במטוס סילון - חלק ב' (מתוך עולם קטן)

תקציר הפרקים הקודמים – בפרק הקודם סיפרתי על קורותיי בשדה התעופה ובבטן המטוס. היה מצחיק בטירוף. חבל שהפסדתם. בסופו של הפרק אפי' השתרבבה פיסקה ששמרתי לי כטיוטה לפרק הזה, ככה שאם היה נראה לכם שהסוף קצת מוזר, גם לי הוא היה נראה ככה. אל דאגה הפיסקה חזרה למקומה הטבעי והיא תכה בכם בהמשך.

בהרצאה הקודמת שוחחנו יחד על האלטרנטיבות השונות להעברת הזמן בטיסה. כאמור אחת האופציות המועדפות היא צפיה בסרטים ללא תרגום אך משום מה חברת התעופה מעדיפה לקטוע אף את התענוג הזה באיבו. חמש דקות לאחר תחילת הסרט קופא המסך ומתחיל סרטון ההדרכה. ובכן, ראשית חשוב מאוד לחגור. במקרה של תאונה בין שני מטוסים למשל מי שלא חגור ימות מיד ולא יזכה להתרסק באדמה מגובה 10,000 ק"מ. סתם, סתם, אני פסימי מדי. מסתבר שזה ממש לא נורא אם שני המנועים של המטוס שבקו חיים והמטוס מתחיל לצלול לעבר האוקיינוס. גם אני חשבתי שזה מקרה די אבוד אבל מהסרט למדתי שיש המון מה לעשות! קודם כל מסכת החמצן תרד אליך באופן אבטומטי (גם אם השקית מתחתיה נראית כלא מתנפחת זה בסדר), אתה חגור ככה שאין לך מה לדאוג מההתרסקות במים ומתחת למושב שלך תמצא חגורת הצלה בצבעים אופנתיים המתנפחת במשיכת מיתר. לא יודע מה איתכם לי זה נשמע כיף. דלתות המטוס ,שנלקחו היישר מסדרת הרובוטריקים, לאחר שהפכו למגלשות חמד הופכות פשוט לסירות. וכמעט שכחתי – חשוב מאוד שתוודאו איפה יציאות החירום. ואת זה שמעתי פעם בעברית ,פעם באנגלית ופעם בגרמנית. בכלל משהו כאן לא נשמע נכון, אם זאת הייתה ספינה אז זה היה הגיוני- חגורות הצלה ודלתות שהופכות לסירות אבל חבר'ה זה מטוס... לא עדיף לחלק מצנחים או משהו. בקיצור, במקום 20 דקות של סרט איכותי, הייתי צריך לשמוע 20 דקות של בלבול מח, שמלמדות אותי מה לעשות במקרה הלא סביר בעליל ששרדתי את ההתרסקות ונשאר לי רק לדאוג איך לא לטבוע. כן, כן, אני מכיר את המקרה של הטייס שהנחית ג'מבו בנחיתת חירום באמצע נהר הדסון. גם כן... טייס פוקסיונר שהורס פאנץ' ליינים.

חצי שעה לפני הנחיתה נגמר הכיף. צריך להתחיל להתכונן לסיוט של הכניסה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והטרטורים הבלתי נגמרים. במסך הטלויזיה שוב כיבו את הסרט כדי להסביר לי באנגלית מהירה וחסרת רחמים על טופס I-94 לבן, או צהוב במידה ואתה came for united states with a bli and blablabla וטופס מכס אם הבאתי מתנות לדודים ומי אני בכלל, ואיפה הוצאתי דרכון ואיפה אשהה בארצות הברית ומה הטלפון של המלון בארצות הברית והבאתי אוכל ואיזה אוכל וכו' וכו' כמובן שאף אחד לא טורח להביא גם עט למלא את כל הטפסים, בונים על זה שאתה מישראל אז אין לך בעיה לבקש מאמריקאים דברים. אבל הכיף רק מתחיל - מהמטוס אתה עובר עם הטפסים היישר לביקורת הדרכונים. תיקון – לתור של ביקורת הדרכונים. התור מתקדם בעצלתיים כבר יותר משעה. האמריקאים מומחים בבניית תורים. הם לא יודעים כיצד לקצר אותו חלילה, הם פשוט יודעים לסדר אותו. כל תור של ק"מ הם באורח פלא הופכים לנחש מתפתל באורך של 10 מטר. בשעה טובה הגעתי לביקורת הדרכונים, מולי יושב בחור בגוונים כהים (כל מילה המתארת את צבע  עורו בצורה יותר קצרה ופשוטה הוצאה מחוץ לחוק ואינה פוליטיקלי קורקט) השואל אותי "למה באת?", "עסקים", "איזה עסקים?", "ביקור אצל לקוח, אני עובד של HP" אני שולח אליו מבט רב משמעות (חברה אמריקאית אח שלי, אני בכלל משלכם, סתם תקעו אותי בישראל...), "יש לך הוכחה שאתה בא ללקוח?", בטח, יש לי שני עדים בתיק, "הוכחה?" אני שואל בנימוס "אני יכול להוציא את הלפטופ ולהראות לך את המייל ממנו", האפרו-בחור מסתכל אלי במבט מזרה אימה "אתה לא יודע שאסור כאן אמצעים אלקטרוניים?", ברור, זה יכול לשרוף לך את המעגלים האלקטרוניים במח, רובוט מטומטם. אני בן 35 עם אישה וארבעה ילדים שהשארתי בארץ וכל מה שאני רוצה זה להיכנס לארץ הפרנואידית שלך כדי לעמוד עם עגלה ולמכור קרמים (הבטחתי לכם את המשפט מהטור שעבר). בסוף הוא נשבר, לא לפני שהוא התריע בפניי שהוא רשם זאת במחשב ובפעם הבאה שאבוא בלי hardcopy המוכיח את מטרת ביקורי לא אראה את הארץ המובטחת. בסדר, בסדר, אני מקווה שזה לא נרשם לי גם בתיק האישי.

