מכתבים לשנה החדשה

מכתב לילדים

החופש נגמר, הג'ונגל שלכם מתחיל. כן, אנחנו יודעים שקלטתם שרק חיכינו שהרגע הזה יגיע, בכל זאת גם לאבא ואמא מגיע טיפה לנוח בעבודה. אבל האמת היא שבפנים נצבט לנו הלב שאתם צריכים להיפרד מהאושר האינסופי הזה שלכם שנקרא 'חופש גדול' לטובת הלימודים. האמת שגם מאוד מפחיד אותנו להוציא אתכם מתחת לידיים המגוננות שלנו ולתת לכם להסתדר לבד, בלעדינו, עם המורים, השיעורים ובעיקר עם ההפסקות. אנחנו בטח עוד נגער בכם הרבה השנה על שיעורי בית שלא הכנתם כמו שצריך, על המחברות המבולגנות שלכם ועל זה שאתם יותר מדי במחשב. בקיצור- על כל הדברים שכנראה היינו עושים בדיוק כמוכם. סליחה, זה פשוט חלק מהתפקיד. האמת, קצת יהיה לכם קשה להאמין, אבל הציונים שלכם זה לא באמת הדבר שהכי חשוב לנו (חוץ מבחשבון) – הרבה יותר חשוב לנו שתהיו חברים טובים, יהודים טובים, שתהיו סקרנים וחיוניים ובעיקר שתהיו מאושרים. אבל ציונים ושיעורי בית זה הדבר שהכי קל לנו לפקח עליו... אז שתהיה לכם שנה מוצלחת, שתמצאו את המקום שלכם בג'ונגל שמסביבכם, שתשמחו בלימודיכם, שלא תתנו לאף אחד למרר את החיים ששלכם, ולא פחות חשוב - שתשימו לב שאתם לא ממררים לאף אחד את החיים ושתדעו לשתף אותנו בכל מה שעובר עליכם.

מכתב לנשים

קודם כל אתן צודקות. (וזה לא רק בגלל שלמדנו שזו האסטרטגיה הכי טובה בויכוחים שלנו). אנחנו יודעים שהכול נופל עליכן – ניהול הבית, גידול הילדים, עבודה ושמירה על שפיות. תוסיפו לכל זה את העובדה שאנחנו חתיכת כפויי טובה ועוד באים אליכם בטענות לפעמים ובכלל מגיע לכם לזכות בפרס הנשיא ("פרס פרס"). באמת, אנחנו מתכוונים לזה, זה לא שאנחנו אומרים את זה רק כי זה מה שאתן רוצות לשמוע (שוב, למרות שזו אסטרטגיה טובה כשלעצמה), הטיעון היחידי להגנתנו הוא שאוי לכולנו אם זה היה הפוך. נו, אתן זוכרות את היום הזה שהייתן צריכות להישאר בעבודה עד מאוחר ואנחנו נשארנו בבית עם הילדים וחשבנו שנראה לכן שאפשר גם להשקיע בילדים, גם לשמור על בית מסודר וגם לעשות את זה בסבבה. כן, כן, זה אותו יום שהתקשרנו אליכם בהיסטריה – איפה לעזאזל אתם שמות את המוצץ של הילדה ושהתקשרו אליכן מהגן לשאול למה אף אחד לא מוציא את הילד ושחזרתן הביתה מלאות ייסורי מצפון לבית שהוא העתק מדויק לבית בהירושימה משנת 1945. ולבעל שהבין אתכן באותו רגע קצת יותר אבל גם שכח את זה מאוד מהר. אז גם לכן נאחל (וגם לנו) שתהיה שנה קצת יותר קלה, שנה של שותפות, הבנה והרבה אהבה.

מכתב לתורה

לך מגיעה התנצלות מיוחדת. לא עמדנו בהבטחות שלנו אלייך. בישיבה גיחכנו לעצמנו על כל אותם בעל'בתים, כמו שקראנו להם, שלא מוצאים את הזמן ללמוד קצת תורה. בחייאת, על מי אתם עובדים? אין לכם בערב כמה שעות פנויות, בטלנים שכמוכם? אז עכשיו הבדיחה היא עלינו ואנחנו יודעים שאם באמת היינו רוצים יכולנו ללמוד קצת יותר, אבל איכשהו עד עכשיו לא ממש הצלחנו, אולי לא מספיק רצינו. אז זה הזמן להבטיח, בלי נדר ובלי להבטיח, שהשנה נשתפר ונפנים את האמת הפשוטה שכל השאר קשקוש ואין לנו שיור רק התורה הזו. היי, התחלנו דף יומי, זו כבר התחלה טובה, לא ככה ?

מכתב למקום העבודה

מנהלים יקרים, חברות יקרות וכל השאר, ראשית – כל הכבוד לכם. זה באמת דבר חשוב לפתח מוצר חדש לעולם ובטח שבישראל. כולנו משפחה אחת וכו' וכו' - זה נכון. כולנו רתומים ביחד להשגת היעדים שלנו. לפעמים אין ברירה וצריך לתת קצת יותר. אין מה לעשות. רק כדאי שלא תשכחו באותו הזמן שיש לנו גם משפחות אמיתיות, כלומר ביולוגיות. כשאתם מבקשים / רומזים למישהו שראוי  להישאר עוד שעה/שעתיים/עד עשר בלילה בעבודה בגלל התקופה הלחוצה מישהו אחר נפגע מזה. אנחנו נסתדר עם זה איכשהו, קטן עלינו, אבל לכל דבר יש מחיר... אולי גם כשהצבתם לעצמכם יעדים אגרסיביים מדי מלכתחילה, קצת שכחתם מהאנשים קטנים שלמטה, אולי כשבניתם את הפרוייקט, שכחתם בחישוב השעות לקחת בחשבון ששעות העבודה הרשמיות שלנו ביממה הן נתונות וחשבתם שבמידת הצורך יממה אחת מכילה בעצם שני ימי עבודה... בקיצור – נאחל לכם ולנו – שתהיה לנו שנה מוצלחת, שנמשיך לקדם את העולם בעוד ס"מ אחד של חדשנות ושבאותו זמן נזכור שכולנו בני אדם, שצריכים לראות גם אחד את השני כבני אדם ולהיות מודעים לצרכים של כל אחד ואחד. ואם אין ברירה וצריך לסחוט מכל אחד קצת יותר, אל תשכחו להגיד גם מילה טובה ואולי תדאגו גם לאישה שבבית. (סופשבוע בצימר יכול להיות תמורה הולמת...)

מכתב לאלוקים

עשינו ככל אשר ציויתנו, לפחות ממש השתדלנו. בעבודה ניסינו לשאת ולתת באמונה, במשפחתנו ניסינו לתת הכול למען ביתנו וילדינו, הספקנו גם לקבוע קצת עיתים לתורה. ואתה השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו.