החלפנו רכב

לפני שנתיים נפגשתי בירושלים באקראי עם ישי, חבר קרוב שגר רחוק. אחרי שבירכנו איש את רעהו בבירכת "מה קורה גבר?", שאל אותי ישי "תגיד, אשתו של ליסון בהיריון ?" (אגב, השמות אמיתיים, השמות הבדויים שמורים במערכת).

כאן עלי לעצור ולהבהיר שאני לא האיש לשאול אותו שאלות כאלו, אני מייצג הסטריאוטיפ הגברי ואף יותר מכך. אין לי מושג מי בהיריון, מי ילדה ומה ילדה. אני באופן שיטתי לא אומר לאנשים ובטח לא לנשים 'מזל טוב' בפגישות ספונטניות ברחוב מפחד הפדיחה. "מזל טוב", "על מה?", "לא נולד לכם משהו?", "כן, עוז בן חמש ותמר בת שנתיים", "אה, אז שיהיה מזל טוב כפול". אני אוהב לבנות על זה שבטח כ"כ הרבה אמרו להם כבר מזל טוב שאולי בטעות הפרצוף שלי גם נכנס למאגר המברכים.

"האמת שאין לי מושג" השבתי "למה אתה חושב שהיא בהיריון?" שאלתי את ישי. ובכן מסתבר כי במדור הרכב של אדוארד אטלר במקור ראשון באותו שבוע התפרסמה שאלה - אנו גרים באיזור ירושלים ונוסעים ביונדאי לאנטרה, היינו מעוניינים לעבור לרכב גדול יותר, על איזה רכב אתה ממליץ? . "בחייך" אמר לי ישי "רק לליסון יש לנטרה, שלושה ילדים והוא גר בירושלים". וכך נחשף סודו של ליסון חודש לפני החשיפה הרשמית.

זהו עוד הבדל בין דתיים לחילונים. חבר חילוני יכול לומר לך "מגיע לי בשעה טובה, אשתי בהיריון", "מזל טוב, באיזה שבוע?", "שבוע שני, זה בן, נקרא לו שרון. אנחנו הולכים לקנות עגלה היום". לעומת זאת אצל דתיים, מסיבות עין הרע והקפדה על אלמנט ההפתעה, חושפים את עובדת ההיריון קצת יותר מאוחר, משהו בין חודש 38 לבר/בת מצוה. מין היילוד לעומת זאת נשאר חסוי. למה? ככה! וגם כדי שיהיה יותר מעניין. תעשייה שלמה של ניחושים וכישופים נבנתה סביב הניסיון לעלות על מין היילוד בלי עזרת ההורים המצפים. הסבתות למשל יודעות בוודאות שאם האשה סובלת בהיריון זה בוודאי בת, או להיפך. אם היא חיוורת זה בן. ויש כמובן את מי שמנסה לחלץ בכח "אל תגיד אם זה בן או בת. אבל יש ברית ?". "נו בחרתם כבר שם?", "לא עוד לא מצאנו אף שם", "אהה... אז זה בת בטוח. לבנים יש פול שמות" (נכון אגב). אבל תחמנית קטנה כמו בתי הבכורה מעיין אין.
ערב אחד באה אלינו הגברת "נו, תגידו לי כבר אם זה בן או בת.", "מעייני" השבתי לה "אמרנו לך שאנחנו לא מגלים". הבלשית הקטנה הלכה מאוכזבת, אך חזרה בקול תרועה כעבור דקה "יש! אני יודעת! זאת בת!", אני ואשתי שמרנו על פרצוף פוקר ,"מעניין" השבתי לה באדישות בריטית "ומהיכן הביטחון הזה?", הקטנה צהלה לעומתי "כי פתחתי את המכתב שקיבלתם מהאולטרא-סאונד". לפעמים אתה לא יודע אם להתעצבן על חוצפנות קטנה של הילדים או להתפעם מהיצירתיות שלהם, כאן היצירתיות ניצחה.






