כידוע לכל נהג ואולי גם לכל נוסע, כמו שדלק זה לא רק דלק כדברי הפרסומת (זה גם מים בד"כ) גם אוטו זה לא רק אוטו. הרכב נותן לנו איזו תחושה קטנה של בית – אנחנו מרשים לעצמנו לשיר בחופשיות עם הדיסק, להתגלח בדרך לעבודה ויש כאלו שאפי' מחטטים באף ברמזור (איכס, גועל נפש...אני רק גירדתי ליד, בחייכם). במיוחד כשאנחנו נוסעים לבד הרכב גורם לנו להוריד את המסכות כאילו אנחנו לבד לגמרי בעולם, כי חוץ מאיתנו מי נמצא על הכביש ? – כמה מכוניות עם כל מיני נהגים שזרים לנו לחלוטין במקרה הטוב ובמקרה הרע יש שם מפלצת , נו... אתם יודעים... המפלצת מהרכב ליד.
· המפלצת מהרכב ליד - אתה עומד מותש בתור המכוניות הבלתי נגמר לקראת הפניה ימינה ברמזור, ולפתע אתה קולט אותו מזוית העין. החצוף הזה חותך את כל התור הארוך מצד שמאל ופונה ימינה בסוף. אתה מתמלא בתחושת עוול ובזעם בלתי נשלט... הישראלי המכוער... מעניין איך נראית המפלצת בתוך הרכב הזה, בטח תת אדם. כלם מחכים כאן רבע שעה אבל לו זה לא מתאים! אם היתה לך הזדמנות היית חוסם אותו. אוהו איך שהיית חוסם אותו, ככה בחצי הגה שמאלה כזה, אולי אפי' לא היתה לו ברירה והוא היה ממשיך ליסוע ישר במקום לפנות ימינה. אתה מתמלא תחושת מתיקות רק מהפנטזיה המתוקה הזו. אבל לא, אותך הוא כבר עבר והדביל מקדימה אפי' לא חשב לחסום אותו. בטח אישה... פראיירית! זה לא שאתה טיפוס אלים או משהו כזה, אבל תחושת הצדק האינסופי לעומת הנבזות האולטימטיבית אפי' לרב קוק היתה עושה משהו, לא ככה?!
סופסוף יצאת מהפניה ואתה על הכביש הפתוח. אבל פתאום... אתה קולט 100 מ' לפניך את המאזדה עם הארכי-פושע, עם האנטי-אזרח הזה, ואתה יודע שאתה פשוט חייב לראות את הפרצוף של המנוול הזה, איזה יופי ממש תכנית בערוץ 8, הזדמנות לראות איך נראית המפלצת הישראלית במלוא הדרה. אתה לוחץ עוד קצת על הגז עד שאתה ממש קרוב, עוד מאמץ קטן ואתה ליד החלון שלו, כבר מכאן אתה רואה שיש לו כיפה... בטח ערס... רגע, מי זה, נראה לך מוכר... אה, זה איציק מהשכונה שלך. איזה קטע! איציק! איזה תחמן קטן, אף פעם אין סבלנות לשרוט הזה. דוקא בחור טוב. אני אגיד לו הערב בבית כנסת שקלטתי אותו מתחמן את כולם, איזה קרוע.
· אתה לא פראייר – יאללה יאללה פיג'ו, חכה בתור. תשתלב מאחוריי, מה יש?! אין סבלנות? חשבת שתפסת פראייר, אה? אבל לא, הוא לא מוותר! הוא ממשיך ליסוע לידי, 50 מטר לפני הפניה. חושב שתהיה לו הזדמנות. חכה, חכה... הוא מסתכל קדימה ואני גם, אף אחד לא מפנה את המבט לשני, כאילו לא שמנו לב אחד לקיום השני, אנחנו לא שני אנשים, רק שני רכבים. אני לא שם לב שהוא מנסה להשתלב והוא לא שם לב שאני מנסה לחסום, אלו הכללים, הכל כאילו במקרה... אבל פתאום - צפירה, אני מסובב את המבט אליו "אח שלי, תוכל לתת לי לפנות ימינה כאן ?" הוא שואל בחיוך, "בטח גבר, אין בעיה!" אתה עונה לו בשמחה. למה לא, מצווה.
