לפני שנתיים נפגשתי בירושלים באקראי עם ישי, חבר קרוב שגר רחוק. אחרי שבירכנו איש את רעהו בבירכת "מה קורה גבר?", שאל אותי ישי "תגיד, אשתו של ליסון בהיריון ?" (אגב, השמות אמיתיים, השמות הבדויים שמורים במערכת).
כאן עלי לעצור ולהבהיר שאני לא האיש לשאול אותו שאלות כאלו, אני מייצג הסטריאוטיפ הגברי ואף יותר מכך. אין לי מושג מי בהיריון, מי ילדה ומה ילדה. אני באופן שיטתי לא אומר לאנשים ובטח לא לנשים 'מזל טוב' בפגישות ספונטניות ברחוב מפחד הפדיחה. "מזל טוב", "על מה?", "לא נולד לכם משהו?", "כן, עוז בן חמש ותמר בת שנתיים", "אה, אז שיהיה מזל טוב כפול". אני אוהב לבנות על זה שבטח כ"כ הרבה אמרו להם כבר מזל טוב שאולי בטעות הפרצוף שלי גם נכנס למאגר המברכים.
"האמת שאין לי מושג" השבתי "למה אתה חושב שהיא בהיריון?" שאלתי את ישי. ובכן מסתבר כי במדור הרכב של אדוארד אטלר במקור ראשון באותו שבוע התפרסמה שאלה - אנו גרים באיזור ירושלים ונוסעים ביונדאי לאנטרה, היינו מעוניינים לעבור לרכב גדול יותר, על איזה רכב אתה ממליץ? . "בחייך" אמר לי ישי "רק לליסון יש לנטרה, שלושה ילדים והוא גר בירושלים". וכך נחשף סודו של ליסון חודש לפני החשיפה הרשמית.
זהו עוד הבדל בין דתיים לחילונים. חבר חילוני יכול לומר לך "מגיע לי בשעה טובה, אשתי בהיריון", "מזל טוב, באיזה שבוע?", "שבוע שני, זה בן, נקרא לו שרון. אנחנו הולכים לקנות עגלה היום". לעומת זאת אצל דתיים, מסיבות עין הרע והקפדה על אלמנט ההפתעה, חושפים את עובדת ההיריון קצת יותר מאוחר, משהו בין חודש 38 לבר/בת מצוה. מין היילוד לעומת זאת נשאר חסוי. למה? ככה! וגם כדי שיהיה יותר מעניין. תעשייה שלמה של ניחושים וכישופים נבנתה סביב הניסיון לעלות על מין היילוד בלי עזרת ההורים המצפים. הסבתות למשל יודעות בוודאות שאם האשה סובלת בהיריון זה בוודאי בת, או להיפך. אם היא חיוורת זה בן. ויש כמובן את מי שמנסה לחלץ בכח "אל תגיד אם זה בן או בת. אבל יש ברית ?". "נו בחרתם כבר שם?", "לא עוד לא מצאנו אף שם", "אהה... אז זה בת בטוח. לבנים יש פול שמות" (נכון אגב). אבל תחמנית קטנה כמו בתי הבכורה מעיין אין.
ערב אחד באה אלינו הגברת "נו, תגידו לי כבר אם זה בן או בת.", "מעייני" השבתי לה "אמרנו לך שאנחנו לא מגלים". הבלשית הקטנה הלכה מאוכזבת, אך חזרה בקול תרועה כעבור דקה "יש! אני יודעת! זאת בת!", אני ואשתי שמרנו על פרצוף פוקר ,"מעניין" השבתי לה באדישות בריטית "ומהיכן הביטחון הזה?", הקטנה צהלה לעומתי "כי פתחתי את המכתב שקיבלתם מהאולטרא-סאונד". לפעמים אתה לא יודע אם להתעצבן על חוצפנות קטנה של הילדים או להתפעם מהיצירתיות שלהם, כאן היצירתיות ניצחה.
