אני יודע שנפרדנו (ולא פעם אחת) ואני יודע שאכזבתי אותך ואין לי מושג
איך להבטיח לך ולי שהפעם זה יהיה אחרת. אני גם יודע שכדי שזה יצליח צריך להתמסר עד
אין קץ ולא לוותר ויש לי חשש שגם הפעם... מתישהו... נפרק שוב את החבילה. אבל אני
גם יודע שאין לי ברירה והגעגועים דוחפים אותי אלייך שוב. אני מודה, גם הקנאה משחקת
פה תפקיד. הקנאה בחברים שהצליחו ובגדול ורק אני נשברתי לא פעם כמו איזו רכיכה חסרת
עמוד שדרה. אז חזרנו וקיבלת אותי בברכות. אני לא חי באשליות, אני יודע שרק בהתחלה
הכול אגדות וההמשך הרבה יותר סבוך ומפולפל, אבל מותר לי להתבשם קצת מהרגע, לקפוץ מהמיטה
בעשרה לשש כדי לפתוח איתך את הבוקר.
כן, כן, רבותיי – הקמבק הגדול מכולם, הדף היומי הנה אני בא. בלי הרבה
פילוסופיות, בלי להבין הכל, בלי להחליט אם זה עשוי מרבדים, אם זה צופן סתרים, אם
זה בכלל טקסט ספרותי או משנה חברתית / מוסרית. יש לי בסה"כ חצי שעה בבוקר
ואני מתכוון ליהנות מכל רגע – לצחוק כשצריך, להתפלפל כשחייבים, להתפעם לפעמים
ובעיקר להשתעשע בזה.
נער הייתי וגם קצת התבגרתי. גם אני אהבתי לקטר בישיבה התיכונית על
הגמרא - למה צריך את זה, למה זה בארמית,
האם זה בכלל רלוונטי לחיים שלנו ועד כהנה וכהנה. גם בישיבת הסדר לא נגמרו השאלות
ולפעמים גם ניסיתי למצוא לה תחליף – ללמוד בסדר בוקר מדרש רבה במקום גמרא (היה
נפלא) , פרשת שבוע בעיון (היה מדהים). ראיתי גם שאני לא היחיד שמתחבט בעניין הזה -
הכרתי במרוצת השנים הרבה אנשים חכמים וגם רבנים שאמרו לי (או לפחות שידרו לי) שהם
לא מבינים באמת למה כולם לומדים גמרא. כלומר, אם ילמדו בשיטה שהם מציעים – זה
סיפור אחר לגמרי, אבל מי שלא לומד בשיטה שלהם בדיוק, די מבזבז את הזמן.
אני לא יכול להגיד שכל השאלות נפתרו לי, וגם לא לומר שכשאלמד מ-בסכת,
בסכות את מס' דפנות הסוכה אבין למה התכוון המשורר. ואולי באמת אחד מאותם רבנים צדק
והאמת מונחת בסלו. אבל הזכרונות מבית
המדרש של מאות תלמידים רכונים על דף הגמרא, כמו גם הזיכרון של סבי, סבא נח
ז"ל, הרכון בחמש וחצי לפנות בוקר מעל מסכת עבת כרס לאור מנורה, או הסיפורים
על הר' אלישיב ז"ל המזמר עד אין קץ את סוגיות הגמ' במנגינה מתרפקת, הם המראות
המתוקים והאמיתיים ביותר שראיתי מימיי ולא דרוש לי דבר יותר מהם כדי לרצות שיהי
חלקי עימהם.
אז חברים אל תסתלבטו עלי כשאשבר, כי הסטטיסטיקה נגדי, אין להכחיש. אבל
לפחות לעת עתה, כל בוקר בשש עם עוד כמה חברים טובים, אני משיל מעלי את המשא הקבוע
מגבי – את העבודה השוחקת, את קשיי היומיום והופך לחצי שעה לבן חורין. ולפעמים, אם
יש זמן בערב, או בשבת, אני פותח את הגמ' ומתחיל לפזם בניגון ישן (כן, כן, צריך
להשלים תמיד כמה חורים).
מצטער על הטור הקצר, השעה כרגיל מתאחרת כשאני כותב את הטור, אבל הפעם
יש לי פגישה בשש בבוקר ואני לא הולך לאחר (כרגיל).
valdomh@gmail.com – סתם אני כותב כאן את המייל, אל
תרגישו צורך לכתוב אליו או משהו. אני פשוט אשב לי בחושך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה