כבר מהרגעים הראשונים של טרום היכרותכם על ילדכם אתם עתידים ללמוד כלל חשוב בהורות – "יש דברים שטובים בתיאוריה". בקורס ההכנה ללידה תלמדו את טכניקת הנשימות המקלות מאוד על הצירים ועל כאבי הלידה של האם העתידית (כן,כן, שמענו...כואב לשניכם...). ובכן, מסתבר שהנשימות אכן עוזרות, כלומר כל עוד הכאבים לא מתחילים. כאשר הכאבים האמיתיים מתחילים ואתה ברוב טימטומך תעמוד מול אשתך ותגיד לה "תנשמי חמודה תנשמי" ואף תדגים לה איך, צפה לחוות כאבי לידה בעצמך באיזור העין הימנית... כאמור, יש דברים שטובים בתיאוריה. כך גם בהמשך הדרך – ודאי תקנה אי אלו ספרים העוסקים בחינוך הילדים שינסו להרים אותך מעל קשיי והתמודדיות היומיום, שיראו בכל סיטואציה מעצבנת אתגר והזדמנות לפתח את כישוריו המנטליים והשכליים של ילדך וסביר להניח שגם אתה תישבה לרגע בקיסמם ותחשוב שראית את האור. ידידי, דע לך, יש דברים שטובים בתיאוריה... ע"כ אזרתי חלציי והחלטתי לכתוב את המדריך האלטרנטיבי לחינוך ילדים כי מישהו צריך לומר את האמת!
למען שמי הטוב, אציין שאני מסתייג מכל הכתוב להלן, אני כלל נגד השיטות הקונבנציונליות של ענישת ילדים והדברים כלל נאמרו שלא על דעתי והוצאו מהקשרם.
אל תעניש, תן לילד ללמוד מתוצאות מעשיו
כלל בסיסי שתלמדו בקורס מודרני להורות אומר שלא בריא שהילד יגדל בסביבה של שכר ועונש, צריך פשוט לתת לילד להבין לבד את ההשלכה של מעשיו – לא תעשה שיעורים -> לא תדע את החומר, לא תסדר את החדר -> לא תצליח למצוא את המשחק שלך. אין ספק ששיטה זו היא אטרקטיבית במיוחד. כלומר לילדים. ואפי' יש סיכוי שלאחר שערימות הצעצועים יגיעו למפלס של מטר וחצי הילד יתחיל להרגיש מועקה מסוימת, ולאחר שהילד בכיתה ו' לא יידע את לוח הכפל אכן יבוא הלימוד המיוחל מתוצאות המעשים – אתה תלמד לא לעשות יותר שטויות בחינוך הילדים. למרות שעלי להודות כי שמעתי על מקרה שבו אכן הילד אמר לאביו "אבא, ניצחת! עכשיו אני מבין שהייתי צריך להקשיב לך. למדתי את ההשלכה הרעה של מעשיי" והאב הגאה אמר לבנו "יופי בן, עכשיו בא נשלם את הערבות ונלך מפה".
עזור לילד להתמודד עם רגשותיו
לפני מס' שנים, עת היינו טירונים ותמימים, קראנו אף אנו באי אילו ספרי חינוך מודרניים הדרכות מעשיות ויצירתיות לגידול ילדינו הרכים. אחד מהם דגל במוטו הבא – אל תיאבק ברגשות ילדיך, האזן להם בקשב רב ועזור לילד להגדיר את רגשותיו. השיחה הבאה הובאה כדוגמא -
הילד (בבכי) – המשאית האדומה הלכה לי לאיבוד.
הורה – אמממ... אני מבין. אתה בטח מאוד עצוב עכשיו.
הילד (בבכי מתון יותר) – אהבתי אותה מאוד.
הורה – ודאי שאהבת. היא היתה משאית מיוחדת מאוד.
הילד (רגוע ופילוסופי קמעה) – כן. קיבלתי אותה מתנה מסבא...
ההורה והילד צועדים יחדיו אל עבר השקיעה....
אולם גיליתי כי כשניסיתי ליישם עקרונות אלו הלכה למעשה, התוצאות היו מעט אחרות –
דוידי (בבכי) – המשאית האדומה הלכה לי לאיבוד.
אני – אמממ... אני מבין. אתה ודאי מאוד עצוב עכשיו.
דוידי (בבכי מתגבר) – איפה המשאית שלי ??? בטח מעייני לקחה לי...
אני – אתה עכשיו ודאי ממש מתוסכל. היא באמת היתה משאית מיוחדת מאוד.
דוידי (בצרחות) – אני - רוצה - את - המשאית - שלי .
אני – אתה ודאי זועם עכשיו... איי, איי...תירגע... בסדר, אני אקנה לך חדשה. (אתה ודאי מרוצה עכשיו?)