מאחר ואני א) אזרח שומר חוק, ב) חושש מחילול ה', ג) לא רוצה לחטוף קנס של 200$, הצהרתי בטופס כי אכן הבאתי אוכל לארצות הברית. העונש לא איחר לבוא. לאחר שאספתי את המזוודה ובאתי לעבור את הביקורת הבאה בתור הופניתי אחר כבוד (למרות שהמילה כבוד לא כ"כ שייכת לסיטואציה) ע"י ציפורה לביקורת ביולוגית, בעצם אני לא בטוח שזה השם - איך קוראים לתהליך שבו מפרקים לך את האמא של המזוודה כמה בחורים עם כפפות וזורקים הצידה את כל האוכל שלך ? בכל אופן, נקניק הקוניאק היקר שלי נזרק לפח, ע"מ שלא אבצע חלילה פיגוע קולינארי בארצות הברית. את המנות החמות עוד הצלחתי איכשהו להשאיר. שטויות, נסתדר שבוע בלי בשר, אמרתי לעצמי, אבל בכל זאת חגגתי במלון שגיליתי שהטמבל פיספס את הקבנוס.

במטוס סילון לארצות הברית

אמרו לי שאחרי כזאת הפסקה אי אפשר סתם לחזור לכתוב טור בלי להגיד כמה מילים על זה שלא כתבתי כ"כ הרבה זמן. ובכן נראה לי שהקדשנו לעניין כמה מילים, קדימה לעבודה.

• השבוע הגשמתי את החלום הישראלי שוב – טסתי מטעם העבודה לארצות הברית. אמנם ודאי הזדמן לכם לשמוע קיטורים מעולם ההיי-טק המפרך "אין לי כח שולחים אותי שוב ללוס אנג'לס לשבועיים" , ובכן ליבי, ליבי. שמענו עליכם. אין מה לעשות הישראלים אוהבים לטוס והישראלים כמובן אוהבים לקבל דברים בחינם, כך שטיסה מטעם העבודה היא היא מימושו של החזון הציוני.מה שמדהים הוא הפער בין פנטזיית הטיסה ובין החוויה המפוקפקת של להיות תקוע מעל 12 שעות באוטובוס מעופף צפוף כמו הרכבת לבאר שבע ביום ראשון אבל על כך בהמשך...בכל אופן במוצאי שבת נפרדתי מהאישה והילדים. כמובן שהפרידה היתה מרגשת ועמוסת דמעות. לילדים היה קשה לדמיין איך שבוע שלם הם יושבים ומחכים למתנות והאישה כמובן ריחמה עלי - על קשיי הטיסה שיהיו לי והגעגועים הביתה בעוד היא תישאר בשמחה ובנחת להיות אם חד הורית למשך שבוע לארבעה ילדים.

•    בבואך לשדה התעופה עליך להרוג כל טיפת ספונטניות והומור ולהפוך לפוץ חסר חיים למרות שהסיטואציה לפעמים כ"כ דורשת התייחסות משעשעת. הריטואל הרציני עד כאב של השאלות "ארזת בעצמך? נתנו לך משהו להעביר?" מדכא כל טיפת יצירתיות. חבר'ה תגוונו, תפתיעו קצת. המחבלים למדו את השאלות האלו בע"פ כבר. תבואו פתאום בהפתעה מאחורה "באת לפוצץ את המטוס, נכון? איפה החבאת את הסכין אה? אתה חושב שאנחנו לא יודעים?!". אבל שוב, את הבדיחות תשאיר בבית! "כן ארזתי בעצמי. לא,לא, נתנו לי משהו להעביר... כלומר חוץ מאיזו שקית עם אבקה לבנה... סתם סתם" -  "אדוני, תתלווה אלי בבקשה". לא יודע, בארץ זה לא נשמע משכנע, בארה"ב זה נשמע הרבה יותר טוב, מהסרטים כזה - "sir, please step aside, עברת על חוק פדרלי".

•         אחרי שעברתי את כל הכיף הזה, הגעתי לארץ המובטחת. הארץ שממנה גורש האדם הראשון והיהודים מתפללים ועורגים אליה תמיד – ה גואט כרקק או בגירסה שאחרי האלט-שיפט - ה duty free. אם במקרה נשאר אזרח במדינה שעוד לא מודע לעובדה הבסיסית הזו, גזור ושמור – ה duty free הוא בלוף אחד גדול! האלקטרוניקה יקרה, הבגדים שחיטה, בסטימצקי אפי' לא מכבדים את הכרטיס חבר. יש רק שלושה מוצרים שקונים ב duty -  ליקרים, ליקרים וליקרים. למרות שהאלכוהול שאתה צורך באופן אישי מסתכם בתירוש, לא ייתכן שתעבור עליך טיסה בלי שאחד מחבריך או ממשפחתך יבקש ממך איזה ליקר נחמד. במו עיני ראיתי אנשים שמתכננים את הטיסה הבאה שלהם לחו"ל לפי מלאי הליקרים בארון, מסתבר שמדינת ישראל היא מדינת אלכוהולסיטים אנונימים קמצנים.

•    ביקשתי במפורש מסוכנת הנסיעות מקום ליד החלון. נראה לי שאני הנוסע היחיד בעולם שמבקש מקום ליד החלון כדי לתפוס מבט על העולם מלמעלה. אני כמובן לא היחיד שרוצה מקום ליד החלון, כמעט כולם רוצים. כדי שיוכלו לישון. האנושות פינטזה אלפי שנים על החוויה של טיסה, לראות את העולם מלמעלה, להרגיש כמו ציפור ואז כשהגיע הרגע היא ביקשה מקום ליד החלון כדי שתוכל לישון. בכל אופן לא קיבלתי. את החלון. גם לא קיבלתי את המעבר- מה יכול להיות יותר כיף מלהיות תקוע באוטובוס מעופף בין שני אנשים במאבק תמידי על משענת המרפק, למשך 12 שעות. אז יש סרטים, ביג דיל! אתה צריך לטוס לצד השני של העולם כדי לראות סרט ללא תרגום על מסך 9 אינץ' באזניות של מטוס. אגב אזניות של מטוס, טיפ קטן לחברות התעופה השונות – המציאו חיבור בודד לאזניות סטריאו, לא צריך חיבור שונה לכל אוזן. הטכנולוגיה קיימת, חפשו ב deal extreme.