· בקיצור, כדי לנהוג בישראל צריך להכיר את המנטליות, אבל גם זה לא מספיק – צריך גם להכיר את החוקים ולא רק את החוקים הפורמליים אלא גם את החוקים בלתי כתובים, חכמת הכביש הישראלית.
למשל – איך המורה לנהיגה שלכם לימד אתכם לחנות ? מרחק דלת מהמכונית ליד, שני סיבובים בהגה, יישור לפני המדרכה ... בלה בלה בלה... חבר'ה, הרי כולנו מכירים את השיטה הישראלית - נוסעים ברוורס עד שאתה "חש" את הרכב מאחור, מיישרים לימין ונוסעים קדימה עד שאתה פוגש בשמחה את הרכב מלפנים. ובכן, באחת מנסיעותיי הראשונות, כשנהגתי ברכב החברה של אבי, ניסיתי ליישם את הכלל אף אני – העברתי לרברס ונסעתי באיטיות בציפיה למגעו העדין של הטנדר שמאחוריי בפגוש. אולם במקום "בום" מעודן אך נחרץ, שמעתי משהו שדומה יותר ל "כחחחחח" והוא ממש לא היה נחרץ, הרכב המשיך ליסוע לאחור כמעט באין מפריע. לאחר שיצאתי מהאוטו גיליתי שבדומה לשאר הכללים בעולם אף לכלל החניה הזה יש יוצא מן הכלל. על כן מעתה כך ינוסח הכלל -"סע באיטיות ברוורס עד שתחוש ברכב שמאחוריך אלא אם כן יוצא ממנו שיפוד ענק שנכנס לך היישר לתוך הבאגז'". בקיצור אבא, זוכר שהתעקשתי לשים לך מדבקה של "העם עם הגולן" מאחורה ? עכשיו אתה יודע למה...
עוד חוקים בסיסיים ועוד על הנהג הישראלי בפרק הבא.
נ.ב. אני יודע שרבים מיכם ציפו לראות אותי מדליק משואה השנה, אבל מסתבר שועדת הטקסים המכובדת חושבת ש58 חתימות זה לא מספיק. שחצני קצת, לא ? בכל אופן התחלנו לעבוד כבר על תשע"א אז בקיצור – www.atzuma.co.il/masuah
לטורים נוספים www.valdomh.blogspot.com
לתגובות vlado@olam-katan.co.il
לא רק לעיתון הארץ דולפים מסמכים מסווגים, גם למערכת 'חיים על כל העולם' יש את המקורות שלה. למערכת הגיע לא מכבר חומר סנסציוני – תמליל מפגישה משולשת בין אובמה, פוטין ואחמדיניג'אד.
פוטין – ראשית, אני רוצה לפתוח בדקת דומיה לזכר נשיא פולין שנהרג בתאונה מצערת השבוע. למרות שהוא היה מתנגד חריף לקרמלין מדובר באסון כבד המצער את כולנו.
אובמה – כל הכבוד. ממש יפה מצידך...
פוטין – וכן לציין את צערי ואבלי העמוק על חיסולו של ראש ממשלת גיאורגיה ע"י 2 רעולי פנים, מדובר באירוע מצער.
אובמה – על מה אתה מדבר? לא שמעתי כלום על זה.
פוטין – צודק, סליחה טעות שלי. זה בחודש הבא... בכל אופן מוחמד, אני ואובמה סיכמנו על צמצום מאגרי הנשק הגרעיני שברשותנו והיינו מעוניינים שגם איראן תשתתף בתכנית.
