יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

נהיגה מונעת


חלק א'

לא מעט חברים פנו אלי למקרא הטורים האחרונים ושאלו אותי "מה קרה ולדומירסקי נהיית רציני?" ובכן זה לא שהחלטתי שייעודי בחיים הוא תחום הדעות ולא ההומור וזה גם לא שנחה עלי הרוח, פשוט כמו שקורה לכל סטיריקן – כשנגמרות לו הבדיחות הוא הופך להוגה דעות. למזלי החיים מספקים חומרים לא רעים ולפעמים פשוט צריך לתעד אותם, בטח אם נקלעת במקרה לקורס לנהיגה מונעת.

איך נהייתי עבריין מורשע ?

ראשית, עליכם לדעת כי כמו בכל כלא ממוצע שבו כל אסיר הוא חף מפשע ורק בטעות נמצא שם, גם בקורס נהיגה מונעת כולם חפים מפשע. אותו רק תפסו בלי חגורה ואותו תפס שוטר שאמר שהוא דיבר בטלפון למרות שהוא רק החזיק אותו ליד האוזן. אבל אני באמת הייתי שם בטעות. אני לא נוסע במהירות מופרזת (כלומר לא יותר ממכם), אני תמיד עוצר בתמרור 'עצור' עצירה מוחלטת עם ארבעה גלגלים (או מקסימום שלושה) ומעולם לא נתפסתי מדבר בסלולרי ללא דיבורית (ונתתי להם מספיק הזדמנויות). בקיצור אני באמת חף מפשע. אז למה כן זכיתי בתענוג ? הסכיתו ושיפטו בעצמכם :
מקרה ראשון – בבדיקה שגרתית עצרה אותי ניידת משטרה. רגוע ומחויך, ביודעי שאין לי ממה לחשוש שהלא אני אזרח שומר חוק ואף מחבב אותו באופן כללי, הושטתי לשוטר את רשיון הנהיגה שלי יחד עם שאר המסמכים. כעבור מס' דקות חזר אלי השוטר במבט קשוח "האם יש איזושהי בעיה, אדוני השוטר ?" שאלתי כפי שראיתי שנהוג לעשות בסדרות אמריקאיות, "לא ממש" ענה השוטר "חוץ מזה שרשיון הנהיגה שלך כבר חצי שנה לא בתוקף". מסתבר שמאחר שעברנו דירה הגיעה אלי הדרישה לחידוש הרישיון לכתובת הישנה ואני פספסתי את חידוש הרשיון בחצי שנה. אז תגידו אתם - האם זה הופך אותי פושע ? לא! מטומטם – אולי, אבל לא פושע. וכך נוספו להם 6 נקודות במבצע הנקודות של משטרת ישראל.
מקרה שני – בבוקרו של פורים גמעתי את 200 המטרים המפרידים בין ביתי לבית הכנסת (גם מהמיטה לשירותים אני מעדיף לקחת רכב). מאחר שמנהג בידי לחגור תוך כדי תנועה עם התנופה של תחילת הנסיעה ומאחר שהייתי באוירה המשוחררת של פורים, התמהמתי מעט עם החגורה. כידוע אחד מסמלי לוד הוא השמירה על החוק והסדר וכך עצר אותי שוטר תנועה כ50 מטרים סמוך לביתי. "אני רושם לך קנס בסך 250 ₪" אמר לי השוטר. מאחר שאותו היום פורים היה החלטתי לא לקחת ללב ולראות את הסכום הנ"ל כמתנות לאביונים למדינת ישראל (משלוחי מנות יש מספיק למשטרת לוד). "חג שמח" אמרתי בחיוך לשוטר האתיופי ושידרתי לו מבט שאמר "אינך יודע איזו גאווה זו לקבל דו"ח משוטר אתיופי". "ויש לך גם 6 נקודות" הוסיף השוטר. "כפוי טובה שכמוך" סיננתי לעצמי.
כך השלמתי את המכסה המזכה אותי בקורס שפקח את עיניי (לא נתנו לישון שם).