אבל שמירה על מין העובר בסוד אינה האמונה התפלה היחידה בהיריון. בשבוע ה38 בבדיקת האולטרא-סאונד נודע לנו כי התינוקת החמודה החליטה שאף על פי שמקובל ורצוי להיות בשלב זה עם הראש למטה, היא מעדיפה לשבת בניחותא על ישבנה ובשל כך קבעו לנו תור להיפוך בבית החולים. מכאן ואילך החלו הלחשים והקמעות להיכנס להילוך גבוה. "תבדקו אם אין לכם מזוזה הפוכה בבית" סחו לנו חברים. "תקשיבי" הורתה חמותי לאישתי "חיים צריך ליסוע עוד הלילה לסטף ולהביא לך לשתות ממימי המעיין" וכעבור דקה "סעו לרבנית קנייבסקי ובקשו ממנה לשבת על הכיסא של הסטייפלר", מאחר שמסתבר שזוהי סגולה בדוקה!!! (רק לבדוק שמישהו אחר לא יושב שם באותו זמן). התקשרתי לבן דודי כדי לקבל ממנו קורטוב ציניות "אתה לא מאמין, אמרו לי לבדוק אם המזוזות לא הפוכות בבית" סיפרתי לו, "איזה שטויות... לבדוק מזוזות הפוכות..." גיחך מנחם "מה הקשר למזוזות?! צריך לבדוק שאין ספר קודש הפוך בבית ולקרוא את מזמור קפ"ב. לנו זה עשה את העבודה".
בסופו של יום מסתבר שהסגולה הבדוקה ביותר היא ליסוע לבלינסון. בדוק!!!

בקיצור, סיכומו של דבר –
א. כמו ליסון גם אנחנו נטשנו את הפרייבטיות הקטנות והטובות לטובת רנו לוגן.

האם זה מה שהיינו קונים אם היתה נולדת שלישיה ?

ב. בראש השנה ביום השני, מיד לאחר שהספקנו לשמוע את תקיעות השופר נסענו לבית החולים (אגב לכל הרמת גנים שהביטו בתימהון בבחור עם הטלית שנוסע בחג, עכשיו אתם מבינים) כדי להביא לאויר העולם את אודיה חנה, ביתנו הרביעית במזל טוב. תינוקת יפה וחמודה והכי הכי חשוב – מה היה המשקל? מסתבר שאין דבר שיותר מעניין את העולם ממסתו של הרך הנולד. (האמת, מאחר שמדובר באישה צעירה, כנראה שזו תהיה הפעם האחרונה שתוכלו לדעת מה משקלה.) ובכן, המשקל הוא שלוש שמונה מאות. בקרוב אצלכם.
לאתר הנבחר לתשע"א – www.haim.tk
למזל טוב ופרטים על חשבון הבנק להפקדת הצ'קים – vlado@olam-katan.co.il

הטור של ראש השנה תשע"א

לחץ ציבורי כבד

האם ראיתם את מאות אלפי המפגינים למען ילדי העובדים הזרים ?

ודאי יצא לכם לראות את השרשרת האנושית של חצי מיליון האזרחים נגד תכנית ההתנתקות מילדי העובדים הזרים (למה "גירוש"? אל תהיו פנאטים) ?

מה לא ?! אני לא מבין, בפירוש שמעתי בחדשות שהממשלה תדחה את גירוש ילדי העובדים בשל הלחץ הציבורי הכבד. לא אמרה את זה יעל דן או גבי גזית, אלו היו מילותיו של קריין החדשות "לחץ ציבורי כבד". אפי' גברת שרה נתניהו נישאת על גבי הלחץ הציבורי הכבד נפגשה עם אלי ישי.

אל תזלזלו, זה לא קל להתמודד עם לחץ, ודאי שלא לחץ ציבורי. נכדו של קל וחומר אם הוא כבד! לך תתעסק עם המון משולהב.