• אז מה עושים 12 שעות במטוס? בגדול – קצת סרטים, אוכלים, ישנים. נתחיל בשינה – תעשו ניסוי מעניין בבית, לילה אחד - במקום לישון על המיטה פשוט תישנו בישיבה על הכיסא, מה הבעיה ?! אתם יכולים אפי' ליד החלון. אז איך לעזעאל אני אמור לעשות את זה במטוס? טוב, אז לחצתי על הכפתור כדי לקחת את הכיסא אחורה (דבר שנראה די הגיוני עד שהבחור שלפני ביצע את אותה פעולה ואז גיליתי כמה אכזרי הייתי כלפי הבחור שמאחורי), השענתי את הראש אחורה, כדי לגלות שהוא לא באמת נשען אחורה כי אני יושב. למזלי הצטיידתי מבעוד מועד בכרית מתנפחת. ניפחתי אותה בשמחה, השענתי את הראש אחורה בתוך הכרית המתנפחת... הוא עדיין לא נשען. אני לא אומר שהכרית לא עוזרת, אני מניח שיש מצבים שהיא מאוד עוזרת, אם נתפס לך הצוואר למשל. כך או כך איכשהו נרדמתי לכמה שעות. הבעיה היא שעד שכבר נכנסתי לשינה עמוקה הגיעה העגלה עם האוכל “did you order kosher food, sir?" ועוד איך Kosher, על המנה הכשרה במטוס תמצאו הכשרים וחותמות שנטורי קרתא רפורמים לידם. ובכן פתחתי את המגש של האוכל שבגב המושב שלפני כדי לצמצם את המרווח של ה10 ס"מ שהיה לי לפני כן לחמישה ננו-מטר. על המגש בעל ה30 ס"מ המכובדים הנחתי צלחת, לחמניה, ממרחים, מנה חמה, קינוח, שתיה, סכו"ם. כעבור חצי דקה נפל לי הסכין. עוד לא פותחה שום טכניקה המאפשרת לך להרים במצב הזה משהו מהריצפה. כעבור דקה נפלה לי גם הלחמניה. אחרי שאתה גומר את האוכל אתה מרגיש משותק .זו לא השפעה של האוכל אלא של העובדה שרק בעוד רבע שעה יבואו עם עגלת הפינוי ועד אז אתה נשאר עם מגש פתוח מלא זבל

חפש את החברים שלך

לפני כחודש אשתי תפסה אותי "אתה חייב לחשוב על תחפושת לילדים", "סגור!"" השבתי לה "השבוע אני חושב על זה", "זה מה שאמרתי לי בשבוע שעבר" אמרה האשה בתסכול, "ומאיפה את יודעת שלא חשבתי על זה?" התגוננתי "אפילו כרגע כשפנית אלי בדיוק חשבתי על זה. חוץ מזה הודיעו עכשיו בחדשות שהחליטו לעבר את אדר, אז יש עוד חודש וחצי" הרגעתי אותה. "אתה צודק!" ענתה האישה בהיסטריה "רק חודש וחצי, אין סיכוי שנשארו עוד תחפושות בחנויות".

כדי להרגיע את הלחץ בבית ולמרות שיש עוד המון זמן, הלכנו על נשינו וטפנו לאחת מחנויות הצעצועים הגדולות שכדי להימנע מפרסומת סמויה נכנה אותה בשם הדמיוני "צעצועים זה הם". איזה מקום חלומי אה? מדפים מלאי צעצועים מכל המינים ומכל המחירים. גן העדן של הילדים. אז זהו שלא! זוהי ממלכת הילדים המתוסכלים, אולם גדול המלא בצרחות "אמא תקני לי", "אבל הבטחת לי", "למה קניתם לו ולי לא", "אני לא קונה לך את הדרעק הזה", "עזוב הם גנבים כאן. בבני ברק אני קונה לך את זה בגרושים".

ובכן, כפי שצפיתי נשארו עדיין המון תחפושות בחנות. באז שנות אור כבר נגמר מזמן, גם וודי חברו הנאמן. אני לא מדייק, הם נשארו במידות לילדים בני 30, אבל היי מה רע בתחפושות של מלכת אסתר וקאובוי ? "חמודי אולי תתחפש לקאובוי?" שאלתי את הילד, "מה זה קאובוי?" הביט בי הילד בעיניים שואלות. איזו ירידת הדורות. איך נתנו לזה לקרות? לאיפה נעלמו כל הערכים האמריקאיים הרדודים והטובים שגדלנו עליהם ? דוגרי, מי אם לא האמריקאים יכל למכור לנו ש"ילד הפרות" הוא הגבר המאצ'ו האולטימטיבי?! הבן אדם כל היום רדף אחרי פרות וכבשים, התבוסס בבוץ ובדברים מגעילים נוספים אבל האמריקאים אמני התדמית והבלוף הצליחו למכור לעולם שמלאכת הבוקרות היא רק חלטורה עבור הקאובוי וברוב היום הוא שולף את האקדח ויורה בבקבוקים או בכל מי שמעצבן אותו.

בכל אופן נחזור לנושא התחפושות, אצל הבנים העסק הוא עדיין די פשוט, הם עוד מוכנים להתפשר על חייל או איזו דמות מהסדרות הדביליות שלהם בטלויזיה (מה זה גורמיט לעזאזל?). הבנות לעומת זאת מגיל מסוים רוצות תחפושת יצירתית. לא, הן לא באמת רוצות, הרי בסתר ליבן כולן היו רוצות להתחפש לגירסה כזו או אחרת של מלכה/פיה/נסיכה, אבל לא כ"כ נעים להן, 'שקר החן...' וכאלה וגם כל החברות התחפשו למשהו יצירתי (טוב, אם קראו לאח החדש שנולד להם "אורות מאופל" גם להן מגיע משהו יצירתי) וכך במקום להיות מלכה/פיה/נסיכה נחמדה רוצה בתך להתחפש ל"ויאמר ה' אל משה לאמור צו את בני ישראל", או אולי להחזיק מלחיה ביד אחת ועיתון הארץ ביד שניה ("מלח הארץ, תודה ששאלת") או לספר 'תרומת הדשן' שמחזיק פלאפון ("מה זאת אומרת למה התחפשתי? אני שו"ת סלולרי"). אגב אם למישהו מהקוראים יש עיתון דבר בבית אנא שילחו אלינו, חשבתי על איזה תחפושת יצירתית, הילדה תחזיק שום ועיתון דבר ותהיה "שום דבר". איך עוד לא חשבו על זה ?!