אובמה- בדיוק. כפי שאמר ידידי המכובד כך סיכמנו. ואני שמח לבשר לכם כי ארה"ב כבר השמידה 90% מהנשק הגרעיני שברשותה.
פוטין – וכך גם רוסיה. גם אני שמח לבשר כי השמדנו 9% מהנשק הגרעיני שלנו.
אובמה – ולדימיר, מה 9 ? סיכמנו על 90 ...
פוטין – באמת? אני שמעתי 9. פדיחה... בכל אופן מוחמד, מה אתה אומר ?
אחמדיניג'אד – כמחווה של רצון טוב גם איראן תיפטר תוך שנתיים מ50% מהנשק הגרעיני שברשותה.
אובמה – כל הכבוד. You’re the man. אבל למה רק 50% ?
אחמדיניג'אד – ואם המטח הראשון לא יפגע ?
השבוע זה היכה בי... פתאום הבנתי כי אני לא זוכה להערכה לה אני ראוי! שמעתי חדשות כהרגלי ושוב היה שם את הסיפור הרגיל – איזה קבלן העביר לעו"ד כמה מליונים כדי שיעביר למהנדס העיר כמה מליונים כדי לבנות בניין ובדרך זרק לראש העיר איזה מליון או שניים (לכאווווווווווווווורה)
ונזכרתי שגם לפני שבועיים היה סיפור דומה וגם לפני חודש... ואז זה היכה בי – כולם עושים את זה – כולם נותנים פה שוחד, כולם לוקחים פה שוחד ומסתבר שכל עם ישראל עושה מליונים בחגיגת שחיתות גדולה. באותו רגע של הארה נזכרתי גם במס' פרשיות ההטרדות המיניות שהופיעו בתקשורת ובכל מעשי האלימות, ופתאום הבנתי –
אני האזרח היחיד בישראל שלא שיחד, לא שוחד, לא תיווך, לא הטריד, לא דקר ולא בגד. נשבע לכם.
והחלק המטריד בסיפור הוא שלמרות שאני מסתבר אישיות כה תרומית, אף אחד עוד לא הציע לי להיות ראש ממשלה, שר בממשלה ואפי' לא ראש עיר.
ע"כ החלטתי כי לא עוד! די לכפיות הטובה! לפחות להדליק משואה ביום העצמאות ייתנו לי. זה המינימום שאדם כמוני יכול לבקש. אני מבקש מכם לעזור לי לקבל את המגיע לי ולחתום על העצומה באתר www.atzuma.co.il/masuah
עד כה אספנו כבר 12 (!) חתימות (מתוכם חמש שלי בשמות בדויים). זה אמנם הרבה אבל זה לא מספיק.
אכן אין לי כסף כדי לתגמל את מי שי הצחמצחיחןטודודתמוך בי. גם אין לי תפקיד ציבורי כדי להעניק לו פרוטקציה. רק דבר אחד אוכל להבטיח לכם ידידיי - אם ביום מן הימים אהיה ראש עיר, או אפי' ראש ממשלה בזכות תמיכתכם, או אז רעיי... אני מבטיח להעניק אישורי בניה חופשי למי שחתם.
(שנה הבאה בירושלים ? www.atzuma.co.il/masuah )
אני מבין שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. ראש ממשלה יכול לסטות לחלוטין מהאג'נדה שלו בגלל לחץ אמריקאי. אין פשוט ברירה.
אני גם מבין את זה שראש הממשלה פתאום חושב שמדינה פלסטינית צריכה לקום, בניגוד למצע מפלגתו ובניגוד לדעת בוחריו, רק בגלל שאובמה לוחץ עליו. בכל זאת אמריקה יכולה לא להשתמש בזכות הוטו במועצת הביטחון ואז חבל לנו על הזמן...