הצצתי מהחלון על הציבור בחשש שמא אפגע מהמהומות ברחוב, אך הציבור נראה אדיש כהרגלו, בטח שלא לחוץ או לוחץ. גם משיחות אקראיות בעבודה עם אנשים מכל קצוות עמך ישראל לא שמעתי זעקות שבר עקב החלטת אלי ישי. למעשה כמעט כל מי שדיברתי איתו די הזדהה עם ההחלטה. אך ככל הנראה התמונה הנשקפת מחלונות אנשי התקשורת שלנו שונה לחלוטין והרבבות פשוט התכנסו ברחוב של אולפני גלי צה"ל ומערכת ידיעות. או שאולי עורכי החדשות והמגישים יודעים לחוש את הציבור, הם יודעים בדיוק מה הוא חושב, או לפחות מה הוא אמור לחשוב והם הרגישו לחץ ציבורי ואפילו כבד. מעין ברומטר אנושי.

מעניין, אני זוכר שהשתתפתי בהפגנת מאות אלפים נגד ההתנתקות, שהייתי עם רבבות אנשים בשדרות ונתיבות בזעקה על התכנית האווילית והמרושעת של גירוש יהודים מבתיהם, אבל במערכת החדשות של ערוץ 2 לא נרשם לחץ ציבורי כבד. אפי' כשנסענו, הפגנו, זעקנו, בכינו, חסמנו, לא הצלחנו ליצור לחץ ציבורי כבד. אין ספק. יש לנו בעיה. אנחנו אולי יודעים למחות אבל את מלאכת הלחץ הציבורי לא למדנו.

סיפור לימים נוראים

פעם כבר כתבתי על החיבה הרבה שנודעה אצל הורים לילדים קטנים לחינוך למצוות כיבוד הורים. לקראת ראש השנה מגמת השימוש במצוות להשגת שקט תעשייתי גוברת "תוותר לאח שלך על המחשב לפני ראש השנה", "בשבת תשובה אתה לא נותן לאבא ואמא לישון בצהריים".

השבוע למדתי פן נוסף בנושא זה מבני בן ה4 רואי. ומעשה שהיה כך היה – כלל האמבטיה אצל ילדיי הוא כלל הנכנס ראשון, יוצא ראשון. באחד הערבים השבוע אימבטתי את רואי ואחיו דוד, אולם איתרע מזלו של רואי והוא נכנס שני לאמבטיה. מאחר שהדבר נוגע בציפור נפשו של הבחור הצעיר, הוא החל להתבכיין ולהבהיר שאף שאין לו שום טיעון חוקי / אתי הוא מאמין שבהפעלת טרור עקבי הוא יצליח לשנות את ההחלטה, אולם כידוע בעוד אימהות נוטות למידת הרחמים ולדרך הפשרה, האבות נוטים למידת הדין, או במילים אחרות הם יותר ערסים "אין בעיה חמוד, רוצה ראש בראש, נראה מי יישבר ראשון...". רואי ראה שננעלו שערי הרחמים כלפיו והחל לשנות את האסטרטגיה, הוא פנה לאחיו דוד בכובד ראש ואמר לו "דוידי, אתה צריך לוותר לי", דוד המופתע שאל אותו למה, ורואי השיב לו "בגלל שזה לפני ראש השנה". דוד לא הגיב ורואי המשיך בקו הטיעונים הקודם, קרי צווחות כלפי אביו. אולם לאחר כדקה פנה אליו דוד ואמר לו "בסדר, תצא אתה קודם". "אתה רואה איזה צדיק אח שלך" שאלתי את רואי לאחר שהוצאתי אותו ראשון "אולי גם אתה רוצה לעשות איזו מצווה לפני ראש השנה", הקטנצ'יק לא ענה מיד. ראיתי מיד שהמעשה השפיע עליו עמוקות והוא נחשף לתובנות המקדימות בהרבה את גילו הצעיר. "אבא" הוא פנה אלי מהורהר, "כן חמוד" השבתי לו, "אני חושב שגם מעייני צריכה לעשות לי מצווה".

ועוד משהו על הימים הנוראים

בחודש האחרון אני מוצא את עצמי אומר את 'לדוד ה' אורי וישעי' בערך 5 פעמים ביום. אחיי הספרדים, האשכנזים והאשכנזים נוסח ספרד, בואו נחליט וזהו! אנחנו אומרים במנחה או בערבית ? דוגרי, זה לא כזה קריטי. תודו.

