תנו לג'וקים לחיות

ג'ורג' פסע לעבר החניה של מכוניתו בתחושה של סיפוק ובהחלט הייתה לו סיבה לחוש כך. רק לפני שעה קלה הוא סיים לנאום לפני חברי ארגון גרינפיס על הנושא שהוא מוביל בארגון – שימור הלמור הזהוב הנמצא בסכנת הכחדה. הנאום היה חד ומרגש והוא זכה לתשואות רבות. לא פלא. הנושא היה ממש בדם ליבו והוא הצליח לגעת בלב כל הנוכחים. ג'ורג' לא הצליח להבין כיצד המין האנושי מסוגל להיות כ"כ חסר התחשבות, איך בעל החיים המפותח ביותר בטבע מוכן לסכן, בשביל סלילת מסילת רכבת או מפעל נייר, את קיומו של מין שלם של בעלי חיים. הקידמה פשוט מעבירה אותנו על דעתנו, איבדנו את כל ההרמוניה שלנו עם הטבע, חשב בצער כשנכנס לטויוטה פריוס ההיברידית שלו.

המכונית שטה במהירות לעבר ביתו והוא כבר פינטז על ארוחת הבריאות שיכין לעצמו עם חביתת ביצי חופש ומשקה נבט חיטה מרענן. כעבור רבע שעה הוא כבר פסע בשביל המוליך לביתו. ג'ורג' פתח את הדלת, הניח את התיק במקום והלך למטבח להכין את ארוחת הערב. 

תנועה מהירה של כתם חום הזז במהירות אל מתחת לשולחן נלכדה בזוית עינו, הוא הפנה אינסטינקטיבית את מבטו לכיוון הכתם ופלט צווחה לא רצונית "אמאל'ה ג'וק". רק לפני שבועיים הזמנתי הדברה לדירה, הוא חשב בבעתה, מאיפה הגיע הג'וק הזה לדירה שלי??? ועד לא סתם ג'וק, אלא כזה ענק באורך 2 סנטימטר... הוא רץ במהירות לעבר הארון והוציא את תרסיס ה k300 הידידותי לאוזון מהמדף. הג'וק באותו הזמן הביט בג'ורג' בפחד, הוא ראה אותו מוציא את התרסיס מהארון וידע בחושיו החייתיים שסופו קרוב. הוא שמע כבר שהוא ושכמותו מסוגלים לשרוד פיצוץ גרעיני, אבל נגד נשק כימי לא היה לו הרבה מה לעשות. הג'וק הרים את מחושיו כלפי מעלה והחל לשאת תפילה בליבו "אלוהי כל חי, בורא כל חרק, ענני כשם שענית לאתונו של בלעם, תן לי הזדמנות להציל את חיי". 

ג'ורג' כיוון את התרסיס לעבר הג'וק והניח את אצבעו על ההדק כשלפתע שמע קול צווחני אך ברור להפליא המגיע לאוזניו מכיוונו של התיקן הנידון למוות "מה נסגר איתך בן אדם ???", ג'ורג' שמט את התרסיס בתדהמה "איך אתה.. למה אתה... כמה אתה... מדבר?" הוא שאל בצורה מבולבלת כמו שבדרך כלל אנשים שרואים גו'ק מדבר שואלים, "תתפלא מה בן אדם מסוגל לעשות כשלוחצים אותו לקיר" השיב הגו'ק "אבל עזוב אותי, תסתכל על עצמך! אתה אשכרה רוצה להרוג אותי", "תראה" השיב ג'ורג' שעוד לא החליט אם הוא יותר נדהם או יותר נבוך "אל תיקח את זה אישית, אני פשוט לא אוהב ג'וקים", הג'וק הביט בג'ורג' בתימהון "אתה פשוט לא אוהב ג'וקים אה? מעניין...תגיד, אתה בדרך כלל נוהג להרוג את כל מי שאתה לא אוהב?", "אם הם נכנסים אלי הביתה בלי רשות אז יש סיכוי שכן..." השיב ג'ורג' על אף שהרגיש שהטיעון לא משכנע במיוחד. "באמת סליחה שנכנסתי אליך הביתה בלי רשות במקום ללכת לבית הג'וקים הקרוב..." השיב הג'וק בליגלוג , "וחוץ מזה" הפנה הג'וק את מחושיו אל ג'ורג' במבט ערמומי "אני בטוח שאם הייתי איזה למור זהוב שנכנס אליך הביתה בלי הזמנה לא היית שולף לכיוונו מיכל רעל".

