יום שבת, 31 ביולי 2010

joseph kauffman


יום רביעי, 28 ביולי 2010

החופש הגדול מדי

יש מילים המקבלות משמעויות שונות לחלוטין בהתאם להקשר שלהם או בהתאם לשלב בחיים בו משתמשים בהם, קחו לדוגמא את המילה 'חופש גדול'. עבור הילד / נער צמד המילים הללו מעורר רטט נעים באיזור הבטן, התפרצות של שמחת חיים לא מרוסנת ואינספור תכניות לניצול התקופה המתוקה הזו . עבור ההורה לעומת זאת צמד המילים הללו מעורר את אותם תחושות שמעוררות המילים 'נחש צפע נחש צפע' (שגם הם אגב מעוררות תחושות שונות לגמרי עבור דור ההורים ודור הצעירים). נכנסים לכוננות. האמת שזו בעצם חידה מתמטית מאתגרת – לילדיך שישים ימים בהם הם מנותקים מכל מסגרת, אין בית ספר, אין גנים, עליך להעביר אותך ואותם תקופה זו בשלום וללא נפגעים בנפש כאשר לך מגיעים רק ארבעה ימי חופש מהעבודה. למה יש לך רק ארבעה ימי חופש מהעבודה אתם שואלים, ובכן הסכיתו ושמעו...

לפני זמן לא רב קיבלתי בעבודה מייל הקורא לעובדים שלא לצבור יותר מחמישים ימי חופשה לא מנוצלים, שכן למי שאכן ייצברו מעל ל50 ימי חופשה הם יימחקו לו. מיהרתי לבדוק את מס' ימי החופשה שלי כדי לראות האם גם עלי לדאוג ואכן גיליתי כי עלי לדאוג, שכן אני במינוס עשרה ימי חופשה. אז איייך ? אז ככה – מסתבר כי העובד החילוני הממוצע בוחר בקפידה את חופשותיו וזה לא שהוא לא לוקח חופש, אוהו הוא לוקח, פשוט ראש השנה יוצא ביום שלישי, אז הוא טס לחו"ל ביום שני, ככה שהחג לא על חשבון עבודה, שישי שבת לא יורד לו (אם גם היו בחירות בעשרת ימי תשובה בכלל הרווחנו) סוגר את יום כיפור על הדרך והופ במחיר של ארבעה ימי חופש הוא חודשיים בחו"ל, עבור העובד הדתי, תת קבוצה – העובד ההורה הדתי כל אפשרויות המשחק סגורות הרמטית, את ימי החופש שלו הוא לוקח על חשבון ימי עבודה וכך כל שנה הוא סוגר את ימי החופש שלו על האפס או על המינוס. מצד שני הוא לא יגיע לגיהנום.

בקיצור מסתבר שע"מ להיות הורה בחופש הגדול צריך תואר מתקדם בלוגיסטיקה. אז מה עושים? ראשית חכמה קייטנה. וכאן אנו מגיעים לדוג' השניה של מילה בעלת כפל משמעות – בתחילת החופש המילה קייטנה מעוררת אצל ילדך דמיונות של ים/ בריכה/ אטרקציות אולם מהר מאוד הוא נוחת לקרקע המציאות כאשר ביום הקייטנה הראשון הוא מגיע שוב לגן שלו , רק שהפעם בלי הצעצועים שכן הגננת נעלה את ארגז הצעצועים. "אבל הבטחתם לי קייטנה" זועק הקטן "לא רוצה לגן", "מה פתאום חמודי, זה לא גן זו קייטנה. הנה תראה מחר יש יום בריכה". והנה הגענו לכפל המשמעות השלישי. בדמיונו של הילד כשהוא שומע את המילה 'בריכה' עולה התמונה של ... של... בריכה, אולם למחרת הוא מגלה לתדהמתו שאבא מביא לגן גיגית. אבל לכל דבר טוב יש סוף וגם הקייטנה חולפת עוברת לה. נשאר רק עוד חודש וחצי להעביר.