והכי חשוב, שנה טובה

אני מניח שהשבוע קיבלתם עשרות מיילים, סמסים ומצגות המאחלים לכם באופן אישי, כמו לשאר 200 המכותבים, שנה טובה. אז בהזדמנות זו, אני רוצה באופן אישי לאחל לכל אחד מעשרות אלפי הקוראים שנה טובה.
סליחה אם נפגעת ממשהו, אם מבדיחה שלדעתך לא הייתה במקום, או מכזו שלא הבנת. אני אישית מוחל לכל מי שעוד לא שלח לי אף מייל ל vlado@olam-katan.co.il , ולכל מי שלא חתם על העצומה שאזרח אנונימי פירסם בשמי www.atzuma.co.il/masuah (אני כמובן מכחיש כל קשר לעצומה וקורא לכם לחתום).

אה, כן, כמעט שכחתי. הכתובת של האתר שלי www.haim.tk, תיכנסו, שווה!

(אני מרוויח מיליונים מהפרסומות שלוחצים עליהם באתר)

בשעה טובה ומוצלחת בת רביעית למשפחת ולדומירסקי

צ'ופר לכל קוראי הבלוג האדוקים!
אל תגלו לאף אחד אבל נולדה לנו בת בראש השנה. (ביום השני אם כבר שאלתם).
שלום לאם ולבת.

ציור ע"פ הזיכרון. בהמשך תמונה עדכנית.

וזאת אודיה על אמת. ב high definition

המדריך למתגייס הצעיר – חלק ב'

מאחר שקהל הקוראים סירב לשתף פעולה ולשתף אותי בחוויותיו הצבאיות (אם כי אני מודה שייתכן שלעובדה שפרסמתי כתובת מייל שגויה היה חלק בכך) נאלצתי לפשפש בזיכרוני וביומן השירות שלי ע"מ לדלות עוד אי אלו פרטים וחוויות משירותי הצבאי כדי שאוכל לחלוק אותם יחד עם מתגייסי אוגוסט הצעירים. אז כנסו להקשב ונתחיל.

הגורדרובה הצבאית

לצבא יש כללי אופנה משלו. חלקם הגיוניים, חלקם יצירתיים וחלקם חסרי היגיון לחלוטין. להלן כמה דוגמאות -

קשירת הנעל הצבאית - כמובן שאת הנעל הצבאית אין לקשור כפי שקושרים נעל אזרחית, אחרת מה הקטע?! יש לקשור קצה אחד של השרוך בחור התחתון, להשחיל את השרוך ברציפות מהמסד עד לטפחות ומשארית הפליטה יש לעשות איזה גולה שרוכית ולתחוב אותה בין הנעל לרגל עד להיווצרותו של נמק ברגל. יש יחידות שבמקום הגולה השרוכית הגיעו למסקנה שעדיף לעשות איזו סבתא סורגת מדהימה על השרוך עד ליצירת צמה מפוארת שאותה יש לדחוס בנוהל הקודם.

חורים בבית השחי - אתמהה. הכיצד לא הגיעה האופנה הכה חיננית של חולצת הב' לאזרחות ? מה יותר הגיוני מאיוורור מובנה בחולצה לבתי השחי ?

הגומיות במכנסיים – הגומיות במכנסיים הם מאושיות הצבא. חייל ההולך בלי גומיות לאו שמיה חייל והוא בבחינת ג'ובניק ערס. למעשה זוהי עוד דוגמא לדלות המחשבה של מעצבי האופנה האזרחיים. קונה האזרח מכנסיים חדשות, במקום לבקש מהמוכר לסמן בסיכות את אורך המכנס ולטרוח אצל החייט בקיצורם וביצירת מכפלת אלגנטית, האם לא היה יותר הגיוני לגלגל את הסרח העודף בגומייה היישר מעל הנעל ?

דיגום הכומתה – יודע כל חייל ובודאי כל לוחם שאת הכומתה יש לדגם, שאם לא כן ייראה "צעיר", שהיא אחת מתכונות הגנאי הירודות ביותר בצבא. טכניקת הדיגום היא פשוטה, אם כי מעט מסוכנת – יש להשפריץ על הכומתה כחצי מיכל דאודורנט ואז להצית אותה ולכבות מיד. ביצוע מדויק של הנוהל יגרום לך להיראות כחייל ותיק ושבע קרבות, אולם כל הגזמה קלה במינון הדאודורנט ו/או עיכוב בכיבוי הדליקה, יגרום לכומתה להפוך לשחורה ומחוררת (ודי מסריחה), כך שאם אינך שריונר אז בזהירות...