אני מניח שודאי יש כמה המצקצקים בלשונם למקרא שורות כאלו – לקנות תחפושת מוכנה שנתפרה ע"י שניים סינים עם מכונת תפירה גדולה? ומה עם ההשקעה ? האם אימא שלך לא תפרה לך תחפושת מעשה יד ?

ובכן זוהי דוגמא אחת מיני רבות לקורלציה הפוכה בין מידת ההשקעה של ההורים לבין טובת הילד (אם כבר הזכרנו את נושא בחירת השמות לילדים הייתי אומר משהו בהקשר הזה אבל אני לא רוצה להסתבך עם כמה חברים טובים) וחוץ מזה אם האימהות שלנו היו יכולות לקנות ב100 ₪ תחפושת מסין במקום לעבוד חמש שעות על פרת משה רבנו הן היו רצות על זה.

"תגיד לי" החזיר אותי קול למציאות "אתה עוד פעם חושב על הבדיחות לעולם קטן במקום לעזור לי?", "תגידי" השבתי לקול "מה את אומרת שתתפרי לו תחפושת של באז שנות אור בעצמך?". את ההמשך אני לא זוכר בבהירות עקב גורמיט במבצע שהוטח בראשי. השנה אני מתחפש ל"סייג לחכמה שתיקה".

רוצים לשלוח בדיחות לעלון פורים? valdomh@gmail.com  , קרדיט בשמות בדויים מובטח לזוכים.

לטורים קודמים www.haim.tk .

המדריך לקניות בסופר - חלק ג'

נגיש לכם את ההרצאה השלישית בסדרת "גברים בסופר". להרצאות הקודמות בסדרה היכנסו לתקליטיה ב www.haim.tk .

"יש כרטיס מועדון?" (שמו של הספר החדש של רם אורן)
הרגע הגדול הגיע! אחרי שהבחור לפניך הביא לקופאית את 2 התלושים בסך 150 שקלים ועוד 83 שקלים במטבעות קטנים, הקופאית, תמר לצורך העניין (מה ז"א זה לא שם של קופאית?) סוגרת את קופסת המטבעות, דורכת את הקופה, משחררת ניצרה ומישירה אליך מבט - "יש כרטיס מועדון?". זהו, מעכשיו זה אחד על אחד. אין תירוצים. אתה מול הקופאית.

לעולם תהא שמאל שולפת וימין אורזת
אתה מתחיל לשלוף את המצרכים בקצב מסחרר ולהניח אותם על הסרט הנע, עורם מגדלי דגנים האחד על השני, מניח בקבוקי ליטר וחצי מתנדנדים עם כל תזוזה בסרט ורץ לצידה השני של הקופה כדי להתחיל לסדר את המוצרים בשקיות. מיכל הקופאית לא מתרגשת ממאמציך, בפרצוף אדיש היא מעבירה את המוצרים במהירות מסחררת על פני הברקוד ומתחילה לרוקן את הצד של הסרט הנע. אתה עובר למתקפה משולבת בשתי החזיתות מזנק לעגלה וממטיר על ראש הקופאית מעדני חלב, זורק קופסאות שימורים, מפזר את הפירות באקראי על פני הסרט הנע, הכל כדי לעצור את המכונה שמולך ומזנק חזרה לאריזת השקיות. הקרב אבוד. בתוך חצי דקה, מירב הקופאית סיימה להעביר את כל המוצרים ויצרה מחסום בלתי עביר של מוצרים אחרי הברקוד ועכשיו היא משגרת אליך מבט מתנשא אך משועמם שאומר "גם טרומפלדור היה אורז שקיות יותר מהר ממך".

באתי לעזרת חבר
בסופר כידוע רואים את פרצופה של ישראל היפה, כולם מנומסים, אדיבים - "אתה היית לפני אדוני, בבקשה!", "לך בסה"כ יש חמישה מוצרים, בבקשה תיכנס לפני", "גם אתה רצית את החזה עוף האחרון? טוב, תיקח אתה". ובכן גם עכשיו, אם יתמזל מזלך, תיתקל בישראלי היפה, שבלי לשאול שאלות ישר שולח את ידיו ומקיים את דברי שמשון "לולא חרשתם בעגלתי". וכך, ללא אזהרה, פולש אחיך לתוך המרחב האינטימי שלך "בוא'נה מה לקחת את הקורנפלקס הזה? אתה לא יודע איזה משמין זה?", שולף את המוצרים וחובר אליך בקרב נגד יונית. נו, הקופאית. אתה מהצד האחד אורז בשקיות והחטטן מוציא מהעגלה, בפרצוף שאומר "אל תודה לי, זה בסדר".

אין מעמידין קופאית אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לה מאחריה (מתוך תקנון טיב טעם)
זהו, הכול נגמר. הכול בשקיות והשקיות בעגלה + הביצים במושב התינוק ועכשיו הגיע שלב השאלה הזהה – "איך אתה רוצה לשלם ?" הכוונה אינה האם אתה רוצה לשלם במטבע עובר לסוחר או באמצעות סחר חליפין, אלא האם אתה מעוניין בפריסה לתשלומים. מצטער. עוד לא הבנתי מה הקטע. כן, איך דפקת את אגד. החודש שילמת רק 150 ₪ על הקניות האלה במקום 600 ₪, ככה שאם לא היית משלם גם על הקניות של שלושת החדשים האחרונים בסוף החודש מצבך הפיננסי היה ממש מצוין. "תשלום אחד תודה", "אתה מעוניין לתרום חמישה ₪ לילדים חסרי בית?", "לא תודה", "מעניינים את הסבתא שלך הילדים, אה", "סליחה מה?", "אמרתי תחתום כאן בבקשה".
אגב, האם ניסיתם פעם כשארזתם את הקניות לקיים את הכלל "אל תשים את כל הביצים בסל אחד" ופיזרתם בכל שקית קניות ביצה אחת ?