כל כלב ביז'ו יומו

משטרת ישראל היא נוחה לכעוס וקשה לרצות ומסתבר שהעבירות שלך לא נעלמות מעצמם וכך קיבלתי מכתב ובו הודעה שאם לא אשתתף בקורס נהיגה מונעת עד תאריך מסוים, אני מסתכן בהתליית רשיון הנהיגה שלי. מכיוון שממש לא רציתי שרשיון הנהיגה שלי יותלה, מה עוד שאין לי מושג מה המילה הזו אומרת, החלטתי ללא דיחוי להירשם לקורס.
חידה - מה משותף למשניות לעילוי נשמת, לקורס נהיגה מונעת ולטור שצריך לשלוח לעולם קטן ? תשובה – את כולם עושים תמיד ברגע האחרון. וכך שבוע לפני שרשיון הנהיגה שלי ימותלה, או משהו בסגנון, הספקתי להירשם לקורס הקרוב ברמלה. (אכן ידידיי - עבורנו, אנשי לוד, רמלה היא העיר הגדולה)
כך הגעתי לפני כחודש לבית ספר ברמלה לצורך קורס בן 12 שעות, שלושה ימי לימודים בני 4 שעות. קורס בן 12 שעות! לא פחות... מה ההיגיון לחייב עברייני נהיגה לעבור את הקורס הנ"ל ?
2 אפשרויות :
א.      אם עברת על החוק כנראה שלא למדת אותו לעומק כמו שצריך. אם היית לומד בעיון את חוקי התעבורה לא היית טועה בדבר משנה. ע"פ אותו היגיון פורצים יישלחו לקורס אקדמאי בדיני קניין.
ב.      הקורס בן 12 השעות נועד בעצם להרתיע אותך. זהו בעצם סוג של מאסר בן 12 שעות. אם תמשיך לעבור עבירות תנועה תצטרך לעבור קורס סמסטריאלי בחוקי התעבורה ואם לא למדת לקח – עבודת דוקטורט בנושא.
תחליטו בעצמכם מהי הסיבה האמיתית...
על הקורס, המרצה והתשובות לשאלות המבחן המסכם (ב,ב,ד,א,ג,ד,ד,א) בשבוע הבא...

חלק ב'

תקציר הפרקים הקודמים :

בחלק הקודם סיפרתי לכם על התנהגותי חסרת הרסן על הכביש ועל כך שלא יכולתי לחמוק מזרועו הארוכה של החוק לאורך זמן ונשלחתי למאסר בפועל לתקופה של 12 שעות, או מה שמכונה 'קורס נהיגה מונעת'.
הקורס בו השתתפתי נמשך לאורך שלושה ימים כאשר בכל יום לומדים ארבע שעות. כלומר בברוטו. בפועל ניצול הזמן בקורס דומה בצורה מפתיעה למסגרות אחרות בהם למשתתף לא אכפת במיוחד מה עושים עם הזמן שלו, העיקר שהוא יעבור. כמו... נגיד...מילואים. כחצי שעה מתוך הארבע הוקדשה לבדיקה שאתה באמת אתה ולא חייל של שושן ברבי שנשלח לעבור את הקורס במקומו ועוד חצי שעה להפסקת סיגריה (או חפיסה) של המרצה והנהגים.

בתחילת הקורס התקיים סבב בין הנהגים בו סיפר כל עבריין על מה הוא בפנים וכמה נקודות הוא צבר. מהר מאוד גיליתי שאני באמת דג רקק מול הכרישים שבקורס, זה נסע באור אדום, ההוא ב160 קמ"ש, או כמו שאמר פפוס לר' עקיבא - "אשריך שנתפסת על חגורה".
כמו שאפשר להבין - בקורס שנועד לעברייני תנועה ועוד ברמלה נמצאת כל שמנה וסולתה של החברה הישראלית. לא הבנתי איך לא פרשו סוללה של כיפת ברזל במקום, טיל אחד מכוון היטב יכול לחסל באיבחה אחת את כל מאגר המוחות של ישראל. האינסטינקט הורה לי לא להתבלט , אבל כבר בתחילת הקורס כשלתי במלאכה זו. 
כשדיבר המרצה המחונן (עליו אספר בהמשך) על זמן התגובה בבלימה ולאחר שהתווכח עם אחד הנהגים שטען שאצלו אין זמן תגובה והאוטו נעצר על המקום, הוא שאל את הציבור את השאלה הבאה "רכב נוסע ב90 קמ"ש, כמה מטרים הוא נוסע בשניה?" לחלל הכיתה נזרקו מספרים אקראיים – 5, 10. מאחר שבלימודי התואר השני בפיזיקה למדתי את החישוב המדובר סיננתי "25". המרצה השתיק את כל הכיתה ופנה אלי בתדהמה "איך ידעת?", "חילקתי ב3.6" עניתי במבוכה תוך שאני מנסה לבלוע עצמי בכיסא. הס הושלך בקהל, אט אט ננעצו בי כל העיניים שהיו נוכחות בכיתה. מאוחר יותר הבנתי שהתדהמה לא נבעה מכך שידעתי את הנוסחה אלא מכך שהצלחתי לחלק ב3.6 . בעוד השקט שורר בכיתה ציין המרצה כי תהיה שאלה כזו במבחן המסכם. זעקות שבר עלו מהקהל המופתע. "זה ממש לא בעיה" ניסה להרגיע אותם המרצה "הלא כמה מטרים יש בק"מ ? אלף. ובשעה יש שישים דקות ובדקה יש שישים שניות. אז אתם מכפילים באלף ומחלקים ב60 כפול 60 שזה 3600. אז מה יוצא לכם ?" בצורה מפתיעה דבריו ההגיוניים של המרצה נפלו על אזניים ערלות והקהל רק הגביר  את קולות המחאה שלו. "טוב נו" אמר המרצה "במבחן שואלים רק על 90 קמ"ש. אז כשכתוב 90 תרשמו 25", רק אז נרגע הקהל המבוהל.