מעיל וחרמונית מבזים את מסדר הבוקר – בוקר אחד הושכמנו לקור מקפיא של קרוב לאפס מעלות. לאחר חמש דקות עת התייצבנו למסדר הבוקר היינו כולנו עטויים במעילים וחרמוניות. המ"פ הביט בנו בזילזול כשהוא לובש חולצה בלבד ואף שרווליה מקופלים ונזף בנו כי זהו ביזיון למסדר הבוקר (והוא מסתבר בחור די רגיש). בקיצור אל תהיו ילדות, חירני"ק טוב יודע לשלוט בטמפרטורה של גופו ללא עזרים חיצוניים.

"פשש... מה אתה אומר חיים... נראה לך שככה אתם באים לי למסדר בוקר???"

מושגים שתשמעו רק בצבא

שיפצורים – אם יש לכם ילדים או שלא מזמן הייתם כאלה, אתם ודאי מכירים את פינות היצירה שתוקעים לילדים בכל אירוע כדי שלהורים יהיו כמה דקות של שקט. עכשיו קחו את אותה פינת יצירה, הוסיפו לה אלמנט של עמידה בזמנים וכן ענישה לילד שלא יצר כמו שצריך וקיבלתם את אחת מהתעללויות הטירונות – שיפצורים. כל חירני"ק צעיר צריך להיות מצויד במיתרים, שרוכים, ועוד כל מיני שטויות והכי חשוב מצית. למה מצית ? ובכן 99 אחוז מהשיפצורים מסתיימים בהרתחה והמסה של קצוות היצירה בעזרת המצית והצמדה של האצבע ללבה הרותחת ע"מ לרתך את היצירה מכל קצותיה. מגוון תכניות היצירה הוא גדול – החל מהמיתרים לתפיסת הנשק, רצועות האפוד, חוטים ושרוכים למיניהם והכי הכי חשוב – נִיילון התחבושת האישית. התחבושת האישית אמורה כידוע להישמר בריק השווה בערכו ללחץ האטמוספרי על הירח. איך יוצרים ואקום שכזה שלא בתנאי מעבדה (או ליתר דיוק בתנאי מעבדה לניסויים בבני אדם) ? ובכן, הדרך היא לשאוב את הניילון המכיל את התחבושת עד עילפון ואז במהירות גבוהה ממולקולות האויר המנסות לחמוק פנימה לחמם את קצות הניילון במצית ולהצמיד את אצבעותיך לפלסטיק המבעבע עד להיווצרות כוויה בדרגה ג'. את היצירה שלך תציג בגאווה למ"כ במיסדר שכידוע דואג מאוד לבטחונך ובטחון חבריך, ולא יאפשר לך להסתובב עם תחבושת שעל הפיצוץ הגרעיני הראשון תיחשף למיני ברעין בישין, ע"פ הנוהל הוא ימעך ויקבצ'ץ' אותה מכל הכיוונים עד שיגלה את החור הסורר. השלב הבא הוא ללכת לריקושט ולשלם חמישה שקלים, אין הנחה לחיילים.

פנקס שבי – חשוב מאוד שכל חייל יהיה מצויד בפנקס שבי. בפנקס השבי יש מידע החיוני מאוד עבור שוביך, אם חס וחלילה תיפול בשבי. עליך לשמור מכל משמר על פנקס השבי שלך. תחשוב רק על הפדיחה מהשובים אם תפסו אותך בלי הפנקס. ממש לא נעים. אז בבקשה...

פתקיות הטסה – עוד פרט שאסור לך לאבד הוא פתקיות ההטסה. הפתקיות נדרשות אם עליך לעלות למסוק. הטייסים מאוד קשוחים בדברים האלה. חבר שלי השתתף בתרגיל מוסק וכרטיסן שעלה לטיסה לבדוק את פתקיות ההטסה של כולם תפס אותו בלי פתקיות ההטסה ויכל לעשות לו צרות צרורות. למזלו היתה לו כרטיסיה.