קבלה לעם
כאן מגיע שלב הבונוס. תמיד חשתי הערצה סמויה לאנשים שיודעים לפרוש ממרוץ החיים, ללכת עם העגלה רגע הצידה, לשים את כל טרדות החיים בצד ולבדוק את החשבונית. הם עוברים שורה שורה בלי לפספס אף מבצע ואף שקל ויודעים לבוא חשבון עם הסופר על כל פסיק. גם אני ניסיתי פעם, אחרי 4 שורות שהצלחתי להבין איכשהו הגיעה השורה – 15.95 פסטה אוסם, בשורה שלאחריה לעומת זאת הופיעה פסטה אוסם הפעם המחיר היה מינוס 10 ובשורה פסטה אוסם במחיר +5. בן אדם צריך להכיר את יכולותיו ואת מגבלותיו, מאז ויתרתי על הבדיקה, בכל זאת הסופר צריך להתפרנס מאיזה פראייר.

ביד חזקה ובזרוע תלושה
בקיצור העמסת, נסעת, חנית. עכשיו מגיע אחד השלבים היותר מעצבנים – לגרום לכל המוצרים להגיע הביתה במינימום זמן. זה הזמן לעשות אתנחתא קלה מהנימה הקלילה של הטור לטובת תוכחה - רבותי לגנוב עגלה של הסופר כדי להעלות את הקניות הביתה זה גזל! פשוטו כמשמעו. על כן אני קורא למנוול שלקח לנו את העגלה מחדר המדרגות להשיב לנו את הגזילה באופן מיידי ולעשות תשובה. בהיעדר עגלה מצווה על האדם להניח על פרקי אצבעותיו כמה שיותר שקיות עד שיצטיירו בהם קוים לבנים וייתלשו זרועותיו מכתפיו ובלבד שלא יעשה יותר מדי נגלות עד המעלית. בהגיעך למעלית מתחילה מערכה חדשה – אתה אל מול העין האלקטרונית, האם תספיק לשלוף את השקיות מהרצפה ולהכניסן למעלית לפני שתיסגר הדלת ותיאלץ ללחוץ על כפתור המעלית עם האף. ובכן, קוראי עולם קטן,לא עוד! אני הולך לחשוף בפניכם את אחד הפיתוחים האחרונים בתחום – כל מה שעליכם לעשות הוא להסיר את מדבקת המחיר מאחד המוצרים ולהדביק אותה על העין האלקטרונית ובא לציון גואל. אתם חייבים לי.

טוב, עד כאן אחי הגברים. אני מקווה שעזרתי לכם ולו במעט לעמוד בכבוד באחד ממטלותיו של הזכר. שנייה בחשיבותה רק לזריקת הזבל וניפגש כבר בסופר.
לתגובות – valdomh@gmail.com
כנסו!!! דחוף!!! אחד שיודע! - www.haim.tk

המדריך לקניות בסופר – חלק ב'

כפובליציסט נועז וחסר גבולות כבר הסתבכתי בעבר עם אי אילו קוראים זועמים – לעיתים היו אלו קוראים שלא הבינו בדיחה ולעיתים כאלו שלא אהבו את הבדיחה. אולם הפעם הגיעו גלי המחאה לשיאים חדשים (אגב, בסין חסמו את האפשרות לחפש את המילים 'עולם קטן' בטוויטר מחשש למהומות). עורך 'עולם קטן' שאולי נראה נחמד, אבל פראייר הוא לא, זימן אותי לקומה החמישים במגדלי עזריאלי למשרדו המפואר באחד מבקרי השבוע והציג בפני בזעם 2 תביעות דיבה ענקיות בעקבות הטור הקודם "קניות בסופר – חלק א'" האחת מהאגודה לזכויות השוּמר והשניה סטיב ג'ובס, לא פחות! "ולדומירסקי" הוא סינן לעברי "תכתוב התנצלות או שתחפש עבודה בעלון של חב"ד, הפלג המשיחי". אז הנה לכם–

המכתב מהאגודה לזכויות השוּמר –
"אמנם השלמנו כבר מזמן עם הטעות הנפוצה בה טועים אנשים בתום לב (לפחות כך אנו רוצים להאמין) בזיהוי השומר עם הקולורבי, אולם נדהמנו לקרוא בטור שהתפרסם בעיתונכם ע"י אחד בשם ולדומירסקי את הזיהוי המשפיל הבא "שומר זה הזה שנראה כמו חייזר" בעוד שכל דביל יודע כי הקולורבי הוא שנראה כמו חייזר ואילו השומר נראה כמו... כמו... סתם משהו מוזר. אנו מצפים ממר ולדומירסקי להתנצלות על הטעות המבישה. על החתום - אגודת השוּמר הצעיר ".
ובכן לא זו בלבד שאכן שגיתי בטור הקודם, בקניות שערכתי השבוע כתבה לי אשתי "4 שומר" ושוב הבאתי לה 4 קולורבי. סיפור אמיתי, אתם יכולים לשאול את אשתי (הטלפון שמור במערכת [אחרת היא מאבדת אותו]). ובכן, בזמנכם החופשי תקנו בטור הקודם ששמרתם בקלסר את הפרט הבא– זה שנראה כמו חייזר הוא הקולורבי. ובאמת נזכרתי שבילדותי התחפשתי לחייזר וכל הילדים שראו אותי שאלו "התחפשת לקולורבי?".

תביעת הדיבה מחברת אפל–
"בטורו האחרון ציין כתבכם הבור, כי חבל שאין אפליקציית אייפון של רשימת קניות. להווי ידוע לכם שהקביעה השערורייתית הנ"ל חסרת בסיס, שכן יש לפחות 3 אפליקציות בשפה העברית בלבד לרשימת קניות בסופר. ותאמינו לנו שאם היינו רוצים היינו כותבים גם אפליקצית אייפון שהייתה כותבת באופן אוטומטי טור מצחיק בהרבה מזה של מר ולדומירסקי. חשבנו להגיש נגדכם תביעת דיבה אבל אנחנו לא צריכים את הכסף." בקיצור, לאורי אביחיל ומשה שוורץ, הקוראים הנאמנים, ושאר הקוראים מחזיקי האייפון, צודקים. לא ידעתי. אין לי אייפון! חבל רק שעל אפליקציה של סידור באייפון לא חשבו.
לבעלי האייפון שרוצים להוריד את האפליקציה של רשימת הקניות (לא בשבת) http://www.macworld.com/appguide/app.html?id=71541&expand=false

טוב , אז אחרי שסגרנו את פרק ההתנצלויות אפשר להמשיך בקניות ?