הפתרון הבא הוא בד"כ 'קייטנת סבא וסבתא'. למרבה ההפתעה הוריכם לא רואים בילדים אתגר שיש להתמודד איתו, אלא סוג של אטרקציה. לא ייאמן, אבל הם ממש שמחים על ההזדמנות לשהות כמה ימים במחיצתם. מדהים. כולם שמחים. גם הילדים גם סבא וסבתא וכמובן שאתם, אלא שחשוב מאוד שלא להגזים בפיתרון זה, שכן ככל שעוברים הימים סבא וסבתא מתחילים ליישר קו איתכם בקשר לילדים והילדים אט אט מאבדים ממעמד האטרקציה ומתקרבים לכיוון ה'אתגר'. ברגע שהוריך מתחילים להגיד לכם "כל הכבוד לכם בחיי, איך אתם מצליחים לגדל שלושה ילדים קטנים ולהישאר שפויים" זה הזמן לעבור לפיתרון הבא לפני שתאבד נכס חשוב זה.

הרגע שקייטנת סבא וסבתא מיצתה את עצמה

נשאר רק חודש ושבוע. זוהי שעתם היפה של הבייביסיטריות. ולמעשה זה שילוב אינטרסים. הבייביסיטר שמחה על זה שאחרי שבוע היא יכולה לממן את האוניברסיטה שלה ("לא אכפת לך שאני שומרת על הילדים של כהן, של בן דוד ושל זלצמן יחד עם שלך, נכון?")ולך תמיד הפריע שיש יותר מדי כסף בבנק. כך או כך עבר עוד שבוע. מה עכשיו?!

"מי רוצה לבוא עם אבא לעבודה?" איזה כיף, איזו אטרקציה ואיזה פתרון אלגנטי – אתה לא בזבזת ימי חופש, אפי' השווצת קצת בעבודה בילדים החמודים שלך, הילדים יכולים קצת לראות את אבא בעבודה, לצייר, לראות סרטים על המחשב שלך וכולם מרוצים. חוץ מהבוס שלך שגילה שהוא מנהל שמרטפיה, חוץ ממך שתפסו לך את המחשב וחוץ מהילדים שנשבר להם אחרי שעתיים.

אין ברירה זה הזמן ליסוע לחופש. ההתלבטות היא כמובן בין קמפינג באהלים לבין צימר. לכל דבר יש את היתרונות שלו אך הכלל בד"כ הוא כזה – אם סבא וסבתא מזמינים - צימר, אם אתם משלמים - אוהל.
כאן סבא וסבתא שילמו.

זהו נשארו עוד שבועיים לקראת הראשון לספטמבר המבורך, אולי תעמיקו עוד קצת את מינוס ימי החופש שלך, אולי תשלחו את הילדים לקייטנה של הבן של השכנים, שהוא אמנם בן 8 אך מאוד אחראי, מה שלא יהיה בעוד שבועיים מתחילה סופסוף 'שנת הלימודים' והנה הגענו לדוג' הרביעית למושג ששינה את משמעותו עם השנים.




תודה על התגובות הרבות, זה כיף גדול. אני משתדל גם לענות – vlado@olam-katan.co.il

יום שלישי, 27 ביולי 2010

המחזה החדש של שייקספיר

תודה לאתר סרוגים שחשף אותי לסרטון המדהים הזה. סרטון שכלפי חוץ הינו סה"כ סרטון הסתה אנטי חרדי היוצא כנגד חוק טל אולם לאחר צפייה מעמיקה תגלו כי מדובר ביצירה אמנותית, פרוזה! לא פחות!
להלן מס' ציטוטים שהפעימו אותי במיוחד -
  • "אני מילואימניק… הולך למילואים"
  • "הבן שלי סיים את הצבא… אז הלך לעבוד. אנחנו גם משתדלים לעזור לו. ככה. לא ?"
  • "עכשיו אני חשבתי שזה הבן שלי. בן אחד יש לי"
  • "אתה משווה את זה שאתם יושבים בחדר סגור עם מזגן והא הא הא מתפללים, לזה שאני במלחמה אה אה אה חברים שלי נהרגים"
  • "אלא אם כן היהודי סטה מדרכו ואז לפי מצות הרב (!) אפשר וצריך (!) לעזור לו. לחזור ליהדותו וכל זאת באמצעים בכל אמצעים"
היישר לגליון הבא של 'דער שטרימער לגיל הרך'

יום שלישי, 6 ביולי 2010

מדריך הנהיגה השלם – חלק ב'

לאחר שבטור הקודם חדרנו לתוככי נפשו של הנהג הישראלי, הפעם נביא לפניכם את ספר החוקים הבלתי כתוב שלו. אפשר לומר שאורח הבא מבחוץ וצופה בנהג הישראלי היה ודאי חושב שכך נראה ספר החוקים שלנו. ואפשר גם לא לומר את זה.