עד כאן להפעם, אם יש למישהו עוד זיכרונות משעשעים מתקופת הצבא הוא מוזמן לשלוח אלי, תמיד נחמד לדבר עוד קצת על הצבא. בכל זאת הייתי הסדרניק וכידוע אמנם בייני"שים משרתים רק שנה וארבעה חדשים אבל משלימים את התקופה בסיפורי צבא.

והפעם גם נצרף את המייל הנכון - vlado@olam-katan.co.il

לא הספיק לכם? בואו  לבקר  - http://www.haim.tk/

המדריך למתגייס הצעיר – חלק א'

הגענו לחודש אוגוסט וזה אומר שמחזור גיוס חדש בפתח. לכבוד הטירונים החדשים החלטתי לפשפש בזכרוני ולחזור לתקופת הטירונות שלי, אמנם עבר קצת זמן מאז אבל את החוויות שעברתי עם אברשה בגדוד נהגי הפרדות לא שוכחים כ"כ מהר. בכל אופן אלו נקודות הציון שאני זוכר מאז מרץ 96 ואני די בטוח ששום דבר לא ממש השתנה. ובכן, מתגייסי נובמבר 0 היקרים, ה' עימכם. בסוף זה נגמר - אז נסו לקחת הכל בחיוך כבר מעכשיו.
אבחון פסיכולוגי – בדייט הראשון שלי עם הצבא ישבתי כמו כל חייל אחר מול הגברת שתפקידה לתת לך את הדירוג הפסיכולוגי שלך וזהו אכן דייט ראשון. למרות שכולה ייצא ממך איזה חירני"ק שחוץ מללכת, לרוץ ולירות לא צריך שום כישרון מיוחד, אתה מנסה להרשים את החיילת שעומדת מולך כדי שתכתוב שהחייל העומד מולה הוא ממש ביזבוז כחייל פשוט, מולה עומד הרמטכ"ל הבא מינימום. והגברת הנחמדה בחיוך ובמתק שפתיים רק מנסה להפיל אותי בפח "תגיד, אתה טיפוס מרדן?", "אני, בחיים לא. אני תמיד לויאלי למערכת", והנחשית בשלה "אתה טיפוס מנהיג?", "ברור, מלידה!" השבתי, "אז בטח יצא לך לארגן הפגנות בתיכון ?", "לארגן –כן! הפגנות – לא!", כלומר מולך עומד מנהיג מלידה אמנם, אבל הנאמנות למערכת מעל הכל. אז מה את אומרת, ישר לקורס טייס לא? ואכן בעיקבות הראיון המוצלח עברתי היישר לגבעתי.
פרופיל 97 – בהתייצבך בלשכת הבקו"ם אתה עומד לעבור את אחד מהתהליכים המכוננים ביותר בחייך – קביעת הפרופיל. אל תקל ראש בשלב זה, הפרופיל ילווה אותך הלאה לשארית חייך, יקבע לאילו יחידות תוכל להתגייס ואולי אף ישפיע על השידוך שלך. עד היום אני לא סולח לצה"ל שנתן לי 82 במקום 97 רק בגלל שיש לי פלטפוס יותר חמור משל ברווז. תאמינו לי שגם עם הפלטפוס אני רץ אלפיים מטר ברבע שעה בלי בעיות, אז סתם לפסול בן אדם?!
שאלה נפוצה בקרב המתגייסים הצעירים היא מדוע הפרופיל הגבוה ביותר הינו 97 ולא 100? ובכן, כידוע התשובה היא בגלל ברית המילה, ואכן לחיילים הדרוזים למשל יש פרופיל 100. לא. לא באמת.  הסיבה האמיתית היא (לפחות כפי שקראתי בפורומים של מתגייסים חדשים) שאין בן אדם מושלם. אכן מסר מרומם! והדברים לקוחים היישר מתוך מדרש שביזוטא דיום א' – " כשעלה משה לקבל את התורה באו מלאכי השרת בטרוניה כלפי מעלה. אמר להם הקב"ה 'חייכם, שלכם גדולה משלהם, שפרופילכם הוא 100 ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתכם' "