אני גם יכול להבין שראש הממשלה נאנס ע"י האמריקאים להקפיא את הבניה לעשרה חדשים, בכל זאת לא כדאי להסתבך עם האמריקאים.
ואני אפילו מבין את זה שראש הממשלה לא בונה בגילה, למרות שאין ישראלי בר דעת שחושב שנחזיר אי פעם את גילה. מה הוא כבר יכול לעשות מול הלחץ האמריקאי?! אתם רוצים שהם יפסיקו את הערבויות?! זה הסוף שלנו ...
אני גם מבין למה עושים מנגל ביום העצמאות. בכל זאת קצת סטייקים, שיפודים. נחמד, לא?
אבל דבר אחד אני לא מבין - מה הקטע שלנו עם ההמנון והדגל ?
למסמכים צה"ליים שסרקתי – http://www.valdomh.blogspot.com/
לתגובות - vlado@olam-katan.co.il
למוצדקת שבעצומות ישראל - www.atzuma.co.il/masuah
כבר מהרגעים הראשונים של טרום היכרותכם על ילדכם אתם עתידים ללמוד כלל חשוב בהורות – "יש דברים שטובים בתיאוריה". בקורס ההכנה ללידה תלמדו את טכניקת הנשימות המקלות מאוד על הצירים ועל כאבי הלידה של האם העתידית (כן,כן, שמענו...כואב לשניכם...). ובכן, מסתבר שהנשימות אכן עוזרות, כלומר כל עוד הכאבים לא מתחילים. כאשר הכאבים האמיתיים מתחילים ואתה ברוב טימטומך תעמוד מול אשתך ותגיד לה "תנשמי חמודה תנשמי" ואף תדגים לה איך, צפה לחוות כאבי לידה בעצמך באיזור העין הימנית... כאמור, יש דברים שטובים בתיאוריה. כך גם בהמשך הדרך – ודאי תקנה אי אלו ספרים העוסקים בחינוך הילדים שינסו להרים אותך מעל קשיי והתמודדיות היומיום, שיראו בכל סיטואציה מעצבנת אתגר והזדמנות לפתח את כישוריו המנטליים והשכליים של ילדך וסביר להניח שגם אתה תישבה לרגע בקיסמם ותחשוב שראית את האור. ידידי, דע לך, יש דברים שטובים בתיאוריה... ע"כ אזרתי חלציי והחלטתי לכתוב את המדריך האלטרנטיבי לחינוך ילדים כי מישהו צריך לומר את האמת!
למען שמי הטוב, אציין שאני מסתייג מכל הכתוב להלן, אני כלל נגד השיטות הקונבנציונליות של ענישת ילדים והדברים כלל נאמרו שלא על דעתי והוצאו מהקשרם.
כלל בסיסי שתלמדו בקורס מודרני להורות אומר שלא בריא שהילד יגדל בסביבה של שכר ועונש, צריך פשוט לתת לילד להבין לבד את ההשלכה של מעשיו – לא תעשה שיעורים -> לא תדע את החומר, לא תסדר את החדר -> לא תצליח למצוא את המשחק שלך. אין ספק ששיטה זו היא אטרקטיבית במיוחד. כלומר לילדים. ואפי' יש סיכוי שלאחר שערימות הצעצועים יגיעו למפלס של מטר וחצי הילד יתחיל להרגיש מועקה מסוימת, ולאחר שהילד בכיתה ו' לא יידע את לוח הכפל אכן יבוא הלימוד המיוחל מתוצאות המעשים – אתה תלמד לא לעשות יותר שטויות בחינוך הילדים. למרות שעלי להודות כי שמעתי על מקרה שבו אכן הילד אמר לאביו "אבא, ניצחת! עכשיו אני מבין שהייתי צריך להקשיב לך. למדתי את ההשלכה הרעה של מעשיי" והאב הגאה אמר לבנו "יופי בן, עכשיו בא נשלם את הערבות ונלך מפה".
