאים על ההישג המרשים בתוצאות המדגם. מדהים. למרות שרק כמה עשרות אלפי מצביעים בודדים חשפו בפניכם את הצבעתם, הצלחתם "לנבא" את תוצאות הבחירות... שאפו. לא ייאמן כמה כסף וכמה מאמץ מושקעים בפרוייקט שכל מטרתו היא עידוד חוסר הסבלנות שלנו. חבר'ה, עוד 5-6 שעות הייתם מקבלים תוצאות רשמיות. לא! אנחנו רוצים עכשיו עכשיו עכשיו.
נשיא אמריקאי ידידותי לישראל – נשיא שבאמת אכפת לו מהמצב במזרח התיכון וברוב טובו הוא מוכן לכפות עלינו את ייבוש ההתיישבות ביו"ש ונסיגות נוספות.
ימין, שמאל ומרכז – בחלומי תבוא כל מפלגה ותאמר לציבור מה ברצונה לעשות. תאמר המפלגה הימנית – "אני בעד קיפאון מדיני, נגד ויתורים על שטח קרקע כלשהו " ותתכוון לכך, תבוא המפלגה השמאלית ותאמר – "אני בעד חזרה לקוי 67 כולל ירושלים המזרחית", תבוא מפלגת המרכז ותאמר... לא יודע... משהו מרכזי... יבוא הבוחר ויבחר ביניהם. יופי. חלום נחמד. הבוחר הישראלי מפחד להצטייר כימני (שהרי אז הוא אחיהם האידיאולוגי של גלוחי הראש מאירופה) וגם כשמאלני (שהרי אז הוא בעל משקפיים עגולות, גר בתל אביב בדירת חדר עם כלב ולא מחובר לצד הגברי שלו בעליל) זהו סוד קיסמו של המרכז. איזה יופי – דרך האמצע – ממש מפלגתו של הרמב"ם. איתרע מזלנו שזוהי למעשה מפלגה שמאלנית המתעטרת בנוצות ממורכזות. אלכסנדר ינאי היה מלך די זיפת לכל הדעות, אבל קופירייטר לא רע בכלל. על ערש דווי הוא אמר לשלומציון אשתו "בתי, אל תתיראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים, שעושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס" נלך בדרכו ונאמר "בתי, אל תתייראי לא מן הימניים ולא מן השמאליים אלא מן המרכזיים שעושים מעשה בשארה ודורשים שכר כאיווט."
עימות טלוויזיוני – ב1996 נערך העימות הטלוויזיוני האחרון בין המועמדים לראשות הממשלה. העימות היה בין ביבי, ברק ואיציק מרדכי (שתפקידו כל העימות היה לקרוץ לביבי ולומר "הרי אתה הסכמת להחזיר את הגולן" ולצחוק צחוק דבילי בתגובה לכל תשובה של ביבי להנאתם של העיתונאים). ב1999 מנהיגנו בדימוס הנערץ אהוד ברק סירב להשתתף בעימות מאחר שהוא הוביל בסקרים, רק שב2001 הוא חטף אותה בהפוכה כששרון סירב להתעמת מולו מאחר שהפעם הוא הוביל (ולא אשכח איך ברק בלי בושה הגיב על היעדרותו של שרון במבט משתומם מול המצלמה - "לא יעלה על הדעת..."), מאז באופן מסורתי מסרב המועמד המוביל להשתתף בעימות. ובכן האם זו רק אשמתם של מנהיגינו שלא מוכנים לשתף אותנו בדעותיהם? האמת שישנם אשמים גדולים מהם... ניחשתם שוב נכון! התקשורת! המסר המרכזי של התקשורת מהעימות ב96 היה "ביבי הזיע" ולמען הסר ספק היו עוד כמה נושאים שוליים על הפרק חוץ מבלוטות הזיעה של מי שיוביל את המדינה. תרבות האדלרים והארדים התחילה כבר אז לטבוע את חותמה – צריך למכור תדמית לא אידיאולוגיה. אין טעם לבוא לעימות ולפרוש את דעותיך כשהתקשורת הרדודה שמסקרת את העימות בכלל לא תקשיב לך אלא תבחן את סוג הדיאודורנט שלך.
_____________________________
באחד העלונים המתחרים פורסמה לפני שבוע חידת שחמט וזאת על אף ששאר העלון היה בשפה העברית ולא בשפה הרוסית. בהכירנו את ציבור הקוראים הישראלי החלטנו ללכת על חידה המתאימה יותר למנטליות הישראלית – מהם שני המהלכים שעל הלבן לעשות כדי לזכות במארס טורקי כפול ?(מתוך הספר Bizbuz zman bamiluim 2006)