"והטף למה באו? כדי ליתן שכר למביאיהם" (מסכת בבא-לובה פר' כיצד קונין)

מנהג גוברין יהודאין לא להגיע לקניות בגפם אלא לפנות מעל הראש של נשותיהם איזה ילד אחד או שניים שיתלוו אליהם בקניות ו"יעזרו" להם במשימה. המשימה מורכבת – גם לספק לילד תעסוקה בזמן הקניות וגם לסגור את הפינה של ארוחת הערב. הטקטיקה הטובה ביותר היא לפתור את שתי הבעיות בו זמנית – את המסלול אתה פותח בפינת המאפים כשאתה מפריש באגט לילד (אל תשכח לשמור את השפיץ של הבאגט בשביל החשבון), לאחר מכן אתה חותך לעבר מוצרי החלב וזורק על הילד בקבוק שוקו. זה צריך לספק לו תעסוקה לרבע שעה (כמובן שמור על הבקבוק הריק עד לקופה). ע"מ לדאוג לכל אבות המזון דאג לבקר גם את כל דוכני הטעימה. אחרי שמיצית את כל הפעולות הבסיסיות הללו והילד עדיין רעב, אין מנוס, תן לו לבחור איזה חטיף שיעסיק אותו לעוד חמש-עשר דקות (ושוב - אל תשכח לשמור את השקית הריקה לחשבון). הטקטיקה הנ"ל אמורה לעבוד עד לשלב התור בקופה. כאן הם כבר ממש משתעממים. עכשיו תבין קצת יותר מדוע פיזרו ליד הקופות את כל הממתקים היקרים ואת חבילת הסוכריות עם ציור של דורה שבאה עם מאוורר מובנה (הבשר הטחון לא קשור, זה ההוא שלפניך השאיר שם). אם גם זה כבר לא עוזר, שלח את הילד להוציא לך איזה 500 שקיות ניילון מהמכשיר, הילדים מתים על זה (הקופאיות לא).רק אל תשכח לפרוס על הסרט הנע (בתוספת הסברים מתבקשים) – שפיץ של באגט, בקבוק שוקו ריק, תפוצ'יפס ריק וחוברת ציורים איכותית של באקוגן (לא הזכרתי את זה?).

בעשרה מאמרות נברא העולם (לכן הוא נברא כ"כ מהר! קופת אקספרס)

על אף שנחלקו רבותינו בשאלה האם עדיף לעמוד אחרי חמישה אנשים שלכל אחד עשרה מוצרים או מאחורי איש אחד עם חמישים מוצרים, נתחבבה על ישראל הקופה המהירה. למעשה החיבה הינה כה רבה עד שהיו כאלו המגיעים לקופת האקספרס עם עגלה עמוסה במוצרים לעייפה וכשהייתה הקופאית המופתעת מזכירה להם כי זוהי קופה לעשרה מוצרים בלבד היו מסבירים לה כי על אף שבעין בלתי מזויינת נראה שיש להם חמישים מוצרים בעגלה למעשה המוצרים משתייכים לעשר קטגוריות בלבד. "את רואה? חמישה בקבוקים – מוצר אחד, המלפפונים, העגבניות ותפוחי האדמה משתייכים למשפחת הירקות והביצים והבורקס מתחילים כולם באות ב'" ואף במו עיניי ראיתי כאלו שאמרו לקופאית – "זה בסדר תחלקי לשתי חשבונות נפרדים של עשרה מוצרים".

אז מה קורה בקופה, בכמה נגלות מעלים את כל הקניות הביתה והאם פניה של מצרים להפיכה, על כל אלה (חוץ ממצרים) בפרק הבא של קניות בסופר. הישארו עימנו.

תודה לכל מי ששלח לי את הערותיו המחכימות, אשמח לקבל מכם עוד טיפים ורעיונות. בין השולחים יוגרל כרטיס מועדון. valdomh@gmail.com

כשגבר הולך לקניות

רבים האתגרים העומדים בפני הגבר בעולם המודרני, אולם דומה שאחת החוויות המאתגרות והמעצבות אותה עליו לעבור היא הקניות השבועיות בסופר. נכון, ישנם גברים ששפר עליהם מזלם ונשותיהם נוטלות על עצמן משימה זו, יש גם כאלו, רחמנא ליצלן, המבצעים את קניותיהם באינטרנט, אולם עבור הגברים המסוקסים בינינו המישירים מבט אל מול הסופר והוא השפיל את עיניו ליקטתי מן הספרים הקדושים צרור עצות.

"בלכתך אל הסופר נטול רשימתך עימך" (בן סירא)