חינוך למצוות
כהורה דתי לבד מהחינוך הבסיסי של ילדיך אתה מחויב גם לחנכם לעבודת ה', לאהבת תורה ולקיום מצוות. אולם באופן מפתיע ישנה מצווה אליה אתה נמשך באופן מיוחד – "כבד את אביך ואת אימך", אתה מרגיש שאם את המצווה הזו הצלחת להנחיל לילדיך דייך. את מצוות כיבוד הורים צריך לקיים כמובן תמיד, אולם נראה שיש סיטואציה שבה מצווה זו מתגלה במלוא עיזוזה ויופיה – שנת הצהריים של אבא ואמא בשבת. קשה להסביר למה, אך אתה מרגיש שהדיבר החמישי אמור להופיע בעולם דוקא בשבת בין 2 ל4, לא מצרכים אגואיסטיים חלילה אלא לצורך עבודת ה' של ילדיך.
כמה אנו צריכים להודות לילדינו על תמימותם בגילאים הצעירים, אם היה לילדך עוד טיפה תחכום וציניות, כשהיית מלמד אותו שיש מצוה של אלוקים שהוא צריך לשמוע בקולך, הוא היה מחייך חיוך ערמומי - "מה אתה אומר אבא! ממש מצווה כזו אה... How convenient".
המספר ושיברו
מיומנות חשובה ביותר בהתמודדות עם הילדים היא יכולת מתמטית. ולא, אני לא מדבר רק על עזרה בשיעורי הבית של הילדים. אני מכוון בעיקר לשליטה בשיטה העשרונית ככלל ובשיטת השברים בפרט. לאחר שביקשת מילדך זה 20 פעמים "תסדר את המשחק בחזרה לקופסה", כאשר 10 פעמים מתוכם היו "בפעם האחרונה" אתה מתחיל אט אט להרגיש את הזילות שבמילה "אחרונה", או אז אין מוצא אלא לעבור לשיטת האולטימטום, או בשמה העממי "אני סופר עד 3". הבעיה בשיטה זו שבד"כ אתה אכן מגיע ל3, ואתה הרי יודע מה בא אחרי 3... ארבע. אך חוץ משעשוע מספרי לא השגת דבר. לכן משימתך היא לעכב את המס' 3 ככל שביכולתך. 1... 2... אני מזהיר אותך... (לא נצפית התרגשות אצל היריב) 2 וחצי... 2 ושבע שמיניות... 2 וחמש עשרה חלקי שש עשרה... וכן הלאה, כפי השגתך המתמטית. כפי שאמרתי - מחנך טוב צריך לדעת חשבון!
המשך יבוא...
המשך בא...
ובכן לאחר ששבוע שעבר סקרנו את טכניקות החינוך השונות והוכחנו באופן אמפירי שלעיתים אין מנוס והילד צריך לקבל עונש, נותרנו עם השאלה איזה עונש נבחר לבנדיט הקטן ?
השיטה הדמוקרטית – תבחר לעצמך את העונש שלך. ניסיתי. בדקתי. לא עובד. מסתבר שהילד מסרב להרתיע את עצמו. הבת שלי באופן עקבי חושבת ש "לא לעשות מקלחת" זה עונש ראוי בעבורה, בעוד אני די בטוח שזהו אינטרס מובהק שלה.
השיטה הקומוניסטית – או במילים אחרות הלאמת נכסים. השיטה אפקטיבית במיוחד אם הילד קיבל אך היום מתנה. "אם אתה לא נכנס לאמבטיה עכשיו, אני לוקח לך את הפליימוביל". לרוב השיטה קורסת כשיש לך ארון בגדים מלא בפליימוביל וכל מיני משחקים אחרים שבנך כבר מזמן שכח שיש לו ואתה מוצא את עצמך בכפר השעשועים באותו שבוע מאחר שלילד אין מספיק משחקים בבית.
השיטה הפשיסטית – שימוש בזרועות הביטחון להחלת מרות. "אם לא תאכל יבוא שוטר". אני מודה שלמרות שהשיטה הייתה להיט של ממש בקרב האבות המייסדים, כיום היא פחות אטרקטיבית, כנראה בעקבות ירידת קרנה של המשטרה. אם כי שמעתי שבהתנחלויות יש שמשתמשים בה בוריאציה של יבוא יס”מניק.
השיטה הצבאית –הטלת עוצר. לא הולכים לחברים ולא מזמינים חברים הביתה. מה כן עושים ? נשארים בבית ומשגעים את אבא ואמא. באמריקה יש לזה כינוי יותר עצמתי – "אתה מקורקע".השיטה הפמיניסטית – חכה חכה שאבא יבוא ...
השיטה השמאלנית – הורה - "איזה עונש אתה הולך לקבל!!", הילד - "איזה עונש?", הורה – "אוהו איזה עונש", הילד – "איזה עונש?", הורה – "תאמין לי שאתה לא רוצה לדעת על איזה עונש חשבתי...", הילד – "איזה עונש?". בקיצור, איומים בלי קבלות.