איתות

לפני מעבר נתיב חובה לאותת. ודאי שמת לב שכאשר ברצונך לעבור נתיב ואתה אכן מאותת על כוונתך - מיד יאיץ הרכב בנתיב ליד ע"מ שלא תשתחל לפניו חלילה. ע"כ חובה לאותת, זוהי אתיקת כביש ישראלית בסיסית. כפי שבמערב הפרוע לא היה נהוג לירות באנשים בגב כך אין לעבור נתיב בלי לתת הזדמנות לנהגים האחרים לחסום אותך.

אין כניסה

בניגוד למה שנהוג לחשוב תמרור האין כניסה בישראל לא מציין את כיוון הנסיעה אלא את כיוון הרכב, לכן אם ברצונך להיכנס לאין כניסה עליך להיכנס ברוורס בלבד.

חניה באדום לבן

אסור להחנות את הרכב כאשר המדרכה מסומנת בצבעי אדום לבן אלא אם כן אתה פקח הפורק סחורה.

כלל הרצף

חל איסור חמור לעבור צומת ברמזור אדום אלא אם כן אתה נוסע צמוד לרכב שעבר בירוק, או צמוד לרכב הצמוד לרכב אחר שעבר בירוק וכן הלאה...

צפירה חינוכית

לצופר המותקן בריכבך מס' שימושים – צפירות קצביות באירועים חגיגיים כדוגמת ניצחון קבוצת כדורגל, קריאות זירוז לטרמפיסטים המבוששים לבוא וצפירת התעוררות כאשר הרמזור התחלף לירוק אך הנהג שמלפניך חולם, אולם בראש ובראשונה הצופר הינו כלי חינוכי – במידה ונהג אחר חתך אותך או לא נתן זכות קדימה וכדו' חובה עליך לצפור צפירה קצרה שמטרתה לחנך את הנהג השני, במידה והנהג השני נהג באופן חצוף במיוחד צפור צפירה ארוכה. טעם המצווה – כאשר הנהג השני ישמע את הצפירה הוא יכוון את ליבו ויחזור בתשובה שלמה.

לא סוגרים אופציות

בהתקרבך לרמזור אל תסגור אופציות. בפרט אם אתה נהג מונית. אל תגביל את עצמך לנתיב אחד בלבד אלא עלה עם הגלגל על קו ההפרדה בין הנתיבים כדי לשמור לעצמך את האופציה לנתיב השני עד לרגע האחרון.

מהירות מותרת

המהירות המקסימלית המצויינת בתמרור היא רק מספר אותו עליך להכניס לנוסחה. כל נהג ישראלי טירון יודע כבר כי 10 אחוז תוספת למהירות המדינה סופגת על עצמה והרי השוטר לא יתפוס אותך על קמ"ש אחד,לכן ניתן להוסיף עוד 5 אחוז לתוצאה הסופית.

תמרור עצור

זהו אחד מחוקי התנועה המפעימים בישראל. ע"פ המחוקק בישראל בתמרור עצור עליך לעצור עם ארבעת הגלגלים. במידה ועצרת למשל רק עם שלושה גלגלים - גם הסתבכת עם החוק וגם כדאי שתרוץ אחרי הגלגל הרביעי ותחזק אותו יותר טוב.

GPS שמחל על כבודו כבודו מחול

"אילמלי לא ניתנה תורה היינו למדים צניעות מGPS – " מי מאיתנו המשתמש ב GPS אינו מכיר את התמליל הבא – "בעוד 200 מטרים היצמד למסלול הימני... בעוד 100 מטרים פנה ימינה...בעוד 50 מטרים פנה ימינה...פנה ימינה" אבל אתה ממשיך ישר כי אתה יותר חכם ממנו, ובכן כיצד מר GPS מגיב ? – בטון ענייני ובקור רוח הוא פולט "מחשב מסלול מחדש". זהו?! מה עם העלבון? מה לגבי כפיות הטובה? אם מישהו היה משתיל לGPS מעט תבונה רגשית + אגו זה היה נראה אחרת "עוד 50 מטרים פנה ימינה... פנה ימינה ... פנה כבר ימינה ... מה אתה עושה ??? אמרתי לך לפנות ימינה!!!... הבנתי... אתה יודע הכי טוב. תחשב אתה מסלול מחדש".