כבר קבעו חכמינו זכרונם לברכה "הקונה בסופר ללא רשימה למה הוא דומה? להלך במדבר ללא מפה. רמי בר לוי אמר לבור ללא תחתית". ע"כ נהגו בקהילות ישראל שהאישה מכינה רשימה לבעלה, שכן לגבר הנפוץ אין מושג כמה רסק עגבניות נשאר בבית (ואיפה בכלל הרסק עגבניות בבית), או כמה קורנפלור יש במלאי (ומה בכלל עושים עם קורנפלור).
סוגי הרשימות וטיב הרשימות משתנים מאיש לאיש וממשפחה למשפחה. יש אשר רשימתם משורבטת על דף מקומט ומצ'וקמק, יש אשר רשימתם רשומה בכתב רהוט על דף A4 , כשכל סידרת מוצרים נמצאת תחת כותרת משלה, ויש כאלה שרשימתם מודפסת היישר מקובץ וורד (והמהדרים אקסל) בכותרות בצבעים שונים (ובמו עיניי ראיתי כן). האמת שאני תמה איך בין כל האפליקציות הביזאריות של ה iphone עוד לא בנו אפליקציית רשימת קניות, עם תיבת checkbox ליד כל מוצר.
שומה על האישה לדעת כי לא מספיק לכתוב לגבר ברשימה "חצילים", שכן ישנם כאלה מן המין הגברי אשר ימלאו בשקית 20 חצילים אם לא צויין אחרת, ע"כ חובה עלייך לרשום "שלושה חצילים". קל וחומר, נכדו של קל וחומר, שאין לרשום "אבקת כביסה", שכן ידוע שכשלושה מדפים באורך של עשרות מטרים מלאים אבקות כביסה, ע"כ רישמי "אבקת כביסה 6 ליטר, Javel, האפקט האנטי בקטריאלי. החבילה הסגולה (לא זאת שהבאת פעם קודמת דביל)".
נשים כשרושמות את רשימת הקניות שורה עליהן רוח נבואה, והן כמו רואות תמונה מנטלית של הסופר, כך שסדר המוצרים הרשום ברשימה הוא בדיוק הסדר בו תיתקל במוצרים בפועל. חוץ משתיה לשבת שבבת אחת זורקת אותך לצד השני של הסופר.

"גבר הולך לאיבוד" (שלמה ארצי בזמן קניות בסופר)

מחזה נפוץ ומעורר אמפתיה הוא לראות גבר העומד אל מול אחד המדפים במבט אבוד ומתוסכל, אם תתקרבו תוכלו אף לראות אותו ממלמל לעצמו בתסכול, משהו בסגנון "שיבולת שועל, שיבולת שועל, לא. זה אורז, זה חיטה, איפה לעזאזל הם שמו פה שיבולת שועל". לאחר כחמש דקות של חיפושים חסרי תוחלת, מגיע הגבר לנקודה שכל חייו מתמצים בניסיון להימנע ממנה, הוא צריך לבקש ממישהו עזרה. ולא זו בלבד שהוא צריך לבקש עזרה, הוא גם לא יכול לבקש אותה מגבר. מגבר הכי הרבה יקבל חיוך אמפתי המשתתף בצערו, הוא חייב לבקש עזרה מאישה (אלא אם כן הוא נתקל בעובד של הסופר, כל עובד, גם זה שאחראי להרים את קופסאות השימורים שנפלו ובלבד שיש לו חולצה של סופר) שתענה לו במבט השמור לילדים קשי תפיסה "כאן בטח לא תמצא שיבולת שועל. זה בין הפסטה לצבעי מאכל".
לי אישית יש חולשה מיוחדת באגף הירקות, אם מישהו יחליף יום אחד בטעות את השלט  של תפוחי סמיט ותפוחי קינגמשהו, או של הארטישוק, הקולורבי והשומר, אין סיכוי שאני אבחר את הנכון מביניהם. (למרות שעשיתי לי סימן – קולורבי זה הזה שנראה כמו חייזר).

דוגרי! חייזר או לא חייזר ?

"עתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שראה עינו ולא אכל" (קהלת על דוכני הטעימות)

צא וראה מה נאים מעשיהם של ישראל שבא אדם לסופר רעב מיד מגישים לו קערת דגנים, ממשיך בשיטוטיו מציעים לו מנה חמה בקערית חד פעמית, סיים את המנה מיד מביאים לו כוסית של יוגורט בטעם. אלא מאי, לא נעים לצאת חזיר ולקחת סתם טעימה, ע"כ אם האדם בא לסופר חמוש בילדיו שומה עליו לפנות לילד ליד דוכן הטעימות ולשואלו "חמודי, רוצה לטעום את היוגורט החדש של דנונה? (תגיד כן)", אם איתרע מזלו ובגפו בא, עליו לקשור עם הדיילת שיחת נימוסין הקשורה למוצר אותו הוא טועם "מה את אומרת?! זה במבצע? ואיפה בדיוק המדף של זה ?" ורבים נפלו חללים שכדי שלא ייצאו חזרזירים היו קונים את היוגורט במבצע.
סוגיה לא פחות פשוטה היא איך להיפטר מהצלוחית החד פעמית לאחר שסיימת את תכולתה ואתה רחוק כשני מילין מדלפק הטעימות. ובכן זהו מקור המנהג היפה לקשט את מדפי הסופר בקעריות ובכוסות חד פעמיות.

"ברור לך קופה נאה" (עממי)

"יש קופה קצרה שהיא ארוכה וארוכה שהיא קצרה. וכבר אמרו חכמים כל קופה שלא תבחר תהיה שכנתה קצרה הימנה". אם הבאת לסופר כדורי הרגעה זה הזמן להשתמש בהם, בעוד אתה מצפה בכליון עיניים לרגע שבו תשאל הקופאית את קודמך "הקורנפלקס הזה שלך?" ואתה תענה בשמחה "לא, לא, זה כבר שלי", הרי שללקוח שלפניך יש סדרי עדיפויות משלו "רגע, רגע, היה רשום שזה 1 פלוס 1", "מה פתאום?" תענה לו הקופאית "המבצע הוא על השניצל כרובית של סנפרוסט, אתה לקחת קטשופ של אוסם", "אז תבטלי לי את הקטשופ" יענה לה הלקוח הטרחן ויניח את הקטשופ במקומו הטבעי ליד המסטיקים והשוקולדים. או אז תרים הקופאית את השפופרת "רגינה, אני צריכה להעביר כרטיס" שכן יש כלל שלפחות פעם אחת במהלך העברת המוצרים חייבת הקופאית לקרוא לקופאית הבכירה שלה יש את הכרטיס. לאחר חמש דקות רגינה תגיע בשעה טובה עם הכרטיס ואוטוטו ינוע הסרט הנע כך שתוכל להתחיל לבנות מגדל מוצרים על הס"מ שיתפנה.

ומה קורה בקופה? ואיך סוחבים 50 שקיות ונשארים בחיים? על זאת ועוד בפרק הבא...

תיקונים בחוזה

לכבוד מר בורא עולם,


הנידון : הערות על החוזה שנחתם בינך ובין מרשי בתאריך השישי לשלישי לשנת 2448 (למנייננו).