לפני מס' שנים, עת היינו טירונים ותמימים, קראנו אף אנו באי אילו ספרי חינוך מודרניים הדרכות מעשיות ויצירתיות לגידול ילדינו הרכים. אחד מהם דגל במוטו הבא – אל תיאבק ברגשות ילדיך, האזן להם בקשב רב ועזור לילד להגדיר את רגשותיו. השיחה הבאה הובאה כדוגמא -
הילד (בבכי) – המשאית האדומה הלכה לי לאיבוד.
הורה – אמממ... אני מבין. אתה בטח מאוד עצוב עכשיו.
הילד (בבכי מתון יותר) – אהבתי אותה מאוד.
הורה – ודאי שאהבת. היא היתה משאית מיוחדת מאוד.
הילד (רגוע ופילוסופי קמעה) – כן. קיבלתי אותה מתנה מסבא...
ההורה והילד צועדים יחדיו אל עבר השקיעה....
אולם גיליתי כי כשניסיתי ליישם עקרונות אלו הלכה למעשה, התוצאות היו מעט אחרות –
דוידי (בבכי) – המשאית האדומה הלכה לי לאיבוד.
אני – אמממ... אני מבין. אתה ודאי מאוד עצוב עכשיו.
דוידי (בבכי מתגבר) – איפה המשאית שלי ??? בטח מעייני לקחה לי...
אני – אתה עכשיו ודאי ממש מתוסכל. היא באמת היתה משאית מיוחדת מאוד.
דוידי (בצרחות) – אני - רוצה - את - המשאית - שלי .
אני – אתה ודאי זועם עכשיו... איי, איי...תירגע... בסדר, אני אקנה לך חדשה. (אתה ודאי מרוצה עכשיו?)
כהורה דתי לבד מהחינוך הבסיסי של ילדיך אתה מחויב גם לחנכם לעבודת ה', לאהבת תורה ולקיום מצוות. אולם באופן מפתיע ישנה מצווה אליה אתה נמשך באופן מיוחד – "כבד את אביך ואת אימך", אתה מרגיש שאם את המצווה הזו הצלחת להנחיל לילדיך דייך. את מצוות כיבוד הורים צריך לקיים כמובן תמיד, אולם נראה שיש סיטואציה שבה מצווה זו מתגלה במלוא עיזוזה ויופיה – שנת הצהריים של אבא ואמא בשבת. קשה להסביר למה, אך אתה מרגיש שהדיבר החמישי אמור להופיע בעולם דוקא בשבת בין 2 ל4, לא מצרכים אגואיסטיים חלילה אלא לצורך עבודת ה' של ילדיך.
כמה אנו צריכים להודות לילדינו על תמימותם בגילאים הצעירים, אם היה לילדך עוד טיפה תחכום וציניות, כשהיית מלמד אותו שיש מצוה של אלוקים שהוא צריך לשמוע בקולך, הוא היה מחייך חיוך ערמומי - "מה אתה אומר אבא! ממש מצווה כזו אה... How convenient".
מיומנות חשובה ביותר בהתמודדות עם הילדים היא יכולת מתמטית. ולא, אני לא מדבר רק על עזרה בשיעורי הבית של הילדים. אני מכוון בעיקר לשליטה בשיטה העשרונית ככלל ובשיטת השברים בפרט. לאחר שביקשת מילדך זה 20 פעמים "תסדר את המשחק בחזרה לקופסה", כאשר 10 פעמים מתוכם היו "בפעם האחרונה" אתה מתחיל אט אט להרגיש את הזילות שבמילה "אחרונה", או אז אין מוצא אלא לעבור לשיטת האולטימטום, או בשמה העממי "אני סופר עד 3". הבעיה בשיטה זו שבד"כ אתה אכן מגיע ל3, ואתה הרי יודע מה בא אחרי 3... ארבע. אך חוץ משעשוע מספרי לא השגת דבר. לכן משימתך היא לעכב את המס' 3 ככל שביכולתך. 1... 2... אני מזהיר אותך... (לא נצפית התרגשות אצל היריב) 2 וחצי... 2 ושבע שמיניות... 2 וחמש עשרה חלקי שש עשרה... וכן הלאה, כפי השגתך המתמטית. כפי שאמרתי - מחנך טוב צריך לדעת חשבון!