אתה לא תגיד לי מתי אני אגיע!

תחביב ידוע אצל משתמשי ה GPS הוא לדפוק את התזמון של ה GPS. הוא אומר שאני יגיע עוד 30 דקות ליעד אבל הוא לא יודע איזה נהג מוכשר אני, 25 דקות גג אני שם. אך מסתבר שה GPS זכה בקורטוב נבואי וכל כמה שלא תדפוק אותו הוא ידפוק אותך בחזרה. נסעת 110 קמ"ש במקום 100 קמ"ש, בהמשך תיתקע ברמזור 10 דקות. על כל דקה שהרווחת הפסדת אחת אחרת ובסוף כרגיל הוא צדק.

שלט אזעקה

אחת מהאמצאות הגאוניות בתחום הרכב הוא שלט האזעקה. מן המפורסמות ששלט האזעקה מזמן תפס ייעוד אחר לחלוטין מייעוד המקורי ותפקידו העיקרי הוא איתור הרכב. לא נדיר לראות נהגים אבודים מסתובבים במגרשי חניה עם שלט מעל ראשם כשהם מייחלים לביפ הנכסף. השאלה היחידה היא מתי ימנפו את רעיון השלט מחוץ לעולם המוטורי, אני למשל הייתי שמח אם כדי לאתר את ילדיי בגן השעשועים היה לי שלט שהייתי לוחץ עליו והם היו מתחילים לצפצף.

שלוק נוסף

הנהג הישראלי לא סומך על מנגננונים אוטומטיים, שכן הוא יודע שתמיד דופקים אותו, על כן בתום התדלוק האוטומטי של הרכב כאשר ידית התדלוק קפצה, על המתדלק לתת עוד שלוק נוסף לרכב עד שהבנזין משפריץ החוצה. על אחת כמה וכמה כאשר סכום התדלוק אינו עגול, דבר הנוגד את עיקרי דת המתדלקים.

P1010371

ולפעמים כשיש פקקים …

לטורים נוספים - www.valdomh.blogspot.com

לתגובות, הצעות וכו' – vlado@olam-katan.co.il

יום שלישי, 29 ביוני 2010

חיים על כל העולם - בלק

פרוטוקול הדיון בפרשת ההורים מעמנואל

- מה התיק הראשון שלנו היום ?
- ההורים בעמנואל. הם מסרבים לקבל את הפסיקה שלנו.
- מה זה ?!
- כן, הם אומרים שהם ישלחו את הבנות שלהם לבני ברק ולא לבית הספר בעמנואל.
- אבל... אבל... אבל אנחנו אמרנו להם במפורש שישלחו אותן לבית הספר בעמנואל עם הבנות הספרדיות. אמרנו או לא אמרנו ?
- אמרנו אמרנו. אבל הם לא רוצים.
- מה ז"א לא רוצים ?! מי הם חושבים שהם ? ככה לזלזל בנו ?
- צודקת. חבורת פישרים.
- זה לא שאכפת לי מהכבוד שלי ...
- חלילה.
- זה כבוד שלטון החוק ...
- ברור.
- עם מי הם חושבים שהם מתעסקים? אה אדמונד ?
- חוצפה כזאת.
- עם הדמוקרטיה הם מתעסקים...
- אין ספק. אנחנו מתמודדים כאן עם סכנה קיומית לדמוקרטיה.
- לא רק לדמוקרטיה אדמונד, לכל הערכים החשובים לאדם המערבי - השיוויון. החירות. הסובלנות. חבורת פושעים...
- אסור לתת לזה לקרות עדנה. זה על הכתפיים שלנו.
- אנחנו המשענת האחרונה של האדם החופשי, צריך לזרוק אותם לכלא ומיד!
- לכלא? זה לא קצת מוגזם?
- מוגזם??? מוגזם??? תחזיק אותי שאני לא אכנס בהם.
- עדנה. עדנה. תירגעי.
- אני רגועה. זה לא אני, זה הדמוקרטיה שבתוכי שחוטפת קריזה. יש לה פתיל קצר.
- אל תדאגי. אנחנו כבר נלמד אותם מה זה סובלנות. מה זה זכויות פרט. מהם ערכי הדמוקרטיה.
- אז לכלא, כן ?
- כן! אותם ואת הנשים שלהם.
- סגור.