אבל שמירה על מין העובר בסוד אינה האמונה התפלה היחידה בהיריון. בשבוע ה38 בבדיקת האולטרא-סאונד נודע לנו כי התינוקת החמודה החליטה שאף על פי שמקובל ורצוי להיות בשלב זה עם הראש למטה, היא מעדיפה לשבת בניחותא על ישבנה ובשל כך קבעו לנו תור להיפוך בבית החולים. מכאן ואילך החלו הלחשים והקמעות להיכנס להילוך גבוה. "תבדקו אם אין לכם מזוזה הפוכה בבית" סחו לנו חברים. "תקשיבי" הורתה חמותי לאישתי "חיים צריך ליסוע עוד הלילה לסטף ולהביא לך לשתות ממימי המעיין" וכעבור דקה "סעו לרבנית קנייבסקי ובקשו ממנה לשבת על הכיסא של הסטייפלר", מאחר שמסתבר שזוהי סגולה בדוקה!!! (רק לבדוק שמישהו אחר לא יושב שם באותו זמן). התקשרתי לבן דודי כדי לקבל ממנו קורטוב ציניות "אתה לא מאמין, אמרו לי לבדוק אם המזוזות לא הפוכות בבית" סיפרתי לו, "איזה שטויות... לבדוק מזוזות הפוכות..." גיחך מנחם "מה הקשר למזוזות?! צריך לבדוק שאין ספר קודש הפוך בבית ולקרוא את מזמור קפ"ב. לנו זה עשה את העבודה".
בסופו של יום מסתבר שהסגולה הבדוקה ביותר היא ליסוע לבלינסון. בדוק!!!
בקיצור, סיכומו של דבר –
א. כמו ליסון גם אנחנו נטשנו את הפרייבטיות הקטנות והטובות לטובת רנו לוגן.
ב. בראש השנה ביום השני, מיד לאחר שהספקנו לשמוע את תקיעות השופר נסענו לבית החולים (אגב לכל הרמת גנים שהביטו בתימהון בבחור עם הטלית שנוסע בחג, עכשיו אתם מבינים) כדי להביא לאויר העולם את אודיה חנה, ביתנו הרביעית במזל טוב. תינוקת יפה וחמודה והכי הכי חשוב – מה היה המשקל? מסתבר שאין דבר שיותר מעניין את העולם ממסתו של הרך הנולד. (האמת, מאחר שמדובר באישה צעירה, כנראה שזו תהיה הפעם האחרונה שתוכלו לדעת מה משקלה.) ובכן, המשקל הוא שלוש שמונה מאות. בקרוב אצלכם.
לאתר הנבחר לתשע"א – www.haim.tk
למזל טוב ופרטים על חשבון הבנק להפקדת הצ'קים – vlado@olam-katan.co.il
כאן עלי לעצור ולהבהיר שאני לא האיש לשאול אותו שאלות כאלו, אני מייצג הסטריאוטיפ הגברי ואף יותר מכך. אין לי מושג מי בהיריון, מי ילדה ומה ילדה. אני באופן שיטתי לא אומר לאנשים ובטח לא לנשים 'מזל טוב' בפגישות ספונטניות ברחוב מפחד הפדיחה. "מזל טוב", "על מה?", "לא נולד לכם משהו?", "כן, עוז בן חמש ותמר בת שנתיים", "אה, אז שיהיה מזל טוב כפול". אני אוהב לבנות על זה שבטח כ"כ הרבה אמרו להם כבר מזל טוב שאולי בטעות הפרצוף שלי גם נכנס למאגר המברכים.
"האמת שאין לי מושג" השבתי "למה אתה חושב שהיא בהיריון?" שאלתי את ישי. ובכן מסתבר כי במדור הרכב של אדוארד אטלר במקור ראשון באותו שבוע התפרסמה שאלה - אנו גרים באיזור ירושלים ונוסעים ביונדאי לאנטרה, היינו מעוניינים לעבור לרכב גדול יותר, על איזה רכב אתה ממליץ? . "בחייך" אמר לי ישי "רק לליסון יש לנטרה, שלושה ילדים והוא גר בירושלים". וכך נחשף סודו של ליסון חודש לפני החשיפה הרשמית.