המשך יבוא...
המשך בא...
ובכן לאחר ששבוע שעבר סקרנו את טכניקות החינוך השונות והוכחנו באופן אמפירי שלעיתים אין מנוס והילד צריך לקבל עונש, נותרנו עם השאלה איזה עונש נבחר לבנדיט הקטן ?
השיטה הדמוקרטית – תבחר לעצמך את העונש שלך. ניסיתי. בדקתי. לא עובד. מסתבר שהילד מסרב להרתיע את עצמו. הבת שלי באופן עקבי חושבת ש "לא לעשות מקלחת" זה עונש ראוי בעבורה, בעוד אני די בטוח שזהו אינטרס מובהק שלה.
השיטה הקומוניסטית – או במילים אחרות הלאמת נכסים. השיטה אפקטיבית במיוחד אם הילד קיבל אך היום מתנה. "אם אתה לא נכנס לאמבטיה עכשיו, אני לוקח לך את הפליימוביל". לרוב השיטה קורסת כשיש לך ארון בגדים מלא בפליימוביל וכל מיני משחקים אחרים שבנך כבר מזמן שכח שיש לו ואתה מוצא את עצמך בכפר השעשועים באותו שבוע מאחר שלילד אין מספיק משחקים בבית.
השיטה הפשיסטית – שימוש בזרועות הביטחון להחלת מרות. "אם לא תאכל יבוא שוטר". אני מודה שלמרות שהשיטה הייתה להיט של ממש בקרב האבות המייסדים, כיום היא פחות אטרקטיבית, כנראה בעקבות ירידת קרנה של המשטרה. אם כי שמעתי שבהתנחלויות יש שמשתמשים בה בוריאציה של יבוא יס”מניק.
השיטה הצבאית –הטלת עוצר. לא הולכים לחברים ולא מזמינים חברים הביתה. מה כן עושים ? נשארים בבית ומשגעים את אבא ואמא. באמריקה יש לזה כינוי יותר עצמתי – "אתה מקורקע".השיטה הפמיניסטית – חכה חכה שאבא יבוא ...
השיטה השמאלנית – הורה - "איזה עונש אתה הולך לקבל!!", הילד - "איזה עונש?", הורה – "אוהו איזה עונש", הילד – "איזה עונש?", הורה – "תאמין לי שאתה לא רוצה לדעת על איזה עונש חשבתי...", הילד – "איזה עונש?". בקיצור, איומים בלי קבלות.
כולנו מכירים את העונש המוכר והחביב "לך לחדר" – הילד הגזים/התחצף/השתולל, מה חינוכי יותר מלשלוח את הילד שיירגע קצת בחדרו ויחשוב על מה שהוא עשה. אלא שיש בעיה, לא רק שהילד מסרב לחשוב על מה שהוא עשה, הוא גם מסרב להישאר בחדר. כמובן, קיימת תמיד אופציית ה"דירדור אמצעים" – אם תצא מהחדר תקבל עונש עוד יותר חמור - אני אקח לך את ה...., אני אתן לך ... לא משנה, אני לא רוצה להסתכסך עם מר קדמן. בכל אופן כפי שגילו רשויות אכיפת חוק אחרות – בלי מנעול זה לא יילך. אני מכיר אפי' ילד אחד (בלי להזכיר שמות) שאבא ואמא שלי נעלו אותו לכמה דקות בשירותים (ועוד בלי עיתון!!!).