ההרכב האנושי בקורס כלל אנשים מכל קצוות קשת הציבור הישראלי, או לפחות חלק מהקצוות - לא מעט מהמשתתפים באו מהצד הפחות טוב של משפחת אברהם, היו שם כמובן גם לא מעט המכונים "ערסים" בשפה המקצועית וגם כל השאר לא נראו מלבבים במיוחד. בקיצור כל הנהגים שלא היית רוצה לחלוק איתם את הכביש.  מה שמדהים הוא שברגע שהתחיל הקורס וכל הנוכחים הבינו שאין להם לאיפה לברוח והדבר הכי טוב שהם יכולים לעשות הוא להקשיב ולהשתתף, ירדו כל המסיכות ונוצרה דינמיקה די חיובית סה"כ. היו קצת צחוקים, דיונים ערים ואוירה די נעימה. (שלושה משפטים ללא סרקזם. מופתעים? חכו למשפט הבא...) חבל שהמרצה היה דביל.
המרצה הציג את עצמו כראש אגף תאונות דרכים במשרד לענייני שקר כלשהו. הוא טעה שוב ושוב בחוקי התנועה (בדקתי בגוגל) ופירש באופן יצירתי את לשון החוק. להלן דוגמא שאני מניח שלא תאמינו לי שהיא כלשונה אבל כך היה – לגבי נהיגה בהשפעת אלכוהול ציטט המרצה מתוך החוברת כי היא גורמת "להתנמנמות והאטה בתגובה לגירויים". וכך הסביר המרצה המלומד את המשפט המצוטט – "אם הנהג רואה את הנוסע שלידו נרדם זה עושה לו גם חשק להירדם", תנו לעצמכם שניה, קיראו את המשפט המצוטט ואת הפרשנות ותגידו לי אם זאת לא גאונות.

התכנים בקורס דווקא היו מעניינים בחלקם והיה אפשר אפילו ללמוד כמה דברים חדשים. אמנם היה אפשר לצמצם אותו לחצי שעה אבל מה היה מרתיע בזה ? עיקר הזמן הוקדש לשיחזור תאונות שקרו ולדיון מעמיק בשגיאות הנהגים ואיך הם יכלו למנוע את התאונה - כל אחד מהפושעים הפך להיות חיים הכט – "הוא שמר רק שניה וחצי מרחק", "איזה דפוק, מה הוא עוקף מימין?". ההקשבה היתה ערה לא רק בגלל התכנים אלא בעיקר בגלל חרב המבחן המסכם שהיתה מרחפת מעל ראשינו. אנשים שחלקם ראו מבחן בפעם האחרונה בכיתה ג' נכנסו להיסטריה ככל שהתקדמנו לקראת סוף הקורס.

המרצה הבהיר היטב שהמבחן אינו פיקטיבי ומי שייכשל ייאלץ לחזור ולהיבחן שוב. אין חוברות על השולחן, אסור לדבר בכיתה ולמרצה אסור לענות על שאלות. בהפסקה שלפני המבחן פנה אלי בן מיעוטים וביקש שאזוז כיסא כדי שבן דוד שלו שמגיע למבחן יוכל לשבת לידי ואם אוכל לעזור לו קצת במבחן, שכן הוא לא יודע לקרוא עברית. "אני בטוח שיש גם טופס בערבית" עניתי לו, "גם ערבית הוא לא יודע לקרוא" השיב לי המיעוט. בן הדוד שלו אכן התיישב לידי אבל הבטחתי לו שאני בעצמי עושה את המבחן בפעם החמישית ולא כדאי לו להעתיק ממני. בהמשך למדתי להעריך קצת יותר את הבחור, מסתבר שצריך להיות מבריק במיוחד כדי להיכשל במבחן.
איך שנכנס הבוחן הוא הכריז בקול תרועה שלו אסור לעזור לנו אז שנעזור אחד לשני. הוא יכול רק לעזור לנו אם לא הבנו את התשובות. במבחן אמריקאי לא להבין את התשובות זה לא להבין אם לסמן ב' או ג' והוא אכן עזר בזה. הבוחן גם ביקש שלא נסמן את התשובות בטופס הסופי כדי שנוכל לבדוק אותם יחד לפני שנגיש את הטופס. לשמע הוראות הבוחן התפרצה שמחה אדירה בכיתה ובגדול הסיטואציה הזכירה תלמידים בכיתה ג' המקבלים שיעור חופשי.
בכל אופן אני שמח לבשר לכם שלפני כשבוע קיבלתי סמס המאשר שעברתי את הבחינה בהצלחה. אני חושב על סעודת הודיה. לברכות ואיחולים - valdomh@gmail.com.

 


תגובה 1:

  1. המאמר הכי טוב שלך
    ספר קצת על לוד איך אתה חווה אותה כ

    השבמחק