בורא יקר, כידוע לך בתאריך המצוין לעיל נחתם חוזה בינך ובין מרשי במעמד שני הצדדים. אין בכוונת מרשי להתנער חלילה מן החוזה, אולם נודה על האמת, החוזה המקורי אינו הולם את התקופה המודרנית ואת הלכי הרוח הנושבים בעת זו (והאמת שהוא די דרקוני), אי לכך נתבקשתי ע"י מרשי להכניס אי אילו שינויים מתבקשים בחוזה כך שיעלו בקנה אחד עם השקפתו הליברלית והפלורליסטית של מרשי.

הרקע לחתימת החוזה כפי המופיע בפנינו היה גאולת מרשי מן השבי בו היה נתון במצרים. אין באמור להלן לגרוע כמובן מחשיבות מעשה זה או להמעיט ברגשי התודה של מרשי על גאולתו מהשבי הנורא בו היה מוחזק (למרות שבל נשכח שלא היה למרשי מחסור בדגה, קישואים ואבטיחים שם). התיקונים בחוזה הינם מינוריים וכולי תקווה כי נוכל להגיע להבנה בסעיפים להלן :

1. "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – כפי האמור לעיל, אין בכוונתו של מרשי להצטייר ככפוי טובה על דבר הצלתו, אם כי מרשי ביקש לציין שלמד ממורתו בעממי שהסיפור לא ממש מדויק (וזו בלשון המעטה), בין כך ובין כך מקביעה זו ועד לדרישת בלעדיות במערכת היחסים המרחק רב. הנוסח המוצע על ידי הוא "אנוכי ה'" כהצהרה דקלרטיבית ובלתי מחייבת.

2. "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה... לא תשתחוה להם ולא תעבדם"- ראשית, מרשי רוצה לציין כי הסעיף הוא בבחינת התפרצות לדלת פתוחה, שכן הוא עצמו רואה בפעולת השתחוות וסגידה כלשהי לכל סוג של אל אקט פרימיטיבי (אם כי מרשי לא רואה כל פסול בפסל בודהה חמוד המונח בסלון). מרשי מתנגד כמובן לפרשנויות מרחיקות לכת לסעיף זה כדוגמת סגידה לכוכבי קולנוע, הערצת שחקני כדורגל והשתעבדות לממון שהם חלק ארי מעיקרי אמונתו. עלי לשוב ולציין כי הדרישה לבלעדיות שלך כאלוהים הינה מוגזמת וקנאית במקצת.

3. "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא". אדרבה, מרשי מוכן לא לשאת את שם ה' כלל

(חוץ ממערכונים פרובוקטיביים ועל דרך ההומור).

4. "זכור את יום השבת". מרשי מוכן לזכור זאת ובהזדמנות זו מודה על יום החופש שארגנת לו. המשך הסעיף מיותר לטעמנו.

5. "כבד את אביך ואת אימך". מרשי מוכן לכבד את אביו ואת אימו כל עוד הם יכבדו אותו. על אף שיש כמובן לזכור את הדיבר החדש "העולם שייך לצעירים" וע"כ הדגש לדעתנו צריך להיות מופנה כלפי כבוד הילד.

6. "לא תרצח". מרשי חותם בלב חפץ על סעיף זה, על אף שהוא רוצה לציין כי ישנה סתירה בין סעיף זה ובין סעיפים המופיעים בחוזה "ניהול מלחמה". היינו מעוניינים להרחיב סעיף זה ברוח הפציפיזם לה רוחש מרשי חיבה רבה.

7. "לא תנאף". מרשי מרגיש אי נוחות מסוימת מסעיף זה. אין למרשי דבר כנגד מוסד הנישואים. אבל מרשי כליברל פלורליסט לא רואה כל פסול במעשים הנעשים ע"י שני בגירים בהסכמה.

8. "לא תגנוב". אין לנו הערות מיוחדות לסעיף זה. אם כי יש להקפיד על שמירת הנוסח המדויק של הסעיף – לא נאמר "לא תשלים ציוד" או "לא תטעם חמוצים בסופר" וכמובן אין המדובר ב"לא תעלים מיסים".

9. "לא תענה ברעך עד שקר". גם כלפי סעיף זה אין למרשי התנגדות עקרונית. אין כמובן להרחיב את הניסוח המקורי ל"לא תתחמן" ו"לא תעגל פינות".

10. "לא תחמוד בית רעך. לא תחמוד אשת רעך". מרשי מסתייג מסעיף זה בכל חלקיו. ראשית, מרשי מציין כי הכח החזק ביותר המניע את תרבותו כיום היא החמדה להשיג יותר מאשר רעהו וכי אם לא ישאף לכך הרי שלא נשאר לו למה לשאוף. שנית, התרבות בה מצוי מרשי – התקשורת, שלטי החוצות, האינטרנט, אומרת לו כי אין רע לחמוד את האסור, כל עוד הדברים לא יוצאים אל הפועל. אדרבה, הפנטזיה והדמיונות האסורים מוסיפים טעם לחייו של מרשי ואין בכוונתו להיגמל מכך.

אופיים של השינויים המוצעים אינו נובע חלילה מכך שמרשי הינו חסר מוסר, וע"מ להוכיח את כנות כוונותיו ומוסריותו הנעלה וכן כדי לפצות על אובדן חלק מן הסעיפים בחוזה המקורי הוא אף מוכן להכנסתם של הסעיפים הבאים לחוזה :

1. "שמר תשמרון חיות בסכנת הכחדה". (אפשר להוסיף "כי בסכנת הכחדה הייתם במצרים" או משהו כזה. אתה טוב בניסוחים האלה...)

2. "לא תפלטון גזי חממה ולא תחממו את ארצכם".

3. "לא תחוררו את האוזון".

4. "והיה כי תרכבו על אפניכם חבוש תחבשון קסדה".

5. "הישמר לך פן תגרש ילדי עובדים זרים וזכרת כי עובד זר היית במצרים".

אני סמוך ובטוח כי החוזה החדש אם ייחתם, יהלום בהרבה את טיבה של ההתקשרות בינך ובין מרשי, מתוך כבוד הדדי האחד לצרכי השני כשווה בין שווים.