אני לא מת על העונש הזה אבל אם אתם בכל זאת משתמשים בו, קיראו לילד בשמו – עונש מעצר. אה, ואל תשכחו לקרוא לילד גם את הזכויות שלו.
גברים מול נשים
השיטה הנשית בחינוך ילדים נוטה יותר לכיוון הרחמים. לא רחמים על הילד, אלא רחמים על האמא – "בבקשה, חמודי, אני מתחננת... אני נופלת מהרגליים... אתה לא מרחם על אמא?". בעוד הגבר נוטה יותר לשיטה הערסית, ראש בראש – "לך למיטה שלך. אם אתה עוד פעם בא לכאן אני מחזיר אותך למיטה גם ב2 בלילה! אל תנסה אותי!".
כלל חשוב ביותר בחינוך ילדים הוא לא לשקר לילד. אל תאיים על הילד בעונש שאינך מסוגל לקיים! טוב, נו, לא עובד... ועכשיו יבואו המצקצקים בלשונם, הפעם ולדומירסקי באמת שתה יותר מדי וודקה. לשקר לילד ? בחיים לא. ובכן כנראה שרק אני אומר לילדים – "אם אתה לא נכנס עכשיו לאוטו, אנחנו נוסעים בלעדיך" ואולי אתם באמת דוברי אמת ואתם אכן משאירים אותו אי שם באמצע העיר רק כדי לא לחטוא לאמת ? ובודאי אני היחיד שאומר "טוב, שלום, הלכנו..." כשאני מחכה ליד הדלת. והאם אף פעם לא טרקתם את הדלת ועמדתם לידה כדי שהוא יחשוב שכבר הלכתם ? בא נודה על האמת – כולנו שקרנים קטנים...
לא, אני לא הולך לדרוך על המוקש הזה, רק לספר לכם שהשבוע שמעתי בגלי צה"ל על מחקר חדש הטוען כי ילדים שקיבלו פליקים בילדותם מתמודדים טוב יותר עם אתגרים בחייהם ובכלל יוצאים יותר טוב... חבל רק ששלושה חדשים קודם לכן התפרסם מחקר הטוען בדיוק את ההיפך – שילדים שלא קיבלו כלל פליקים בילדותם יוצאים מוצלחים בהרבה מאלה שכן. מה שמוביל למסקנה שילדים שלא קיבלו פליקים נרשמים יותר לחוג לסטטיסטיקה (או להיפך).
אין ספק שהרגע בו אתה מבין ומפנים את חשיבות מצוות כיבוד אב ואם היא כאשר אתה הופך הורה בעצמך, או אז אתה טופח על מצחך וחושב – "איזה ילד זבל הייתי...", כמה נתנו לי וכמה צרות אני עשיתי בתמורה, רק אז אתה מבין כמה המערכת בינך לבין הוריך היתה א-סימטרית. אז קח את התובנה הזו ושאב ממנה כח לסלוח לילדים שלך על חוסר ההבנה שלהם. כי למרות שהם לפעמים אגואיסטים קטנים ויכולים להוציא אותך מדעתך, אתה היית בדיוק כמוהם! וההורים שלך ידעו להכיל אותך בגלל שבסופו של דבר אתה היית הדבר היקר להם ביותר בעולם, בדיוק כמו שהילדים שלך הם היצורים שאתה הכי אוהב בעולם. לסיכום, קח את הכל בחיוך, תצחק מהחוצפות הקטנות שלהם, ואל תדאג -יום אחד גם להם ייפול האסימון (מטבע שהיתה משמשת לתשלום עבור שיחות טלפון לפני הטלכרט [כרטיס שהיה משמש לצורך תשלום בטלפונים ציבוריים {מכשירים שהיו מוצבים ברחוב לצורך שיחות}])...
* אגב, נכון שהמתכנתים החננות שקראו את השורה האחרונה בדקו אם יש שם שגיאת קומפילציה ?