זהו עוד הבדל בין דתיים לחילונים. חבר חילוני יכול לומר לך "מגיע לי בשעה טובה, אשתי בהיריון", "מזל טוב, באיזה שבוע?", "שבוע שני, זה בן, נקרא לו שרון. אנחנו הולכים לקנות עגלה היום". לעומת זאת אצל דתיים, מסיבות עין הרע והקפדה על אלמנט ההפתעה, חושפים את עובדת ההיריון קצת יותר מאוחר, משהו בין חודש 38 לבר/בת מצוה. מין היילוד לעומת זאת נשאר חסוי. למה? ככה! וגם כדי שיהיה יותר מעניין. תעשייה שלמה של ניחושים וכישופים נבנתה סביב הניסיון לעלות על מין היילוד בלי עזרת ההורים המצפים. הסבתות למשל יודעות בוודאות שאם האשה סובלת בהיריון זה בוודאי בת, או להיפך. אם היא חיוורת זה בן. ויש כמובן את מי שמנסה לחלץ בכח "אל תגיד אם זה בן או בת. אבל יש ברית ?". "נו בחרתם כבר שם?", "לא עוד לא מצאנו אף שם", "אהה... אז זה בת בטוח. לבנים יש פול שמות" (נכון אגב). אבל תחמנית קטנה כמו בתי הבכורה מעיין אין.
ערב אחד באה אלינו הגברת "נו, תגידו לי כבר אם זה בן או בת.", "מעייני" השבתי לה "אמרנו לך שאנחנו לא מגלים". הבלשית הקטנה הלכה מאוכזבת, אך חזרה בקול תרועה כעבור דקה "יש! אני יודעת! זאת בת!", אני ואשתי שמרנו על פרצוף פוקר ,"מעניין" השבתי לה באדישות בריטית "ומהיכן הביטחון הזה?", הקטנה צהלה לעומתי "כי פתחתי את המכתב שקיבלתם מהאולטרא-סאונד". לפעמים אתה לא יודע אם להתעצבן על חוצפנות קטנה של הילדים או להתפעם מהיצירתיות שלהם, כאן היצירתיות ניצחה.
אבל שמירה על מין העובר בסוד אינה האמונה התפלה היחידה בהיריון. בשבוע ה38 בבדיקת האולטרא-סאונד נודע לנו כי התינוקת החמודה החליטה שאף על פי שמקובל ורצוי להיות בשלב זה עם הראש למטה, היא מעדיפה לשבת בניחותא על ישבנה ובשל כך קבעו לנו תור להיפוך בבית החולים. מכאן ואילך החלו הלחשים והקמעות להיכנס להילוך גבוה. "תבדקו אם אין לכם מזוזה הפוכה בבית" סחו לנו חברים. "תקשיבי" הורתה חמותי לאישתי "חיים צריך ליסוע עוד הלילה לסטף ולהביא לך לשתות ממימי המעיין" וכעבור דקה "סעו לרבנית קנייבסקי ובקשו ממנה לשבת על הכיסא של הסטייפלר", מאחר שמסתבר שזוהי סגולה בדוקה!!! (רק לבדוק שמישהו אחר לא יושב שם באותו זמן). התקשרתי לבן דודי כדי לקבל ממנו קורטוב ציניות "אתה לא מאמין, אמרו לי לבדוק אם המזוזות לא הפוכות בבית" סיפרתי לו, "איזה שטויות... לבדוק מזוזות הפוכות..." גיחך מנחם "מה הקשר למזוזות?! צריך לבדוק שאין ספר קודש הפוך בבית ולקרוא את מזמור קפ"ב. לנו זה עשה את העבודה".
בסופו של יום מסתבר שהסגולה הבדוקה ביותר היא ליסוע לבלינסון. בדוק!!!
בקיצור, סיכומו של דבר –
א. כמו ליסון גם אנחנו נטשנו את הפרייבטיות הקטנות והטובות לטובת רנו לוגן.
 |
| האם זה מה שהיינו קונים אם היתה נולדת שלישיה ? |
ב. בראש השנה ביום השני, מיד לאחר שהספקנו לשמוע את תקיעות השופר נסענו לבית החולים (אגב לכל הרמת גנים שהביטו בתימהון בבחור עם הטלית שנוסע בחג, עכשיו אתם מבינים) כדי להביא לאויר העולם את אודיה חנה, ביתנו הרביעית במזל טוב. תינוקת יפה וחמודה והכי הכי חשוב – מה היה המשקל? מסתבר שאין דבר שיותר מעניין את העולם ממסתו של הרך הנולד. (האמת, מאחר שמדובר באישה צעירה, כנראה שזו תהיה הפעם האחרונה שתוכלו לדעת מה משקלה.) ובכן, המשקל הוא שלוש שמונה מאות. בקרוב אצלכם.
לאתר הנבחר לתשע"א – www.haim.tk
למזל טוב ופרטים על חשבון הבנק להפקדת הצ'קים – vlado@olam-katan.co.il