שביזות יום א' – זה הזמן לספר לך מתגייס צעיר, על אחת החוויות היותר קשות שתיתקל בהן. אני יודע, כבר סיפרו לך על זה, כבר שמעת ובטח השתמשת בהשאלה במושג גם בחייך האזרחיים, אבל באמת שאי אפשר להתחמק מזה. המעבר מהמנוחה בבית החם והאוהב לאיזה חניון בבוקרו של יום ראשון, בציפיה מתוחה למ"כ האהוב עליך שבלי שלום ובלי מה נשמע יגיד לך לפתע "דקה וכולם מסודרים כאן בשלשות" ומשם לטיולית שתיקח אותך לבסיס ול "שבע דקות מסדר ציודים עומד" הוא באמת קשה מנשוא. ואם אתה מוצא את עצמך ממלמל בשקט בטיולית "אלוקים, שיהיה פנצ'ר, בבקשה, פנצ'ר בשמונת הגלגלים של הטיולית" ועד ל "בבקשה תעשה שהטיולית תתהפך וכולנו נאושפז במצב קל (אבל קל, כן?) למשך שבוע-שבועיים", אל תפחד שמא יצאת משפיותך, אתה לא היחיד. למעשה כל מי שתראה מסביבך חושב בדיוק אותו הדבר. יש כאלה האומרים שאלוקים ברא את הסיטואציה הקשה הזו רק כדי לגרום לנהג הטיולית לקצת נחת מעבודתו הקשה, עת 50 טירונים נועצים בו את עיניהם בקינאה וחושבים "אח... לו הייתי עכשיו נהג טיולית".
המפקד יודע הכל – מעצם הגדרתו אין דבר ואין ידיעה הנעלמת מהמפקד. הענווה אינה תכונה צה"לית בעליל ועל כן גם כשהמפקד לא יודע את התשובה לשאלה כלשהי הוא צריך לייצר תשובה. שתי דוגמאות שנחרתו בי היו המא"ג והמטול  M-203. למא"ג קוראים מא"ג, הסביר לנו סמל המחלקה, מאחר שאלו ראשי תיבות של מקלע אחיד גדודי, לשאלה "אבל בכל מחלקה יש 3 כאלו?" הוא השיב שאכן כיום זהו המצב, אך פעם היה רק אחד לכל גדוד (והוא כנראה היה אחיד). מה רבה הייתה הפתעתי שראיתי כי על המא"ג שלי היה רשום באנגלית MAG וכי האמריקאים המטומטמים פירשו את ראשי התיבות כ MAchine Gun. למטול ה M-203 לעומת זאת קוראים כך משום שיש לו 203 סוגי רימונים (ולא בגלל שזה מס' סידורי, אל תהיו דבילים), כך הסביר לנו הסמל. "אילו רימונים?" שאלנו, "אז ככה. יש נפיץ, יש עשן, יש תאורה, יש חודר שריון", עד כאן ספרנו 4, "זה מה שיש בצה"ל, ולאמריקאים יש עוד 199 סוגי רימונים אחרים". מאז לא הפסקתי לדמיין את הפצצות היצירתיות שיש לאמריקאים – רימון שמנגן במעופו את ההימנון האמריקאי, רימון זיקוקים מרהיבים, רימון סירחון, רימון נגד יתושים, רימון באקוגן...

מישהו שפעם הייתי דומה לו ומקלע אחיד גדודי (Mikla Achid Gdudi)

אגב, הידעת שלרימון יש בדיוק 613 רסיסים ?
עד כאן להפעם, נמשיך בפעם הבאה אם אצליח לדלות מזכרוני עוד אי אלו פרטים (מקסימום נרים טלפון לאיזה חבר מהפלוגה, אולי לאביגדור קהלני, נראה...).
רוצים להזכיר לי עוד חוויות צבאיות בלתי נשכחות – valdo@olam-katan.co.il
לארכיון הטורים ולעוד חומרים אקסלוסיביים – www.haim.tk
(פורסם בעולם קטן)