על תגובות והתנצלויות

כל כותב, פובליציסט או בלוגר, מכיר את התסכול המסוים שיש בחד צדדיות שבינו ובין קוראיו. מאחורי כל בלוגר, לדוגמא, מסתתר אדם אובססיבי שיש לו תוכנת סטטיסטיקה המספרת לו כמה גולשים נכנסו לבלוג ומדי כמה ימים או שעות (תלוי במידת האובססיביות ובגיל הבלוג) הוא בודק את נתוני הגלישה לעומקם. כותבי הטורים בעיתון לא שונים בהרבה. תהיתם פעם מדוע כמעט כל כותב מפרסם את המייל שלו בסוף הטור ? האם כדאי לקבל הצעות לטור הבא ? שלילי, רבותי. המייל נועד רק כדי שהקורא המבסוט יכתוב לו – "קראתי, היה גדול!".

והאמת היא שזה לא ממש עובד. דוגרי, ציבור הקוראים לא אוהב ממש להגיב גם אם הוא אוהב את מה שהוא קרא. אם אני לא טועה הסטטיסטיקה מדברת על תגובה אחת לכאלף גולשים.

גם אצלי המצב לא שונה בהרבה, גם אני אובססיבי וגם אני לא מקבל יותר מדי תגובות. או לפחות כך היה עד לשני הטורים האחרונים. נראה שפשוט פיצחתי את הנוסחה והוצאתי את הציבור מאדישותו. להלן.

• בטור הלפני אחרון כתבתי מכתב בשם הורה חרדי הטוען כי אין גזענות אצל האשכנזים החרדים, תוך הבאת טיעונים ומשפטים גזעניים לעילא. אחד המשפטים ששמתי בפי ההורה היה "זה פשוט מנטליות כ"כ שונה. אנחנו האשכנזים יותר מתעניינים בדברי תורה, ברוח, בפילוסופיה והמזרחיים מתעניינים יותר בשירים מזרחיים ובמופלטות." משפט זה הציף אותי במיילים (טוב נו, יחסית) מקוראים נזעמים שנדהמו מהאמירות הגזעניות שלי. אני מודע לכך שרוב הקוראים הבינו את הסאטירה היטב אולם בכל אופן עבור אלו שלא, הקטע לעג לגזענות ולא לספרדים ואני באופן אישי יודע שהמזרחיים מתעניינים ביותר מאשר בשירים מזרחיים ובמופלטות (למרות שבעיקר בזה. תודו).

• בטור האחרון לעומת זאת נתתי טיפים לכתיבה נכונה. אחד מהטיפים היה להימנע מפרובוקציות בכתיבה ולכתוב ביושר ובענווה כמו שאומר ... וכאן הבאתי פס' מהברית החדשה בשבח הענווה. כמובן שהכל היה בהומור וכדי לייצר פרובוקציה בפיסקה שממליצה שלא לייצר פרובוקציה.

אך בכל אופן היו כמה שהזדעזעו מעצם ציטוט פס' מספרי מינות (כמובן שהיו גם כאלו שבכלל לא הבינו את הסאטירה ושאלו אותי אם חסרים פסוקים מהתנ"ך שיכולתי לצטט מהם). בקיצור, הגזמתי. מודה. טעות. טועים. טעינו.

אני מבטיח מעתה להשתדל שלא לייצר פרובוקציות זולות בעזרת אללה הרחום ואם מישהו נפגע אני מתנצר.

בקיצור חברים, תשמרו על קשר מדי פעם, גם כשנהניתם וגם כשלא וקחו את החיים בקלות, כן?

www.valdomh.blogspot.com – אתר נחמד שנתקלתי בו.

vlado@olam-katan.co.il – שירות לקוחות.