 "בוא הנה" אמר גו'רג' בתדהמה "מאיפה אתה יודע על זה?", "בחייך" השיב הג'וק בביטול  "לא צריך להיות ג'וק של אינטל כדי להבין את זה. כל הבית שלך מלא בחומרי הסברה על הלמור המעפן הזה". "תיזהר מלדבר ככה על הלמור המוזהב" ענה ג'ורג' בזעם "אתה יודע שהוא בסכנת הכחדה?". "אז מה" ענה הג'וק "גם אני בסכנת הכחדה כרגע", "זה לא נחשב" השיב ג'ורג' "המין שלך לא בסכנת הכחדה", "כאילו שהיה אכפת לך אם היינו" המשיך הג'וק "וחוץ מזה, הזן הספיציפי שלי בסכנת הכחדה". "ואיזה זן זה בדיוק?" שאל ג'ורג' "אתה נראה לי תיקן רגיל ביותר", "הזן שנקרא 'הג'וקים בבית של ג'ורג' '  תתפלא אנחנו בסכנת הכחדה, נשארנו רק חמישה פריטים". "אייייייכס" הזדעזע ג'ורג' "אתה רוצה להגיד לי שיש עוד ארבעה חוץ ממך בבית שלי?", "וואו" אמר הג'וק "למישהו כאן יש בעיה רצינית... תגיד. דוגרי" המשיך הג'וק "למה אתם כל כך אנטי-ג'וקים? מה יש לכם נגדנו?", "האמת היא..." ג'ורג' משך בכתפיו בחוסר אונים "שאתם פשוט מגעילים... הצבע החום הזה למשל. איכס...", "חום? חום זו הבעיה שלך?" צעק הג'וק בתסכול "גם דובים חומים ואני לא רואה אותך מנסה למעוך אותם עם סנדל!!!", "לדובים יש פרווה" הסביר ג'ורג' "זה יותר איסתטי. המרקם שלכם הוא... איכס... רק לחשוב על זה מגעיל אותי...". "מגעיל, דוחה " הג'וק הרגיש כבר מעוך רגשית לחלוטין "ממש טיעונים רציונאליים. ואתם נחשבים היצור הכי חכם בטבע. אני חושב שאני די יפה דווקא ולא אכפת לי מה אתה חושב עלי..." 

דמעות עמדו בקצות מחושיו של הג'וק "אני אפי' יכול לעוף, זה לא דבר יפה?" אמר הג'וק והדגים לג'ורג' טיסה קצרה בגובה נמוך. "לאאאאא, אלתעשה את זה" ג'ורג' הרגיש שהוא הולך להקיא "זה הכי מגעיל אותנו". הג'וק הרגיש שהוא כבר לא יכול להכיל את העלבון והחל להתייפח "זה דוחה אותך שאני עף? מה דוחה בלעוף?", ג'ורג' הרגיש כבר ממש לא נעים "תשמע, אין לי מה להגיד, זה באמת לא הוגן. זה לא אתה זה אני. יש בי משהו דפוק כנראה". הג'וק הביט בג'ורג' במבט סלחני "טוב נו, זאת כבר התקדמות. אם אתה כבר מבין כמה תאוות הרצח שלך דבילית" ואז הוא עשה את מה שהוא תמיד עושה כשהוא מרגיש מהורהר ופילבל במחושיו. זה כבר היה יותר מדי בשביל ג'ורג' "איייייכככססס". הג'וק הרגיש איך ענן אדים ריחני ומתוק אופף אותו והוא צונח לשינה מתוקה.

valdomh@gmail.com