כל בית צריך מרפסת/תא מעצר
כולנו מכירים את העונש המוכר והחביב "לך לחדר" – הילד הגזים/התחצף/השתולל, מה חינוכי יותר מלשלוח את הילד שיירגע קצת בחדרו ויחשוב על מה שהוא עשה. אלא שיש בעיה, לא רק שהילד מסרב לחשוב על מה שהוא עשה, הוא גם מסרב להישאר בחדר. כמובן, קיימת תמיד אופציית ה"דירדור אמצעים" – אם תצא מהחדר תקבל עונש עוד יותר חמור - אני אקח לך את ה...., אני אתן לך ... לא משנה, אני לא רוצה להסתכסך עם מר קדמן. בכל אופן כפי שגילו רשויות אכיפת חוק אחרות – בלי מנעול זה לא יילך. אני מכיר אפי' ילד אחד (בלי להזכיר שמות) שאבא ואמא שלי נעלו אותו לכמה דקות בשירותים (ועוד בלי עיתון!!!).
אני לא מת על העונש הזה אבל אם אתם בכל זאת משתמשים בו, קיראו לילד בשמו – עונש מעצר. אה, ואל תשכחו לקרוא לילד גם את הזכויות שלו.
גברים מול נשים
השיטה הנשית בחינוך ילדים נוטה יותר לכיוון הרחמים. לא רחמים על הילד, אלא רחמים על האמא – "בבקשה, חמודי, אני מתחננת... אני נופלת מהרגליים... אתה לא מרחם על אמא?". בעוד הגבר נוטה יותר לשיטה הערסית, ראש בראש – "לך למיטה שלך. אם אתה עוד פעם בא לכאן אני מחזיר אותך למיטה גם ב2 בלילה! אל תנסה אותי!".
לא לשקר לילד
כלל חשוב ביותר בחינוך ילדים הוא לא לשקר לילד. אל תאיים על הילד בעונש שאינך מסוגל לקיים! טוב, נו, לא עובד... ועכשיו יבואו המצקצקים בלשונם, הפעם ולדומירסקי באמת שתה יותר מדי וודקה. לשקר לילד ? בחיים לא. ובכן כנראה שרק אני אומר לילדים – "אם אתה לא נכנס עכשיו לאוטו, אנחנו נוסעים בלעדיך" ואולי אתם באמת דוברי אמת ואתם אכן משאירים אותו אי שם באמצע העיר רק כדי לא לחטוא לאמת ? ובודאי אני היחיד שאומר "טוב, שלום, הלכנו..." כשאני מחכה ליד הדלת. והאם אף פעם לא טרקתם את הדלת ועמדתם לידה כדי שהוא יחשוב שכבר הלכתם ? בא נודה על האמת – כולנו שקרנים קטנים...
דילמת הפליק
לא, אני לא הולך לדרוך על המוקש הזה, רק לספר לכם שהשבוע שמעתי בגלי צה"ל על מחקר חדש הטוען כי ילדים שקיבלו פליקים בילדותם מתמודדים טוב יותר עם אתגרים בחייהם ובכלל יוצאים יותר טוב... חבל רק ששלושה חדשים קודם לכן התפרסם מחקר הטוען בדיוק את ההיפך – שילדים שלא קיבלו כלל פליקים בילדותם יוצאים מוצלחים בהרבה מאלה שכן. מה שמוביל למסקנה שילדים שלא קיבלו פליקים נרשמים יותר לחוג לסטטיסטיקה (או להיפך).
מילות סיכום ברצינות לא טיפוסית
אין ספק שהרגע בו אתה מבין ומפנים את חשיבות מצוות כיבוד אב ואם היא כאשר אתה הופך הורה בעצמך, או אז אתה טופח על מצחך וחושב – "איזה ילד זבל הייתי...", כמה נתנו לי וכמה צרות אני עשיתי בתמורה, רק אז אתה מבין כמה המערכת בינך לבין הוריך היתה א-סימטרית. אז קח את התובנה הזו ושאב ממנה כח לסלוח לילדים שלך על חוסר ההבנה שלהם. כי למרות שהם לפעמים אגואיסטים קטנים ויכולים להוציא אותך מדעתך, אתה היית בדיוק כמוהם! וההורים שלך ידעו להכיל אותך בגלל שבסופו של דבר אתה היית הדבר היקר להם ביותר בעולם, בדיוק כמו שהילדים שלך הם היצורים שאתה הכי אוהב בעולם. לסיכום, קח את הכל בחיוך, תצחק מהחוצפות הקטנות שלהם, ואל תדאג -יום אחד גם להם ייפול האסימון (מטבע שהיתה משמשת לתשלום עבור שיחות טלפון לפני הטלכרט [כרטיס שהיה משמש לצורך תשלום בטלפונים ציבוריים {מכשירים שהיו מוצבים ברחוב לצורך שיחות}])...
* אגב, נכון שהמתכנתים החננות שקראו את השורה האחרונה בדקו אם יש שם שגיאת קומפילציה ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה